התעוררתי (ביום שני האחרון) ליום עמוס מחשבות, חוסר שקט, וגם התרגשות לקראת חזרתו של גלעד שליט למחרת, חיפשתי שלווה. חשבתי לעצמי איפה באותו רגע אני יכולה למצוא אותה, מיד ידעתי שעלי להצפין עד לעין הוד המקום האהוב עלי אוויר נהדר ואמנות שמציפה את האוויר מה שאני הכי אוהבת, בספונטניות מדהימה הרמתי טלפון לבת דודתי חברתי הטובה ושאלתי את באה איתי לעין הוד? מבלי לחשוב פעמיים השיבה בחיוב. לפני הכל אספר שבהמשך לעבר המטרות קניתי לעצמי מכונית קטנה - שתהיה לי ליד הבית לסידורים ונסיעות קצרות, אבל לא באמת האמנתי שאפשר להגיע איתה למקום האהוב עלי ועוד רחוק מכך. התארגנו ויצאנו לדרך. לא סיפרתי לה שאני מאוד סקפטית בנוגע לביצועים של המכונית הקטנה שלי אבל אמרתי מה כבר יכול להיות יש ביטוח, יש גרר, מקסימום ... (איזו פסימית הייתי לרגע לא מתאים לי), יצאנו לדרך, הדרך הייתה ללא פקקים מאוד מפליא בחול המועד, לאחר כשעה וחצי נסיעה - במכונית המופלאה שלי הגענו לעין הוד, כייף, שאפתי אוויר צח שמיד ניקה את הלב והראש ממחשבות נוף מדהים עם צביטה בלב מתוצאות שריפת הענק ועל הנספים בה, טיילנו בעין הוד בגלריות למיניהן כשאני מרחפת מהנאה תוך כדי החלטתי לקיים מפגשון משפחתי קטן עם בת דודה שגרה בצפון ואכן גם היא ספונטנית ובאה לקראתינו רק שהציעה שאולי ניפגש בדלית אל כרמל שמחנו על ההצעה כי באמת רצינו להגיע גם לשם ואני שוב עם עצמי חושבת האם המכונית המופלאה שלי הקטנה הזו תעלה את הפיתולים של כביש בית אורן כמובן שאני שעברתי אי אלו דברים בחיים לא מוותרת נכנסת בנסיעה אצילית ואמיצה לכביש מפותל ומתחילה לטפס למעלה עם כל פיתול וכל קילומטר פעימות ליבי חוזרות לאט לאט לתפקוד סדיר יותר נוף מרהיב אבל לא ניתן לשכוח את שארע שם, הגענו למעלה בזכות אותה מכונית קטנה שקניתי לצרכים של ליד הבית, הגענו לדלית הכרמל נפגשנו גם עם חברתינו בת המשפחה שהגיעה מהצפון טיילנו נהננו, יום נפלא היה כייף התכנון הוא הטיול הבא. (מצרפת לכם את אחד השירים האהובים עלי שהתנגנו ברקע בזמן הנסיעה)
|
היום זה היה,
תכננתי אותו אחרת-
אבל בכל זאת קיבלתי הכל באהבה,
למרות תוצאות של בדיקות מסויימות.
"הוא" לא ממש מוכן להיפרד סופית,
הוא מושך את הפרידה, והוא לא מבין - שעל אף הסובלנות והסבלנות שלי יש גבול.
אז ככה... החלטתי לכתוב לו כמה מילים בתקוה שבמשך השנה הבאה עלינו לטובה
נראה ונבחן אם הוא גם קולט את מה שאומר לו כאן:
"יקירי" אני תכננתי לשיר כל הדרך הביתה
אבל משום מה לא ממש הצלחתי, חלק מהמילים נעלמו וחלקן האחר נאלמו
תוך כדי מחשבות גם אפילו דמעתי(בגללך)
סוג של כעס (למרות שאין בי) עליך.
הייתי נחמדה אליך ואיתך מהיום הראשון
לכל אורך הדרך,
ועתה אני חושבת שהגיע הזמן שבו אתה צריך להיות נחמד אלי
אז בבקשה אני לא דרשתי ממך ל"עקור" את עצמך ממקום מושבך
אבל לפחות לו היית מצטמק במימדך
מראה איזו התפשרות מסויימת.
ואני לא מתכוונת לוותר לך,
אם לרגע חשבת כך,
ממש לא, אני אעשה כל שאוכל-
"לשכנע אותך" להבין אותי
בכל מקרה ההתפשרות הראשוונית מצידך
היא סוג של קרן אור לעתיד
להשתמע עלוקון שלי אבל החלטתי לנגן לך שיר ותתעמק מעט בחלק מהמילים הן יוטמעו מעט למטה מקווה שתפנים.
צריך לקום ולעמוד הזרם הוא חזק
|
ממש לפני שנתיים ביום הזה 8.10 עברתי את התהליך של ה"פרידה" מאחר והייתי מאוד מעורבת בסוגי הבדיקות ובהבנת התוצאות כמובן הבחנתי שהתוצאות משתפרות פלאים ולכן מחר הוא היום, מחר אני אקבל את החותמת מהרופאים הנפלאים שלי שאכן עברתי תהליך קשה.... אבל יש תוצאות וזה מה שחשוב, ואני שאוהבת מוסיקה ואוהבת לשיר אשיר מחר כל הדרך הביתה שירים של אושר עם מילים מאולתרות לאותם רגעים שלא נגמרים.
|
חלפה לה עוד שנה, והיום אני בת 49 אופס אני ממש נושקת לחמישים אני לא מאמינה מרגישה בת 16 (לא מגזימה) הרי נאמר שגיל הוא רק מספר. שמחה עם כל מה שעשיתי לאחרונה אפילו הבריאות השתפרה ילדיי בריאים ומקסימים ואני מלאת אהבה אשמח שבשנה הזו ובשנים הבאות הבריאות והאושר ישכנו לעד בביתי, שחלומותיי ומאוויי יתגשמו. במקרה השנה התאריך העברי שלי חופף לתאריך הלועזי הכנתי סרטון לכבודי
|