כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 3/2019

    15 תגובות   יום רביעי, 27/3/19, 14:15

    זה כמו כדור השלג המתגלגל במורד ההר ואין מי שיעצור
    השנאה שבתוכנו, ההסתה, האלימות, הביטול ההדדי, ההכפשות, השפה הנמוכה...
    כתמיד זה מתחיל להסריח מהראש ויורד במהירות למטה וכמו אבן שנזרקת למים יוצר מעגלים מתרחבים של שנאה, של החלשה, של השסעה, של אובדן כל מכנה משותף שהוא הבסיס להכל.
    זה כל כך מסוכן
    כל כך מסוכן, שחשוב שכל אחד מאתנו ייקח אחריות אישית שלא לשתף פעולה עם התופעה האיומה הזאת.
    פלאי הטכנולוגיה כבר כאן: אנחנו מצלמים, מקליטים, מעוותים ומעלים מיידית לרשתות החברתיות.
    ועל הדרך – מוסטים מהעיקר ומוסתים האחד כנגד האחר.
    בקצב התקדמות הטכנולוגיה נוכל וודאי בקרוב להתחבר לאנשים כך שנוכל לזהות בשלט רחוק את קצב פעימות לבם, את מהירות הדופק שלהם, את השתנות נשימתם, רמת בליעת הרוק בגרונם. נוכל להסיק מתי הם נלחצים/ פוחדים/ מהססים... והאם הם מנהיגים ראויים או לא בשל אלה.
    למה אנחנו צריכים לצפות ממנהיגים ומועמדים להנהגה? מנקודת ראותי, אנחנו צריכים פשוט להיחשף לתכנית סדורה, לשקיפות, לעשייה (וכמעט מיותר אך בצוק העתים אוסיף: למחויבות השמירה על החוק. תרתי משמע).
    שבועיים לפני הבחירות אני מצפה ממנהיג שמבקש את קולי שיציג תכנית סדורה בכל תחום מתחומי חיינו. שהתכנית הזאת תכלול עמדה (אידאולוגיה, אמונה, גישה חברתית) ותכנית פעולה מדידה וכפופה ללוחות זמנים, מועמדים לביצוע ותקציבים. רק את זה אני מבקשת לדעת בשקיפות ובפירוט מקסימליים.  רק את זה אוכל למדוד במבחן הביצוע.
    ממש לא מעניין אותי אם אדם מגמגם, רהוט, חתיך או מדבר אנגלית אוקספורדית. מעניינת אותי המהות האמיתית של הסיעה והנהגתה.
    אני חושבת על החיילים שנדרשים לשרת את כולנו בהתנדבות, במאה אחוז נתינה והקרבה תוך סיכון חייהם. 
    רמת המוטיבציה והאיכות המקצועית של ביצועיהם אינן מותנות בגובה השכר והתגמולים (וגם כבר לא ממש בחובת הגיוס הסלקטיבית) אלא אך ורק בחיבור אמיתי למטרות
     הביטחוניות של מדינת ישראל ובאמון המלא במערכת ששולחת אותם. איך הם מרגישים כשהם שומעים פתאום שהרמטכ"ל לשעבר הוא בעצם "חולה נפש", אחר הוא מושחת וגנב, שקרן ומדיח ועוד ועוד

    אחריי
    אני חושבת על הרמטכ"ל הנוכחי ששואל את עצמו איך עליו להתנהל בראי ההכפשות העתידיות שמחכות לו בסיבוב. והכי מהכל אני חושבת על נפש כולנו שמתעוותת ונאטמת מרגע לרגע על ידי השיח החדש/ ישן המידרדר כל כך, שאין בו אלוהים. אין בו נימוס, כבוד, אחריות, גבולות, ראיית המטרות המשותפות.
    אני חושבת בדאגה על בני הנוער שמתבלבלים כל כך, מבוהלים כל כך, אבודים ואלימים כל כך. וגם, בגאווה, על אלה שזוכים במעטפת ערכית שמגינה עליהם ומכינה אותם להיות קשובים לאותו מצפן פנימי שמנתב אותם מתוך בסיס ערכי נרכש, לבחירה בין טוב לרע.
    ודוגמה אישית! דוגמא אישית!
    אז לכל המלעיזים, המכים מתחת לחגורה, העוסקים בתפל כאילו היה עיקרלכל אלה שגונבים את הדעת וגונבים את המדינה בשם אהבת המדינה אני אומרת: אהבת ישראל אין כאן. אין כאן אהבה בכלל.
    סכנה ממשית ומיידית – יש ויש.
    אפשר להגדיל את הטוב אם רק נבחר בכך. בכל רגע ובכל מצב.

    ובשולי הדברים - כל הבוחר בצמד המילים "חולה נפש" כביטוי לגנאי ונחיתות - פוגע על הדרך באוכלוסייה גדולה ויקרה של אנשים החיים בינינו ומתמודדים באומץ עם סטיגמות איומות ושגויות

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום רביעי, 20/3/19, 13:17

      באביב אני תמיד מתאהבת.
      מתאהבת ביופי, בצהוב המתפרץ המעטר את הנוף, באופטימיות  השורה עלי, בחיוך שנסוך על פניי.
      באביב אני מתאהבת באהבה.
      ובאביב הזה נולדה לי נכדתי, לילי שלי.
      שתי "לילי" מרפדות אותי עכשיו מכל כיוון: לילי אמא שלי שעודה בחזית, בראש הטור. היא, שכבר לא כל כך זוכרת את הפרטים אבל עדיין בראש השיירה.
      עדיין זוכרת לאהוב ללא תנאים מקודמים.

      ולילי נכדתי, שהיא טעם ההתחדשות, שביל חדש לאהבה, לקסם, להמשכיות.
      הפלא המטורף הזה של הבריאה.
      לילי שלי.

      ''


      דרג את התוכן:

        פרופיל

        esty.d
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        תגיות

        ארכיון

        תגובות אחרונות

        פיד RSS