כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    תכנים אחרונים

    6 תגובות   יום רביעי, 18/4/18, 16:05

      

    ''

     

     

    זֶמֶר לָךְ מְכוֹרָתִי
    זֶמֶר
     לָכֶם חֲבֵרַיי בַּקָפֶה
     

    חַג עַצְמָאוּת שָׂמֵחַ! 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:
      13 תגובות   יום שלישי, 10/4/18, 20:38

      נפתלי בנט: "עדיף חייל צוהל מאבא מתאבל".

      את דעתו של מי מבקש השר בנט לגנוב?
      הרי כל בר דעת מבין שאין שום קשר סיבתי בין שני חלקי המשוואה הזאת (וממש לא נדרשות 5 יח' מתמטיקה בשביל להבין את זה).
      מטרידה אותי מאוד המחשבה שמנהיגינו פתחו לכדי אומנות את הניסוח ההדרגתי של שפה חדשה, שכל תפקידה הוא לעמעם ולטשטש את הגבולות בין נכון או לא, חוקי או לא, בטחוני או לא, צודק או לא, אמת או לא.
      שהרי דבריו של השר בנט מכוונים לגרום לנו לחשוב שאם החייל לא היה מצלם או צוהל – הייתה נשקפת סכנה גדולה יותר לחייו. כאילו בכך מתמצית הסיטואציה.
      אני חושבת לרגע על הקבלה מעולם בית הספר (שהרי נפתלי בנט הוא השר המופקד על מערכת החינוך) ועל המצבים בהם ילדים (כבר בבי"ס יסודי) מצלמים את עצמם מתעללים בילד או ילדה, מתגלגלים מצחוק ומפיצים  את זה ברשת. איזו משוואה היה השר בנט בוחר אז?
      ואולי בכלל שם זה מתחיל...?
      אז למה בעצם לא לעסוק בשאלה האמיתית: מהי ההתנהגות הראויה, מהם הכללים, הקוד האתי, "רוח צה"ל"? למה לא נברר עם חיילינו את רגשותיהם וניתן להם מענה דרך דיון מעמיק, כנה ומלמד?
      או אולי, אם זה מדבר יותר אל השר בנט כאדם דתי, אפשר גם לצטט ולהתעמק קצת בפסוק
      "בִּנְפֹל  אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (משלי כ"ד, י"ז), המחדד את ההבנה שאין לשמוח על נפילת האחר, גם אם הוא אויבך, ואין להעצים את סבלו על ידי השפלתו.
      האיסור "לא תגנוב" הוא מצווה מחייבת בעשרת הדברות. ומה עם גניבת דעת?
      אבל כנראה שבעידן בו רבנים צבאיים מאשרים לצבא היהודי לאנוס שבויות מלחמה, מה הבעיה עם קצת שמחה וצהלה כשיורים באיזה ערבי "בן של ז...."?
       

      ואולי, אם בסכנות עסקינן, אפשר ללכת למקום הכי נוח, הכי אגואיסטי: התנהלות שיש בה אטימות, רוע, כוחנות, זילות ואכזריות - היא חרב פיפיות. אנחנו חווים את זה מדי יום במערכת החינוך ובמערכת האזרחית.
      גם זה איום ממשי על קיומה של החברה בישראל.
      ההבנה שלי היא, שבימים אלה כל מי שפועל, ולו במעגל הכי קרוב שלו, למען מלחמה מתמדת באטימות, בפלגנות, בשנאה ובגנבת הדעת, מי שמעמיק את ההקשבה, הרגישות, הנימוס, הכבוד לאחר וההגנה על שלטון החוק - עושה את אחד המעשים הכי ציוניים של הימים האלה. 

       

      דרג את התוכן:

        מגבוה

        6

        Café  

        5 תגובות   יום שבת, 7/4/18, 10:17

        בין ניו יורק לישראל נוצר לפני שנים רבות חיבור אישי וקרוב מאוד שמשתמר כל השנים, מעבר לזמן ולמרחק.
        ביקורים הדדיים ונוכחות מלאה שאוספת אליה את כל המעגלים החדשים, שנוצרו סביב אותה אבן שפעם נזרקה למים.
        מה שהסתפק בעבר בנסיעה באוטובוסים, עם תרמיל קטן על הגב ושני מנשאי ילדים, דורש היום ארבעה רכבים, התאמה לילדים קטנים ואין סוף ציוד.
        ביקור בישראל, עובר תמיד דרך מצדה, ים המלח, ירושלים ותל אביב (בעבר כלל גם את חופי סיני) והצפון יחכה לביקור הבא.
        צופפנו לנו בשבוע אחד את כל הנסיעות, הטיולים, הארוחות, השיחות, הים, מוסיקת הרקע – כמכונה משומנת שכל דקה בה מתוכננת היטב.
        ככה הם, מתכננים חצי שנה לפני את הביקור על כל פרטיו, מבטלים כשמתוח בדרום הפרוע ומקפידים בזמן אמת, להעלות לפייסבוק את כל המתרחש, בגדר: עשית דיווחת – עשית. עשית לא דיווחת – לא עשית!
         
        נפרדנו אתמול בערב עם תפאורת תמרות אש ועשן, של שני עמים לפותים זה בזה, האחד חוגג את חירותו והשני מבכה את כלאו. עשן סמיך, תסכול, פחד וכאב חצצו ביניהם.

        ואולי, שם למעלה מהאוויר, יכלו אורחינו לראות את שאריות העשן שסמן להם בדיוק את המקום בו חנו לשבוע.
        ואולי, מגבוה, אפשר לראות גם איזה אופק בהיר שיסמן לכולנו שאפשר גם אחרת.


        ''


        https://www.youtube.com/watch?v=apmUeGgXHbw  

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום חמישי, 29/3/18, 09:38

          כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם – אמנון ריבק

           

          כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

          אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

          לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה

          בְּיָד חֲזָקָה,

          אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

           

          כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

          וּנְחָמָה, והַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,

          שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

          כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,

          שְׁתֵהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

          אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -

          כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

           

          כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

          אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

          לִגְאוֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָּה מִבֵּית עֲבָדִים,

          לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

          לִצְעוֹד הַיְשֵׁר אֶל תוֹך הַמָּיִם,

           

          לִרְאוֹתָם נִפְתָחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

          כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,

          לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,

          כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדָקֵףְ.

           

          כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

          אֵיזוֹ מִצְרַיִם.

          וִירוּשָׁלָיִם,

          וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,

          לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד

          בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

           

           

           

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שני, 26/2/18, 09:32

            מגילה בתחפושת - קונספירציה לפורים:
            מה שקרה באמתעוה"ד והשופטת קיבלו סכום נכבד של כסף בשביל לביים את ההתכתבות הזאת ולוודא שתודלף:

            מטעם מי?  מטעם הנאשמים הקיימים והפוטנציאלים (דרך שליחיהם המתווכים עבורם, עורכי דינם והשופטים שלנו).
            למה?  כדי שהם יוכלו להשתחרר לאלתר מבית המעצר (דה לגיטימציה לכל מהלך המעצר), לתאם גרסאות, לאיים על מי שצריך לאיים, לחסל את מי שצריך לחסל, לשמן את מי שצריך לשמן ולשבש את כל מהלך החקירה.
            ומה יוצא מכך לתקשורת?  אה, הנה, סוף סוף תשובה למלעיזים והוכחה לכך שהיא תקשורת אובייקטיבית ומשרתת רק את הציבור, הבכת מוסדות החוק, ואולי גם "טפיחה על השכם" לכתב האמיץ של הערוץ החרוץ (כי בכל זאת, גם הם רוצים קצת אהבה ונמאס להם כבר להיות מושמצים על ידי כל אלה שיכולים לסגור אותם בכל רגע, שמטיחים בהם חדשות לבקרים את ביטוי הנאצה: "שמאלנים שמאלנים").
            כשהאבק ישקע, החקירה תתמסמס ולא יהיה כלום (כי אין כלום), עוה"ד והשופטת יקבלו תפקידים  בכירים ועתירי הכנסה באחת מהחברות של אלה או אלה (או שלנו) שחייבים להם, וכל העבריינים יתקדמו לתפקידים חדשים ומשפיעים. מגיע להם כי הם מלח מלכי הארץ וכי הם תרמו לייצוא המוחות של העם היהודי את האתגר הגדול מכולם: מוח יהודי VS מוח יהודי.
            וכך יוכלו כל הידיים שרוחצות את הידיים הנכונות בחונטה, לקדם את המטרה העיקרית שלשמה התכנסנו, הקמנו, נשבענו, לחמנו, נפלנו, שכלנו, הקרבנו, שילמנו, בנינו, כרענו תחת הנטל, התפלגנו ולחמנו זה בזה, נדרסנו, הופקרנו, נגזלנו, נשחקנו, גזענו ושתקנו -  מטרת העל הציונית שתגשים בארץ ישראל לאחר אלפי שנות גלות, את חזון השילוש הקדוש: הון - שלטון - עיתון. 
            ואולי, דרך אגב, תושג גם מטרת הצללים שממתינה לה בסבלנות על הדרך, בתחפושת של קואליציה ובמחירי סוף עונה. משחק הדמוקרטיה בישראל יהיה כאן רק קוריוז מבוקש לעדליידע של פורים ושלטון החוק העברי העתיק והטוב, יחזור למקומו הטבעי והבלעדי בעזרת השם יתברך לעד. 
            וכשנכנס אדר נרבה בשמחה. נאכל עוגיות תלתלים לזכר הקרבתה ההרואית של השופטת רונית פוזננסקי - כץ את הקריירה המשפטית שלה למען עמה האהוב והמדוכא ונרעיש ברינגטונים עליזים  לזכר עו"ד ערן שחם שביט, הגיבור שחירף נפשו למען העם היהודי בגוב האריות של להב 433. 

            תיראו מופתעים...

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שבת, 10/2/18, 14:14

              לפני 20 שנה, על רכס האנפורנה בנפאל, נוגעים בשמים ו"תופסים" זריחה.
              עכשיו אבא שלי בשמים, בתוך זריחות ושקיעות מביט מלמעלה על הפסגות.
               

              ''

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום ראשון, 28/1/18, 00:41

                יום השואה הבינלאומי 2018.
                ניצולי שואה לנתניהו: "איך ממשלה יהודית מגרשת פליטים למוות?"

                www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5076026,00.html

                אטימות שמחליפה התנהלות.
                במקום פתרון מוסדר והוגן – משסים זו בזו של אוכלוסיות מוחלשות.
                במקום חשיבה מובנית ועמידה באתגרים – חשיבה של "שלוף". אז נשלח כמה אנשים אל מר גורלם. זה יעבור... זו רק מכה קלה בכנף...
                ניהול אחראי דורש מחשבה מעמיקה, תכנון ויצירת תכנית פעולה. זה אומר ביצוע התאמות, תכנון השקעות (שיכלו אולי להיות פחותות מהשקעה בבניית מכלאות שאין בהן צלם אנוש, זריקת אנשים מתוך אוטובוסים בשכונות מצוקה, הפעלת משטרות גירוש שירדפו אותם ותשלומי שוחד למדינות מסוכנות).
                ניהול זה אפס סובלנות לעבריינות אבל גם נטרול מקסימלי של בתי הגידול שיוצרים אותה.
                ניהול זו הסכמה על החזון הערכי והמוסרי וראיה לטווח ארוך.
                וכשחושבים על זה - זה נכון אחד לאחד גם בכל הנוגע לקליטת עליה בישראל: גם שנים אחרי שאמורה הייתה להיעשות למידה, גם אחרי מימון מנכ"לים, סמנכ"לים, יועצים, נהגים ומשרדים מכספי משלם המיסים, גם אחרי תוצאות כל כך קשות של תהליכי קליטה - לא נעשתה למידה.
                על עולים יהודים, לא ניתן להפעיל את הגירוש כי חוק השבות עוד שומר עליהם. שאר העוולות - אינן מדלגות גם עליהם.
                וזה מתחיל ונגמר בדירוג בני אדם לפי המדד של טובים יותר וטובים פחות, החזקים יותר או פחות, ראויים יותר או פחות לזכויות שוות ולחיים של הגשמה ותקווה.

                תודה לכם גיבורים על שאינכם שותקים, על שאינכם מסכימים, על שאתם משקיעים משאבי לב ואומץ ציבורי כדי לעצור את האטימות האכזרית. על שאתם מזכירים שכל אדם ראוי לחמלה, לחיים.
                ומזכירים לכולנו שאנחנו הראשונים שצריכים להבין זאת ולממש.

                דרג את התוכן:
                  22 תגובות   יום שני, 22/1/18, 18:44

                  משהו מאוד ראשוני ומבני – מחבר אותנו מיידית לחיוך.
                  ובכל זאת, החיוכים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בזמן הנאום של סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס,  דחו אותי ממש.
                  לא כי לא מנומס לחייך ואף למחוא כף לאורח ידיד ישראל. לא כי המעמד אינו חשוב ומשמעותי לישראל.
                  אלא כי החיוכים האלה חידדו לי פתאום את הדחייה המתמשכת שיש לי מהחיוכים שלו בכלל.
                  חיוכים שיש בהם קריצה של התנשאות, זחיחות, התגרות, זלזול והתעלמות מהזולת, ביטוי לניצחון כזה או אחר, סיפוק עצמי של מי שזכה להישג מדיני והוסיף נקודות למסע הבחירות העתידי שלו.
                  חיוך של מישהו שמרוצה כל כך מעצמו, מבלי מכיר בכך שיש לו כל כך הרבה על מה לתת דין וחשבון לאזרחי ישראל. חיוך כזה עם מבט לצדדים של זוויות העין, כמוודא שכולם מבינים שכל הטוב הזה, הוא רק בזכות היותו מנהיג כה דגול.
                  חיוך שאין בו נדיבות.
                  לא אהבתי את החיוך המתנשא שלו, כשחברי הכנסת הערבים הפגינו והוצאו מהמליאה. חיוך של "אדונים" כלפי "זניחים" (במקום, למשל, הבעה של התייחסות רצינית לרגע הזה).
                  לא אהבתי אותו כשחיקה במופע של תת מנהיגות וגסות רוח את טון דיבורו ומראה גבותיו של הכתב משה נוסבאום.
                  לא אהבתי את החיוך שלו בטקס הזיכרון עם הילד מוישי בביקור בבית הוריו שנרצחו בפיגוע במומבאי או את החיוך שלו כשלחש על אוזנו של הרב כדורי שהשמאל שכחו מה זה להיות יהודים...
                  בעצם, רוב החיוכים שלו גורמים לי לדחייה, חוסר אמון ותסכול.
                  ממה אתה מרוצה כל כך מר נתניהו? מהדמוקרטיה שאתה מנפנף בה לכל עבר, שבפועל מדכאת בכל רגע נתון זכויות אדם? דמוקרטיה בה אתה ראש ממשלה רק של חלק מהאזרחים ומתעלם מהשאר? מהפילוג והשנאה שאתה מלבה כשיטה בקרב אזרחי המדינה? מהפגיעה המתמשכת ברשויות החוק? מהשחיתות השלטונית, הנהנתנות הראוותנית, הפוזה הגאוותנית?
                  אין בך צניעות של מנצחים כשנדמה לך שאתה מנצח, וודאי לא צניעות של מפסידים (אם בכלל אתה מצליח לזהות את המצבים האלה).
                  אין בהתנהלותך צל צילה של דוגמא אישית, שהייתי רוצה שמישהו יתחנך לאורה.  
                  קצת צניעות אדוני. קצת כבוד. הרבה יותר אחריות ומחויבות לאזרחי המדינה, במיוחד לחוליות החלשות בה.
                  בין היתר קיבלת היום שיעור חשוב, המלמד איך גם את הקלישאות הגדולות ביותר – ניתן להגיד במילים מנומסות, בטון שקט ובכוונת אחדות.
                  אומרים תמיד שהחיוך הוא קו עקום המיישר הכל.
                  ואני אומרת – שכדי שקו עקום יישר משהו – הוא חייב לעבור דרך תחנות הלב. חייב! 



                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שישי , 5/1/18, 02:01

                    חשבתי לסגור את היום עם הספר הנהדר שאני קוראת עכשיו ולהתעורר מתישהו אל קולות הסערה הצפויה.
                    ישבתי לרגע ליד המחשב ועלתה במחשבתי ההמלצה החמה שקיבלתי, ממש לאחרונה, לסרט הדוקומנטרי "וידוי", על חייו של מתי כספי.
                    אני לא נוהגת לראות סרטים ביוטיוב ובכל זאת מצאתי את הסרט ולא הצלחתי להתנתק ממנו לכל אורכו, מרותקת.
                    סיפור החיים, המסופר בדרך כל כך חדה וישירה – השאיר אותי הופנטת.
                    חשתי את העוצמה ואת השחרור שבוויתור על הסודות. את הדיוק בה פוגעים חִצֵּי המילים בלב העניין. לעיתים חִצָּיו של קופידון לעתים חִצִּים טבולים בתרעלה.
                    מעגלים מעגלים של סיפורים אנושיים הנשזרים זה בזה, משפיעים זה על זה ויוצרים סיפור חדש.
                    זה סרט אישי מאוד, אך גם כזה שנוגע בחוויה כללית יותר, מוכרת, שזורה בפסקול מאוד מקומי.
                    לרגעים חשתי את אי הנוחות שבמציצנות, שהרי רוב הדמויות המופיעות בסרט מוכרות במידה זו או אחרת ויש כאב בחשיפת פרטיותם של מי ש(אולי) לא בחרו בכך.
                    אבל הכי הרגשתי את עוצמתו של מתי כספי, את הבהירות שבו, את ההבנה שיכולתו המופלאה וכישרונו יוצא הדופן לגעת באנשים דרך מילים ומנגינות נובעים מאותו מקור שבו האמת שלו, על כל רבדיה, מלוטשת כמו יהלום וכמוהו חדה, יקרה ומלאת ברק.

                    https://www.youtube.com/watch?v=lp1irRifDEM

                    דרג את התוכן:
                      15 תגובות   יום שלישי, 2/1/18, 08:41

                      אני פותחת את 2018 באתגר הלמידה של שפת הסימנים.
                      היו טריגרים ונוצרה ההזדמנות, לממש רצון שמתקיים בי כבר זמן רב.
                      ישנה גם השראה רבת שנים שנחה עלי, מחברתי האהובה נעמי פארן, המייסדת והמנצחת של מקהלת (מקהלות) "מורן" (בית יצחק, עמק חפר). נעמי, שמעבר לעשייה המוזיקאלית הייחודית והמופלאה שלה, פועלת לכל אורך הדרך למען חיבור עם הקהילה של ילדים ובני נוער בסיכון והנגשת בעלי צרכים מיוחדים לעולם המוזיקה והשירה.  מצמיחה להם כנפיים.
                      בתוך כך, כבר שנים רבות מבצעת המקהלה חלק משיריה, כשהם מלווים בשפת הסימנים.

                      ראיתי את נעמי החולמת ואת זו המגשימה, המתחדשת, המגלה והיוצרת בכל נשימה. נעמי היא השראה ייחודית מרגשת עבורי.

                      אז כאמור, הזדמן הרגע הנכון וכבר חוויתי את השיעור הראשון במסגרת עמותת "נגישות" והמיזם "תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים", עם המורה המקסימה מאוד נתי ועם קבוצת תלמידים מעניינת ומגוונת.
                       קצת התבלבלו לי הידיים, האצבעות, הכיוונים וההבעות – אבל ככה זה עם שפה חדשה שפונה אל מימד אחר, שלא היה בשימוש לפני כן (גם בשביל כזאת שנחשבת כ"מדברת עם הידיים...":)). 
                      אני, שהכלי המרכזי שלי להבנת מסרים ולהבעה עצמית הן מילים, חשה כמו מגלת עולם חדש ומרתק, עם החשיפה לערוץ התקשורת הלא מוכר והקסום, של תנועות ידיים ואצבעות, הבעות ומחוות נלמדות של הגוף והפנים, שמְתַקְשְׁרוּת את הרגשות, הטעמים, הצבעים הריחות והמידע שמאחורי המילים.
                      וגם... זכיתי לסימן שייצג את שמי בכיתה בשפת הסימנים: כתר = אצבעות כף יד מונחות מוגבהות על הראש = מלכה. 
                      קצת קשה ומבלבל כרגע, אבל נותנת סיכוי לעצמי להרחיב את מעגל התקשורת. לשמוע ולדבר בשפת הסימנים, ולו במעט, כדי להבין ולהביע בשפה המרגשת הזאת.
                      תחזיקו אצבעות...

                       

                       https://www.youtube.com/watch?v=k0cFJqEcpoE


                      דרג את התוכן:
                        9 תגובות   יום ראשון, 24/12/17, 10:47

                        אֶת אוֹצָר הַפְּרַטִים הַקְטַנִּים
                        שֶׁפַּעַם הֲכִי אַהֲבָה, 
                        אֶל פַּח הָאַשְׁפָּה שֶׁל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַרְגָשׁוֹת 
                        כְּמוֹ מוּצָר פָּגוּם שַׁלְּחָה.


                        כְּדֵי לִמְנוֹעַ זִיהוּם סְבִיבָתִי מְסוּכָּן - 
                        בּוּצְעוּ שְׁלַבֵי הַמִחְזוּר הַאֵקוֹלֹוגִי כְּסִדְרָם:
                        מִיּוּן, הַפְרַדַת הַפְּסוֹלֶת לְחֶלְקִיקִים קְטַנִּים, 
                        הַתְאֲמָתָם והַרְכָּבַתַם לְחוֹמֵר גֶּלֶם מְמוּחְזָר, חָדָשׁ.


                        אֵין חוֹמָרִים נוֹצְרִים יֵשׁ מֵאַיִן
                        וְאֵין חוֹמָרִים שֶׁהוֹלְכִים לְאִיבּוּד
                        וּלְחוֹמֵר הַגֶלֶם הֶחָדָשׁ,
                        יֵשׁ מַגָּע שֶמַזְכִּיר לָהּ, לְעִיתִּים,
                        אֶת חוֹמְרֵי הַגֶלֶם הַמְקוֹרִיִים.


                        וּכְשֶׁהִיא רַק לְרֶגַע נוגַעַת, שׁוּב מופְתַעַת,
                        הַקּוֹלוֹת שְׁבָּה אוֹמְרִים לָהּ 
                        "
                        הֵי הֵי גְּבֶרֶת! בְּכָל זֹאת...
                        הַזִיכָּרוֹן הַזֶּה עָשׂוּי מאוֹתָם חוֹמָרִים 
                        שֶׁבְּטֶרֶם הֵבַנְתְ שֶּׁהֵם פְּסוֹלֶת
                        הָיוּ בְּעֵינַיִיך נְדִירִים, יִקְרֵי עֵרֶך, 
                        בִּלְתִּי מִתְכַּלִים... ".


                        אֲבָל בִּפְנִים בִּפְנִים אַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת,
                        שֶׁפְּסוֹלֶת הֵם הָיוּ גַּם אָז, 
                        כְּשֶׁעִרְבַּבְת, הִשְׁתַכַּרְת, הִסְתַחְרַרְת,
                        הֵקֵאת נִשְׁמָתֵך, נָפָלְת וְקַמְת, הִשְׁלַכְת וּמִחְזַרְת 
                        אוֹתָך.
                         

                        דרג את התוכן:
                          5 תגובות   יום שישי , 8/12/17, 01:00

                          בין שתי נסיעות ברכבת ונסיעה אחת באוטובוס, סיימתי לקרוא את הספר "גדר חיה" של הסופרת דורית רביניאן.
                          נשאר בי עצב בעקבות סיומו (הצפוי מראש יש לאמר) של הרומן.
                          משהו בי רצה להאמין בניצחונה של אהבה בלתי אפשרית, ממש ביום בו קידש דונלד טראמפ את ירושלים...
                          מקודשת! מקודשת!
                          עכשיו שוברים.
                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            esty.d
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות

                            ארכיון

                            פיד RSS