ביום חמישי האחרון התקשר אלי בני הבכור (25)

ושאל אותי:     אמא מה את עושה ב 28.3 בערב? את פנויה?

התשובה שלי הייתה:     בשבילך אני תמיד פנויה,

רק שזה ערב לפני ליל הסדר,הכנות אחרונות לקראת ליל הסדר

ומיד הוא שאל:    ומה את עושה  ב 30.3 ?

עניתי:    שאין לי משהו מיוחד

וכמובן ששאלתי:   למה אתה כל כך מסתורי?

התשובה:   התעלמות טוטאלית מהשאלה.

הוא קיצר את השיחה ואמר טוב אמא ביי נדבר -

כך הסתיימה לה השיחה.

ואני, המחשבות התרוצצו במוחי מנסה לפענח את החידה את המסתורין,

למה הוא שאל? מה קרה? אלה לא תאריכים של יומולדת במשפחה,

אין שום אירוע שאני יודעת עליו,

הדבר היחיד שעלה בדעתי הוא:

 שאולי הוא החליט להציע נישואין לחברתו מזה זמן  

והוא מתעניין בתאריך שיתאים לכולם.

טוב, נו, המשכתי בחיי השגרה,

שוחחנו עוד המון פעמים לאחר אותה שיחה

אך נושא אותה שיחה לא עלה בשנית.

אתמול בשעות הבוקר אני מקבלת שוב שיחת טלפון  

הבן:   אמא בוקר טוב, מה שלומך?

עניתי:  מצוין, ואתה?

הבן:    טוב, אמרת שאת ב 30.3 פנויה, אז תהי מוכנה בשעה שבע וחצי בערב,

ואני שואלת:        מה קרה? הרי עוד נדבר וניפגש בליל הסדר,

הבן עונה:     כן, אבל אני רוצה להבטיח את התאריך

אמרתי:    בסדר, אולי אני יכולה לדעת מה קרה מה המסתוריות?

הבן:    מתמהמה קמעה, ואומר:   נכון שאת אוהבת את הזמרת לארה פביאן

עונה:   (מופתעת)   נכון מאוד

הבן:    היא מגיעה להופיע בארץ וקניתי כרטיסים

אני:     שותקת, (בלעתי את הלשון) לא ידעתי מה לומר, יצא לי רק, וואוו תודה.
הבן:   להתראות נדבר,

דמעות של התרגשות חנקו את גרוני,

איך הוא יודע שאני אוהבת את הזמרת?

הוא לא יודע שהתוודעתי לזמרת הנפלאה הזאת בזכות האיש שבא מהמילים אהבת חיי,

ואני ממשיכה לתהות לעצמי מאין הוא יודע?

ואז נזכרתי שהראיתי לפני זמן לחברתו וידאו של הזמרת,

ואף דיברתי בשבחה

והיא החברה היא הציפור שלחשה לו, פשוט מדהים.

אז ב 30.3 אני אהיה בהיכל התרבות בהופעה חיה של הזמרת הנפלאה

תודה לך בן יקר שלי על ההפתעה ולך חברתו תודה על הלחישה שהובילה להפתעה,  

חג שמח לכולם !

טוב, אז מי שקרא את הפוסטים שלי באוקטובר - נובמבר 2009,

יודע שאני עברתי ועוברת תקופה לא קלה,

אך מבין שאני לא מתכוונת לוותר על -

חלומותיי תחביביי ומטרותיי.

משהו בי דוחף אותי כל הזמן קדימה בתחום האומנות -

אני כותבת, מציירת, עבודות על עץ

ועכשיו ....מי יודע ... משחק וקריינות?!

אז הסיפור הוא כזה,

חלום היה לי ויש לי,

אבל ... לא חשבתי שאגשים אותו,

למרות שאני מאמינה שחלומות מתגשמים

אין לי סיבה ברורה למה דווקא החלום הזה...

אולי הגיל, אמא לילדים וכבר לא בשנות העשרים.

נכון להיום אני מבינה שאין גיל להגשמה -

אולי היום אפילו אני בשלה ומוכנה יותר.

לפני שלושה ימים קיבלתי מייל שהכותרת שלו

מכאן תהפוך לכוכב –

קראתי את המייל היה בו מקום למלא

שם גיל ומספר טלפון – 

מלאתי מבלי לחשוב פעמיים

חלום....והכל קרה מהר משחשבתי -   

 שעתיים בלבד מרגע שעניתי צלצול טלפון -

התקשרנו לקבוע לך מועד לאודישן מחר -

התחלתי לגמגם... לא ידעתי מה לומר,

הלב זועק לומר כן אני מגיעה -

והראש – השתגעת את כבר לא .....

הלב ניצח-

בזמן האחרון אני הולכת אחרי הלב.

הגעתי-

ואני שמעולם לא למדתי משחק,  

הפגנתי כישרון רק 

כשהקראתי לילדי סיפורים,

לשיר? רק באמבטיה כמו רוב הזמרים החובבניים,

שירה בציבור,  ערבי קריוקי

ופתאום הנה אני כאן עם כל הביטחון אודישן -

קטע של משחק –

והתשובה לא אחרה להגיע

התקבלת!!

יש לך את זה,

אין מאושרת ממני....

 המשך יבוא.....