כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 11/2017

    23 תגובות   יום שלישי, 7/11/17, 01:03

    יום הולדת.

    כבר בת 65. ילדה גדולה.
    החל מגיל 18, עת צאתי למסעות נדודיי, הגיעה בכל שנה, בכל המקומות והמצבים – שיחת הטלפון של יום ההולדת. קודם מאבא או קודם מאמא, תמיד בבוקר, תמיד ראשונים, לברך, לחבק, לאחל, להחמיא, להזכיר איך היה כשנולדתי, כמה הם שמחים בי... 
    אחר כך הביקור, המתנה, המילים המרגשות, הפרחים...

    בת 65 וההורים לא מתקשרים. 

    השנה הם לא זוכרים. 
    עוברות השעות, כבר צהריים וכמעט ערב. ברכות מחבקות מהילדים, מחברים, ציורים מהנכדים...
    רק לא מההורים.
    השנה הם לא זוכרים.
    כבר יודעת שעלי להזכיר להם את כל האירועים, השמחות ושאר פרטים, שיהיו תמיד בעניינים. בשקט, שלא ידעו שהם לא זוכרים. והם תמיד כל כך מודים.
    והיום, היום חסרה לי במיוחד הברכה מההורים.
    מרימה טלפון לאמא "יש לי היום יום הולדת, אני צריכה שתברכי" ואחר כך לאבא, "לא יכולה בלי ברכתך ביום הולדתי". הם עצובים, נבוכים, מתביישים, מתנצלים... ומודים. מודים על שהזכרתי, על שאפשרתי, על שנזקקתי. 
    והם מברכים. מגייסים את מיטב המילים מתוך רחם האהבה, מתוך הנשמה העייפה.
    בת 65. עדיין ותמיד, נשארת בי גם הילדה של ההורים.

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      esty.d
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      ארכיון

      פיד RSS