כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 9/2011

    3 תגובות   יום שלישי, 27/9/11, 10:01

    שנה טובה לך גלעד שליט בן, אח, חבר, חיל של כולנו.

    כל כך קרוב אל הלב וכל כך רחוק מהחופש, מהבית, מהאפשרות לקבל חיבוק.

     

    האם אתה יודע ששנה חדשה מתחילה? שהחצבים כבר פורחים?

      

    מברכת אותך בחופש!  בחזרה לבית למשפחה, לחברים , לשקט ושלווה, לתחושת הביטחון.

     

    ובימים האלה, כשכל הדלתות נעולות בפניך,

    אני מקווה שאתה עושה שימוש בדבר האחד שאיש לא יוכל לנעול: במחשבותיך, בדמיונך.

     

    ונותן לאלה לקחת אותך אל המקום הטוב שלך,

     אל התפוח בדבש הפרטי שלך,

    אל כל תמונת חיים המחזקת ומעודדת אותך.

    שנה טובה לך גלעד יקר.

    ולכם חבריי ב"קפה" אני מאחלת שנה של מתיקות ועונג,

    של הכרת הטוב המתקיים בכם ובסביבתכם בכל רגע

    ואהבה כל הזמן, לעצמכם ולכל הנוגעים בחייכם.

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום ראשון, 18/9/11, 18:00

       

      האבנים הגדולות בחיינו

       

      יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.

      ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את החומר".

      בעמדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהיתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".

      מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המכל.

      כאשר התמלא המכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל: "האם המכל מלא?" כולם השיבו "אכן".

      המרצה המתין מספר שניות ושאל :"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.

      בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המכל מלא?"

      עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו. אחד מהם השיב "כנראה שלא."

      "נכון" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?"

      הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!"

      "נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המכל עד לשפתו.

      המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו: "אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות". "לא", השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."

      דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

      הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? למכור פרופיל? "

      "מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם."

      בתנועת יד ידידותית בירך המרצה את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 9/9/11, 14:31

        שבת שלום,

        לכל אחד ולניגון הייחודי שלו

        http://www.youtube.com/watch?v=k0VQIhdK7ZM

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          esty.d
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          תגיות

          ארכיון

          תגובות אחרונות

          פיד RSS