כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 4/2018

    6 תגובות   יום רביעי, 18/4/18, 16:05

      

    ''

     

     

    זֶמֶר לָךְ מְכוֹרָתִי
    זֶמֶר
     לָכֶם חֲבֵרַיי בַּקָפֶה
     

    חַג עַצְמָאוּת שָׂמֵחַ! 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:
      13 תגובות   יום שלישי, 10/4/18, 20:38

      נפתלי בנט: "עדיף חייל צוהל מאבא מתאבל".

      את דעתו של מי מבקש השר בנט לגנוב?
      הרי כל בר דעת מבין שאין שום קשר סיבתי בין שני חלקי המשוואה הזאת (וממש לא נדרשות 5 יח' מתמטיקה בשביל להבין את זה).
      מטרידה אותי מאוד המחשבה שמנהיגינו פתחו לכדי אומנות את הניסוח ההדרגתי של שפה חדשה, שכל תפקידה הוא לעמעם ולטשטש את הגבולות בין נכון או לא, חוקי או לא, בטחוני או לא, צודק או לא, אמת או לא.
      שהרי דבריו של השר בנט מכוונים לגרום לנו לחשוב שאם החייל לא היה מצלם או צוהל – הייתה נשקפת סכנה גדולה יותר לחייו. כאילו בכך מתמצית הסיטואציה.
      אני חושבת לרגע על הקבלה מעולם בית הספר (שהרי נפתלי בנט הוא השר המופקד על מערכת החינוך) ועל המצבים בהם ילדים (כבר בבי"ס יסודי) מצלמים את עצמם מתעללים בילד או ילדה, מתגלגלים מצחוק ומפיצים  את זה ברשת. איזו משוואה היה השר בנט בוחר אז?
      ואולי בכלל שם זה מתחיל...?
      אז למה בעצם לא לעסוק בשאלה האמיתית: מהי ההתנהגות הראויה, מהם הכללים, הקוד האתי, "רוח צה"ל"? למה לא נברר עם חיילינו את רגשותיהם וניתן להם מענה דרך דיון מעמיק, כנה ומלמד?
      או אולי, אם זה מדבר יותר אל השר בנט כאדם דתי, אפשר גם לצטט ולהתעמק קצת בפסוק
      "בִּנְפֹל  אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (משלי כ"ד, י"ז), המחדד את ההבנה שאין לשמוח על נפילת האחר, גם אם הוא אויבך, ואין להעצים את סבלו על ידי השפלתו.
      האיסור "לא תגנוב" הוא מצווה מחייבת בעשרת הדברות. ומה עם גניבת דעת?
      אבל כנראה שבעידן בו רבנים צבאיים מאשרים לצבא היהודי לאנוס שבויות מלחמה, מה הבעיה עם קצת שמחה וצהלה כשיורים באיזה ערבי "בן של ז...."?
       

      ואולי, אם בסכנות עסקינן, אפשר ללכת למקום הכי נוח, הכי אגואיסטי: התנהלות שיש בה אטימות, רוע, כוחנות, זילות ואכזריות - היא חרב פיפיות. אנחנו חווים את זה מדי יום במערכת החינוך ובמערכת האזרחית.
      גם זה איום ממשי על קיומה של החברה בישראל.
      ההבנה שלי היא, שבימים אלה כל מי שפועל, ולו במעגל הכי קרוב שלו, למען מלחמה מתמדת באטימות, בפלגנות, בשנאה ובגנבת הדעת, מי שמעמיק את ההקשבה, הרגישות, הנימוס, הכבוד לאחר וההגנה על שלטון החוק - עושה את אחד המעשים הכי ציוניים של הימים האלה. 

       

      דרג את התוכן:

        מגבוה

        6

        Café  

        5 תגובות   יום שבת, 7/4/18, 10:17

        בין ניו יורק לישראל נוצר לפני שנים רבות חיבור אישי וקרוב מאוד שמשתמר כל השנים, מעבר לזמן ולמרחק.
        ביקורים הדדיים ונוכחות מלאה שאוספת אליה את כל המעגלים החדשים, שנוצרו סביב אותה אבן שפעם נזרקה למים.
        מה שהסתפק בעבר בנסיעה באוטובוסים, עם תרמיל קטן על הגב ושני מנשאי ילדים, דורש היום ארבעה רכבים, התאמה לילדים קטנים ואין סוף ציוד.
        ביקור בישראל, עובר תמיד דרך מצדה, ים המלח, ירושלים ותל אביב (בעבר כלל גם את חופי סיני) והצפון יחכה לביקור הבא.
        צופפנו לנו בשבוע אחד את כל הנסיעות, הטיולים, הארוחות, השיחות, הים, מוסיקת הרקע – כמכונה משומנת שכל דקה בה מתוכננת היטב.
        ככה הם, מתכננים חצי שנה לפני את הביקור על כל פרטיו, מבטלים כשמתוח בדרום הפרוע ומקפידים בזמן אמת, להעלות לפייסבוק את כל המתרחש, בגדר: עשית דיווחת – עשית. עשית לא דיווחת – לא עשית!
         
        נפרדנו אתמול בערב עם תפאורת תמרות אש ועשן, של שני עמים לפותים זה בזה, האחד חוגג את חירותו והשני מבכה את כלאו. עשן סמיך, תסכול, פחד וכאב חצצו ביניהם.

        ואולי, שם למעלה מהאוויר, יכלו אורחינו לראות את שאריות העשן שסמן להם בדיוק את המקום בו חנו לשבוע.
        ואולי, מגבוה, אפשר לראות גם איזה אופק בהיר שיסמן לכולנו שאפשר גם אחרת.


        ''


        https://www.youtube.com/watch?v=apmUeGgXHbw  

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          esty.d
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          תגיות

          ארכיון

          פיד RSS