כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    תכנים אחרונים

    14 תגובות   יום רביעי, 2/8/17, 01:04

    היא הייתה קצינה בצה"ל. שירתה בשטחים.
    אהבה את הנסיעה דרך רמאללה היפה בימים טרם אינתיפאדות. הבתים המרהיבים, הנוף המהמם.
    כך יצא ששם שירתה. לא באמת חיה את הקונפליקט, לא ממש חיה פוליטית. עוד לא מבינה את גודל המציאות, את מורכבותה, את אסונה. בינתיים הכל שקט יחסית.
    עושה בנאמנות את עבודתה. לפעמים יוצאת למסעות עם הבנים בשביל הכיף ועידוד המוטיבציה.
    וכן, צריך לשאת נשק כל הזמן (כבד ומעצבן) ולעולם לא לנסוע בטרמפים. היו דברים מעולם.
    בת 19. עיניה פקוחות לרווחה. חיה בשלום חלקי בלבד עם העולם הצבאי, עם ההיררכיה המלאכותית. מתקשה לסבול את "העבדים כי ימלכו" שזיהתה שם, שמחה בחברים לחיים שפגשה.
    מבינה ומקבלת את חובתה למדינה.
    הייתה מוערכת בבסיס. עשתה את עבודתה מכל הלב. היה קל בשבילה לעבוד שעות ארוכות, כי זה היה כרוך בסיוע לחיילים והיא תמיד הייתה קצת סוציאלית כזאת... זכרה כל הזמן שאלה בני גילה, בני ארצה, דוברי שפתה, שלרבים מהם, המזל פשוט לא האיר פנים. עיניה נפקחו נדהמות אל עולמות שמעולם לא הכירה. חלק מהמילים שהשמיעו באוזניה – נדמה שמעולם לא שמעה. 
    ילדה במגרש של גדולים. קצינה, אפילו שופטת את חברותיה החילות, שרובן בוגרות ממנה בגילן (התגייסה צעירה עקב משחקי שנתונים בילדותה). ובכל זאת, לא חזקה במשמעת. לא מצייתת למה שלא מתקבל על דעתה. דעתנית. וכך, מצאה את עצמה (כקצינה שופטת זוטרה) - נשפטת בעצמה על ידי קצינה שופטת בכירה, על עבירת אי ציות לאיסור כניסת חיילות למגורי חיילים וההיפך. זה נראה לה כל כך טיפשי בחורף הקר הזה, כשאנשים צעירים רוצים להיות קצת ביחד. מה הסיפור הגדול?
    נזיפה.
    צחקה לעצמה על הטמטום...
    בית החיל בירושלים היה מקום מפלט. סרטים ("חיל בכחול" הכי זכור לה) ואחר כך בית קפה, לעיתים טיול על החומות עם חברים מהבסיס.
    יום אחד היא הבחינה בו, במנזר המיוחד הזה. עמדה בפתחו והביטה. נזירה חייכה אליה מעבר לשער.
    היא ידעה בבירור שהיא רוצה להיכנס לשם. לעבור את השער ולראות מה קורה בפנים.
    כמה ימים אחר כך, ביציאת שבת, הלכה ישר לשם. עמדה ליד השער (בבגדים אזרחיים) וחיכתה. נזירה שעברה שם הזמינה אותה להיכנס, אנגלית במבטא צרפתי מתנגן. היא נכנסה, ביקשה לטייל במקום. במהרה נפגשה עם עוד נזירות (אנגלית במבטא צרפתי). לא סיפרה שהיא חיילת. ביקשה להכיר את שגרת חייהן. הזמן עבר והערב ירד. יום שישי. נשארה לישון. קצת פוחדת מהלא נודע שמביא אתו הלילה. קצת חוששת מחוקי מטכ"ל האוסרים. התקשתה להירדם. בבוקר הסתובבה שם כמו בסרט, בין הנזירות המהלכות במהירות, צעדים קטנים, פעולות ממוקדות, דיאלוגים חרישיים ומרומזים, תפילות, ארוחה שקטה. פשטות בכל, לצד יופי ושלווה. חיוך תמים. גפנים.
    אף אחת לא שאלה אותה מה היא עושה שם בעצם. היא הייתה אורחת במקום, שלא מארח בדרך כלל.
    במוצאי שבת יצאה לביקור משפחתי בירושלים וחזרה לבסיס.
    חששה לספר.
    קצינה בצה"ל מתארחת יומיים במנזר ואיש אינו יודע.
    בעצמה לא ידעה אחר כך, אם היה או לא היה...
    עד היום היא לא באמת יודעת.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שני, 24/7/17, 19:10

      דַּי לַהוּמוֹפוֹבְּיַה!

      ''

      כָּל אָדָם בְּדַרְכּוֹבְּטַעַם אַהֲבָתוֹ 
      בִּמְלֹא זְכוּתוֹ

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום ראשון, 16/7/17, 16:19

        כְּמוֹ רוּחַ יָם עָבְרָה 
        בֵּין שַׁלְוַות גַּלַּיי
        יַצְרָהּ פִּתְאוֹם תְּנוּעָה

        כְּמוֹ
         חוֹל בְּתַחְתִּית הַיָּם, שֶׁנֶעוֹר מִתְנוּמַתוֹ כְּשֶׁרֶגֶל בּוֹ דָּרְכָה
        וְהוּא מִתְעוֹפֵף, מִתְפַּזֵר, מַעֲכִיר צְלִילוּת הַסֵּדֶר 
        וְאָז שוֹקֵעַ לְאִיטוֹ, חוֹזֵר לְקַדְמוּתוֹ.

        יֵשׁ בֵּינֵינוּ יָם? (זֶה מוּזָר כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה בֵּינֵינוּ יָם, שָׂדוֹת הָיוּ בּוֹ, וְסוֹדוֹת)
        וּבְכָל זֹאת, 
        אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלְךָ בִּי כְּמוֹ הֵד עָמוּם מִקוּנְכִיַיה מוּצְמֶדֶת לְאוֹזְנִי,
        רוֹאֶה אֶת שְׂפָתֶיךָ נָּעוֹת כְּמוֹ שִׂפְתֵי הַדָּג, בּוּעוֹת בּוּעוֹת עוֹלוֹת, נֶעֱלַמוֹת, מִתְנַפְּצוֹת
        רוֹאָה אוֹתָך דֶּרֶך מָסַך רַטוֹב, מָלוּחַ, מְטוּשְׁטַשׁ
        אוֹחזֶת בְגוּפְךָשמְנוּנִיחֲלַקְלַקחֲמַקְמַק... 

        אַצוֹת הַמַּיִם נָּעוֹת,  מְלַטּפוֹת, מְחַבְּקוֹת אֶת הַרִיקוּד הַתַּת יַמִּי שֶׁלָּנּוּ,
        מַצְפִּינוֹת סוֹדוֹת בַּקוּנְכִיוּת
        מַלְחִינוֹת לַסִירֵנוֹת מַנְגִינוֹת...

        הַכֹּל יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ
        כֶּשֶׁהַחוֹל שׁוּב יִשְׁקַע.


        (ותודה לנתן יונתן של "החול יזכור"  ולשלמה ארצי של "שדות של אירוסים" ולכל המילים שנחצבו בי בחיי והעניקו לי אוצרות של אסוציאציות והשראה).



         

        דרג את התוכן:
          5 תגובות   יום ראשון, 2/7/17, 09:06

          ''

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שבת, 3/6/17, 15:21

            Sometimes I just stare for a few moments, at the flashing green light

            I imagine you sitting on the other side of an imaginary thread, that suddenly brings us together

            I'm trying to guess what you are thinking right now

            Trying not to think about anything

            Not to feel anything

            To keep going.

            דרג את התוכן:
              8 תגובות   יום שישי , 2/6/17, 13:57

              "נִימִים הַנִמְשַכִים מֵעֵבֶר אוֹפֶק 
                מִקְצֵה עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ מַחֲזִיקִים 
                שְׁנֵי לְבָבוֹת דוֹפְקִים אוֹתוֹ הַדוֹפֶק 
                הוֹי הַמֶרְחַקִים..." (כתב מאיר אריאל הלחין ושר נפלא דייויד ברוזה)

              אני מקשיבה לשיר המקסים הזה, שהוא שיר על אהבה וגעגועים וחושבת לעצמי על הלבבות שבחיי, אלה שאני חשה שדופקים עם לבבי בדיוק את אותו הדופק, וכמעט מאליהן עולות בי מחשבות ומילים של ערגה וגעגוע...
              ובמקביל אני מבינה  שבעצם כל הלבבות האנושיים דופקים אותו הדופק.
              פטנט רשום של הלבבות.
              ואני זורמת עם מחשבותיי אל ההבנה, שיש כאן גם הזדמנות ודרך פשוטה להכיר בכך שכל בני האדם זהים בקצב הדופק, גם אם שונים במראה הגוף שעוטף אותו. 
              וכל שאר ההבנות – מכאן צריכות לנבוע.
              והוי הוי המרחקים...

              https://www.youtube.com/watch?v=FNvk1Wn6FFg


              ''
              ''

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום שלישי, 30/5/17, 09:57

                בִּיכּוּרִים הִנֵּה הֵבֵאתִי מְלוֹא הַטֶּנֶא
                בִּיכּוּרֵי מַתָּן תּוֹדָה
                בִּיכּוּרֵי שִׂמְחָה וְהִתְחַדְשׁוּת
                בִּיכּוּרֵי כַּוַונַה טוֹבָה
                כַּוַונַה וּמַבַּט מְחוּדַשׁ
                מַבַּט מְחוּדַשׁ וּלְמִידַה 
                וְאַהֲבָה 
                מְלוֹא הַטֶּנֶא.

                ''

                דרג את התוכן:
                  8 תגובות   יום שישי , 5/5/17, 10:21

                  כפיים!

                   

                   

                  https://www.youtube.com/watch?v=bU8Fqi1iFxc  

                  דרג את התוכן:
                    14 תגובות   יום שני, 1/5/17, 12:12

                    מזל טוב לנו!
                    מזל טוב לכולנו על שזכינו במדינה משלנו, אחרי אלפי שנות מסע היסטורי ארוך ומפותל אל עבר הגשמת החלום.
                    ארץ הקודש קראנו לה.
                    נשקנו את אדמתה. הפרחנו את שממתה. התחדשנו וחידשנו בה כבוראים של נס גדול.
                    לא רק דרך קדושת המקום התקדשה המדינה, אלא גם ובעיקר דרך המעשים שנעשו בה.
                    קדושתה וערכה של המדינה שלנו, קשורים בקשר ישיר לשיעור הארוך והמתמשך אותו מלמדת אותנו ההיסטוריה של העם היהודי. המבחן של הבנת השיעור הזה מתקיים בכל רגע, בכל מעשה, בכל בחירה שלנו כעם במדינתו.
                    אור לגויים אנחנו מבקשים להיות.
                    הבאת האור לעולם מתחילה באור שבפנים. במעשי היום יום, בחשיבה, במודעות, בנתינה, בגישה המכבדת את עצמנו ואת זולתנו, את אדמת הארץ, את נופיה, את כל האדם, החי, הצומח והדומם שבה.
                    עשה לך מדינה בכל רגע. כזאת שיש בה אור ושמחה וקדושה לכל אדם, בכל יום, בכל מקום, בכל הֶקשר.
                    אוצר כה יקר היא, אוצר שנפדה במחיר של דם, כאב נורא ודמעות. מאז ועד היום.

                    והמחיר הזה, אם לא ישולם למען אהבה, חיזוק ואחדות - לא יהיה שלם, לא יהיה בו שלום ולא יהיה בו אור - לא לנו ולא לעולם.

                     

                    נחגוג בשמחה, באהבה ובתודה את עצמאות מדינת ישראל.
                    נברך ונתברך ונתחייב שניצור בה ולא ניכנע ליֵצֶר,
                    שנהיה החלום ולא החֵלֶם,
                    שנפעל מתוך מודעות וכוונה למילים ולמעשים
                    שמטפחים ומשמרים את הדבר הגדול, היקר, החזק והשביר הזה בו זכינו.

                    נטפח את פניה של המדינה בחרדת קודש, בעצמאות מחשבתית ובמעשים שיש בהם
                    אחווה ואור גדול בחג ובימי החול.  

                    חג עצמאות שמח לכולנו! 

                         

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      14 תגובות   יום רביעי, 26/4/17, 00:27

                      אנחנו מנהלים שיחה טלפונית מאוד לא נעימה.
                      אני מבקשת ממנו להתחשב באיזה אילוץ של אנשים שקשה להם. לתת לנו עוד קצת זמן לעזור להם לפתור את העניין.
                      הוא מתעקש שביזנס זה ביזנס. מצטער. אני לא יכול להתחשב יותר.
                      אני אומרת לו שלפעמים צריך לפעול אחרת, לראות את ההפסד הקטן הזה הצפוי לו, מול ההזדמנות לעשות חסד שיהיה כל כך משמעותי בשביל האחר. שאני מבינה את הגישה העסקית אבל החיים מורכבים...
                      הוא משתתק. נושם עמוק ואז אומר לי: את לא יודעת כמה את צודקת.... לפני כשנה וחצי איבדתי את אחי בפיגוע. החיים שלנו לא חזרו מאז למסלולם. כן. אני יודע משהו על פרופורציות בחיים.
                      אני המומה. ממלמלת משהו על כמה זה נורא... ואיך זה קרה?
                      הוא מספר לי על אחיו שעבד בבית פנורמה בתל אביב, עלה בצהריים להתפלל בבית הכנסת שבבניין ונרצח על ידי מחבל.
                      כולי צמרמורת. לבי פועם במהירות. נזרקת באחת אל הרגע ההוא.
                      ואז אני מספרת לו.
                      מספרת לו איך באותו יום מר, בשעות הצהריים, התקשרה אלי בתי חסרת נשימה ואמרה לי "אמא, אנחנו בסדר". לא היה לי מושג על מה היא מדברת והיא אמרה לי במהירות שהיה פיגוע בבית פנורמה, שעכשיו הם סגורים במפעל והיא תתקשר אחר כך. כולם בסדר (שניים מילדיי ושני אחייני עובדים שם במפעל משפחתי והיו שם בזמן האירוע).
                      הדלקתי טלוויזיה וראיתי את החדשות.
                      ואחר כך הסיפור לפרטיו: דקות לפני האירוע ירד בני במעלית לקומת הקרקע לקנות משהו לאכול. הוא חזר במעלית וכשפינה אותה והיא ירדה למטה, נכנס אליה המחבל. השאר היסטוריה.
                      ואנחנו כאן, משני עברי הטלפון, שני זרים, נעצרים על הדקה הזאת, הדקה בה לרגע הצטלבו חיינו.
                      הדקה בה הנס שלנו היה אסונם שלהם.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום ראשון, 16/4/17, 15:05

                        לְכָל אָדָם כִּיסֵא רֵיק בְּשוּלְחַן חַיָּיו

                        כִּיסֵּא שֶמַמְתִין לְיוֹשְׁבוֹ
                        בְּיּוֹם שֶׁל חוֹל 
                        אוֹ בְּמוֹעֲדוֹ.

                        הָאֶחָד יְחַכֶּה לַמוֹרֶה שֶׁשִינַה אֶת חַיָּיו
                        הָאַחֵר לְרָגַע שֶעִיצֵב אֶת דְּרָכָיו
                        לְהוֹרֶה אָהוּב שֶנִפְרַד
                        לַתִינוֹק שֶׁלּא נוֹלַד
                        לְנוֹף תַּבְנִית יָמָיו
                        לְאַהֲבַת חַיָּיו
                        לְחָבֵר הָאֱמֶת שֶתַמִיד הוֹשִיט יַד
                        לְמִי שֶׁהָיָה הוּא עַצְמוֹ  – וּכְבָר אֵינוֹ עַכְשָׁיו
                        לַתִקְווַה
                        לַחֲלוֹם
                        לַהַשְׁרַאָה
                        לַשִׁירַה.

                        כִּיסֵּא רֵיק בְּשוּלְחַן חַיָּיו 
                        מְחַכֶּה לְיוֹשׁבוֹ 
                        כְּמוֹ תָּמִיד
                        כְּמוֹ עַכְשָׁיו.

                        דרג את התוכן:
                          6 תגובות   יום שבת, 15/4/17, 12:37

                          כִּיסֵּא רֵיק מְחַכֶּה לְאוֹרֵחַ

                          כִּיסֵּא רִיק בְּלִבִּי
                          בְּגוּפִי
                          בְּמַחְשַׁבְתּי

                          בְּטִיוּל בְּשְׁבִילֵי שָׂדוֹת
                          בִּצְהוֹב אָבִיב וּפְּרִיחוֹת
                          בַּשִּׁיר שֶׁזֶּה עַתָּה נִשְׁמַע

                          בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁכְּמֵהַה לְשַׁתֵּף
                          בְּהִתְלַבְּטוּת שֶׁמְבַקֶשֶׁת עֵצָה
                          בְּשְׁאֵלוֹת שֶׁנוֹתְרוֹ לְלֹא תְּשׁוּבָה
                          בַּסִימָנִים.

                          בַּאֲרוּחַה טוֹבָה
                          בְּכּוֹסִית שֶׁל יַיִן
                          בְּתוֹך הַהֲמוּלַה הַנְּעִימָה
                          מֵצִיץ אֵלַי הַכִּיסֵּא הָרֵיק מְהַפִּינַּה.

                          בִּרְגַעִים שֶׁל אִינְטִימִיוּת טוֹבָה
                          בְמִקְלַחַת חֲמִימָה
                          בְּנִיחוֹחַ קַל שֶׁל בּוֹשֶׂם
                          בַּמַבָּט שְׁנִשְׁקַף מִמֶּנִּי אֵלַי בַּמַּרְאָה

                          הוּא לְצִידִי תָּמִיד
                          הַכּיסֵּא לְאֱלִיַהוּ שָּׁאַתָּה
                          לְפִּתְאוֹמִיוּת הוֹפַעֲתְךָ
                          לַסְּעָרָה 
                          לַנְבוּאָה, לַגְאוּלַה, לַתוֹדָה.

                          לְעִיתִים מִתְיָישֵׁב בּוֹ אָדָם
                          נִשְׁעָן עַל מִסְעָדוֹ
                          סוֹעֵד אֶת לִבּוֹ, אֶת לִבִּי

                          הַדֶּלֶת שֶׁתַמִיד נִשְׁאַר בָּהּ חָרִיץ
                          בְּיּוֹם חוֹל וּבְיוֹם חַג
                          וְכִּיסֵּא רֵיק שֶׁזוֹכֵר
                          אֶת עוֹנֵג הַמַּשָּׂא.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            esty.d
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות

                            ארכיון

                            פיד RSS