כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 8/2013

    10 תגובות   יום חמישי, 29/8/13, 14:25

    האם תפיסת החיים כקשים ועצובים היא שמאפשרת את תחושת השמחה ברגעים הטובים המזדמנים לחיים?

    האם חיים שאין בהם בקשה לטוב אלא רק השלמה עם העובדה שבמהותם הם אינם שמחים – מזמנת חיים טובים יותר של קבלת כל מתנת חיים, כרגע של שמחה מפתיעה?

    אני מביאה כאן ציטוט מספרה של פרל ס. בק "פיאוני". בציטוט מובא דיאלוג בין שתי משרתות שנמכרו למשפחה יהודית בסין, האחת מבוגרת (ואנג מא) והשנייה צעירה (פיאוני).

    למחשבה...

    "ואנג מא, בבקשה אל תצחקי עלי," אמרה חלושות .

    "אני לא אצחק," ענתה ואנג מא.

    פיאוני לפתה את ידיה הקטנות בחיקה. "החיים," אמרה בהטעמה – "החים שמחים או עצובים?"

    "בשורה התחתונה?" שאלה ואנג מה. פניה היו רציניים למדיי ודומה שהבינה את כוונתה של פיאוני.

    "בשורה התחתונה," השיבה פיאוני.

    ואנג מא נראתה חמורת סבר אך לא מופתעת או מבולבלת. "החיים עצובים". אמרה בהחלטה ברורה.

    "אי אפשר לצפות לאושר?" שאלה פיאוני בערגה.

    "בהחלט לא" אמרה ואנג מא בנחישות.

    "את אומרת את זה בעליזות כזאת!" קוננה פיאוני. עכשיו החלה לבכות בשקט.

    "אי אפשר לשמוח עד שמבינים שהחיים עצובים," הכריזה ואנג מא. "תסתכלי עלי, אחות קטנה! איזה חלומות היו לי וכמה קיוויתי לפני שידעתי שהחיים עצובים! אחרי שהבנתי את האמת הזאת, הפסקתי לחלום חלומות. הפסקתי לקוות. עכשיו קורה הרבה פעמים שאני שמחה, כי קורים לי דברים טובים. אני לא מצפה לשום דבר וככה אני שמחה על כל דבר"

    .... "כן, כן" אמרה בשלווה, החיים עצובים. כדאי שתביני את זה....

    ... משהו חדש ומוזר קורה בבית, משהו שאין לה חלק בו. אבל היא תצטרך לחיות איתו ובתוכו, להיכנע לו, לקבל אותו ולהיהפך לחלק ממנו. יהיה דויד אשר יהיה, בכל מקום שיהיה, היא תהיה לצדו. אם ידבר איתה לפעמים, אם יניח לה לשרת אותו, אפילו אם רק תטפל בבגדיו, היא תסתפק בכך, היא תמצא בכך את תכלית חייה.

     

    ובתוך הדילמה הזאת שעולה כאן, אני שואלת את עצמי איפה אני. וההבנה שלי אומרת לי לא לוותר אף פעם על הרצון לטוב, לחיים שמחים. לבקש אותו. לגלות אותו בתוך הקיים ולהודות. עכשיו.
    אני עושה הבחנה בין לצפות לטוב לבין לבקש טוב. ליצור אותו ולראותו. בציפייה טמונה האכזבה אך בבקשה ובאמונה בטוב שבחיינו, מתקיימת תחושת הטוב, היכולת לחיות מתוך מוכוונות, האומץ להתנסות.

    והכי מהכל, מודה בכל יום על היש. 

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום שלישי, 13/8/13, 12:17

        "...ובעמום הוא מחפש את הצלול..." ("נאסף תשרי", נתן יונתן)


      כוחה של הצלילות, של הבהירות, ככוחה של ידיעת הדרך.

      העמום, דומה הוא לאותו משחק בו אתה משתתף אך לא מבין את הכללים. לאיזה צד בועטים את הכדור? מהי בעצם התוצאה המבוקשת? מי בקבוצתי ומהו תפקידי בה?

      כשאנו פוסעים בנתיב העמימות – לא ידוע לנו הכיוון, לא ברורה הדרך. לא נוכל לקבל החלטה לגבי העשייה הנכונה.

      העמום מוליך אותנו אל כמה כיוונים במקביל, ובכך אל מצב של תקיעות.

      ולכן כה חשובה הבהירות. הצלילות.

      חודש אלול מביא עמו את הזמן המיוחד הזה, לחשבון הנפש שלפני תחילת השנה החדשה.

      את הזמן לשאילת השאלות, לחידוד ההבנות, להתחברות לרצון.

      אני שם. מבקשת בי את התשובות. מתבוננת בדרכים היוצאות מהצמתים שבחיי ומנסה לבחור את זו שתיקח אותי אל מחוזות רצונותיי, בחירותיי, אהבתי.

      הדרך שלי לגלות את התשובה טמונה ב"מדד השמחה". אותו מדד בו אני שואלת  את עצמי לגבי כל דרך, האם המחשבה עליה ממלאת אותי בשמחה ואנרגיה טובה או גורמת לי לכובד, לתחושה ש"לא בא לי".

      מדד השמחה מסמן לי את ההבנה לגבי מה נכון לי, מה מתאים לי, לאיזו עשייה אוכל לגייס את מלוא הכוח והמוטיבציה שלי. מה אני רוצה להשאיר בחיי ועל מה מוותרת.

      ועכשיו כמעט הסתיו. החצבים כבר כאן, מלמדים אותנו את סוד מחזוריות הפריחה, הנבילה וההתחדשות, דרך סגירת הפרחים שסיימו פריחתם ופתיחת הפרחים החדשים. בכיוון למעלה.

      בתוך החום הגדול כבר מורגשת לפנות ערב, הרוח הסתווית הקלה הנושאת הבטחה לצנן מעט את החום והלאות.

      מחזור הטבע והחיים, מחזור ההתחדשות. מחזור ההזדמנות להתחיל מחדש.

      אלול הולך ונאסף לו והלוואי ויהיה זה זמן נכון לכולנו, להשלכת המיותר ולהתחברות משמחת אל המדויק והצלול.


        ''

       

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        esty.d
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        תגיות

        ארכיון

        תגובות אחרונות

        פיד RSS