כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 7/2009

    34 תגובות   יום ראשון, 19/7/09, 19:04

    להילחם לצד האויב 

    קשה להבין איך נוצרת אוירה של רוע כזה, אכזריות ואטימות לב בקרב חיילים בצה"ל. מי הם המפקדים והחיילים השותפים בידיעה או במעשה לטירוף הזה? האם הם אותם בנים חמודים החוזרים הביתה ביום שישי במדים ואנו מלטפים אותם באהבה ובגאווה...? או אולי אלו נערי המועדונים, שולפי הסכינים? אותם שפורקים איזה יצר אלים ותוקפני שאין משביעו? אולי הם אותם ילדים שלא זכו בחינוך נאות, או אלה שהוריהם עסוקים מדי מכדי לראות או לשמוע אותם...או אולי הם אותם נערים שמהות בית הספר בשבילם כבר מזמן אינה "חינוך" אלא אותה מנטרה קדושה השגורה בפי מוריהם "בגרויות, בגרויות, בגרויות...

    קשה לדעת. מה שברור הוא שהם שייכים לאותה קבוצה ההולכת ומצטמקת, של אלה שכן בחרו לשרת בהתנדבות את מדינתם. להיות שותפים להגנתה. והם עושים זאת במציאות בה הנתינה למען החברה זוכה למעמד כל כך נמוך, ציני, "פריירי". האם חיילים אלה הם האוייב? אלה המקדישים עבור כל אחד מאיתנו את זמנם, את גופם ואת נפשם?האם חושב מפקד כלשהו מאותם שותפים לחגיגת האלימות הזו (אם בכלל עוסק מי מהם בחשיבה) שחייל טוב הוא חייל שהושפל? מה הערך במכות ובהשפלות שכל משמעותן היא שלטון החזק על החלש, הוותיק על הצעיר, האלימות והאכזריות וההנאה הנלווית אליהן. הרוע וכהות החושים עברו כל גבול.

     

    ידועה הגישה הצבאית על פיה "קשה באימונים קל בקרב". זו אמירה שקל לי להזדהות אתה. אך מה מחשל בהשפלה? מה מחזק מוטיבציה באלימות סתמית? מה מחזק את הצבא שלנו במציאות בה חייל צריך להילחם לצד אנשים שפגעו בו כך? קשה לי מאוד ההבנה שהאלימות הזאת מחלחלת כל הזמן אל כל חיינו החברתיים. שזה רק ביטוי מדגמי לאלימות החברתית השוטפת את ארצנו ופוגעת כל יום בעוד נדבך מעוצמתנו כעם, כחברה צומחת. יישלפו סכינים בויכוח על חניה, במועדון יום שישי, בתוך המשפחה, בבית הספר.גסות הרוח המילולית המתלווה אל כל אלה ביחסי אדם אל חברו נשמעת כבר מובנת מאליה. הרי בתכניות הריאליטי אנו צופים בצעירים תוקפנים, מניפולטיביים וגסי רוח עד אימה. ותכניות אלה, מה לעשות, הפכו להיות המודל המוביל לצעירים - "אמרו בטלביזיה...." האם אנחנו כבר מתקשים לזכור איך אפשר אחרת?

     

    לפני כ 25 שנה ירד ערך החינוך כערך מוביל בישראל. לא עוד המשוואה על פיה חינוך וביטחון הם הערכים המרכזיים. היה צריך "לשמן" צרכים חשובים יותר ביחסי הפולטיקה הפנימית. קוצצו התקציבים, ירדה רמת המורים והמחנכים והתוצאות לא איחרו לבוא. אנו קוצרים בשדותינו עשבי פרא. חברה שמחלישה את החלשים. האם חשב מישהו שבמציאות שכזו יצמחו לנו אזרחים (וחיילים) טובים וערכיים?  יש מי שיביט בנוסטלגיה אל מושג ה"זובור" הידוע. היה איזה חן במושג הזה, איזה סוד בין גברים שהתלווה אליו. אני משוכנעת שהזובור הזה טמן בחובו את הזרע להתנהלות בהמית לשמה ולא איזה ערך צבאי מכונן ואין לי שום ספק שגם מנהג הזובור השאיר אחריו פצועים בגוף ובנפש לימים ושנים. (ועוד לא דיברנו על גזענות בצבא). 

     

    אני יודעת, הדג מסריח מהראש. אני האחרונה שאחלוק על כך. כל שנותר לי הוא להאמין שאם כל אחד מאיתנו יעשה רק במטר הקרוב, במעגל הראשון מעשה של חשיבה, אמירה, הצעת אלטרנטיבות. אם נאהב קצת יותר בהתכוונות את ילדינו. נחזור ונאמר להם כמה הם מיוחדים וחשובים. נקשיב לצרכיהם. אם נמצא רגע לחשוב על האחר, אם לא נקל ראש ונחייך בהסכמה  של "החבר'ה" על מעשים שלא ייעשו בחברה מתוקנת המכבדת כל אדם באשר הוא, אז אולי לפחות במטר הקרוב נשפיע ולו במעט. זה שווה את המאמץ ואת ההצפה למודעות. זו לא עוד כותרת! זו סכנה גדולה!

    לא אסיים בלי אמירת תודה והערכה לרוב החיילים והמפקדים האחרים, שנותנים את הכי הרבה שיש להם, למען המדינה הזאת ואזרחיה. לאותם שקיבלו את המקל מקודמיהם וממשיכים בדרך של עשייה, כי אין מי שיעשה במקומנו. לאותם המנסים לצקת תוכן ממשי למושגים כמו "רוח צה"ל", "צבא ערכי ומוסרי" או "צבא העם". אני קוראת לכל אחד מאיתנו לא להתפתות ולהרשות למעשים נוראים שכאלה להתחפש ל"קשה באימונים קל בקרב". לפחות את זה אנו חייבים לחיילים שלנו ולעצמנו. 

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      esty.d
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      ארכיון

      תגובות אחרונות

      פיד RSS