כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 9/2013

    21 תגובות   יום רביעי, 25/9/13, 18:19

     

    לפעמים


    הבהוב ירוק,


    רק הבהוב מתחת לתמונה,


    הוא סוג של ד"ש.


    לפעמים


    הוא מעין חיבוק מרחוק,


    לעיתים,


    הוא זיכרון מתוק,


    ומפעם לפעם


    כאב.


    רק הבהוב ירוק,


    מתחת לתמונה. 

     

    דרג את התוכן:
      10 תגובות   יום שישי , 20/9/13, 16:07

      אני מתקשה להירגע מסיפורי הרצח של הילדים. השבוע... ובכלל.                                                    

      לא מוצאת לי מנוח.


      עדן ויהב שנרצחו על ידי אביהם. הושלכו מגובה אל מותם.   

      שני ילדים שנרצחו על ידי אמם. דקירות סכין בגופם הקטן לקחו אותם בכאב אל דרך בלי שוב.

      ילדים נוספים שגורלם היה דומה.


      המומחים מדברים... הפרשנים מפרשנים... הרשויות מנסות להצדיק מהלכים... כן או לא מחלת נפש, כן או לא היה אפשר לאבחן, היו או לא היו סימנים מוקדמים...


      ואני, מחשבותיי לא עוזבות את ההורים. את המשפחות שחלק מלבם נקרע מהם.

      מדמיינת אותם מנסים לראות שוב ושוב בעיני רוחם את הרגעים האחרונים של ילדיהם.

      את התדהמה של קטניהם ברגעיהם האחרונים. את האימה שאחזה בהם בהבינם שהאדם שאמור להיות כל מבטחם, הופך להיות המוציא להורג. את קריאתם לעזרה ואין מציל.

      את הייאוש וחוסר האונים הנורא מול מבוגר לא אחראי החורץ את גורלם. את מראה השנאה שטרם למדו את מהותה. את הטירוף. את האכזבה שאין דומה לה. את היאוש.

      את ההבנה המחרידה שזה הסוף.                                                                                                    

                                                                                                                                    

      רואה את הילדים שבחיי, הנצמדים בבטחה, בגוף רפוי או דרוך, בצחוק או בבכי, בנחמדות או בכעס, בכל עניין אלינו. אלינו שהם כל כך בטוחים שתמיד כאן בשבילם. אלה שלהם, שיהיו לעולם לצידם. מחויבים להם בכל. שומרים עליהם. מכשירים אותם.

      כואבת את כאב הילדים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם בכל רגע. ואף יותר, את אלה שכבר לא נותר להם עולם, שיש סיכוי לתקנו.


      לבי בוכה אתכם משפחות מיותמות. אתם שניסיתם בכל מאודכם לאהוב, להגן, ליצור תקווה. ולא יכולתם.

                                                                                                                                                   מחשבותיי מחבקות אתכם.


      הייתה שם אהבה גדולה, מצוקה איומה, בדידות ואימה. ונרצחו שם ילדים.


      וגם הבוקר, השמש כדרכה זרחה. בסוכה נשב, ונברך על החג. נחבק את אהובנו ונשמח ביש. עולם כמנהגו ינהג.


      וגם הבוקר – נכרו עוד שני קברים של ילדים.

       

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שישי , 13/9/13, 00:55

                          
        ''

        סְלִיחוֹת / לאה גולדברג

         
        בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ
        וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי
        בָּאתָ כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
        לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים
        בָּאתָ כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
        לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

        וְלָמַדְתִּי שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן
        וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף

        וְרֵיחַ יַלְדוּת רֵיחַ דֶּבֶק וָאֹרֶן
        הוּא נִיחוֹחַ לֵילוֹ שֶׁל הַגּוּף שֶׁל הַגּוּף.

        אִם הָיוּ עִנּוּיִים הֵם הִפְלִיגוּ אֵלֶיךָ
        מִפְרָשִׂי הַלָּבָן אֶל הָאֹפֶק שֶׁלְּךָ
        תְנֵנִי לָלֶכֶת הוֹ תְנֵנִי לָלֶכֶת
        לִכְרֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה
        תְנֵנִי לָלֶכֶת הוֹ תְנֵנִי לָלֶכֶת
        לִכְרֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה

         

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          esty.d
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          תגיות

          ארכיון

          תגובות אחרונות

          פיד RSS