כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 10/2013

    10 תגובות   יום שני, 28/10/13, 01:57

     

    פעם עשינו בעבודה תרגיל קבוצתי מונחה, שעסק בהקשבה.

    ההנחיה בתרגיל הזה הייתה לעבוד בזוגות כאשר האחד מספר חוויית חיים אישית משמעותית במשך זמן של עשר דקות והשני מקשיב לו בקשב מלא, אך ללא שום תגובה מילולית או הבעתית.

    בסיכום התרגיל התברר שהמספרים, שלא זכו לשום תגובה, חשו ברגע מסוים ממש מצוקה, כאשר ללא המשוב לא יכלו להעריך האם סיפורם מעניין את השומע, האם הוא מזדהה אתו, מעריך אותו או אולי שופט אותו באופן שלילי. ככל שעבר הזמן, גברה המצוקה והמספר התקשה להתרכז בפרטי החוויה אותה רצה להביא בסיפורו ופשוט הביא את הדברים כפי שעלו במחשבתו.

    ההבנה מהתרגיל הייתה שכשאין מולך תגובה כלשהי – אתה מתקרב יותר אל עצמך ומתחבר לתחושות הכי מיידיות העולות מזיכרון אותה חוויה. כי אם למשל בשלב מסוים השומע היה מגיב בהתפעלות, בתדהמה, בצחוק, או בביטוי של הערכה, ההנחה היא שהמספר היה מעצב (באופן לא מודע) את סיפורו כך שיתקרב לפרשנות המשתקפת מעיני השומע, מתוך הצורך הבסיסי לזכות במשוב חיובי ובאמפטיה לסיפורו.

    מצד שני, מעבר לגבול מסוים של מרחב, נחוותה מצוקה. תחושה שאתה מנהל דיאלוג עם עצמך בעוד אתה בעצם מנסה לנהל דיאלוג עם האחר ולקבל משוב כלשהו על השיתוף בחוויה האישית (ראה "ספת הפסיכולוג המהמהם...",  ששני ההיבטים שעלו כאן נחווים בה לעיתים על ידי מטופלים).

    ההבנות מהתרגיל נסבו סביב סוגי ההקשבה ומינון ההתערבות.

    ואיך זה משתקף בדיאלוג בין אנשים?

    מה חש אדם שמדבר אל האחר ואינו מקבל שום התייחסות?

    בעולם המשפט, "זכות השתיקה" היא זכות המעוגנת בחוק. אין חובה לנאשם, לענות על שאלה שהתשובה עליה עלולה לגרום לו להפליל את עצמו.

    גם בשיח בין אנשים, קורה שיש לפעמים איזה רגע, בו דיבור אמיתי עלול להיתפס כ"הפללה" עצמית של כוונות, חולשות, עלבון, כאב, כעס, וויתור וכד'. ואז, יש שיבחרו בדרך השתיקה וישאירו את בן/בת שיחם במקום הזה, של חוסר משוב, של אי ידיעת הכוונה, עם מגוון הפרשנויות האפשריות.

    תמיד חשבתי שהכי נורא, זה כשלא מגיבים ולא עונים. יותר מכל תוכן קשה של מילים.                 

    אני נוהגת, לכן, לענות על כל אמירה שמופנית ישירות אלי. גם אם המענה תהיה בו דחייה או אי הסכמה או כל תוכן אחר שיכול להיתפס כלא נעים. כי הכי קשה בעיניי, כאמור, זה להשאיר אדם שאמר לי אמירה כלשהי, ללא שום התייחסות.

    מצד שני, אני נזכרת בתרגיל ההוא ולומדת ששתיקה וחוסר משוב, מאפשרים לי לנהל את כל הדיון עם עצמי. לחדד את ההבנות להסיק את המסקנות. רק מתוך עולמי שלי.

    ומגלה, שגם זו התנסות מעניינת.

    קצת כמו לרקוד בלי שאף אחד מסתכל...   

     

    דרג את התוכן:

      אדם

      4

      Café  

      4 תגובות   יום שבת, 26/10/13, 09:12

      אדם

      בשר ודם

      נולד ומת.

      וביניהם חייו.

       

      גבר

      חי את מלחמותיו

      ואת אהבותיו.

      וביניהן מעוצב.

       

      בדרכו עוברים אוהביו, שונאיו, אדישיו.

      בלכתו  מבכים אוהביו,

                    מתחסדים שונאיו

                    מתעלמים אדישיו

       

      אדמה

      עוטפת אליה את הגוף שחזר

      את הדמעות שזלגו

      את הפרחים שנבלו

      ואת אלה ששוב מחדש ילבלבו.

       

      סיפור

      שמסופר עליו

      כמו מסכם את כל חייו

      ערוך, מדוד, מותאם

      למען הנשארים אחריו.

       

       

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        esty.d
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        תגיות

        ארכיון

        פיד RSS