כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    ארכיון : 6/2019

    8 תגובות   יום שבת, 15/6/19, 15:32

    ביום חמישי האחרון בשעות הערב, פגעה רקטה באחד המתקנים במתחם "ישיבת ההסדר" בשדרות.
    המידע והתמונות לא השאירו ספק. זה בדיוק שם.
    הטלפון מבני הזוג לא אחר להגיע ובהתרגשות הם אמרו לי: "זה ממש ליד האולם שבו התחתנו..."
    נפילת הרקטה, שהרעידה את כל האזור, הזכירה לי מיד את הרגע המיוחד והמרגש כל כך מלפני שנה וחצי באולם של אותה ישיבה, בתוך אותו מתחם.

    הם הכירו במרכז השיקום. שניהם בעלי צרכים מיוחדים עם אפיונים שונים מאוד זו מזה.
    נולדה שם זוגיות. זוגיות לא פשוטה שהיו בה מאבקי שליטה, אלימות ותלות לצד עולם שלם של יחד שיצרו האחת עם השני. הם לא נפרדו לרגע, הלכו תמיד יד ביד מנווטים את הזוגיות שלהם בתוך הקושי הגדול.
    כבר בני חמישים, 8 שנים ביחד, משתוקקים להינשא זה לזו. לממש את החלום.
    סביבתם, משפחותיהם וגם חלק מהגורמים המקצועיים לא עודדו את רעיון הנישואין. הקושי נראה לחלקם כמכפיל את עצמו. לא עזרו תחנוניהם ואיומיהם. לבדם, לא היו מסוגלים לממש את הרצון והתסכול זעק לשמים.
    חמש שנים ליוויתי אותם והנושא חזר ועלה שוב ושוב, ללא לאות. מונע כל קשב לכל נושא אחר. חתונה! חתונה!
    הגיע הרגע בו התגבשה בי ההבנה שבעצם למה לא? למה להם לא מגיע לממש את מה שיכול כל אחד אחר?
    ברגע הזה של ההתבהרות התחייבתי בפניהם ובפני עצמי שהם יינשאו ושאני אלווה אותם לכל אורך הדרך.
    לאט לאט נרקמה מערכת שלמה של היערכות בעזרת אנשים נפלאים: הרב הנהדר שהסכים ללמוד את הקשיים ולבצע התאמות, ישיבת ההסדר שאפשרה לנו לקבל את האולם והמנות במחיר סמלי, הרבנות המקומית שסייעה בהתמודדות עם הקשיים הרבים שעלו בתהליך, עורך העיתון המקומי שתרם את ההזמנות, הצלמת הצעירה המקסימה שהסכימה לצלם במחיר אפסי, הספרית שעצבה את השיער בחצי מחיר,
    ה DJ שבחרנו שהוא עצמו בעל צרכים מיוחדים, השמלה המרהיבה שנתרמה והמשפחות שנסחפו בהדרגה אל תוך ההכנות וההתרגשות הנלווית והיו שותפים מלאים בכל פרט. את הסכום המשמעותי ביותר השקענו בעיצוב. כזה שיגשים את החלום.
    הכל בלבן. חצר האולם עוצבה ביד אומן והפכה לגן פורח מלא בכורסאות מזמינות. ועיקר העיקרים - המון המון בלונים! ממש כמו שהם ביקשו. כאלה שבסוף הטקס יישלחו לשמיים עם כל התקוות והמשאלות (זאת בטרם בלונים בשמיים נהיו לאויב מאיים בדרום הפרוע).
    עברה שנה של התארגנות. התהליך היה ארוך, לעיתים מתיש ומייאש. עליות ומורדות בכל שלב. לאחר שנה התקיימה סוף סוף מסיבת ה"חינה" בהשתתפות שתי המשפחות, באווירה של שמחה, אחדות והצלחה. בדירה הקטנה של אחד האחים, עם מטעמי תבשילים שהוכנו על ידי בנות המשפחה - שרנו "מברוק עליק יא עריס מברוק" ורקדנו לשמחם. הם היו קצת בצד, נבוכים ונרגשים, לא ממש מאמינים שזה קורה.
    שבועיים לאחר מכן כשהגיע היום הגדול התרגשות הייתה עצומה. כמעט עצומה מדי בשביל כולנו.
    בני הזוג היו מלווים לכל אורך היום בכל התחנות בדרך, שבסופן נראו קצת כמו מחופשים לחתן וכלה.

    הרב, ברגישות וסבלנות נדירים ערך טקס מרגש מאין כמותו. המוזמנים הסבו עם חתן והכלה ונישאו ברכות חמות שהייתה בהן אהבה וקבלה וגם דמעה בקצה העין. 
    משפחה חדשה קמה בישראל.
    הבלונים הופרחו לשמים.
    ובתוך הרגע המיוחד ההוא, מצאתי בי את הכוח להתקשר אל הבחור הצעיר היקר כל כך, שליווה אותם בהתנדבות כל אותה שנה, שבשעות אלה ממש כבר נכנע למחלתו הקשה בבית החולים תל השומר. גם הוא, בשארית קולו בירך והתרגש אתנו.

    הארוחה הוגשה על ידי בחורי הישיבה שאף פצחו ב"הופעת ברייק דאנס" משגעת לשמח חתן וכלה והשכילו "להעלים עין" מהישיבה המעורבת ליד השולחנות ומהריקודים המעורבים (שלגביהם לא הסכמנו להתפשר).
    זה היה ערב של התעלות נפש. קשה לי למצוא את המילים לתאר את התחושות שליוו אותי ביום הזה. קשה לתאר את האושר והסיפוק שבהגשמת חלום למישהו אחר. 

    לאחר חודש התכנסנו עם המשפחה לערב של תודות והענקת אלבום החתונה המהודר שהכינה בשבילם הצלמת המקסימה. אין יום שהם לא מעלעלים בו מאז.

    כששמעתי את פרטי הנסיבות של נפילת הרקטה במתחם הישיבה, שרק באורח נס נמנעו בה פגיעות בנפש, חשבתי לעצמי שאולי הייתה זו גם השמחה שבהגשמת החלום שעטפה, הגנה ושמרה ואולי גם תאחה את השברים.

    דרג את התוכן:
      8 תגובות   יום שבת, 1/6/19, 11:06

      אני קוראת לתקשורת ולכלל אזרחי ישראל שלא לשתף פעולה עם מערכת הבחירות ההזויה הזאת שנכפתה עלינו על ידי כנסת ישראל.
      לא לתת לפוליטיקאים שום במה להמשיך לברבר עוד ועוד שקרים בתקשורת, לא להזמין פוליטיקאים לחוגי בית, לא לראיין אותם בעיתונים, לא לשתף ציטוטים או מחשבות עליהם ברשתות החברתיות.
      פשוט להתעלם לחלוטין מהשיח הפוליטי שהתרוקן מכל תוכן בעל משמעות. שמשחק בנו כמו בבובות תלויות על חוט, שאדיש לצרכינו ולזכויותינו.
      הכל הרי כבר נאמר ובצפיפות יתר. גם מילים שנראו לרגע כמו אמת - התעופפו להן באוויר ברגע האמת.
      כולנו, אזרחי מדינת ישראל ונכסיה, הפכנו משועבדים וסחירים למרבה במחיר.
      מוטל עלינו עכשיו, כשאנחנו מאוכזבים, חבולים והמומים - לנסות להעריך מי ייתן סיכוי להתנהלות שפויה במדינה הזאת (מי יהיה הרע במיעוטו, אם תרצו) ולפי הערכה זו להצביע ביום הבחירות.
      ואולי אולי מעז יצא מתוק...
      בואו לא נאפשר לפוליטיקאים להגדיל את השסע בינינו, להנמיך עוד יותר את גסות הרוח, את זילות השיח הציבורי והפצת השנאה באוויר.
      אני מתחילה מעכשיו: אף מילה על פוליטיקאים ובחירות!
      שבועיים לפני הבחירות אנא עדכנו אותנו דוברי הסיעות והמפלגות: מה המצע שלכם, מי הם הנציגים הנבחרים שלכם, עם מי חברתם ומה סדר יומכם ליום שאחרי הבחירות.
      אני אתייצב בקלפי ביום ההצבעה ואתן את קולי למי שלמיטב הבנתי מביא את הסיכוי הגדול ביותר להיטיב עם אזרחי ישראל.

      ובינתיים אנחנו: ננסה להקשיב אחד לשני, לעזור אחד לשני (כנהוג בארץ העמותות הבלתי נגמרות והמתנדבים הבלתי נלאים), נסמוך על מכבי האש שיכבו את השריפות, על צה"ל שידאג לביטחוננו, על המשטרה שתאכוף את חוקי המדינה, על בית המשפט שישפוט (ומהר!) ועל כל מוסדות הציבור שימלאו את תפקידם מתוך נאמנות לטובת הציבור.
      ניקח על עצמנו אחריות אישית לעצב את התנהלותנו בכל רגע נתון, כלפי כל אדם, במסגרת התפקיד או במסגרת החברתית - ככזו שיש בה אמפאתיה וכבוד לזולת.
      נאמין בנו. יש לנו הרבה כוח להשפיע על חיינו שלנו.

      בכל הקשור לפוליטיקאים ובחירות – זהו, עד כאן.
      נמאס לנו מלהקשיב לכם.
      אבד האמון.
      מפנים את האנרגיה למקומות האמיתיים, לחיים עצמם.  

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        esty.d
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        תגיות

        ארכיון

        תגובות אחרונות

        פיד RSS