כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשה חכמה

    הבלוג יעסוק בעניני דיומה, דברים שמרגיזים אותי או משמחים אותי. פמיניזם, נסיעות לחו"ל במסגרת תיירות ושאר נושאים ברומו של עולם.

    תכנים אחרונים

    6 תגובות   יום שבת, 9/5/20, 10:03

    עברו 75 שנים לסיום מלחמת העולם השניה הנוראית מכל המלחמות. מי שחי אז שיקום!

     

    ורה לין הזמרת הבריטית בת 103 - נפטרה אתמול 18 ביוני 2020. היתה סימבול של תקווה בזמן המלחמה בעיקר לצבא הבריטי וכיוון שחיינו תחת המנדט הבריטי באותן שנים, היא גם חלק מילדותי. כאשר השיר מתנגן תמיד עולות לי דמעות בעינים.

     

    ורה לין בצעירותה

     

    https://www.youtube.com/watch?v=HsM_VmN6ytk

     

    לין נולדה בשם ורה מרגרט וולש, ומאוחר יותר אימצה את שם המשפחה הקודם של אמה - לין, כשם הבמה שלה. בתחילת הקריירה המוזיקלית שלה עבדה ברדיו והופיעה כחלק מלהקה בתוכניות שונות.

    היא נישאה בשנת 1939 לנגן הקלרינט והסקסופון הארי לואיס. בזמן מלחמת העולם השנייה הנחתה תוכנית רדיו שהעבירה מסרים מהמשפחות לחיילים בחזית ולהפך. בשנת 1942 הקליטה את שירה We'll Meet Again (אנו עוד נפגש), שהפך לשיר תקווה לחיילים בחזית שחלמו לחזור בחיים הביתה. שיר תקווה מאותה תקופה הוא "הצוקים הלבנים של דובר" (The white cliffs of Dover).

    אחרי המלחמה הוציאה לין אלבום שהיה לאלבום הבריטי הראשון שתפס את צמרת המצעד בארצות הברית. בשנות החמישים עוד הייתה לין זמרת מובילה בבריטניה. נודעה כשומרת אדוקה על גבולות הדמוקרטיה.

    בשנת 1976 חלתה בסרטן אך המשיכה בקריירה מוזיקלית שכללה הופעות באירועים מיוחדים, כולל שירה מחאתית מחוץ לארמון בקינגהאם בחגיגות "יום הניצחון באירופה" (VE day) בשנת 1995. מאותה שנה היא מנהלת את ארגון הצדקה SOS. בשנת 2005 הופיעה בחגיגות "יום הניצחון" כשחברה למקהלה ששרה את להיטה "We will meet again". לאחר המופע נאמה בפני הקהל וקראה לשמר את הזיכרון על מנת למנוע מלחמות בעתיד.

    דרג את התוכן:
      9 תגובות   יום שבת, 29/2/20, 13:16

       

      עם חששות כבדים, שתי חבילות של מסכות פנים (זולות), מזוודה עם מקום ריק לקניות ובתוספת 3 בנות משפחה מצחקקות יצאנו לדרך עם מטוס 787 החדש של אל על, לפני כעשרה ימים לקוויקי. המושבים היו יחסית די נוחים (נשים קטנות), ובעיקר היו מסכים אישיים דבר שלא היה קיים באל על עד לא מזמן ונמנעתי מלטוס אתם (לא רק בגלל זה אבל גם). האוכל היה על הפנים כרגיל, המטוס לא היה מלא והטיסה היתה נעימה. בחדשים אין מסכים על החלונות אז לא רבים. ניגבתי עם מטלית ספוגה באלכוהול את מסך הטלויזיה (היה מבחר סרטים לא רע), ידיות המושבים וכד' נגד עין רע.

       

      עכשיו, לאחר מעשה, כשאני ישובה בביתי בבטחה, ולאחר שעדיין לא החכמתי איך בדיוק נדבקים אספר לכם שהיו אלפי תיירים בלונדון אולי מאות אלפים, גם ישראלים כמובן. לא ראיתי ולו מסכה אחת מהלכת ברחוב, יום לפני החזרה ראיתי שני סינים (בלי כינור) אבל עם מסכות וזהו. המסכות שלי הוחזרו אחר כבוד לארץ ומחכות בארון לסבב הבא.

       

      המלון שלנו היה באמצע של הפיילה, בסוהו. מאד נוח לקפיצה קטנה לאוקספורד סטריט לקניות, לשאפטסבורי לתאטראות, ומסעדות ובתי קפה היו עשרות בסביבה. היה גשום (drizzle) וקר בחלק מהימים או סתם מעונן וקר בשאריתם. נכנסנו למסעדות מומלצות ולא רעות או לפרט-א-מנז'ה כשמתנו מרעב ולא התחשק לנו לנבור באתרי רוויו עולמיים. הלכנו  לבורו מרקט ופשוט טעמנו כמעט מהכל כולל הטופי שממש ממכר אבל בסוף גורם לצרבות.

       

      יש ללחוץ על כל תמונה הפוכה והלחיצה גורמת לתמונה "להתיישר" - מקווה שעזרתי קריצה

       

      ''

       

      פאייה מעוררת תאבון. קערה ענקית שמתרוקנת ללא הרף וחוזרים וממלאים. כל טרי חם ומריח נפלא

       

      ''

       

      אין לי מושג מדוע הדגים הפוכים, אל המבחר יפה גם הפוך ואיזה מבחר! אז שתי תמונות במחיר אחד

       

      ''

       

      ואחרי שקונים טעימות מחפשים מקום לשבת ודאגו לנו התיירים והקימו רחבה מקורה עם שולחנות וספסלים

       

      ''

       

       

      עשינו סיור אוכל חינמי עם חברת תות שדה (Strawberry) בשוק של שורדיץ'. היו זרזיפי גשם ורוח קרה. המקומות שנבחרו לטעימות לא היו ממש מוצלחים לדעתי, אבל המדריכה היתה נמרצת וחביבה וראינו שכונה שהיתה פעם יהודית לגמרי וכיום נשארה בה למזכרת רק חנות של יהודים שמוכרים בייגל ובשר מלוח.

       

      ''

      זה הרחוב הראשי בצ'כונה היהודית לשעבר. עדיין קיימים בוטיקים קטנים והכל משתנה בימי ראשון כשכל הרחוב הופך לרחוב הליכה מלא בדוכנים, אבל זה לא היה כתוב במזל שלנו, הרחוב היה ריק.

       

      ''

       

      חנות שמייצרים ומוכרים שם שוקולד. לא משהו הטעם אבל יפה במראה.

       

       

      גיליתי לפני זמן לא רב בן משפחה מדרגה שניה שחי באנגליה ומעולם לא פגשתיו (מי שלא מכיר סכסוכים משפחתיים שיקום) והחלטנו להיפגש במסעדה של אוטולנגי (בעצם deli) כדי לתת לו לטעום מאכלים ישראלים שהתאנגלזו במידת מה. הצענו שיקח שקשוקה וכל השאר הזמנו ממה שראינו בתפריט והיה ממש טעים וגם די יקר. היה נעים לשבת והשרות היה אדיב מאד.

      ''

       

      ''

       

      החלטנו להיות גם תרבותיות וללכת להצגה אחת ולמוזאון אחד. אז הלכנו לויקטוריה ואלברט ששם היתה אמורה להיות תערוכה של Tim Walker, כשבאנו בשלוש אחה"צ אזלו כל הכרטיסים. אז היינו במוזאון אבל לא ממש השכלנו. לגבי ההצגה היתה פרובלמה אני ממש לא אוהבת מחזות זמר וחלק מהקבוצה לא אוהב תאטרון "כבד". נאלצתי לוותר וראינו את and juliet  לדעתי זה רק לחובבי מחזות זמר. המחזמר מבוסס על שירים ידועים של קטי פרי, בריטני ספירס ואחרים. מעין התבדחות בריטית קלילה על רומאיו וג'וליה השייקספירים, כלומר מה היה קורה לו ג'וליה לא היתה מתה.

       

       

      היה כיף בלונדון, עדיף לבוא אולי בתקופה קצת יותר חמימה אבל זה עדיף על פני חום יולי-אוגוסט עם מיליוני תיירים. אני מכירה את לונדון מאז היותי בת 19 ומאז עברו המון המון שנים, אני משתדלת לבקר בה כל כמה שנים והעיר משתנה מפעם לפעם (גם אני כנראה) אבל עדיין אהובה עלי מאד. הנה עוד כמה צילומים מלונדון

       

      ''

      הסקוטי המנגן על גשר לונדון

       

      ''

       

      ככה מרגישים בלונדון, בדיוק ככה.

      דרג את התוכן:
        16 תגובות   יום שבת, 12/1/19, 13:40

        ניו מקסיקו – חופשת קריסמס משפחתית מבולגנת

         

        מי נוסע לניו מקסיקו? רק מי שכבר ביקר ברוב מדינות ארה"ב אבל למשל לא ביקר באלסקה בגלל שזה די בלתי אפשרי בחורף. ניו מכסיקו היתה מעין ברירת מחדל.

         

        תכננו כמה חודשים מראש את הטיול. הבנו שהרבה מה לראות אין שם, שהטיסה ממרכז ארה"ב לשם לא טיסה ישירה אבל קצרה. חשבנו גם שמאחר וזו מדינה דרומית מערבית סביר להניח שלא יהיה מאד קר שם בחורף (big mistake). בקיצור תוכננו חמישה ימים שכללו ביקור במערה ענקית שאליה יורדים במעלית, טיול בכמה עיירות (ארטיסיה ואלמגורדו) לאורך פס הרים מרשים (בתנאי שיהיה מעבר פתוח למרות השלגים) וכן תוכנן לבקר בחולות הלבנים ואולי במערות מגורים אי שם באחד הפארקים הלאומיים.

         

        החלטנו גם להיות "גמישים", מה שנספיק יהיה מצויין. הזמנו בתי מלון שלקראת הכריסמס העלו מחירים וגם הטיסות היו יקרות כי טסנו ממש בערב הכריסמס.

         

        והנה הדונלד, הידוע בשמו כנשיא טראמפ החליט על shutdown שזה סגירת חלקים מהממשל בארה"ב בגלל שהקונגרס מסרב לאשר לו בנית חומה בגבול מכסיקו בעלות של כמה מילארדי דולרים. שלושה ימים לפני הטיסה לניו מכסיקו נשארנו בלי תכנית כי כל הפארקים הלאומיים נסגרו, אז מה נעשה?

         

        כרטיסי הטיסה ניתנו לשינוי אבל שינוי לאדם במחיר של 400 דולר כלומר לששתנו 1600 דולר? טירוף. העיר הגדולה (חוץ מאל פאסו שלמעשה היא חלק ממדינת טקסס בגלל ציור גבולות מודרניסטי מטורלל, שנראית למען האמת כמו מעברה משנות ה-50 שקיבלה ויטמנים לחיזוק והתרחבה על פני עשרות קילומטרים), היא העיר אלבקורקי. 4 וחצי שעות נהיגה? קטן על האמריקאים שבקרבנו אבל לנהוג כך אחרי טיסת RED EYE כלומר קמנו בשלוש כדי להמריא בחמש בבוקר. בעשר נחתנו באל פאסו ועד שלקחנו את הרכב וקנינו משהו לשתות ולאכול, יצאנו בצהרים לנהיגה הארוכה בדרך לאלבקורקי. הזמנו שם מלון דירות את ה- Embassy Suits שהכרנו ממקומות אחרים. מאד נוח שיש חדר שינה ומעין סלון ,בכל חדר יש טלויזיה, יש גם מקרר קטן, מיקרו ומכונת קפה. ארוחת בוקר ענקית כלולה במחיר המאד הוגן של החדרים. החלטנו לנפוש פלוס קצת קולטורה.

         

        כשהגענו הסתבר לנו, לאחר שאחד המשתתפים התחיל להרגיש רע, שניו מכסיקו בכלל חיה בגבהים, אלבקורקי היא כאלף שש מאות מ' גובה (5000 פיט), לא נורא למי שלא סובל ממחלות שונות אבל נורא למי שכן. אלבקורקי משתרעת על שטח של כ-490 קמ"ר עם קרוב ל-600 אלף תושבים, משהו ענקי בכל קנה מידה. יש כמה מוזאונים, יש להם פסיטבל בלונים שמפורסם בכל העולם ולחובבי הסדרה "שובר שורות", הסדרה כמו סדרות וסרטים אחרים, צולמה כולה באלבקורקי. עבורנו המתמכרים היה סיור בעקבות הסדרה אבל מאחר והיינו רק 3 מכורים מתוך ששה וגם הסיור ארך כשלוש שעות, ויתרנו, ויתור מכמיר לב לדעתי.

         

        אז מה שעשינו ומה שצלמנו הנה כאן כמה מהחוויות בתמונות.

         

        תמונות מהדרך 

         

        ''

         

         

        ''

         

        מרכז העיר העתיקה (ככה בדיוק שערתי שיהיה, השפעה מקסיקנית חזקה על צורת המבנים) זו למשל הכנסיה

         

        ''

         

         

        בית מקושט 

         

        ''

         

        ערב כריסמס, כל המדרכות והבתים בעיר העתיקה כוסו בנרות כאלו, המראה היה מקסים

         

        ''

         

        העצים המקושטים, כך זה בכל רחבי ארצות הברית וגם באלבקורקי

         

        ''

         

        המוזאון סגור בימי שני כמו כל המוזאונים אבל היתה תצוגה מרשימה של פסלים

         

         

        ''

         

         

        ''

         

         

        ''

         

        עשינו פאוזה לקפה חם ותה רותח בבית קפה ששמו הציפור השחורה אבל הכל היה על טהרת הכחול כולל כלי התה.

        תמונה של קיר הזכוכית המקסים בקפה

         

        ''

         

        אחרי ששבענו מאלבקורקי החלטנו לחזור לאטנו דרומה ולא לגמוע את כל המרחק בארבע וחצי שעות שבדרך כלל מתמרחות לכיוון ה-6 שעות בגלל עצירות לצילום, לקפה ולהתרוקנות מהקפה. 

         

        בערך במחצית הדרך לאל פאסו ישנה עיירה בשם לאס קרוסס ולידה (55 ק"מ) הפתח לפארק הלאומי White sands שזו תופעת טבע יחודית ומרשימה, כך נכתב ליד הערך בויקיפדיה

        At 1185 meters above sea level, there are approximately 442 square kilometers of dune fields and is known to be the world's largest surface deposit of gypsum. (ליד אגב גם נמצא אחד מבסיסי הטילים האמריקאים שמדי פעם שולח טיל לחלל ואז אי אפשר לבקר בחולות הלבנים). יש שם גם מוזאון חלל וכמובן לא מדי רחוק ישנה רוזוול המפורסמת (כל חובבי מדע בדיוני יודעים למה הכוונה).

         

        החלטנו לנסות את מזלנו ולמרות שידענו שה-White Sands יהיה סגור מאחר והוא פארק לאומי, החלטנו לבדוק האם אפשר להתפלח.תגידו לא מנומס? אגיד נכון, אבל הסתבר שאנחנו לא היחידים. היה מקום שהגדר שקעה לתוך החול ושם כולם חנו וטיפסו וגם אנחנו הצטרפנו לחגיגה. המקום מרשים להפליא, לאן שלא תביטו תראו דיונות של חול לבן, קר למגע ומבריק. 


        ''

         

        ''

         

        ''

         

         

        ראינו, התפעלנו ונסענו ללון בלאס קרוסס משם למחרת עוד סיור במוזאון קטנטן ליד אל פאסו וטיסה הביתה.

         

        חופשה קצרצרה, לא בדיוק כפי שתוכננה, אבל זה מה יש ועם זה הסתפקנו.

        דרג את התוכן:
          20 תגובות   יום שבת, 13/10/18, 12:11

          חול המועד סוכות, חם בארץ, אז מה יותר טוב מקפיצה קטנה לגרמניה (גם שם היה חם)

           

          שוב גרמניה? כן שוב. מקום מוכר, אנחנו מאלה שאוהבים לחזור למקום מוכר. חרשנו את המדינה לאורך ולרוחב, השפה היא שפת אם שלי, יש חברים, אוכל טוב. כל מה שצריך זו החלטה מהירה והופ, נסענו.

           

          זה שנים שאנחנו נוסעים ליער השחור, פעם כזוג צעיר עם ילד קטן וסבתו ולאחר מכן כזוג בוגר אך עדיין לא מבוגר לבסוף התלווינו כסבא וסבתא לבן לרעייתו ושני נכדינו, אבל אנחנו גם נוסעים לבד כזוג זקן שעדיין אוהב לטייל. קודם כל נסענו לעיר הולדתו של אבי ויסבאדן ושם במשך שבוע נפגשנו עם חברים ומכרים שאספנו במשך השנים. בדקנו מסעדות חדשות וחזרנו לישנות, כמו מסעדת ארוחת הבוקר הצרפתית שאת מאכליה צלמתי והיא באמת מעולה. כמובן הזמנו מעל ומעבר למה שקיבותינו יכלו להכיל, אז קיבלנו שקית מתכלה והיתה לנו ארוחת בוקר גם למחרת.

           

           

          ''

           

           

          ''

           

           

          ''

           

           

           

          לאחר ארוחת בוקר כזו חייבים טיול בגינה ליד הקתדרלה ושאר בנייני הציבור בעיר.

           

          ''

           

           

           

          הזמן עבר במהירות והיה ממש כיף. החברים הציעו לטייל לאורך הריין בצד הפחות מתוייר שלו. היעד היה עיירה עתיקה ושמורה, ששמה Bacharach והחלטתי לצלם בעיקר את בתי העץ שנראו שמורים להפליא. מסתבר שזו עיירה שאזרחיה אמידים מאד גם מסחר ביין המצוין שהם מייצרים. הם, יחד עם הרשות המקומית והמדינתית מזרימים כסף לשימור העיר.

           

           

          ''

           

           

          ''

           

          ''

           

          לאחר מכן חשבתי שמגיע לנו קצת מנוחה ואין כמו היער השחור כמקום לנוח בו. מצאתי מלון ספא מפנק בתוך היער אבל לא רחוק מהעיר Pforzheim. המלון היה מקסים גם חדר ענק, גם ארוחת בוקר מעולה. אפשר לאכול שם גם ארוחות צהרים וערב. פעם אחת אכלנו שם ארוחת ערב שהיתה טעימה למדי (האוכל בגרמניה מלוח מדי לטעמנו).

          הצילומים הם מהחדר שלנו (שלמנו עבור חדר גדול עם מרפסת ושימוש בספא למרות שלא השתמשנו בספא בגלל העדר בגדי ים, אבל כן השתמשנו בחלוקים ובשפע המגבות) .

           

          ''

           

          ''

           

          ''

           

           

           הנוף שנשקף מהחדר והמרפסת, עצים, שקט, מים מפכפכים, מקסים.

           

          ''

           

           

          בקיצור החלטנו לערוך טיול בעיירות שוות באזור. יש ביער השחור לא מעט עיירות עם בתים שמורים, העיירה CALW קטנה שמורה ומקסימה. העיירה התפרסמה לא רק בגלל בתי ה-FACHWERK שלה אלא לכל מי שמתעניין בסופר הרמן הסה. יש בעיירה מוזאון על שמו, מוזאון שלמעשה היה בית המגורים שלו. 

           

           

          ''

           

           

          ''

           

           

           משם נסענו לבאד וילבאד BAD WILBAD. לקחנו מחברים הצעות והשארתי אותן בבית לצערי. מסתבר שיש שם מעיינות חמים מפורסמים שמתרחצים בהם בעירום ויש גשר תלוי. מילא, הנה יש לנו עילה לחזור לשם. טיילנו בעיר הלוך וחזור וצלמנו. אכלנו במסעדה נחמדה שאשה מקומית הדריכה אותנו איך למצוא אותה.

           

          ''

           

          יום אחד נסענו לפפורצהיים. מאחר וגרנו בעיירה לא רחוקה. השארנו את הרכב בתחנת הרכבת של העיירה ותמורת 7 יורו לכל כיוון לזוג, נסענו עם הרכבת למרכז העיר ששם ממש קשה לחנות. יש שם המון חנויות, מדרחוב נחמד וגם מוזאון תכשיטים מפורסם מאד אבל לצערי בימי שני סגור. אין צילומים, כי לא מצאתי שום דבר לאוסף שלי של בתי העץ.

           

          ביום שלפני הטיסה הביתה יצאנו מצפון היער השחור לכיוון שדה התעופה ועצרנו בדרך בעיירה בשם GENGENBACH שיש המלצות עליה מכאן ועד להודעה חדשה. ההמלצות תארו אותה כיפה ביותר ביער השחור. אכן היו שם בתים מסגנון ה-FACHWERK, כנסיה עתיקה, שלושה שערים שמורים להפליא. אבל הכי יפה ביער השחור? מסופקני

           

           

          ''

           

           

          ''

           

           

          ''

           

          ''

           

           

          עם מי טסנו? הכי זולים ומדובר לפני סוכות, היו איזיג'ט. טסנו עם איזיג'ט לבאזל. אני תוהה מה הרעיון של מכירת פריורטי צ'ק אין וכמובן כלול במחיר גם בחירת מושב ועוד כמה ס"מ בגודל הטרולי, כאשר בארץ אמנם ניגשים ראשונים לעמדה שממנה כולם ביחד נוסעים באוטובוס אבל כשהאוטובוס נעמד מול המטוס, כל הרץ קדימה מהר יותר, נכנס. בקיצור בלאגן. בחזור זה היה קצת יותר מסודר. את הרכב לקחנו מיורופקאר בשדה בצד הצרפתי. לקחנו רכב חדש (אפריל 2018) אוטומטי, נהדר לזוג, אופל מוקה, כיף היה לנהוג בו.  אף אחד לא בדק את הרכב כשהחזרנו אותו. בחזור, הטיסה בשש בבוקר אמנם די מבאסת אבל הגענו ארצה ב-11:20, כל כך מהר מעולם לא יצאנו מנתב"ג.זה בזכות הטרולי שלקחנו בלי מזוודות נוספות. העלנו את הטרוליז למטוס וירדנו אתן מהמטוס ואני חושבת שזה לקח 15 דקות מהרגע שעברנו ביקורת דרכונים, מעבר דרך המכס ומציאת מונית הביתה.

           

          הנסיעה הבאה? כבר מתוכננת ..

           

          נ.ב. היינו גם ב-2019 בסבב ויסבאדן-היער השחור והחלטנו על פסק זמן. יש עוד מקומות בארופה לבקר. 

          דרג את התוכן:
            17 תגובות   יום שלישי, 8/5/18, 20:45

            איפה נמצאת קנזס סיטי זו שאלה שישראלים המבקרים בארה"ב בדרך כלל לא שואלים. מדוע? אם תפתחו את המפה של מדינות ארה"ב תראו שמדינות קנזס ומיזורי הן באמצע החור של הפיילה. מי מגיע לשם? מה יש שם? מסתבר שחיים שם כמה עשרות ישראלים, שעברו לקנזס סיטי והסביבה בעקבות עבודה בחברות כמו אמדוקס ואחרות. לבטח עולה השאלה

            האם יש מה לטייל שם ככה סתם? בהחלט. ניתן לומר שאולי אין באמת הרבה מה לעשות שם כתייר, אבל למי שגר שם ויש עבודה טובה, יש גם בית גדול ונאה, ויש גם חיים מאד נוחים כי הוצאות המחייה זולות מאשר בחוף המזרחי או המערבי.  אני חלילה לא מנסה לשכנע אתכם לעבור לגור שם, אלא סתם לתת מושג על מה מדובר, כי בעצם כשאומרים אני טס לקנזס לראות את דורותי מתברר שזה ממש TOO LATE.

             

             

            קנזס סיטי מלאה במדשאות, גנים ומזרקות. יש 200 מזרקות אם אנני טועה בנויות בסגנונות שונים

             

            ''

             

             

            בקרנו כבר כמה פעמים בקנזס סיטי, ראינו גם ראינו את הדאון טאון, בניינים כאלו ואחרים, יש בעיר מסעדות מצויינות אבל ממש להיות תיירים בקנזס סיטי? לא יצא לנו.  העיר נוסדה ב-1830, ומשתרעת על שתי מדינות בארה"ב, קנזס ומיזורי (למעשה צריך לבטא מיסורי כי זה נכתב באנגלית עם שני S אבל לא כך מבטאים זאת באנגלית). גרים בה קרוב לחצי מיליון אנשים וגודלה של העיר כ-826 ק"מ רבועים. אלו הסטטיסטיקות.

             

            הצילום הראשון הוא של דאון טאון קנזס סיטי. בקדמת התמונה זה היוניון סטיישן.

             

            ''

             

             

             בתחילת המאה ה-20 עלה לגדולה אחד בשם פנדרגאסט PENDERGAST שהשתלט על העיר, נבחר לראשות העיר וניהל אותה יחד עם אנשי עולם תחתון מוכרים יותר או מוכרים פחות והפך אותה, לזמן מה, לאחת הערים המושמצות בארה"ב. אז אחת "המשימות" שלקחנו על עצמנו ביום הבילוי בקנזס סיטי היתה לקחת סיור מאורגן בעיר התחתית ושם הסיור היה GANGSTER TOUR. היה מאד מצחיק לבלות 3 שעות עם חבר'ה שמטרתם היתה להעביר את רוח התקופה ההיא בלשון קלה עם פרטים היסטוריים מעניינים.

             

            לצהרים החלטנו לפנק את עצמנו והלכנו למסעדת בשרים מומלצת ביותר ויקרה עוד יותר. הבשר היה מדהים ואת זאת אני אומרת כאחת שבשר לא ממש מלהיב אותה. התוספות היו עלובות, היחס של המלצר היה מתנשא אבל הבשר היה מעולה. יש בקנזס סיטי כמה מסעדות שמגישות בשר מעולה אבל זה משתנה בכל פעם כי נוספות חדשות, ונסגרות ישנות.

             

            לאחר מכן הרגשנו מאוששים מספיק כדי לבקר במוזאון The Nelson-Atkins Museum of Art מוזאון מרשים. בדיוק נפתחה תערוכה של חלק מיצירות פיקאסו. בהזדמנות זו גם הצצנו לתערוכת אבני ירקן והרגשנו שתרמנו למטען התרבותי של הנכדים שהתלוו אלינו.

             

            הקיסר משולשלת האן עטוף באבני ירקן

            ''

             

            ''

             

             

            השער לגן העדן

            ''

             

            בניינים מרשימים אחרים בעיר הם Kauffman Center for the Performing Arts

             

            ''

             

            לא תנחשו נכון? בנין הספריה הציבורית

             

            ''

             

            בקנזס סיטי יש מוזאון ואנדרטה מרשימים לזכר מלחמת העולם הראשונה

             

            ''

             

            אונסקו הכריזה ב-2018 על קנזס כבירת המוסיקה, אף עיר אחרת בארה"ב לא זכתה בכבוד הזה.

             

            תחנת הרכבת הישנה שופצה ומשמשת כיום מרכז מסעדות ויציאה לטיולים כמו למשל הטראם שנוסע מהיוניון סטיישן לשוק המקורה וחזרה ללא כל עלות.

             

            יש בעיר מקום נהדר לאכול דים סאם. אני מכורה.

            ''

             

            יש חנויות למכביר וגם קניוני ענק סביב העיר. כן, כן, יש לקנזס סיטי מה להציע לתושביה, אבל .....היא באמצע שום מקום. לדעתי כמובן.  כשאני מבקרת בעיר אני שמחה על כל מבנה, שוק מקורה, ופינת חמד שטרם ראיתי, מה עוד צריכה ישראלית שבאה לבקר בארה"ב? (שאלה רטורית).

             


            דרג את התוכן:
              15 תגובות   יום שלישי, 22/8/17, 10:31

               

              כאשר התכניות של הילדים שחיים בארה"ב התגבשו, והוחלט על חופשה בישראל, הם הציעו שבסיום החופשה ניסע יחד לגרמניה לטיול משפחתי: סבא וסבתא, הבן וזוגתו ושני הנכדים האחד בן 14 והקטנה בת 11. התכנון הופקד בידי. המטרה בעיקרה היתה לטייל בגרמניה בעקבות הטיולים הרבים שעשינו לבד במשך השנים, ולשלב את ההסטוריה של משפחת הורי שמוצאה מגרמניה.

               

              הילדים טסו לוינה ומשם הגיעו למינכן ושם נפגשנו. (הצילום משיינברון)

               

              ''

               

              בוינה הם קפאו ונרטבו לעומת זאת במינכן המעלות טפסו ל-32 ואפילו 34 צלזיוס. היה חם בקנה מידה ישראלי. כשבחרתי בתי המלון הזמנתי רק כאלו שהיה כתוב במפורש שיש מזגן. התכנון נעשה קרוב לחצי שנה מראש. בגלל מאורעות בלתי צפויים חשבנו לבטל אולם ברגע האחרון החלטנו להמר ולנסוע יהיה מה שיהיה וזו היתה החלטה מצויינת.

               

              שנים לא בקרתי במינכן אז דבר ראשון בבוקר שלמחרת ההגעה יצאנו לטייל ברחובות ההליכה, רק חלק מהחנויות התחלף אבל הרוב נשאר כשהיה, חלק מהבתים שופץ.

               

              ''

               

              בערב למדנו שיעור שליווה אותנו בכל עשרת ימי הטיול, בתי המלון בחלקם כבר ממוזגים אבל המסעדות? מה פתאום. התחממות העולם לא הגיעה לארופה כנראה וכך ישבנו במסעדות אכלנו, והזענו ועל זה עוד ארחיב.

               

              למחרת לקחנו את הרכב השכור מליד תחנת הרכבת. שכרנו רכב ענק (9 מקומות) שהיה נוח מאד מבחינת מקום לכולנו ולמזוודותינו אבל סיוט בכל הקשור לכניסה לחניונים מקורים. הבן קילל ונהג קילל ונהג. ממינכן יצאנו לדרך לכיוון הבודנזה. אבל קודם כל היה חוב שחבנו לנכד אוהד קבוצות כדורגל לרוב, האיצטדיון המקסים של באיירן מינכן. הוא היה מאד מרוצה וכל החברים קיבלו בווטסאפ מבחר תמונות.

               

              ''

               

              עצרנו בממינגן לקפה בקונדיטוריה הכי טובה בגרמניה. כן אני יודעת שלא תאמינו לי, אבל אני קונסירית ורב אומן בשפיטת עוגות וזה המקום הכי טוב (כבר בקרתי בו פעמיים) לעוגות שמצאתי בגרמניה עד היום. כך שאם יצא לכם לעבור בממינגן, אל תשכחו לבקר אצל מרטין.

               

              ''

               

               

              ממינכן הכוונה היתה להגיע ללינדאו בקצה הצפון מזרחי של הבודנזה, שעליה כתבתי כבר פוסט בקפה. המקום המקסים רתח מחום, אבל זה לא הפריע למאות התיירים למלא רחובות, בתי קפה וחנויות.

               

              ''

               

               

              די מהר ברחנו משם ווהמשכנו בנסיעה לאורך האגם היפיפה עד למסעדה שהזמנו בסינגן. תשאלו מה יש בסינגן? אין שום דבר מיוחד אבל היא קרובה למפלי הריין בשאפהאוזן (עשר דקות נסיעה) וידעתי שבימי ראשון ובעיקר בחופשת הקיץ יהיה עומס בלתי רגיל. הזמנתי באינטרנט מקום מראש ויצא שאכלנו במסעדה נהדרת שמשקיפה על חלקו הצפוני של האגם, האוכל היה מעולה.

               

              ''

               

               

               

              ישנו במלון במרכז סינגן ולמחרת יצאנו מוקדם כדי להגיע ישר לפתיחת המעבר (5 יורו כניסה לאדם) למפלים. בעוונותי לא ממש בקרתי עד כה במפלים. לפני עשרות שנים עברנו שם, הצצנו ונסענו. הפעם ממש נכנסנו, ירדנו ועלינו במעלית ובמדרגות, ונדהמנו מהיופי של המפלים. הילדים לקחו ספינה שהתקרבה למפלים והתמונות, כפי שתראו, יצאו מדהימות. שווה ביקור.

               

              ''

               

               

              ''

               

              כעבור שעתיים כשההמונים ממלאים את האתר כבר היינו בדרכנו ליער השחור. עברנו בנופים המוכרים והמשגעים והגענו לטיטיזה. צריך לשפשף את העיניים כדי להבין מה מוצאים מיליוני אנשים באגם קטנטן בעיירה קטנטונת באמצע היער השחור כאילו שאין עוד אגמים בגרמניה או בעולם. נשגב מבינתי הענין. בקשי מצאנו איזה מלכודת תיירים לאכול משהו בצהרים. טיילנו קצת בעיירה, נדחסנו לחנויות שמציעות את הלחם המיוחד של הטיטי עם פיסות בשר השינקן הדקות,  בלעדי זה מה שווה הטיול? (שאלה רטורית).

               

              ''

               

              ''

               

              הילדים החליטו להשאר באזור (ובחניה הענקית של המקום) ולשכשך במימי פארק המים BADEPARADIS ואנחנו לקחנו רכבת ותוך חצי שעה היינו במלון שלנו בפרייבורג. נחנו וחיכינו לילדים שיחזרו מיום הכיף. בערב הזוג הצעיר הלך למסעדת יוקרה - ללא מזגן כמובן, ואנחנו לקחנו את הטינאג'רים ל-Vapiano רשת אוכל איטלקית שהתפשטה בארופה. היא לא רעה ויחסית זולה.

               

               

              ביום למחרת בבוקר, הצעירים נסעו לעשות את המסלול דרך השעונים (כביש 500) שעשינו בעצמנו לפני שלושה חודשים וכתבתי עליו כבר בפוסט קודם. הם עברו את החנויות, מוזאון השעונים והמוזאון הפתוח וכו' ואנחנו נהננו משיטוט בחנויות הממוזגות בפרייבורג וזלילת גלידה וקפה עם עוגה. אוגוסט היא תקופת סוף העונה ויש דווקא מציאות לא רעות למי שלא מחפש/ת דוקא את פרימרק.

              התמונה היא של גלידה בצורת פרח אבל דוקא משטרסבורג ולא מפרייבורג. אבל גלידה זה גלידה לא כך?

               

              ''

               

              לאחר יומיים של קצת יער שחור יצאנו מפרייבורג לכיוון קולמר. בדרך עצרנו לפיקניק מאולתר. ראינו חנות מצרכים והתחשק לנו לנשנש משהו בחיק הטבע. כרגיל העיניים גדולות מהקיבולת אבל התגברנו על הרוב.

               

              ''

               

              הגענו לקולמר, מצאנו את המלון. החדרים היו קטנטנים והמחיר לא כל כך הצדיק את עצמו

               

              ''

               

              אבל שמנו את המזוודות ויצאנו לטיול אח"צ ראשוני בעיר המקסימה הזו. המלון היה לא רחוק מהחלק שנקרא "ונציה הקטנה" ומצאנו שהמוני אנשים מטיילים, חם? אז מה.

               

              ''

               

              ''

               

              הלכנו מרחוב לרחוב אבל החום הרג אותנו אז החלטנו להיות תיירים מפונקים ועלינו על הרכבת הירוקה הקטנה שעשתה לנו סיור ברחבי העיר ממש סיור כיפי עם אוזניות שמספרות לך בשפה שלך את תולדות העיר. הגיע הערב, לא טרחנו להזמין מסעדה כי כל ה"מכוכבות" היו מלאות אז פשוט נגשנו למסעדה ששולחנותיה היו פרושים ברחוב הראשי (Grand Rue) והחלטנו "להסתכן" בכך ששוב ניפול למלכודת תיירם. אבל זו לא היתה מלכודת, בחביבות רבה סדרו לנו שולחן ל-6, ישבנו אמנם בחוץ בחום אבל זה עדיף מאשר לשבת בפנים ללא מיזוג. האוכל היה מאד טעים.

               

              בבוקר למחרת עשינו סיור חפוז נוסף בעיר ויצאנו לרקוויר  Riquewihr  שעליה אין הרבה מה לספר אלא רק לצפות בתמונות. עיירה תיירותית מקסימה למרות שברור שכך לא נראתה לפני מאות שנים. איך התושבים כיום חיים עם אלפי התיירים המציפים את מעט רחובותיה אני אפילו לא יכולה לשער.

               

              ''

               

              ''

               

               

              ''

               

               

              מריקוויר נסענו לשטרסבורג. המלון היה ממוקם טוב רק היו בעיות חניה לטנק שלנו שלבסוך נפתרו בקשי רב. המלון מוצלח מאד Best Western Metropol, נוח להליכה למרכז העיר, לקתדרלה ולרחובות ההליכה הרבים והמלאים.

               חנויות מלאות כל טוב, גבינות, לחם דבש ושאר דברים מתוקים שאי אפשר לא לטעום מהם

               

              ''

               

              גלידת איטריות

               

              ''

              הפעם הזמנו מסעדה לערב, שהיתה מצויינת, ממש כמו שנכתב בחוות הדעת. ישבנו והזענו בחוץ, שלא תחשבו חלילה שישבנו במיזוג. בטננו התמלאה ונשארנו עם הנכדים במלון (וכולנו נרדמנו) כשהזוג הלכו לראות את פלאי משחקי האורות על הקתדרלה.

              ''

               

              ''

              למחרת בבוקר עשינו סיור בעיר, הפעם לא עם הרכבת הקטנה אלא עם ספינת תיירים. היה ממש ממש נחמד. שטרסבורג מקסימה.

               

              ''

               

              ''

               

              בנין הפרלמנט הארופאי

               

              ''

               

               

              אחרי הסיור חפשנו קפה ליד הקתדרלה ולהפתעתנו המלאה, ראינו קפה קטנטן נכנסנו וטפסנו כמה מדרגות ומצאנו חדר ממוזג (אולי בגלל העוגות הנהדרות שהיו מתקלקלות לולא המיזוג ולא בגללנו) העוגות היו ממש שוות והמיזוג יותר. חיכינו להכנס לקתדרלה בה יש שעון מיוחד במינו עם הסברים. היה מעניין.

               

              ''

               

              לקראת אחר הצהרים יצאנו למקום הלינה הבא שלנו במנהיים. בחרנו מלון ליד פארק חברות ההיטק, שם היתה חניה בשפע וגם כמה מסעדות פתוחות עבור מי שבא לכנסים וכד'. לא טרחנו ללכת למרכז העיר, התעייפנו, המטרה היתה למצוא לינה לפני היעד הבא.

               

              בבוקר נסענו להיידלברג, עיר קטנה עם אוניברסיטה גדולה ומכון מחקר מפורסם לחקר הסרטן. רחוב הליכה מלא חנויות ואנשים. על העיר משקיף מעין מבצר/ארמון שמגיעים אליו עם פוניקולר ומשם יש נוף מקסים.

               

              המבט מהעיר אל המבצר/ארמון  המשקיף על פני היידלברג

              ''

               

               

              המבט מהארמון על פני היידלברג 

              ''

               

              שוב שבת. הגענו לתחנה האחרונה שלנו בטיול המשותף, ויסבדן. כתבתי על ויסבדן מכורתי לא מעט. הפעם רציתי להראות לילדים ולנכדים את מיקום הבית (שנהרס) של סבי, אחיו ומשפחותיהם, והאבנים שנקבעו במדרכה לזכר הקורבנות, חמש מנשות המשפחה שלא זכו לחזור לבית הזה  

               

              ''

               

               

              הסתובבנו בפארק היפה של ויסבדן בערב הלכנו למסעדה גרמנית נהדרת . ישבנו בחצר קטנה, לשם שינוי לא על הכביש הראשי אלא כאילו באמצע הבנין והכל נעשה בנעימות ועם חיוך,אולי כי המגישה היתה בעלת המקום ובעלה היה השף. היה שווה ביותר. ביום האחרון בבוקר נפרדנו מהילדים שנסעו ליומיים לדרך הרומנטית (וירצבורג ועוד כמה עיירות)

               

              ''

               

               

              ואנחנו התרחקנו כחצי שעה מויסבדן ובקרנו בבאד הומבורג. כמה תמונות מהמקום לקינוח

               

              ''

               

              ''

               

              וטסנו הביתה.

               

               

              היה טיול מוצלח מאד, משהו שהשאיר טעם לעוד. מי יודע כמה זמן הנכדים עוד יסכימו לנסוע בהרכב משפחתי מלא בעיקר כי אנחנו הזקנים, התעייפנו. ניסינו לרוץ יחד אתם אם כי הם התחשבו בנו מאד, אבל ישנו פער הגילים וקשה לגשר עליו. אני בכל זאת מקוה שאולי ניסע שוב פעם ביחד, מי יודע, ואולי לא.    

              דרג את התוכן:
                12 תגובות   יום שבת, 13/5/17, 13:29

                 

                פרייבורג הו פרייבורג - התאהבתי בך 

                Freiburg im Braisgau


                כבר שנים שאנחנו נוסעים לפרייבורג, שיושבת לה בנחת בפינה הדרום מערבית של גרמניה קרובה לבאזל השוויצרית וקולמר הצרפתית.. המרכז הקומפקטי, רחובות ההליכה, המים הזורמים בתעלות הצרות לשמחת הילדים. כמה חנויות לעשות שופינג, כמה מסעדות טובות, ממש מתאים לחופשה קצרה ומזה שנים שאני לא מוותרת על ביקורים חוזרים למרות עברה הנאצי של העיר. האוניברסיטה של העיר מושכת צעירים רבים מגרמניה עצמה ומהעולם, לכן הרחובות מלאי אנשים צעירים כולל כיום (לעומת העבר) גם נערות מכוסות ראש כמנהג המוסלמיות ובתי הקפה והבארים נראים תמיד מלאים.

                 

                ''

                 

                בפעם הראשונה שהגענו לפרייבורג הבן שלנו היה בן עשר. מאז עברו שנים רבות והביקורים שלנו עדיין נעשים בקצב של אחת לשלוש או ארבע שנים, ואנחנו עדיין משתכנים באותו מלון קטן ונעים לצד רחוב ההליכה המרכזי. פרייבורג הופצצה קשות במלחמת העולם השניה אבל שיחזור העיר מרשים. 

                 

                ''

                 

                ''

                 

                ''

                 

                הפעם באנו לפרייבורג בדרכנו הביתה מביקור אצל הבן בארה"ב. מציריך לקחנו רכב ומאחר וציפינו ליום נאה יצאנו בדרך קצרה על האוטוסטרדה ומשם דרך הכבישים הפתלתלים של היער השחור, נאנחים למראה השדות הפורחים בצהוב, והירוק המכסה את השטחים הנרחבים.

                 

                ''

                 

                הגענו למלון, והסתכלנו בחדשות כדי להתעדכן בתחזית. התברר לנו שלמחרת יהיה יום מקסים ולאחריו גשם וגשם ועוד גשם. אם זו התחזית, החלטנו שמזמן לא טיילנו ביער השחור (בדרך כלל הסתפקנו בלבלות בפרייבורג במסעדות, שופינג ושיטוט בעיר על שכונותיה) לכן נצא למחרת לכיוון צפון-מרכז היער, יש שם עיירות יפות ושנים שלא בקרנו בהן. נהייה "תיירים אמיתיים" ליום אחד וכך היה. 

                 

                היער השחור מפורסם בגלל תעשיית שעוני הקוקיה וקראתי שבעיירה אחת יש את הבית שנראה כמו שעון גדול ויש מוזאון ויש ויש ויש. על הרחוב הראשי (500) ראינו חנויות מלאות שעונים שלא זכרנו שראינו אי פעם. עם הגיל הזכרון הרי.... אז כמובן צלמתי

                 

                ''

                זה מבחוץ ומבפנים...

                 

                ''

                 

                וגם שעונים מפלצתיים בגודלם

                 

                 

                ''

                 

                ולא רק שעונים אלא מאגים לשתיית בירה וגם כאן המבחר לא קטן

                 

                ''

                 

                אחרי זה חפשנו את בית השעון.  כמובן טעינו בדרך אבל לבסוף מצאנו. עצם זה שלא היינו בתקופה עמוסת תיירים הקלה מאד גם על ביקור בחנויות וגם על ביקור בבית השעון. אפשר להכנס פנימה אחת לחצי שעה לראות את המנגנון העצום. החלטנו שהבפנוכו לא ממש חשוב לנו אז המשכנו.

                 

                ''

                 

                 

                נסענו עוד כמה קילומטרים, המרחקים בין הכפרים והעיירות זניחים אז במהרה הגענו למוזאון פתוח עם בתים מהמאות ה-16, 17 ו-18 שמייצגים קהילות שונות ובעלי מלאכה האופיינים ליער השחור. כנראה שישראלים רבים מגיעים למוזאון כי כששילמנו דמי כניסה נשאלנו מנין אנו וכשאמרנו מישראל קבלנו מפה עם הסברים והכל, בעברית. בהחלט נחמד.

                 

                ''

                 

                זה אחד מהבתים עם גג הקש המפורסם. היו כמה בתים עם פסלים דתיים למשל כמו זה:

                 

                ''

                 

                באחד הבתים היתה מחלבה גדולה משכבר הימים, שורת פעמוני הפרות נשארה לתצוגה

                 

                ''

                 

                 

                קצרה רוחנו, גם התעייפנו מרוב שעונים כנראה, לכן עשינו מהר את הדרך חזרה לפרייבורג ושם נכנסנו לקפה ומאפייה נהדרת בעיר התיישבנו שתינו והותרנו 

                 

                ''

                 

                 לפנות ערב החלטנו לאכול במזנון/מסעדה שממוקמת בחנות הכלבו קארשטדט. זו למעשה מסעדה בשרות עצמי .יש מגוון די גדול של סלטים, מרקים ושאר ירקות. יש טבחים שמכינים במקום תבשילי בשר ודגים במחירים ממש סבירים. מה שהכי יפה שזו מסעדה על גג המבנה, משקיפה על ההרים ממול. ביום יפה יושבים בחוץ בשמש ( אנחנו לא יושבים בשמש כמובן, כשונאי שמש מובהקים מארץ השמש הים-תיכונית).

                ''

                כך זה נראה מהחוץ אל הפנים

                ''

                וכך זה נראה לכיוון הרי היער השחור

                 

                היומים שנותרו בפרייבורג היו קרים, גשומים ופתיתי שלג התערבבו בדליפה השמיימית. אז הלכנו לאכול נקניקיה חמה עם סלט תפוחי אדמה המסורתי, אבל לא בדוכן בחוץ אלא במרתף הבירה הפרייבורגי.

                 

                במסגרת השיטוטים שלנו בעיר, נתקלנו בערוגה החביבה האביבית הזו ואיתה אסיים את הפוסט הזה

                 

                ''

                 

                הערות, הארות ושאלות? אני כאן, מדי פעם.

                דרג את התוכן:
                  19 תגובות   יום שלישי, 28/2/17, 11:15

                   

                  זה היה הטיול שלנו שקיבל הכי הרבה צפיות מכל הפוסטים שלי בקפה. כ-419,000 צפיות.מדהים.

                  לא האמנתי שדווקא אומהה תזכה לצפיות כל כך מרובות. אז שלום לכם ארץ נהדרת - קפה נהדר, שלום ולהתראות.

                   

                   

                  נוסעים לאומהה – OMA-HA ככה צחקנו כל הדרך לעירו של ווארן באפט.

                   

                  OMA זה סבתא בגרמנית, ואותנו כיקים זה הצחיק. זה היה בקייץ לפני כשנתיים. ליווינו את הנכד למחנה כדורגל. היה צריך לנהוג, כמו באמריקה, כמה שעות טובות ולכן הזמנו מלון לשני לילות ועשינו תכניות, הזמנו מסעדות וקראנו על אתרי תיירות. האמת? נסעתי עם ציפיות שטוחות לחלוטין. מה יש לראות באומהה? עוד עיר אמריקאית טיפוסית משעממת, אבל אסור להתלונן. יש הזדמנות לנסוע לראות מקום חדש? אז למה לא בעצם.

                   

                  מסתבר, שככל שהציפיות יותר נמוכות כך גורם ההפתעה גדול יותר. מה אומר, לא פלא שוורן באפט בחר לגור שם. עיר ממש נחמדה, מושקעת, עם מסעדות טובות, רחובות מלאי אנשים, פארקים ופסלים סביבתיים. במקום לקשקש לכם על מה לראות והאם יש מה לעשות הבאתי מבחר צילומים שצילמתי.

                   

                  בדאונטאון אומהה בחרו להביע הוקרה לאומץ ולנחישות של כל אלו שנהרו למערב ארה"ב, שמתבטאת בשני פארקים בהם יש כמאה פסלים מברונזה בגודל "טבעי" פסלים שמכסים שטח של כ-6 בלוקים.

                   

                  Installed in 2005 and 2009, Sculptors Blair Buswell of Highland, Utah, and Ed Fraughton of South Jordan, Utah, created Pioneer Courage with four pioneer families and their covered wagons departing westward from Omaha. Each wagon stands approximately 12' high and more than 40' long when the oxen, horses or mules are placed in their hitches. Individual characters range in height from 3' to 7 1/2'. This site also includes Blair Buswell's Wagon Master that stands at 11' tall and weighs approximately 2,000 pounds. The Wagon Master served as a crucial element to wagon trains, guiding their members west and looking after the families and their supplies. Ed's Hunter Group portrays the constant need to provide additional nourishment and supplement the families' meals with meat.

                   

                  הנה כמה דוגמאות של הפסלים שהכי משכו את ליבי, נכון שהצילומים שלי לא מקצועיים כמו שאפשר לראות בצילומים שמופצים על ידי ראשי אומהה, אבל זה שלי.

                   

                   

                  ''

                   

                  ''

                   

                  ''

                   

                   

                  ''

                   

                  ''

                   

                   

                  אבל לא רק פסלים יש באומהה, יש גם פארקים מטופחים להנאת התושבים

                   

                  ''

                   

                  מסעדות טובות לא חסר, זו בתמונה היא כניסה למסעדה אפלולית ונהדרת באמצע הדאונטאון

                   

                  ''

                   

                  אז אני לא אומרת שאומהה היא "בדרך ל..." אבל אם יזדמן לכם לבקר בנברסקה, אני מציעה להתעכב כיומיים באומהה, יש הרבה יותר לראות ממה שחושבים.

                   

                  ועוד צילום אחרון של פסל סביבתי מקסים

                   

                  ''

                   

                  אחרית דבר. 

                  אחרי שהתפעלתי כל כך מאומהה טפחה המציאות העצובה על פני בכתבה שהתפרסמה היום 9.3.2017 בעתון הארץ. אומרים שאורח לרגע רואה כל פגע, מסתבר שזה בדיוק הפוך. לא רואים כי זה מוסתר מהתיירים.

                  וכך נאמר במאמר :

                  ..."כמו ברבות מהערים הגדולות בארה"ב, התשתיות באומהה קורסות. זו בעיה שהחריפה בשל עשרות שנים של הזנחה, אך הפתרון של אומהה הוא קיצוני: לגרוס רחובות סלולים, וכך לחסוך בעלויות אחזקתם.

                  "זה לא מוצא חן בעיניי, ובוודאי לא בעיניהם של האנשים שגרים ברחובות האלה", אמרה ראשת העיר הרפובליקאית ג'ין סטות'רט, שתקופת כהונתה הראשונה מתקרבת לקצה. "אנחנו מפגרים ב–50 שנה בערך יחסית למקום שבו היינו אמורים להיות, בכל הנוגע לתיקון ולכיסוי מחדש של הכבישים. אין ביכולתי לחסל בשלוש או ארבע שנים הזנחה של 50 שנה....

                  רוב הרחובות הבעייתיים של אומהה נסללו לפני עשרות שנים על ידי יזמים שרצו לחסוך בהוצאות וסללו באספלט במקום בבטון, ולא בנו מדרכות ומערכות ביוב נאותות. אומהה סיפחה שכונות מגורים שנראו כמו פרברים, אך היו בהן כבישים שלא נבנו בהתאם לתקנות העירוניות.

                  במשך שנים שררה "הפסקת אש" לא נוחה: צוותים עירוניים מילאו בורות בכבישים וביצעו עבודות תחזוקה, אך דרשו מהתושבים לשלם אם הם רצו שהכבישים ייסללו מחדש.

                  כתוצאה מכך אותם כבישים תויגו כ"לא משופרים" והם מהווים כ–6% מכבישי אומהה. כשהעלויות החלו לנסוק, חדלו למלא את הבורות. וברחובות בעייתיים במיוחד הפכה העיר את כבישי האספלט לדרכי עפר — מראה מוזר בשכונות של המעמד הבינוני והגבוה במרכזה של עיר.....

                  http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.3917712

                  דרג את התוכן:
                    16 תגובות   יום ראשון, 19/6/16, 14:52

                    ויסבדן – מכורה שלי

                     

                    חיפשתי את פירוש המילה מכורה ומצאתי את שירה של לאה גולדברג וכמה corny שזה נשמע, אהבתי, ומתאים לי לפוסט הזה.

                     

                    מכורה שלי, ארץ נוי אביונה - 
                    למלכה אין בית, למלך אין כתר. 
                    ושבעה ימים אביב בשנה 
                    וסגריר וגשמים כל היתר

                     

                    בקיצור, אחרי שנודע לי שלא יהיה סדר משפחתי מורחב ואף אחד לא יתמרמר או יבכה אם לא נתייצב (איו הקלה) החלטנו, מה שנקרא מעכשיו לעכשיו, לבקר חברים בגרמניה שכבר מזמן הפצירו בנו לבוא. כמה ימים לפני הסדר המראנו לפרנקפורט, עדיין לא היתה הסתערות על נתב"ג. טסנו בטיסת אחר הצהרים, מנסיון, מאד נוח לא לקום באמצע הלילה ולהגיע טרוטי עיניים מוקדם בבוקר למקום כלשהו בעולם. הזמנתי מלון לשבוע במרכז ויסבדן, זו העיר בה משפחת אבי התגוררה בה מאז סוף המאה ה-18.

                     

                    עיר גשומה וחמה בקיץ, ודי קפואה בחורף. יושבת במעין עמק, מוקפת הרי הטאונוס, עיירות וכפרים למכביר. גם יין טוב.

                     

                    ''

                     

                     

                    בפעם הראשונה שבקרתי בה זה היה כשאבי עוד היה בחיים וטלפנתי אליו משם ואמרתי לו "אני בויסבאדן שלך" והוא, לראשונה בחיי, פרץ בבכי. מאז שנפטר, השתדלתי מדי כמה שנים לבקר בעיר המקסימה הזו השוכנת כ-50 ק"מ מערבית לפרנקפורט וקרובה לריין. עיר עם קזינו ענק, מעיינות חמים, רחובות הליכה מקסימים עם חנויות יוקרה לצד מוכרי שמאטס. עיר תוססת עם חיי לילה ומסעדות ולי היא מזכירה תמיד את אבא, למרות שהבית הגדול שכל המשפחה גרה בו נהרס ונבנה אחר תחתיו,  יש שם כמה אבני מעידה לזכר כמה בנות דוד שנספו בשואה.

                    ''

                     

                    אבני מעידה במדרכה לפני הבית שהיה באמצע רחובות ההליכה של היום

                     עוד על אבני מעידה (קישור בגרמנית וקישור באנגלית)

                    http://www.am-spiegelgasse.de/willkommen-in-der-spiegelgasse/geschichte-und-erinnerung/stolpersteine/

                    http://www.stolpersteine.eu/en/

                     

                      

                    החברים באו לקחת אותנו מהשדה הענק בפרנקפורט ותוך חצי שעה היינו במלון, שם נתנו לנו חדר אמנם קצת קטן אבל לאחר מספר ימים החליפו לנו לחדר גדול ונאה ומשם יצאנו כל בוקר לחפש לנו ארוחת בוקר שונה.  לעיתים ישבנו בגינה של המלון ונהננו מאוויר קריר ושלווה.

                     

                    ''

                     

                    גם קונדיטוריה נהדרת ישנה במרכז העיר עם מגוון עוגות מדהים. אכלנו שם בוקר, ואחר הצהרים קנינו מבחר עוגות גם לחברים.

                     

                    ''

                     

                    בערבים, החברים דואגים שנלך למסעדות החדשות שנפתחו, האוכל אף פעם לא מאכזב משום מה. עשינו גם קצת שופינג, לא שיש מציאות בגרמניה, הכל יקר למרות שהיורו כבר לא יקר בהרבה מהדולר.

                     

                    אבל באתי גם למטרה אחרת. יש מוזאון שנקרא גרמנית

                    Active Museum in the Spiegelgasse for German-Jewish History in Wiesbaden.

                    ומטרתו

                    ...to make people aware of the German-Jewish legacy in their common culture. Traces of Jewish life are preserved and displayed. Alternating exhibitions are held at regular intervals in the building located at Spiegelgasse 11. This museum has an extensive specialized library and an archive. The Museum Society also looks after the city's Jewish cemeteries and memorials, such as the memorial of the former synagogue at Michelsberg in the city center.

                    http://www.am-spiegelgasse.de/

                     

                     

                    הם פנו אלי ושאלו האם יש לי תמונות של הורי ושל ויסבדן מהתקופה ההיא של שנות העשרים לפני עליית הנאצים לשלטון בעיר ב-1933. היו לי לא מעט תמונות, היו לי גם תמונות של מקומות שלא ידעתי לשייך אותן ושם עזרו לי לפענח דברים שכתובים גרמנית וגם לשייך תמונות למקומות. חלק מהתמונות הבאתי איתי והן נעלמו בשלב כלשהו בעת הביקור, לצערי, אבל לא לפני שהן נסרקו, כך שהעבר לא נעלם לגמרי, הוא שמור במכורה של אבי ומשפחתו, ויסבדן.

                    ''

                     

                    אבא וחבר צועדים להם בנחת באחד הרחובות היפים בויסבאדן.

                     

                    עוד שני קישורים על היהודים בויסבאדן

                    http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/valley/wiesbaden/nazi_regime.asp

                     

                    המוזאון לזכר יהדות ויסבאדן

                    http://www.am-spiegelgasse.de/he/history-and-commemoration/

                     

                     

                    תמונות של ויסבאדן

                     

                    רחובות ההליכה

                     

                    ''

                     

                     

                     עירית ויסבאדן

                     

                    ''

                     

                    בנין המרחצאות

                    ''


                    יש באר מים שבתחילת המאה ה-20 השתמשו בה האופה והקצב של העיר לצרכיהם, כיום הבאר

                    משמשת רק לשתית מים

                     

                    ''

                     

                     

                    ''

                     

                    אני מאד אוהבת לבקר בויסבאדן, העיר שנשארו בה רק מעט מאד יהודים כיום וגם הם לא התושבים היהודיים המקוריים אלא עולים מברית המועצות. אבל מה זה משנה, בשבילי כל ביקור מהול בעצב ושמחה.

                     

                    חשבתי לסיים בעוד צילום של העוגות הפנטסטיות או אולי מבנה יפה של העיר אבל אין הרבה דוכני פירות וירקות במרכז העיר והאחד שמצאנו היה מטופח כמו העיר עצמה ואיתו אסיים פוסט זה.

                    ''
                     

                    דרג את התוכן:
                      9 תגובות   יום ראשון, 4/10/15, 11:37

                      החגים בעיצומם. נמאס כבר לעשות קניות, לבשל, לאכול לשטוף כלים, לארח, להתארח, דיייייי. אז נכון שהטיסות יקרות ולמי שיש סבלנות לסבול עוד כמה ערבי וימי חג, שיחכה ל"אחרי החגים" כי אז הכל נחתך בחצי. אבל לי הסבלנות נגמרה. לצאת ועכשיו זו היתה המטרה. כמה ימים לפני יום כיפור, חיפוש קל באינטרנט נתן מידע על טיסות, השוואת מחירים ויעדים לאן כדאי לטוס כאשר היעד היה לי ברור מלכתחילה.

                       

                      ''

                       

                      לפני כשני עשורים בילינו כמה ימים במיירסבורג Meersburg שלחופי הבודנזה (יש שקוראים לאגם הענק הזה המשותף לשלוש מדינות: אוסטריה, גרמניה ושוויץ, אגם קונסטנץ). זו היתה חופשה קסומה ותמיד רציתי לשוב לשם.

                       

                      ראיתי אז בחטף את לינדאו, מין פנינת תיירות על אי קטנטן בצד המזרחי צפוני של האגם. שאפתי לשוב לשם. אפשרויות הטיסה היו: זלצבורג (דרך וינה), מינכן וציריך. למרות שציריך היא תמיד האופציה הכי יקרה, בחרנו אותה כי לקחנו טיסת אח"צ שמגיעה בסביבות 7:15 בערב ומציריך ללינדאו זה רק 139 ק"מ על אוטוסטרדה שוויצרית ברובה.

                       

                      ''

                       

                      כאן רואים בצד שמאל את המעבר של הרכבת (ושביל ההליכה) מהיבשת שם גרנו עד לאי. 15 דקות מרהיבות של הליכה.

                       

                      אחרי שהזמנתי טיסה היה צריך לחפש מגורים. כבר שנים שאנחנו לא מתאכסנים בבתי מלון אם השהות היא מעל 3 ימים. בדירת נופש יש מרחב מחיה lebensraum אומרים הגרמנים ופתחו במלחמת עולם על העקרון הזה. הפלוס הוא שאפשר להכין לבד ארוחות שהמצרכים אליהן נאספים בצורה אקלקטית מכל מיני סופרמרקטים ושווקים. 

                       

                      זו בהחלט עבודת פרך לחפש דירת נופש. צריך לעבור על כמה אתרים, ושם לחפש בין מאות או עשרות דירות נופש, להבין בין השורות מה חסר ומה לא נאמר, והאם מה שהובטח יקויים ואם לא, עד כמה זה יהיה נורא. היה קצת מאוחר לחפש דירות אבל ספטמבר כבר אינה עונה בוערת. אז באתרים כמו AirBnB או Home Away  ודומיהם, אין מבחר גדול בטח לא לאזורים פחות ידועים או מבוקשים כמו לונדון, פריז ורומא. אז נכנסתי לאתרים גרמנים ושם היה מבחר, אמנם כבר לא גדול אבל עדיין סביר. כתבתי לכ-8 או יותר בעלי דירות להשכרה. לאחר מיון, נשארתי עם דירה אחת. התמונות לא היו ממש ברורות, כורסא אדומה ענקית וטלויזיה בסלון? בקיצור התמונות לא גילו לי הרבה אבל מה שהיה נראה, היה סביר.המחיר לא היה זול, אבל לינדאו יעד תיירותי מאד מבוקש בעיקר תיירות פנים, פחות מחו"ל. הפצצתי את בעלת הדירה באימיילים עם שאלות מרובות כגון: איפה יש סופר בסביבה, כמה עולה הדלק, איפה יש קונדיטוריה מופלאה (אני חובבת עוגות עם קצפת) ועוד ועוד. כבר היו לי מקרים שבעלי דירות התנערו מההסכמה לאחר מטר השאלות שלי אבל לא כאן. האשה היתה אדיבה, ענתה מהר ולענין. זה כבר היה כיף. בחרתי שלא לגור בתוך האי בגלל בעיות חניה ותנועת רכב מוגבלת. הדירה שמצאתי היתה ליד מעבר של הרכבת ושביל הליכה שקישר בין היבשה והאי. 15 דקות מהבית עד למרכז האי לינדאו.

                       

                      ''

                       

                       

                      הגענו לציריך בזמן, קבלנו רכב שכור שלא תאם את ההזמנה, הצלחנו לשרוף את הקלאץ', להחליף רכב, לנהוג שעתיים בחושך ולהגיע סוף סוף לדירה. היינו הרוגים אז לא כל כך הסתכלנו בדירה. בעלת הדירה דאגה לנו ללחמניות, חמאה גבינה וקצת ירקות (על פי בקשתנו) כך שהיתה לנו ארוחת בוקר. איזו דירה מושקעת זו היתה. גודלה כ-90 מ"ר, סלון ענק עם שתי ספות כורסאות וטלויזיה HD ענקית וכמובן תנור לימי חורף קרים. מטבח מאובזר עם פינת אוכל ל-6 אנשים. חדר אמבטיה עם שני כיורים, ג'קוזי, ומקלחת וחדר שינה עם שתי מיטות חדישות. נכון, קומה שלישית בלי מעלית אבל חיש מהר הסתגלנו לעלות ולרדת.

                       

                      ''

                      רחובות ההליכה של לינדאו

                       

                      טיילנו כמעט כל יום לאי ברגל במזג אוויר יחסית לישראל ממש קריר, איזה כיף אחרי קיץ נוראי שטרם נגמר. יש כחמש מאות וששים בתים באי, כולם משופצים או בתהליכי שיפוץ. שומרים על החזות העתיקה. יש מסעדות ובתי קפה וסיורים (רק בגרמנית) עם הסטוריה מעניינית.

                       

                      ''

                      הבנין ההסטורי המצוייר של עירית לינדאו לידו מימין הבנין החדש (אדום כהה)

                       

                      ''

                      רח' מקסימיליאן, רחוב ההליכה הראשי. בית קפה עם מגן דויד, מוזר בהחלט. 

                       

                      ''

                       

                      הנמל הקטן והמקסים של לינדאו.

                       

                      ''

                      גם אגדות האחים גרים קשורות ללינדאו. על רפונזל שמעתן/ם? הצמה שבעזרתה עלתה המכשפה הרעה וגם המחזר הנלהב וכל שאר הקורות הזוועתיות והסוף הטוב, תקראו בעצמכם.

                       

                      אחרי שלושה ימים החלטנו לטייל קצת בסביבה. נסענו למיירסבורג (שהוזכרה למעלה) העיר העתיקה לא השנתה, קסם של מקום.

                       

                      ''

                      מיירסבורג

                       

                      יום לאחר מכן נסענו לפרידריכסהאפן Friedrichshafen העיר נראית כלא מעניינת אבל טיול במרכז העיר הניב שלל תמונות של פסלים ונסיון של ראשי העיר לתת לעיר צביון יותר תיירותי.

                       

                      ''

                        פסל ליד רחבת העיריה של פרידריכסהאפן

                       

                      ''

                      פסל האווזים? מוטיב חוזר בערים רבות. ליד רחבת עירית פרידריכסהאפן.

                       

                      יום אחר נסענו לממינגן Memmingen עוד עיר שמורה. חלק מהערים הופצצו קשות במלחמת העולם השניה ושוחזרו די בהצלחה (אומרת זאת כמי שלא מבינה הרבה בשיחזורים אבל המראה הכללי היה מוצלח).

                       

                      ''

                       

                      בית עם פרחים בממינגן

                       

                      ''

                      רחוב עם תעלת מים בממינגן

                       

                      ''

                      חמישה שערים יש לעיר הזו והמגדל הזה בממינגן.

                       

                      היינו בראבנסבורג Ravensburg  אבל למטרות ביקור בבית חולים ולא היתה לנו סבלנות לטייל למרות שגם בעיר הזו יש הסטוריה ובתים משופצים. בכל מקום עשיתי טעימה של עוגת קצפת עם שתיה חמה כלשהי. ההבדלים בטיב היו גדולים, ככה זה.

                       

                       

                      ''

                       ולסיום הנה פסל סביבתי? קיבלתי הסבר על הפסל אבל האמת? לא הצלחתי ממש להבין. זה אמור להראות את התוצרת או התעשיה או העיסוקים של לינדאו בעבר, שיכר מתפוח ואגס (פסל של תפוח ופסל של אגס) ועוד שלושה פסלים שמצביעים על תעשיה מקומית בהסטוריה של לינדאו. אי מקסים, חוויה מעניינת לכל חובבי ההסטוריה מחד וטבע מאידך. ובשיטוטי באינטרנט מצאתי את ההסבר לפסל שנקרא באר הטפשים Narren Brunnen . (ההסבר לא תאם בדיוק למה שהוסבר לי אבל שיהיה) הפסל הוא  Michael Veit  הפסל משנת 1989:


                      There were five interesting figures, which are carnival figures, each wearing masks worn by Lindau's guild of carnival fools 

                      The five figures are 
                      . Binsengeist 

                       Pflasterbutz                  

                                                        (Moschtkopf (Apfel 

                      .Kornköffler 
                      (Moschtkopf (Birne 
                      all who symbolize the Swabian-Alemannic carnival, which is celebrated in Lindau. Every year, the fools take over the government of their towns and villages between Fat Thursday and Ash Wednesday. Many processions with all kinds of characters, make their way through the streets during this time.

                       

                      בדרך לציריך עצרנו עוד בקונסטנץ לכמה שעות.

                       

                      ''

                       

                      ההסטוריה שלה מתחילה בתקופת האבן, דרך הקלטים, הרומאים, בכירי הנצרות קבעו בה מושבם. בשנים 1414 - 1418 התקיימה בקונסטנץ ועידת קונסטנץ, בה דנו בגורל האפיפיורות ובגורלו של יאן הוס, אשר הועלה על המוקד בעיר ב-1415. יש עוד המון מידע למי שמעונין/מעוניינת לבקר שם. היינו שם כמה שעות, רוח קרה

                      דחפה אותנו לחזור לרכב ולהגיע לטיסה שלנו הביתה.

                       

                      8 ימים נטו טיילנו בבאווריה בחלקה הדרומי ומאד נהננו ממזג האוויר, הנוף, ההליכה ליד אגם מים, השקט והשלווה.

                      דרג את התוכן:
                        9 תגובות   יום שלישי, 1/7/14, 18:13

                        אין כמו חיפוש יעדים, לפנטז על מקום שטרם ביקרנו בו, קרקע בתולה יעני, רק עבורנו כמובן. אז איפה עוד לא טיילנו בארה"ב? הילדים טיילו כבר ברוב המקומות השווים פרט לאלסקה ושם דווקא היינו. פתחנו מפה, בדקנו את המדינות שטרם בקרנו בהן, מה יש לראות שם ובעיקר מה אפשר לראות כאשר מזג האוויר עדיין לא לגמרי יציב בחלק מהמקומות (סוף מאי) ו"גילינו" את מיין.

                         

                        ''

                         

                        המפה מראה חוף בעל אלפי מפרצונים, עיירות קטנות מנקדות את הכבישים, המרחק מבוסטון לא גדול מדי (כי לשם התכוונו לטוס). למזלי היה לי מכר שגר במיין כבר עשרות שנים ומכיר את המדינה על בוריה. במשך מספר שבועות הוא כתב לי הצעות מפורטות לטיול, מה לראות, איפה, כמה זמן להקדיש וכד'. אכזבתי אותו קשות כשאמרתי שכל הטיול מתוכנן לשבוע ומתוכו יומיים ירדו לטובת בוסטון. למעשה הוא היה די מזועזע. לא היתה לי כל דרך לפייס אותו.

                         

                        ''

                         


                        מה אורזים? קר? מאד קר? אולי גם יהיה חם? בקיצור ארזנו, כרגיל, מעל ומעבר, העיקר שנהיה מוכנים. טסנו לבוסטון והגענו קרוב ל 5 אח"צ. לקחנו את הרכב (המהמם שקבלנו בשדה, טויוטה סיינה חדשה לגמרי) ויצאנו לדרך. לא קל לצאת מבוסטון אבל הג'י.פי.אס שלנו לא איכזב וכעבור שעה עצרנו על הדרך לאכול ארוחת ערב והמשכנו עוד שעה וחצי ועצרנו ללינה במלון שהזמנו מראש בעיר ששמה ברונסוויק. התארגנו במלון וחפשנו משהו לנשנש והתברר שיש בעיר ג'לטריה עם 5 כוכבים (ילפ). לא הססנו וקפצנו לאכול בעשר בלילה גלידה, בחנות שהיתה מפוצצת עד אפס מקום. הגלידה היתה אכן טובה מאד.

                         

                         התמונה כאן אינה של גלידה אלא של חנות עם פופקורן (מתוק) וצבעוני, אמריקאי למהדרין

                        ''

                         

                        למחרת היה יום הזכרון האמריקאי, המכר שלי הציע לא להכנס לאף עיירה בדרך כי בכולן תהיינה תהלוכות לכבוד יום הזכרון. אז עקפנו וטסנו לנו על כביש 95 לא בלי לעצור 4-5 פעמים לשלם מס (Toll) כשהמטרה היא הדזרט אילנד, אי שמחובר עם גשר ליבשה, אי שבתוכו יש פארק יפיפה. אנשים נוהגים לטייל באזור ימים ושבועות אבל אנחנו, טיילים זריזים שכמונו, מאחר והשעה שהגענו היתה יחסית מוקדמת נסענו ישר לאקאדיה פארק, שלמנו כניסה והסתובבנו עם הרכב להנות מהנוף הנהדר של מיין שכולו ים, מפרצים, סירות, ירק ובתים קטנים מטופחים.

                         

                        מבט ממרכז פארק אקאדיה על הנוף

                         

                        ''

                         

                         

                        את הלינה הזמנו מראש. בגלל החג רוב בתי המלון ודירות הנופש היו תפוסים או שהחמירו בתנאים ודרשו לינה של שבוע או שלושה לילות לפחות כשאנחנו רצינו רק שני לילות. מצאנו בית שהתאור עליו היה כמעט אידאלי למעט שהיה רק חדר אמבטיה אחד וזה מעט לשישה מטיילים. כשהגענו לבית חטפנו ג'אננה. היה ריח של עובש נוראי והתלווה לזה ריח של כלבים. צלצלנו לבעל הבית והוא טען שאין שום ריח. סכמנו לדבר בבוקר. אחרי לילה ללא שינה בגלל הריח הנוראי צלצלנו אליו ואמרנו שאנחנו חושבים לעזוב ושיחזיר לנו את הכסף. כמובן שהוא לא החזיר ואנחנו כתבנו חוות דעת נוראית על הבית שלו. נאלצנו להוציא עוד כמה מאות דולרים על לינה במלון שהשקיף על הים והיה מקסים ומפצה על עגמת הנפש.

                         

                        ''

                         

                        טיילנו לכל מפרצון אפשרי, צלמנו את המגדלור שמופיע על הבולים האמריקאים,

                         

                        ''

                         

                         

                        נכנסנו למסעדות מומלצות הן על ידי המכר והן על ידי YELP. ארבעה ימים של עיירות מקסימות מתויירות (הטענה של המיינ'ים היא שיש להם קיץ קצר בן כשלושה חודשים ועליהם לnקסם רווחים). אכלנו המון מאכלי ים, סרטנים, צדפות, שרימפים וכו'

                         

                        לובסטרים

                        ''

                         

                        סקלופס בסלסלה עם הצ'יפס והמיונז טעים טעים.

                         

                        ''

                         

                         

                        והסירות שמביאות לנו את הסרטנים (כלובים שמחוברים להם מצופים צבעוניים להראות היכן הכלוב ולמי הוא שייך).

                         

                        ''

                         

                        נהננו מכל רגע. שתינו קפה בעיירה בשם קמדן, לא חשוב מה היה טעמו של הקפה, הנוף הנוף היה שווה כל דולר

                        ''

                         

                        נקיק הרעם מקבל תשומת לב תיירותית. הגלים מתנפצים לתוך הנקיק אבל לא כשאנחנו בקרנו שם 

                         

                        ''

                         

                        ווביום החמישי של הטיול ירדנו חזרה לבוסטון.

                         

                        נפרדנו ממיין בהרגשה שאולי לא ראינו הכל אבל לפחות טעמנו מהרוב ושזו היתה חוויה מקסימה, למעט בית הנופש המסריח. ביום שישי יצאנו לנו מוקדם יחסית בבוקר לכיוון בוסטון.

                         

                        בוסטון. מה יש לראות בבוסטון? או, שאלה טובה. יש את דרך החירות (Freedom Trail) מסע בעקבות העצמאות האמריקאית. אפשר ללכת לבד עם הסברים מקוצרים, אפשר לשלם למדריך קבוצתי 15 דולר לאיש ולשמוע הסברים מורחבים. הלכנו לבד עם המפה וההסברים לאחר שלוש שעות התעייפנו וטרם הספיקונו לראות הכל. אז המשכנו למחרת.

                         

                        המרפסת ממנה נאמו אנשי המהפכה

                         

                        ''

                         

                         

                         

                        טיילנו באזורים אופנתיים, אכלנו במסעדות טובות עד מעולות והמחירים בהתאם. בסיכום עיר נחמדה בוודאי לא מאסט אבל אם כבר נמצאים בסביבה שווה לעשות סיור של יומיים בעיר. גם בתי המלון יקרים רצח והחניה בכלל זוועתית או שערורייתית מבחינת מחירים. אז תחליטו לבד האם כדאי לכם או לא.

                        כמה תמונות להמחיש את חווית בוסטון:

                         

                        חוויה היסטורית שמוגשת בצורה משובבת נפש, מצחיקה ומבדחת ומשתפת ילדים ומבוגרים והיא ביקור על אניית התה המפורסמת שממנה נזרקו לים חביות התה כהתגרות בבריטים (אתם רוצים לדעת יותר? חפשו מסיבת התה של בוסטון)

                         

                        ''

                        אונית התה

                         

                        גם אנדרטת שואה מרשימה הוקמה בבוסטון והיא נמצאת גם על שביל החירות או דרך החירות.

                         

                        ''

                         

                        לנו באזור של בוסטון שנקרא ברוקליין, מחירי בתי המלון היו טיפה יותר שפויים אבל החניה ללילה? 30 דולר.

                        בקרנו במוזאון המדע, בשווקים, נסענו להארווארד וקיווינו שהנכד יוכל ללמוד שם יום אחד (הכל תלוי בחסכון שיצטבר).

                         

                        היה שבוע גדוש ומלא ומיין שווה ביקור, אני ממליצה (כמו הזותי בטלויזיה).

                        דרג את התוכן:
                          11 תגובות   יום שבת, 2/11/13, 18:26

                          השנה (בניגוד לשנים הקודמות) שוב לא היינו צריכים לשבור את הראש איפה נבלה בחג המולד. הבן החליט על שבתון בסנטה ברברה שבקליפורניה. מאחר ועוד לא היינו שם ומאחר שהוא רצה שנהיה אתם דווקא בספטמבר, שמחתי לנסוע למרות הטיסה האינסופית לשם. לפחות הפעם לא נוסעים בחורף. קליפורניה בספטמבר התאימה לי כמו כפפה ליד. בשעתיים שבילינו על האוטוסטרדה משדה התעופה בלוס אנג'לס עד סנטה ברברה ראינו ים ועוד ים, בתים שמשקיפים על הים, חיכינו בקוצר רוח לראות את סנטה ברברה, עיר שבנויה מהים עד ההרים.

                           

                          ''

                          תמונה מס. 1 מבט מההרים עד הים

                           

                          הבית שהם שכרו היה באחד הרחובות השקטים של העיר. רוב הבתים בני קומה אחת או שתיים. הכל ירוק ומטופח, אבל לא בצורה מוגזמת. הנקיון בכבישים בלט, הצמחיה בעיקר טרופית או כזו שמתאימה למזג האוויר שדומה מאד לישראל רק יותר ממוזג, פחות קיצוניות בטמפרטורות. 

                           

                          ''

                           תמונה מס. 2, קקטוס מוזר גדל לו בחצר הבית הזה.

                           

                          ההרכב של האוכלוסיה בעיני המתבונן מהחוץ הוא שחלק גדול של נותני השירותים הם היספנים. מכוניות יוקרה גומעות את הכבישים, עיר מטופחת, ללא גורדי שחקים, ווילות מדהימות שמשתרעות להן מהים ועד ההרים.

                           

                           

                          ''

                          תמונה מס. 3 היא של מועדון הגולף המקומי

                           

                          חניונים בשפע ליד אזורי הקניות במרכז העיר ללא תשלום (עד 75 דקות).  יש ברחוב הראשי כמה חנויות יוקרתיות כמו סאקס פיפס אווניו ונורדסטרום ובוטיקים עם מיטב האופנה, המון בתי קפה ובתי קולנוע. הלכתי לבדוק סטטיסטיקה האם מראה עיניים מוכיח שצדקתי או שמא יש טעות אופטית. אז למדתי שב-2012  חיו בעיר קרוב ל-90 אלף איש ואישה (במספר שווה) כאשר ההכנסה הממוצעת היתה ב-2011  כ-60,500 דולר לשנה.  54% מהתושבים לבנים 38% היספנים.  התושבים מרויחים יותר מהממוצע בקליפורנה וגרים בבתים ששווים כמעט פי שלושה מהממוצע בקליפורניה.

                           

                          ''

                           תמונה מס. 4 - פינת חמד באחד מרחובות ההליכה.

                           

                          לעיר כשמונה חופים מסודרים עם חניה, דשא, ללא מטקות, טרקטורונים וכלבים שמחרבנים בחול אבל גם ללא סככות נגד שמש, די מפליא עם כל המודעות לסרטן העור.

                           

                          ''

                          תמונה מס. 5 - אחד החופים


                          מבחינה קולינרית יש מבחר מסעדות גדול מאד, מהיקרות ביותר עד לרשתות הזולות. סופרמרקטים מלאים בשפע כל טוב. צריך הרבה כסף כדי לגור שם. השכירות גבוהה, הבתים לקניה יקרים, כאמור, המזון והמסעדות לא זולים אבל יופי של רמת חיים למי שממונו בכיסו.

                           

                          ''

                          תמונה מס. 6 - פינת חמד חצר של בית קפה ועוד כמה חנויות במדרחוב.

                           

                          יש גם כמה משפחות ישראליות בעיר,רובן חיות שם מעל עשור ונהנות מנוחות כלכלית, כמן כן גרים בעיר המון יהודים אמריקאים שממלאים בחגים את שני בתי הכנסת בעיר.

                           

                          אז מה עשינו שם במשך חמשת השבועות? טיילנו בנחת. ראינו את המיסיון שהוקם בסנטה ברברה ב-1786. אנשי המיסיון דאגו לאחד משבטי האינדיאנים שחיו שם, לימדו אותם לארוג נתנו להם אוכל והפכו אותם לנוצרים טובים. ביקור במיסיון, חובה.

                          http://www.santabarbaramission.org/

                           

                           

                          ''

                           תמונה מס. 7 - המיסיון הישן - The Old Mission

                           

                          בקרנו גם במוצב הראשון של הצבא הספרדי שמהווה כיום מוזיאון מקומי במרכז העיר. הלכנו עם הנכד למשחק כדורגל בקרפנטריה, עיירה ליד סנטה ברברה בה התקיים גם פסטיבל אבוקדו. גם בפסטיבל הלימונים היינו. המוני אנשים מצטופפים סביב הבוטק'ס עם האוכל, ומוצרי עבודת יד, וכמובן גם המטרה לשמה באנו כמו אבוקדו או לימונים.

                           

                          ''

                          תמונה מס. 8 -  האבוקדו

                           

                          והשיא היה פסטיבל פירות הים שסנטה ברברה משופעת בהם, הנה קיפוד הים שנחרץ גורלו להאכל על ידי בן זוגי וגם ערמות הקיפודים שניצודים ללא רחם. הטעם? מוזר אבל טעים אומר האיש.

                           

                          ''

                           תמונה מס. 9 - הקיפוד שנאכל

                           

                          ''

                           

                          תמונה מס. 10 - הקיפודים שניצודו 

                           

                          איך הייתי מסכמת את השהות שלנו? הלכנו לים אמנם עם סווטשירט כי היה קריר, אבל היה מקסים.

                           

                          ''

                          תמונה מס. 11 - הים.

                           

                          עשינו קניות, תחזקנו את הבית, השתעשענו עם הנכדים המקסימים וספגנו אותם לתוכנו כדי שיספיק לנו עד שנראה אותם שוב ב-2014. אם ירצה הגורל. 

                           

                          ''

                          תמונה מס. 12 - סתם גינה באמצע הדאונטאון של סנטה ברברה, קסם של מקום.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            חכמה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS