כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    תכנים אחרונים

    4 תגובות   יום שבת, 3/6/17, 15:21

    Sometimes I just stare for a few moments, at the flashing green light

    I imagine you sitting on the other side of an imaginary thread, that suddenly brings us together

    I'm trying to guess what you are thinking right now

    Trying not to think about anything

    Not to feel anything

    To keep going.

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום שישי , 2/6/17, 13:57

      "נִימִים הַנִמְשַכִים מֵעֵבֶר אוֹפֶק 
        מִקְצֵה עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ מַחֲזִיקִים 
        שְׁנֵי לְבָבוֹת דוֹפְקִים אוֹתוֹ הַדוֹפֶק 
        הוֹי הַמֶרְחַקִים..." (כתב מאיר אריאל הלחין ושר נפלא דייויד ברוזה)

      אני מקשיבה לשיר המקסים הזה, שהוא שיר על אהבה וגעגועים וחושבת לעצמי על הלבבות שבחיי, אלה שאני חשה שדופקים עם לבבי בדיוק את אותו הדופק, וכמעט מאליהן עולות בי מחשבות ומילים של ערגה וגעגוע...
      ובמקביל אני מבינה  שבעצם כל הלבבות האנושיים דופקים אותו הדופק.
      פטנט רשום של הלבבות.
      ואני זורמת עם מחשבותיי אל ההבנה, שיש כאן גם הזדמנות ודרך פשוטה להכיר בכך שכל בני האדם זהים בקצב הדופק, גם אם שונים במראה הגוף שעוטף אותו. 
      וכל שאר ההבנות – מכאן צריכות לנבוע.
      והוי הוי המרחקים...

      https://www.youtube.com/watch?v=FNvk1Wn6FFg


      ''
      ''

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שלישי, 30/5/17, 09:57

        בִּיכּוּרִים הִנֵּה הֵבֵאתִי מְלוֹא הַטֶּנֶא
        בִּיכּוּרֵי מַתָּן תּוֹדָה
        בִּיכּוּרֵי שִׂמְחָה וְהִתְחַדְשׁוּת
        בִּיכּוּרֵי כַּוַונַה טוֹבָה
        כַּוַונַה וּמַבַּט מְחוּדַשׁ
        מַבַּט מְחוּדַשׁ וּלְמִידַה 
        וְאַהֲבָה 
        מְלוֹא הַטֶּנֶא.

        ''

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום שישי , 5/5/17, 10:21

          כפיים!

           

           

          https://www.youtube.com/watch?v=bU8Fqi1iFxc  

          דרג את התוכן:
            14 תגובות   יום שני, 1/5/17, 12:12

            מזל טוב לנו!
            מזל טוב לכולנו על שזכינו במדינה משלנו, אחרי אלפי שנות מסע היסטורי ארוך ומפותל אל עבר הגשמת החלום.
            ארץ הקודש קראנו לה.
            נשקנו את אדמתה. הפרחנו את שממתה. התחדשנו וחידשנו בה כבוראים של נס גדול.
            לא רק דרך קדושת המקום התקדשה המדינה, אלא גם ובעיקר דרך המעשים שנעשו בה.
            קדושתה וערכה של המדינה שלנו, קשורים בקשר ישיר לשיעור הארוך והמתמשך אותו מלמדת אותנו ההיסטוריה של העם היהודי. המבחן של הבנת השיעור הזה מתקיים בכל רגע, בכל מעשה, בכל בחירה שלנו כעם במדינתו.
            אור לגויים אנחנו מבקשים להיות.
            הבאת האור לעולם מתחילה באור שבפנים. במעשי היום יום, בחשיבה, במודעות, בנתינה, בגישה המכבדת את עצמנו ואת זולתנו, את אדמת הארץ, את נופיה, את כל האדם, החי, הצומח והדומם שבה.
            עשה לך מדינה בכל רגע. כזאת שיש בה אור ושמחה וקדושה לכל אדם, בכל יום, בכל מקום, בכל הֶקשר.
            אוצר כה יקר היא, אוצר שנפדה במחיר של דם, כאב נורא ודמעות. מאז ועד היום.

            והמחיר הזה, אם לא ישולם למען אהבה, חיזוק ואחדות - לא יהיה שלם, לא יהיה בו שלום ולא יהיה בו אור - לא לנו ולא לעולם.

             

            נחגוג בשמחה, באהבה ובתודה את עצמאות מדינת ישראל.
            נברך ונתברך ונתחייב שניצור בה ולא ניכנע ליֵצֶר,
            שנהיה החלום ולא החֵלֶם,
            שנפעל מתוך מודעות וכוונה למילים ולמעשים
            שמטפחים ומשמרים את הדבר הגדול, היקר, החזק והשביר הזה בו זכינו.

            נטפח את פניה של המדינה בחרדת קודש, בעצמאות מחשבתית ובמעשים שיש בהם
            אחווה ואור גדול בחג ובימי החול.  

            חג עצמאות שמח לכולנו! 

                 

            ''

            דרג את התוכן:
              14 תגובות   יום רביעי, 26/4/17, 00:27

              אנחנו מנהלים שיחה טלפונית מאוד לא נעימה.
              אני מבקשת ממנו להתחשב באיזה אילוץ של אנשים שקשה להם. לתת לנו עוד קצת זמן לעזור להם לפתור את העניין.
              הוא מתעקש שביזנס זה ביזנס. מצטער. אני לא יכול להתחשב יותר.
              אני אומרת לו שלפעמים צריך לפעול אחרת, לראות את ההפסד הקטן הזה הצפוי לו, מול ההזדמנות לעשות חסד שיהיה כל כך משמעותי בשביל האחר. שאני מבינה את הגישה העסקית אבל החיים מורכבים...
              הוא משתתק. נושם עמוק ואז אומר לי: את לא יודעת כמה את צודקת.... לפני כשנה וחצי איבדתי את אחי בפיגוע. החיים שלנו לא חזרו מאז למסלולם. כן. אני יודע משהו על פרופורציות בחיים.
              אני המומה. ממלמלת משהו על כמה זה נורא... ואיך זה קרה?
              הוא מספר לי על אחיו שעבד בבית פנורמה בתל אביב, עלה בצהריים להתפלל בבית הכנסת שבבניין ונרצח על ידי מחבל.
              כולי צמרמורת. לבי פועם במהירות. נזרקת באחת אל הרגע ההוא.
              ואז אני מספרת לו.
              מספרת לו איך באותו יום מר, בשעות הצהריים, התקשרה אלי בתי חסרת נשימה ואמרה לי "אמא, אנחנו בסדר". לא היה לי מושג על מה היא מדברת והיא אמרה לי במהירות שהיה פיגוע בבית פנורמה, שעכשיו הם סגורים במפעל והיא תתקשר אחר כך. כולם בסדר (שניים מילדיי ושני אחייני עובדים שם במפעל משפחתי והיו שם בזמן האירוע).
              הדלקתי טלוויזיה וראיתי את החדשות.
              ואחר כך הסיפור לפרטיו: דקות לפני האירוע ירד בני במעלית לקומת הקרקע לקנות משהו לאכול. הוא חזר במעלית וכשפינה אותה והיא ירדה למטה, נכנס אליה המחבל. השאר היסטוריה.
              ואנחנו כאן, משני עברי הטלפון, שני זרים, נעצרים על הדקה הזאת, הדקה בה לרגע הצטלבו חיינו.
              הדקה בה הנס שלנו היה אסונם שלהם.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום ראשון, 16/4/17, 15:05

                לְכָל אָדָם כִּיסֵא רֵיק בְּשוּלְחַן חַיָּיו

                כִּיסֵּא שֶמַמְתִין לְיוֹשְׁבוֹ
                בְּיּוֹם שֶׁל חוֹל 
                אוֹ בְּמוֹעֲדוֹ.

                הָאֶחָד יְחַכֶּה לַמוֹרֶה שֶׁשִינַה אֶת חַיָּיו
                הָאַחֵר לְרָגַע שֶעִיצֵב אֶת דְּרָכָיו
                לְהוֹרֶה אָהוּב שֶנִפְרַד
                לַתִינוֹק שֶׁלּא נוֹלַד
                לְנוֹף תַּבְנִית יָמָיו
                לְאַהֲבַת חַיָּיו
                לְחָבֵר הָאֱמֶת שֶתַמִיד הוֹשִיט יַד
                לְמִי שֶׁהָיָה הוּא עַצְמוֹ  – וּכְבָר אֵינוֹ עַכְשָׁיו
                לַתִקְווַה
                לַחֲלוֹם
                לַהַשְׁרַאָה
                לַשִׁירַה.

                כִּיסֵּא רֵיק בְּשוּלְחַן חַיָּיו 
                מְחַכֶּה לְיוֹשׁבוֹ 
                כְּמוֹ תָּמִיד
                כְּמוֹ עַכְשָׁיו.

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום שבת, 15/4/17, 12:37

                  כִּיסֵּא רֵיק מְחַכֶּה לְאוֹרֵחַ

                  כִּיסֵּא רִיק בְּלִבִּי
                  בְּגוּפִי
                  בְּמַחְשַׁבְתּי

                  בְּטִיוּל בְּשְׁבִילֵי שָׂדוֹת
                  בִּצְהוֹב אָבִיב וּפְּרִיחוֹת
                  בַּשִּׁיר שֶׁזֶּה עַתָּה נִשְׁמַע

                  בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁכְּמֵהַה לְשַׁתֵּף
                  בְּהִתְלַבְּטוּת שֶׁמְבַקֶשֶׁת עֵצָה
                  בְּשְׁאֵלוֹת שֶׁנוֹתְרוֹ לְלֹא תְּשׁוּבָה
                  בַּסִימָנִים.

                  בַּאֲרוּחַה טוֹבָה
                  בְּכּוֹסִית שֶׁל יַיִן
                  בְּתוֹך הַהֲמוּלַה הַנְּעִימָה
                  מֵצִיץ אֵלַי הַכִּיסֵּא הָרֵיק מְהַפִּינַּה.

                  בִּרְגַעִים שֶׁל אִינְטִימִיוּת טוֹבָה
                  בְמִקְלַחַת חֲמִימָה
                  בְּנִיחוֹחַ קַל שֶׁל בּוֹשֶׂם
                  בַּמַבָּט שְׁנִשְׁקַף מִמֶּנִּי אֵלַי בַּמַּרְאָה

                  הוּא לְצִידִי תָּמִיד
                  הַכּיסֵּא לְאֱלִיַהוּ שָּׁאַתָּה
                  לְפִּתְאוֹמִיוּת הוֹפַעֲתְךָ
                  לַסְּעָרָה 
                  לַנְבוּאָה, לַגְאוּלַה, לַתוֹדָה.

                  לְעִיתִים מִתְיָישֵׁב בּוֹ אָדָם
                  נִשְׁעָן עַל מִסְעָדוֹ
                  סוֹעֵד אֶת לִבּוֹ, אֶת לִבִּי

                  הַדֶּלֶת שֶׁתַמִיד נִשְׁאַר בָּהּ חָרִיץ
                  בְּיּוֹם חוֹל וּבְיוֹם חַג
                  וְכִּיסֵּא רֵיק שֶׁזוֹכֵר
                  אֶת עוֹנֵג הַמַּשָּׂא.

                  דרג את התוכן:
                    18 תגובות   יום ראשון, 9/4/17, 13:32

                    בליל שישי ישן אצלי נכדי בן השנתיים וחצי (אפשרנו ביחד להוריו לחגוג יום נישואין כולל בוקר ללא השכמות מוקדמות).
                    תכננו (נכדי ואני) לצאת בבוקר לפיקניק במקום קסום של עצי אורן, שיחי רותם ונוף משגע.
                    כך עשינו. קמנו, שתינו ביחד קפה (אני) וקורנפלקס (הוא), התארגנו, הכנו צידה קטנה לדרך ויצאנו.
                    הגענו למקום ופרסנו את הפיקניק הקטן שלנו על שולחן קק"ל מבטון המצוי שם.
                    בעודנו אוכלים ומשיחים על ענייני היום בין עצי האורן, הראיתי לנכדי אצטרובל וסיפרתי לו על הזרעים שבתוכו שמתפזרים באדמה. הוא היה חייב לראות זרעים אבל כל האצטרובלים שמצאנו על האדמה היו כבר ריקים מזרעים.
                    אמרתי לו שאביא לו אצטרובל מהעץ. טיפסתי על שולחן קרן הקיימת, משכתי חזק בענף כדי להגיע לאצטרובל הגבוה שהיה עליו ואז... איבדתי שיווי משקל וצנחתי עם הברך על ספסל הבטון ומשם לאדמה....
                    איזה כאבים!
                    ונכד קטן בן שנתיים וחצי שכל כך נבהל מהנפילה ומהצעקה שלי.
                    ואנחנו שם לגמרי לבדנו.
                    הוא היה מאוד מודאג ושאל שוב ושוב אם כואב לי ולמה אני לא קמה... מתוק כזה. ביקש שארים את המכנס כדי שהוא יראה מה יש לי ברגל וליטף לי בעדינות את הברך שכבר התנפחה.
                    אמרתי לו שאני בסדר אבל קצת כואב לי ולכן אשב קצת ואז אקום ונחזור.
                    "נלך לאט לאט?" הוא שאל  "כן" השבתי.
                    וכך דידיתי לי בהליכה איטית אוחזת בידו של נכדי. כל הדרך הוא שב וחזר על הסיפור של מה שהיה: "רצית להביא לי אצטרובל ונפלת ועכשיו כואב לך אז אנחנו הולכים לאט לאט..."
                    כשהגענו הביתה היה ברור לי שהכאבים העזים ידרשו טיפול נוסף והזעקתי את בני. נסענו למיון (עם כלתי והנכד שסירב להיפרד ממני) ושם לשמחתי התברר שאין שבר אלא רק מכה חזקה (אולי נקע) בברך. חבשו, משככי כאבים, קב, הפנייה לאורטופד והביתה.

                    איך הדברים האלה קורים תמיד בזמן הכי לא מתאים... מה עם האנשים שהייתי מחויבת להם היום לסיוע דחוף לפני החג, הפגישה שקבעתי לצהריים.... מה עם הבישולים לפסח, האם אוכל בכלל לנסוע לחג המשפחתי ...?

                    עבר (איכשהו) הלילה, הגיע הבוקר וכדרכי אני מבררת עם עצמי למה דברים קורים לי כפי שהם קורים.
                    מה אני צריכה להבין?

                    ומבינה שאולי זה מסמן לי לעצור, לחלק אחריות, לראות טוב יותר את סדרי העדיפויות בחיים ולהבין שיש חירות גם ביכולת לשכב על הגב עם קרח על הברך ולהיות פאסיבית, להיעזר, לשנות את זווית הראיה, לחזק את ההבנה שכל תכנית היא בסיס לשינויים ולהודות על שהסתיים כך ולא יותר גרוע.

                    גיסתי מצאה עוד ברכה בעניין: תמיד אנחנו מכינים הרבה יותר מדי אוכל לחג. אז רק יועיל לצמצם קצת ולוותר על הבישולים שלי. והנה, עוד הזדמנות להיות בפרופורציות.

                    והאצטרובל? אולי נשאר על העץ, אולי נפל ביחד אתי... 

                    חג שמח ובריאות טובה לכולם!

                    ''



                    דרג את התוכן:

                      חירות

                      3

                      Café  

                      8 תגובות   יום שישי , 7/4/17, 00:06

                      חֵירוּת!
                      לַכֹּל!
                      בְּלִי אֲבָל!

                       
                      חַג פֶּסַח שָׂמֵחַ!

                       

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        8 תגובות   יום שבת, 1/4/17, 17:10

                        "השינוי" סרט מעורר מחשבה. 

                        רק שמה את זה כאן בשביל מי שיבחר לעצור לרגע, לפנות זמן מוכוון ולצפות. 

                        שווה שווה, אפילו יותר מפעם אחת. תובנות חדשות מתגלות בצפיות נוספות, ברגעים שונים.

                        https://www.youtube.com/watch?v=7oLYKV2caNk 

                         

                        קרדיט ותודה לחברתי המאמנת הנהדרת יעל פילוסוף, שזימנה לי את הקישור ואת ההמלצה.

                        דרג את התוכן:
                          6 תגובות   יום שלישי, 28/3/17, 17:11

                          כְּשֶׁפְּרָחִים שֶׁמַרְחִיבִים אֶת לִבֵּנוּ נוֹבְלִים  
                          אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִפְגוֹש אוֹתָם שׁוּב בְּעוֹנַתָם הַבָּאָה
                          כְּשֶׁאֲנָשִׁים
                           שֶּׁהֵם חֵלֶק מִלִּבֵּנוּ נוֹבְלִים 
                          אֲנַחְנוּ נִפְרָדִים לָעַד מִמִּי שֶּׁהֵם הָיוּ בִּשְׁבִילֵנוּ
                          נֶאֱחָזִים בַּזְרַעִים שֶּׁהֵם טָמְנוּ בְּנוֹ. 

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            esty.d
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות

                            ארכיון

                            פיד RSS