כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 10/2011

    4 תגובות   יום שישי , 28/10/11, 14:38

    כשהייתי ילדה קטנה, נהגנו לצאת לטיולי טבע – אבי, אחי הגדול ואני. אבי היה אז מורה לביולוגיה ובביתנו היו מדפים מלאים במתקנים לייבוש צמחים ובצנצנות עם נחשים ועקרבים וכיו"ב בני בית (מפחידים לעיתים).

    אני לא תמיד התעניינתי יותר מדי בלחקור ולהגדיר כל פרח, חיה או ציפור.

    הכי מהכל ריגש אותי למצוא נשל של נחש. כמה שיותר שלם יותר טוב. נשל הנחש היה מהפנט ומרתק אותי. הייתי אוספת את הנשלים שמצאתי ושומרת אותם בבית. נוגעת בהם בעדינות שלא יתפרקו ומדמיינת לי את הנחש שהגיח מהם, את עורו החדש, הרענן, המבריק. מביטה בנשל הזה שבידי שכבר נשאר מאחוריו, שכבר סיים את תפקידו ורק נותרו בו סימנים של הנחש שהיה בו פעם.

    השיר המופלא של מאיר אריאל מתחבר אליי לכן ומרגש אותי תמיד. נשל הנחש.

    היום, כשאני מאמנת, את עצמי ואחרים – אני שוב מתחברת את המקום הזה של להשיל את המיותר, היבש, התוקע. ולצלול חופשיים לכל הכיוונים, ללא חשש.

    להגיע למחוז חפצנו.

    נקיים. מתחדשים. מותאמים.

       

     

    "...צולל חופשי ללא מצנח,
         לכל הכיוונים נפתח,
         והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,
         כך שבינתיים אני נח,
         כך כמו שאני מונח
         כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת.

         עני ורש ומרושרש,
         מביט בנשל הנחש.
         לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
         בהשילי בלי כל חשש,
         ילקוט של עור אשר יבש,
         וכמו חדש למחוז חפצי אגיע...".

                              (מילים לחן מאיר אריאל)

     

    http://www.youtube.com/watch?v=q8nIQvwiO7I

    שבת שלום.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 7/10/11, 14:03

      שנה טובה לכולם 

       

      שתהיה שנה זו כספר פתוח בו יירשמו חלומותינו 

      וייתגשמו,

      שנה בה ייפתחו לנו עוד שבילים,

      הזדמנויות מרתקות,

      חברויות,

      אפיקים חדשים ללמידה וחקירה,

      נקודות מבט מאפשרות

      שמחות וריגושים,

      ואהבה גדולה - לעצמנו ולזולת.

      והכי הכי- שנה בה נזכה לראות, כבר בפתחה,

      את גלעד שליט שב הביתה בשלום.

       

      גמר חתימה טובה.

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום ראשון, 2/10/11, 19:26

        ערב ראש השנה.

        מפגש משפחתי מקסים ומהנה. קירבה מוכרת שחסרה ביום יום.

        יושבים על המרפסת ומתענגים על רוח סתיו נעימה. מקבלים את השנה החדשה, עם כל התקווה והחלומות של כל אחד מאתנו.

        שולחן ערוך עם תשומת לב לכל פרט. ארוחה נהדרת – כל אחד מביא תבשיל. שרים, מנגנים, תופסים שיחה אישית עם זה או עם זו. כיסאות מוסיקאליים שכאלה. מעבירים את התינוק התורן מיד ליד ומתענגים על כישוריו הייחודיים... משפחה.

        מאוחר בערב מתפזרים. כל אחד למקום בו נמצאת מיטתו. רובם יוצאים לנסיעה ארוכה. חיבוקים, נישוקים, היה נפלא, רק חבל שלא היה מה לאכול..... J .

        הצעירים מתחילים סיבוב שני. טלפונים, smsים, לאן יוצאים ומה עושים?

        בתי בת ה 24 מעדכנת אותי שיוצאת להופעה בקיבוץ שכן. נהדר.

        אני מתעוררת בשתיים בבוקר. משהו בי לא שקט. קמה לבדוק את החדר שבו ישנה בתי הלילה. היא לא במיטה. הבן הגדול יותר כבר שרוע בסלון ישן שנת ישרים. אני אומרת לעצמי: עזבי, היא כבר גדולה וכבר מחוץ לבית... גם בתל אביב את בודקת מתי חזרה? שותה כוס מים וחוזרת למיטה.

        שלוש בבוקר. שוב קמה. המיטה עדיין ריקה.

        מי היא אמרה שנוהג?

        מתקשה להירדם. שולחת sms: מה קורה??

        אין תשובה.

        מתקשרת – אין תשובה.

        חוזרת למיטה.

        הצליל המיוחל של ההודעה מגיע לבסוף: אימוש, הכל בסדר. אנחנו כבר בדרך חזרה.

        אנחת רווחה. אפשר לחזור לישון.

        בבוקר אומרת לי בתי: סליחה שדאגת אמא. גם אני לא חשבתי שזה כל כך יתארך. את עדיין מתעוררת כשאני מאחרת?

        זה לא אני שמתעוררת, זה הרחם שמתעורר. אינו מבחין בשינויי הגיל...

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          esty.d
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          תגיות

          ארכיון

          פיד RSS