כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 8/2011

    5 תגובות   יום שבת, 20/8/11, 12:25

    נוסעים לאכול במסעדת "קדאקס" בשדרות!

    גם טעים וגם על מפת ארץ ישראל.

    לא מפחדים (טוב, אולי קצת….),

    אבל אין דבר שכוס טובה של קאווה

    ואיזה טאפאס משובח

    לא ישכיחו.

     

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שני, 15/8/11, 17:22

      אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים

      יש רק אחד כמוהו,

      די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר.

      הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום.

       

      אנטואן דה סנט-אכזופרי

      {מתוך הספר "הנסיך הקטן"}

        

        

      '' 

       

       

                               

      דרג את התוכן:
        19 תגובות   יום שלישי, 9/8/11, 18:45

        סיפור קטן על זרימה

        שלשום יצאתי לרגע ממקום עבודתי, כדי לנשום קצת אויר צח (וחם ולח – אבל צח לעומת המקלט בו אני עובדת).

        הבטתי סביב ועל הדשא ממול ראיתי בחור צעיר עומד ועושה ג'אגלינג עם כדורים אדומים קטנים. הבטתי בו עוד מעט וחזרתי למקלט.

        לאחר זמן מה יצאתי שוב – לרוקן את האשפה. הבחור עדיין היה שם, לצידו תרמיל מטיילים גדול ושמיכה פרוסה על הדשא.

        הוא הבחין בי, (גם הוא בשנית), לבש חולצה ורץ לעברי. "את מדברת רוסית?" שאל באנגלית. "לא אמרתי – אבל אנגלית אני מדברת". "אה... השיב, חשבתי שכולם כאן מדברים רוסית.... האם אוכל לקבל קצת מים?" "כמובן" השבתי. הוא נראה לי מאוד צעיר וקצת אבוד. שאלתי אותו מה הוא עושה כאן. הוא סיפר שהגיע לארץ במסגרת פרויקט "תגלית" ומשהסתיים הפרויקט ונותרו יומיים עד טיסתו לאוסטריה, החליט להגיע לשדרות ולראות את העיר ואולי תצפית על עזה....  "ואיפה אתה ישן הלילה?" שאלתי, "כאן, על הדשא השיב. התמקמתי קרוב מספיק למיגונית הקרובה לכל מקרה שלא יהיה".

        "איך נשמעת אזעקת קסאמים"? – שאל ואני נתתי חיקוי (די דומה למקור) לאזעקת "צבע אדום, צבע אדום". "אבל די שקט כאן לאחרונה" הוספתי כדי להרגיע.

        "איפה את גרה?" הוא שאל ואני השבתי שעשר דקות נסיעה משדרות. היתה שתיקה קלה ואז שמעתי את עצמי שואלת: תרצה לנסוע אתי ולישון בביתי?" והוא בהקלה ובשמחה ענה שבטח בטח, שאפילו יישן על עץ ליד ביתי.

        וכך, מצאתי את עצמי נוסעת הביתה, עם צעיר זר, בן 22 שאיני יודעת עליו כלום...

        הגענו לביתי, טיילנו בסביבה, הוא התקלח, תלה את בגדיו הרטובים שהיו בתרמיל, שלח קצת מיילים במחשב ושוחחנו ארוכות תוך הכנה משותפת של ארוחת הערב (הוא התרשם מפשטידת תפוחי האדמה הפשוטה שהכנתי ורשם את המתכון ביומנו). לארוחה הצטרפו עוד בני משפחה ובשיחה למדנו שהוא בן של יהודים שהיגרו מבלרוס לאוסטריה ובנו שם את חייהם. אביו (המנוח) היה זמר אופרה, אחיו שחקן וזמר וגם הוא לומד בבית ספר למשחק. בביקורו בארץ הלך לאופרה בתל אביב והופתע לגלות שם מודעה משנת 1989 – שפרסמה הופעה בה הופיע גם אביו. זה ריגש אותו מאוד.

        היה ערב חמים ומרגש. שוחחנו ארוכות אל תוך הלילה ולפני שהלכנו לישון, כששמענו את תנועת המטוסים המוכרת, למדנו לדעת שנפל קסאם בסביבה הקרובה....

        הוא קם אתי בבוקר, שתה כוס קפה וארז את הסנדוויץ' שהכנתי לו צידה לדרך,  קטף פרח מהעץ שבפתח הבית ושמר גם אותו בין דפי יומנו. כיוונתי אותו, לבקשתו, לגבעה שמשקיפה על עבר עזה ונפרדנו לשלום בחיבוק.

        "אני לא מאמין שזה באמת קרה לי" אמר.

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          esty.d
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          תגיות

          ארכיון

          פיד RSS