כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 11/2019

    6 תגובות   יום רביעי, 20/11/19, 09:24

    יאיר נתניהו נגד ריבלין: "טראמפ - הנשיא שלי"

    אחרי שהנשיא נזף ברה"מ שהציג את הח"כים הערבים כ"איום קיומי", שיתף יאיר נתניהו ציוץ שבו כינה גולש את ריבלין "נשיא פלסטין".
    לאחר מכן צייץ תמונה של הנשיא טראמפ וכתב: "זה הנשיא שלי
    "

    איתמר אייכנר עדכון אחרון:  20.11.19 

    תיאורית הקונספירציה שלייאיר נתניהו:

    למה הוא עסוק כל כך בלשגר אל העולם, מתוך בית ראש הממשלה, את זריקות הרעל המטופשות, הדוחות, המסוכנות וההזויות שלו
    ולמה יש מי שדואג להפיץ את זה בראש מהדורות החדשות
    אני אומרת שזה נעשה בשיתוף מלא עם "גורמים בבית ראש הממשלה" ונועד:

    א. לשמש כבלון ניסוי וחישה לצורך סימון הגבול התחתון הנמוך ביותר של יכולת הבליעה (בלי להקיא) וההכלה של תת רמת ההתבטאות בציבור הישראלי (ובעולם - ביחס לציבור הישראלי).

    ב. כדי להגמיש ולהנמיך עוד ועוד את הגבול התחתון של השיח בחברה הישראלית, תוך הפיכת האטימות, שחיתת המוסכמות, הערכים והסולידריות הישראלית לנורמות הטבעיות החדשות. כך, בהדרגה, יהפכו כל אלה למהות אמורפית ומטושטשת כל כך עד שכבר לא נחוש שמשהו כאן לא בסדר. נתרגל לכך שככה זה וככה זה צריך להיות.


    המסקנה:  גם אם הצוות הבכיר של מובילי דעת הקהל של רוה"מ נמצא כבר, בחלקו, בבית הסוהר הרי שלא אלמן ישראל: צוות חדש ויעיל לא פחות – כבר הוקם ופועל במרץ בבית רוה"מ ונקרא במסמכים פנימיים סודיים בשם הקוד: "יאיר ונערי הפליטות".
    וכמובן, כנובע מכך - הציבור הישראלי חייב להפנים שזהו תפקיד חיוני ובכיר הדורש מימון מלא על ידי העם, לצרכים הנלווים הבסיסיים ביותר כמו: הגנת שב"כ, רכב צמוד ונהג, יועצים, יחצנים, השתייכות בפועל לאלפיון העליון (כראוי למעמד) ומדור רכילות צמוד (מטעם).

     

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום שלישי, 5/11/19, 09:59

      היא שואלת :"הגעת מלאך?"
      והוא כותב לה: "כן מאמי, בבסיס כבר. אנחנו לפני כניסה, אבל איך יריתי בו אה? איזה תותח אני" (אימוג'י של שריר)
      היא עונה: "
      לב שלי מלך תותח תשמור על עצמך" (שני לבבות אדומים).
       

       

      יאיר אגמון כותב על כך בפייסבוק ושם מילים לתחושת הזוועה:
      "חבורה של שוטרי מג"ב, שלושה לוחמים ולוחמת, משחררת צעיר פלסטיני לדרכו. עוף מפה, הם אומרים לו, עוף מפה כבר, נו. הפלסטיני מתחיל ללכת במנהרה, עם הגב אליהם, הוא עף משם, בדיוק כמו שהם ביקשו, אבל אחרי כמה שניות נשמעת ירייה, והצעיר פולט צעקה ומתמוטט על האספלט בכאב. מסתבר שהם ירו לו כדור ספוג בגב, ככה, בשביל הכיף, ככה, רגע אחרי שהם שחררו אותו, כדור בגב, חחחחח איזה צחוקים.

      מאוחר יותר באותו היום, אחד המג"בניקים מתכתב בוואטסאפ עם חברה שלו. הוא שולח לה את הסרטון של היריה המשפילה, והיא כותבת לו, הגעת מלאך?, והוא כותב לה, כן מאמי, בבסיס כבר. אנחנו לפני כניסה, אבל איך יריתי בו אה? איזה תותח אני. ואחרי ההודעה הוא מוסיף אימוג'י של שריר, והחברה שלו עונה לו, לב שלי מלך תותח תשמור על עצמך, ומיד מוסיפה שני לבבות אדומים.

      אני מספר שוב את הסיפור הזה, כדי לוודא שהבנתי נכון. חבורה של חיילים צעירים יורה כדור ספוג בגב של פלסטיני ששוחרר, בזמן שהוא מתרחק מהם. הפלסטיני מתמוטט על האספלט, אבל הוא לא מעניין אותם, הם כבר מפנים לו את הגב וחוזרים לבסיס. אחר כך, אחד מהם שולח את הסרטון המצמרר הזה לחברה שלו, ומתגאה בזה שהוא תותח, עם שרירים של גבר בוואטסאפ. והחברה שלו, שחושבת שהוא מלאך, כותבת לו שהוא גם תותח וגם מלך, ואז עוטפת אותו בלבבות של אהבה.
      זה סיפור דפוק בכל כך הרבה רמות, אבל זה הסיפור שלנו. לא משנה כמה נדחיק אותו, וכמה נחריש אותו, וכמה נמסמס אותו, וכמה נתחמק ממנו, בסופו של דבר - זה הסיפור שלנו בעת הזאת. כאלה אנחנו. עוצמים עיניים חזק חזק, כדי לא לראות את עצמנו מתעללים בבני אדם. זה קורה כל יום, כל היום, כל הזמן, בכל כך הרבה פינות בארץ חמדת האבות.
      זה רק סיפור אחד, אבל הסיפור הזה הוא משל מצויין על המציאות שבה אנחנו חיים. נער פלסטיני שקיבל כדור ספוג בגב מתמוטט על האספלט. הצעיר שירה בו בטוח שהוא תותח אבל הוא חלאה. החברה שלו קוראת לו מלאך, אבל הוא הפך לשטן. היא צופה בסרטון הזה, והוא עובר לה חלק בגרון. במקום לזרוק את החבר שלה, היא שולחת לו לבבות. ההתעללות מתקבלת בברכה, בהבנה, באהבה. אוי לנו ואבוי לנו. עד כדי כך המצב שלנו חמור".

      ואני, חשה בעוצמה ניכרת את הזעזוע! את אסון היום יומיות של האלימות האכזרית, האטומה מכל רגש וערך, שבתהליך חלקלק, כאילו לא קשור מחלחלת ומקבלת פנים של נורמליות בחברה הישראלית.
      וצריך אולי רק להזכיר ל"מלאכיות" ול"ממיז" של "התותחים", "המלכים" ו"המלאכים" - שכשהיד כל כך קלה על ההדק מתרגלים אליה כמו אל טבע שני, לאלימות.
      כמו שפה. כמו מנהג. כמו סדר יום. כמו סלנג מקומי.
      רק שהיא אף פעם לא נעצרת שם, האלימות. וכשמתרגלים להתלהב מ"תותחים" מסוג זה כדאי לזכור שהיא תמיד חוזרת איתם הביתה, האלימות.
      ואפשר גם... להקדיש איזה רגע פנוי ולדמיין איך מרגיש אדם ששליט עליון במדים ונשק, נציג הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בן לעם הנבחר שהוא אור לגויים - מתייחס אליו כמו אל זבל אנושי, חסר פנים או זכות אנושית כלשהי ופשוט יורה לו בגב כשהוא "עף משם" עם הידיים למעלה... כי זה משעשע.
      ואיך מרגישים הרבים.

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        esty.d
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        תגיות

        ארכיון

        פיד RSS