כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 10/2012

    8 תגובות   יום חמישי, 25/10/12, 16:27

    ניסיתם פעם לנהל שיחה עם אדם כלשהו, להיות צמאים לכל מילה שלו ולקבל תשובות בצורת סמיילי חיוך ?

    הוסיפו לכך "חחחחח" ו - "מממממ" והרי לכם שיחת נפש עמוקה בעידן החדש (לא זה הרוחני... זה הוירטואלי).

    הייתרון: מרחב אין סופי לפרשנות אישית שמאפשר לקחת את התשובה הזאת בדיוק לאן שרוצים....חיוך

     

    החיסרון: אפשר לטעות בכוונת המשורר...מזעיף את הפה

     

    חחחחח... מממממ...

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שישי , 19/10/12, 17:29

      בכל פעם שאני מקלפת תפוחי אדמה - אני חושבת על השואה.

      ולפני שאני זורקת את הקליפות לאשפה, אני נותנת להן לרגע ערך.

      את ערך הידיעה שבזמנים אחרים יכלו קליפות שכאלה להיות עולם ומלואו, להציל חיים, למלא מעט בטן ריקה ולתת קצת כוח ותקווה.

       

      שבת שלום!

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שישי , 5/10/12, 14:03

        שלל שרב
        מילים: מאיר אריאל
        לחן: יהודה פוליקר

        תם השרב הגדול
        השמש רד לים הכחול
        ורוח חרישית מרגיעה
        פנים וצוואר נחיריים ודם.

        שני ציירים על החוף
        רואים לאור היום את הסוף
        ולהקת שחפים כמראה
        שביס אפרפר כלטיפה על הים.

        היא לא יודעת כמה תוכל
        למשוך
        היא לא יודעת כמה תוכל
        לנשוך
        וכבר חשבה לברוח מכאן
        זה לא עניין רק שאין
        לה לאן.

        והיא נרדמת בהקיץ
        עם הגב לים עם הראש לשם
        ולא אכפת שכבר יבוא
        כך עליה יעבור עם הגב לים
        עם הראש לשם.

        אור החשמל מדגדג
        ואת החושך זה מענג
        ואנשים יוצאים לחפש
        מקרה שיקרה
        אם אפשר במקרה.

        שני ציירים על הבר
        עוד לא מאמינים שנגמר
        ושביס הרקדנית מרחף
        על בטן גליה ולא במקרה.
        ובשדרות הרעד עובר גובר
        בחצרות הפחד נובר צובר
        פתאום היא מתרגשת נורא
        סף מאורע זה יקרה זה קרה.

        העיר נפתחת לפניו
        עם הגב לים עם הראש לשם
        לא נלחמת לעצור
        לא אכפת לה כבר לגמור
        עם הגב לים עם הראש
        לשם.

        והיא נפתחת לפניו
        עם הגב לים עם הראש לשם
        יאהבוה ציירים
        יציירוה שיכורים
        עם הגב לים עם הראש לשם.

        תם השרב הגדול



        http://www.youtube.com/watch?v=0IqIhuczVHY  

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום שלישי, 2/10/12, 14:22

          הביט בה מתמונה,

          מבט חודר. רציני.

          מהורהר.

          פה ושם ביקר בדף שלה

          והיום שלח לה הודעה,

          משהו  משלו על משהו שהיא אמרה.

          וברכה.

          השיבה. עם התכוונות טובה.

          וברכה.

           

          מילים מדודות הוחלפו,

          וילון הוסט קלות,

          סף הסתמיות נחצה.

          הסתקרנה.

          נכנסה.

          נתקלה בשבילים של מילים

          חלקן כמו יצאו מתוך לבה.

          בדמיונה - רוכבים בסערה...

           

          אחר כך הוסט הוילון חזרה.

          לא נורא.

          עד העונג הבא.

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שני, 1/10/12, 15:09

            פעמוני הרוח במרפסת שלי מנגנים בנועם את מנגינת הרוח.

            כל פעמון מנקודת ראותו:

            זה מפגיש את צינורות הבמבוק החלולים, בכובד ראש

            בצליל קצת חלומי ומרוחק,

            אחר מטיח את מוטות המתכת הדקים זה בזה במהירות, בדחיפות,

            בקול גבוה עדין, מעט נרגש,

            אחר מאיים לשבור את חלקי הקרמיקה של המובייל בהקשה נמרצת... מתערבבת, בלתי מתפשרת.

            מתישהו אאסוף את השברים אבל הצליל הנפלא  הזה ... הוא חלק מצלילי הרוח האהובים עלי כל כך.

            הכנה לטיפות של גשם שכבר בדרכם לספר לאדמה היבשה שהגיעה שעת החסד,

            או אולי למטר פתאומי שילך כמו שבא. באותה פתאומיות.

            אין לדעת.

            רק הרוח יודעת את אשר היא נושאת בחובה.

            ענף עץ יבש שניתק מעצו בימים אחרים וכבר יבש, חיכה לשעת כושר - והנה הוא מתעופף לו כמי שזכה סוף סוף לעדנה. נוחת בקול רעש על הדשא.

            הכלב ממהר אליו להחזיר מלחמה... או אולי משחק... השתוללות עם ענף דומם שרק נראה מלא חיים בתנועתו

            או מה שזה לא יהיה מנקודת ראותו הכלבית...

            שרשרת בומים מרחוק.

            מה זה? הלב עוצר לרגע. מתוך הרגלו הגוף נדרך... אבל לא.

            אלה רק הרעמים שבדרך.

            כל בום ובשורתו.

            הרוח נושבת, הכל בתנועה. בתזוזה. רחש מלמולו של הטבע ערב לאוזניי.

            משהו משתנה בעולם שבחוץ וגם בזה שלי, הפנימי.

            אני דרוכה, שמחה, מצפה לבשורת הסתיו.

            דרג את התוכן:

              פרופיל

              esty.d
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              תגיות

              ארכיון

              פיד RSS