כותרות TheMarker >
    ';

    אשה חכמה

    הבלוג יעסוק בעניני דיומה, דברים שמרגיזים אותי או משמחים אותי. פמיניזם, נסיעות לחו"ל במסגרת תיירות ושאר נושאים ברומו של עולם.

    תכנים אחרונים

    20 תגובות   יום שבת, 13/10/18, 12:11

    חול המועד סוכות, חם בארץ, אז מה יותר טוב מקפיצה קטנה לגרמניה (גם שם היה חם)

     

    שוב גרמניה? כן שוב. מקום מוכר, אנחנו מאלה שאוהבים לחזור למקום מוכר. חרשנו את המדינה לאורך ולרוחב, השפה היא שפת אם שלי, יש חברים, אוכל טוב. כל מה שצריך זו החלטה מהירה והופ, נסענו.

     

    זה שנים שאנחנו נוסעים ליער השחור, פעם כזוג צעיר עם ילד קטן וסבתו ולאחר מכן כזוג בוגר אך עדיין לא מבוגר לבסוף התלווינו כסבא וסבתא לבן לרעייתו ושני נכדינו, אבל אנחנו גם נוסעים לבד כזוג זקן שעדיין אוהב לטייל. קודם כל נסענו לעיר הולדתו של אבי ויסבאדן ושם במשך שבוע נפגשנו עם חברים ומכרים שאספנו במשך השנים. בדקנו מסעדות חדשות וחזרנו לישנות, כמו מסעדת ארוחת הבוקר הצרפתית שאת מאכליה צלמתי והיא באמת מעולה. כמובן הזמנו מעל ומעבר למה שקיבותינו יכלו להכיל, אז קיבלנו שקית מתכלה והיתה לנו ארוחת בוקר גם למחרת.

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

     

    לאחר ארוחת בוקר כזו חייבים טיול בגינה ליד הקתדרלה ושאר בנייני הציבור בעיר.

     

    ''

     

     

     

    הזמן עבר במהירות והיה ממש כיף. החברים הציעו לטייל לאורך הריין בצד הפחות מתוייר שלו. היעד היה עיירה עתיקה ושמורה, ששמה Bacharach והחלטתי לצלם בעיקר את בתי העץ שנראו שמורים להפליא. מסתבר שזו עיירה שאזרחיה אמידים מאד גם מסחר ביין המצוין שהם מייצרים. הם, יחד עם הרשות המקומית והמדינתית מזרימים כסף לשימור העיר.

     

     

    ''

     

     

    ''

     

    ''

     

    לאחר מכן חשבתי שמגיע לנו קצת מנוחה ואין כמו היער השחור כמקום לנוח בו. מצאתי מלון ספא מפנק בתוך היער אבל לא רחוק מהעיר Pforzheim. המלון היה מקסים גם חדר ענק, גם ארוחת בוקר מעולה. אפשר לאכול שם גם ארוחות צהרים וערב. פעם אחת אכלנו שם ארוחת ערב שהיתה טעימה למדי (האוכל בגרמניה מלוח מדי לטעמנו).

    הצילומים הם מהחדר שלנו (שלמנו עבור חדר גדול עם מרפסת ושימוש בספא למרות שלא השתמשנו בספא בגלל העדר בגדי ים, אבל כן השתמשנו בחלוקים ובשפע המגבות) .

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

     

     הנוף שנשקף מהחדר והמרפסת, עצים, שקט, מים מפכפכים, מקסים.

     

    ''

     

     

    בקיצור החלטנו לערוך טיול בעיירות שוות באזור. יש ביער השחור לא מעט עיירות עם בתים שמורים, העיירה CALW קטנה שמורה ומקסימה. העיירה התפרסמה לא רק בגלל בתי ה-FACHWERK שלה אלא לכל מי שמתעניין בסופר הרמן הסה. יש בעיירה מוזאון על שמו, מוזאון שלמעשה היה בית המגורים שלו. 

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

     משם נסענו לבאד וילבאד BAD WILBAD. לקחנו מחברים הצעות והשארתי אותן בבית לצערי. מסתבר שיש שם מעיינות חמים מפורסמים שמתרחצים בהם בעירום ויש גשר תלוי. מילא, הנה יש לנו עילה לחזור לשם. טיילנו בעיר הלוך וחזור וצלמנו. אכלנו במסעדה נחמדה שאשה מקומית הדריכה אותנו איך למצוא אותה.

     

    ''

     

    יום אחד נסענו לפפורצהיים. מאחר וגרנו בעיירה לא רחוקה. השארנו את הרכב בתחנת הרכבת של העיירה ותמורת 7 יורו לכל כיוון לזוג, נסענו עם הרכבת למרכז העיר ששם ממש קשה לחנות. יש שם המון חנויות, מדרחוב נחמד וגם מוזאון תכשיטים מפורסם מאד אבל לצערי בימי שני סגור. אין צילומים, כי לא מצאתי שום דבר לאוסף שלי של בתי העץ.

     

    ביום שלפני הטיסה הביתה יצאנו מצפון היער השחור לכיוון שדה התעופה ועצרנו בדרך בעיירה בשם GENGENBACH שיש המלצות עליה מכאן ועד להודעה חדשה. ההמלצות תארו אותה כיפה ביותר ביער השחור. אכן היו שם בתים מסגנון ה-FACHWERK, כנסיה עתיקה, שלושה שערים שמורים להפליא. אבל הכי יפה ביער השחור? מסופקני

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

    ''

     

     

    עם מי טסנו? הכי זולים ומדובר לפני סוכות, היו איזיג'ט. טסנו עם איזיג'ט לבאזל. אני תוהה מה הרעיון של מכירת פריורטי צ'ק אין וכמובן כלול במחיר גם בחירת מושב ועוד כמה ס"מ בגודל הטרולי, כאשר בארץ אמנם ניגשים ראשונים לעמדה שממנה כולם ביחד נוסעים באוטובוס אבל כשהאוטובוס נעמד מול המטוס, כל הרץ קדימה מהר יותר, נכנס. בקיצור בלאגן. בחזור זה היה קצת יותר מסודר. את הרכב לקחנו מיורופקאר בשדה בצד הצרפתי. לקחנו רכב חדש (אפריל 2018) אוטומטי, נהדר לזוג, אופל מוקה, כיף היה לנהוג בו.  אף אחד לא בדק את הרכב כשהחזרנו אותו. בחזור, הטיסה בשש בבוקר אמנם די מבאסת אבל הגענו ארצה ב-11:20, כל כך מהר מעולם לא יצאנו מנתב"ג.זה בזכות הטרולי שלקחנו בלי מזוודות נוספות. העלנו את הטרוליז למטוס וירדנו אתן מהמטוס ואני חושבת שזה לקח 15 דקות מהרגע שעברנו ביקורת דרכונים, מעבר דרך המכס ומציאת מונית הביתה.

     

    הנסיעה הבאה? כבר מתוכננת ..

     

     

    דרג את התוכן:
      16 תגובות   יום ראשון, 19/6/16, 14:52

      ויסבדן – מכורה שלי

       

      חיפשתי את פירוש המילה מכורה ומצאתי את שירה של לאה גולדברג וכמה corny שזה נשמע, אהבתי, ומתאים לי לפוסט הזה.

       

      מכורה שלי, ארץ נוי אביונה - 
      למלכה אין בית, למלך אין כתר. 
      ושבעה ימים אביב בשנה 
      וסגריר וגשמים כל היתר

       

      בקיצור, אחרי שנודע לי שלא יהיה סדר משפחתי מורחב ואף אחד לא יתמרמר או יבכה אם לא נתייצב (איו הקלה) החלטנו, מה שנקרא מעכשיו לעכשיו, לבקר חברים בגרמניה שכבר מזמן הפצירו בנו לבוא. כמה ימים לפני הסדר המראנו לפרנקפורט, עדיין לא היתה הסתערות על נתב"ג. טסנו בטיסת אחר הצהרים, מנסיון, מאד נוח לא לקום באמצע הלילה ולהגיע טרוטי עיניים מוקדם בבוקר למקום כלשהו בעולם. הזמנתי מלון לשבוע במרכז ויסבדן, זו העיר בה משפחת אבי התגוררה בה מאז סוף המאה ה-18.

       

      עיר גשומה וחמה בקיץ, ודי קפואה בחורף. יושבת במעין עמק, מוקפת הרי הטאונוס, עיירות וכפרים למכביר. גם יין טוב.

       

      ''

       

       

      בפעם הראשונה שבקרתי בה זה היה כשאבי עוד היה בחיים וטלפנתי אליו משם ואמרתי לו "אני בויסבאדן שלך" והוא, לראשונה בחיי, פרץ בבכי. מאז שנפטר, השתדלתי מדי כמה שנים לבקר בעיר המקסימה הזו השוכנת כ-50 ק"מ מערבית לפרנקפורט וקרובה לריין. עיר עם קזינו ענק, מעיינות חמים, רחובות הליכה מקסימים עם חנויות יוקרה לצד מוכרי שמאטס. עיר תוססת עם חיי לילה ומסעדות ולי היא מזכירה תמיד את אבא, למרות שהבית הגדול שכל המשפחה גרה בו נהרס ונבנה אחר תחתיו,  יש שם כמה אבני מעידה לזכר כמה בנות דוד שנספו בשואה.

      ''

       

      אבני מעידה במדרכה לפני הבית שהיה באמצע רחובות ההליכה של היום

       עוד על אבני מעידה (קישור בגרמנית וקישור באנגלית)

      http://www.am-spiegelgasse.de/willkommen-in-der-spiegelgasse/geschichte-und-erinnerung/stolpersteine/

      http://www.stolpersteine.eu/en/

       

        

      החברים באו לקחת אותנו מהשדה הענק בפרנקפורט ותוך חצי שעה היינו במלון, שם נתנו לנו חדר אמנם קצת קטן אבל לאחר מספר ימים החליפו לנו לחדר גדול ונאה ומשם יצאנו כל בוקר לחפש לנו ארוחת בוקר שונה.  לעיתים ישבנו בגינה של המלון ונהננו מאוויר קריר ושלווה.

       

      ''

       

      גם קונדיטוריה נהדרת ישנה במרכז העיר עם מגוון עוגות מדהים. אכלנו שם בוקר, ואחר הצהרים קנינו מבחר עוגות גם לחברים.

       

      ''

       

      בערבים, החברים דואגים שנלך למסעדות החדשות שנפתחו, האוכל אף פעם לא מאכזב משום מה. עשינו גם קצת שופינג, לא שיש מציאות בגרמניה, הכל יקר למרות שהיורו כבר לא יקר בהרבה מהדולר.

       

      אבל באתי גם למטרה אחרת. יש מוזאון שנקרא גרמנית

      Active Museum in the Spiegelgasse for German-Jewish History in Wiesbaden.

      ומטרתו

      ...to make people aware of the German-Jewish legacy in their common culture. Traces of Jewish life are preserved and displayed. Alternating exhibitions are held at regular intervals in the building located at Spiegelgasse 11. This museum has an extensive specialized library and an archive. The Museum Society also looks after the city's Jewish cemeteries and memorials, such as the memorial of the former synagogue at Michelsberg in the city center.

      http://www.am-spiegelgasse.de/

       

       

      הם פנו אלי ושאלו האם יש לי תמונות של הורי ושל ויסבדן מהתקופה ההיא של שנות העשרים לפני עליית הנאצים לשלטון בעיר ב-1933. היו לי לא מעט תמונות, היו לי גם תמונות של מקומות שלא ידעתי לשייך אותן ושם עזרו לי לפענח דברים שכתובים גרמנית וגם לשייך תמונות למקומות. חלק מהתמונות הבאתי איתי והן נעלמו בשלב כלשהו בעת הביקור, לצערי, אבל לא לפני שהן נסרקו, כך שהעבר לא נעלם לגמרי, הוא שמור במכורה של אבי ומשפחתו, ויסבדן.

      ''

       

      אבא וחבר צועדים להם בנחת באחד הרחובות היפים בויסבאדן.

       

      עוד שני קישורים על היהודים בויסבאדן

      http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/valley/wiesbaden/nazi_regime.asp

       

      המוזאון לזכר יהדות ויסבאדן

      http://www.am-spiegelgasse.de/he/history-and-commemoration/

       

       

      תמונות של ויסבאדן

       

      רחובות ההליכה

       

      ''

       

       

       עירית ויסבאדן

       

      ''

       

      בנין המרחצאות

      ''


      יש באר מים שבתחילת המאה ה-20 השתמשו בה האופה והקצב של העיר לצרכיהם, כיום הבאר

      משמשת רק לשתית מים

       

      ''

       

       

      ''

       

      אני מאד אוהבת לבקר בויסבאדן, העיר שנשארו בה רק מעט מאד יהודים כיום וגם הם לא התושבים היהודיים המקוריים אלא עולים מברית המועצות. אבל מה זה משנה, בשבילי כל ביקור מהול בעצב ושמחה.

       

      חשבתי לסיים בעוד צילום של העוגות הפנטסטיות או אולי מבנה יפה של העיר אבל אין הרבה דוכני פירות וירקות במרכז העיר והאחד שמצאנו היה מטופח כמו העיר עצמה ואיתו אסיים פוסט זה.

      ''
       

      דרג את התוכן:
        9 תגובות   יום ראשון, 4/10/15, 11:37

        החגים בעיצומם. נמאס כבר לעשות קניות, לבשל, לאכול לשטוף כלים, לארח, להתארח, דיייייי. אז נכון שהטיסות יקרות ולמי שיש סבלנות לסבול עוד כמה ערבי וימי חג, שיחכה ל"אחרי החגים" כי אז הכל נחתך בחצי. אבל לי הסבלנות נגמרה. לצאת ועכשיו זו היתה המטרה. כמה ימים לפני יום כיפור, חיפוש קל באינטרנט נתן מידע על טיסות, השוואת מחירים ויעדים לאן כדאי לטוס כאשר היעד היה לי ברור מלכתחילה.

         

        ''

         

        לפני כשני עשורים בילינו כמה ימים במיירסבורג Meersburg שלחופי הבודנזה (יש שקוראים לאגם הענק הזה המשותף לשלוש מדינות: אוסטריה, גרמניה ושוויץ, אגם קונסטנץ). זו היתה חופשה קסומה ותמיד רציתי לשוב לשם.

         

        ראיתי אז בחטף את לינדאו, מין פנינת תיירות על אי קטנטן בצד המזרחי צפוני של האגם. שאפתי לשוב לשם. אפשרויות הטיסה היו: זלצבורג (דרך וינה), מינכן וציריך. למרות שציריך היא תמיד האופציה הכי יקרה, בחרנו אותה כי לקחנו טיסת אח"צ שמגיעה בסביבות 7:15 בערב ומציריך ללינדאו זה רק 139 ק"מ על אוטוסטרדה שוויצרית ברובה.

         

        ''

         

        כאן רואים בצד שמאל את המעבר של הרכבת (ושביל ההליכה) מהיבשת שם גרנו עד לאי. 15 דקות מרהיבות של הליכה.

         

        אחרי שהזמנתי טיסה היה צריך לחפש מגורים. כבר שנים שאנחנו לא מתאכסנים בבתי מלון אם השהות היא מעל 3 ימים. בדירת נופש יש מרחב מחיה lebensraum אומרים הגרמנים ופתחו במלחמת עולם על העקרון הזה. הפלוס הוא שאפשר להכין לבד ארוחות שהמצרכים אליהן נאספים בצורה אקלקטית מכל מיני סופרמרקטים ושווקים. 

         

        זו בהחלט עבודת פרך לחפש דירת נופש. צריך לעבור על כמה אתרים, ושם לחפש בין מאות או עשרות דירות נופש, להבין בין השורות מה חסר ומה לא נאמר, והאם מה שהובטח יקויים ואם לא, עד כמה זה יהיה נורא. היה קצת מאוחר לחפש דירות אבל ספטמבר כבר אינה עונה בוערת. אז באתרים כמו AirBnB או Home Away  ודומיהם, אין מבחר גדול בטח לא לאזורים פחות ידועים או מבוקשים כמו לונדון, פריז ורומא. אז נכנסתי לאתרים גרמנים ושם היה מבחר, אמנם כבר לא גדול אבל עדיין סביר. כתבתי לכ-8 או יותר בעלי דירות להשכרה. לאחר מיון, נשארתי עם דירה אחת. התמונות לא היו ממש ברורות, כורסא אדומה ענקית וטלויזיה בסלון? בקיצור התמונות לא גילו לי הרבה אבל מה שהיה נראה, היה סביר.המחיר לא היה זול, אבל לינדאו יעד תיירותי מאד מבוקש בעיקר תיירות פנים, פחות מחו"ל. הפצצתי את בעלת הדירה באימיילים עם שאלות מרובות כגון: איפה יש סופר בסביבה, כמה עולה הדלק, איפה יש קונדיטוריה מופלאה (אני חובבת עוגות עם קצפת) ועוד ועוד. כבר היו לי מקרים שבעלי דירות התנערו מההסכמה לאחר מטר השאלות שלי אבל לא כאן. האשה היתה אדיבה, ענתה מהר ולענין. זה כבר היה כיף. בחרתי שלא לגור בתוך האי בגלל בעיות חניה ותנועת רכב מוגבלת. הדירה שמצאתי היתה ליד מעבר של הרכבת ושביל הליכה שקישר בין היבשה והאי. 15 דקות מהבית עד למרכז האי לינדאו.

         

        ''

         

         

        הגענו לציריך בזמן, קבלנו רכב שכור שלא תאם את ההזמנה, הצלחנו לשרוף את הקלאץ', להחליף רכב, לנהוג שעתיים בחושך ולהגיע סוף סוף לדירה. היינו הרוגים אז לא כל כך הסתכלנו בדירה. בעלת הדירה דאגה לנו ללחמניות, חמאה גבינה וקצת ירקות (על פי בקשתנו) כך שהיתה לנו ארוחת בוקר. איזו דירה מושקעת זו היתה. גודלה כ-90 מ"ר, סלון ענק עם שתי ספות כורסאות וטלויזיה HD ענקית וכמובן תנור לימי חורף קרים. מטבח מאובזר עם פינת אוכל ל-6 אנשים. חדר אמבטיה עם שני כיורים, ג'קוזי, ומקלחת וחדר שינה עם שתי מיטות חדישות. נכון, קומה שלישית בלי מעלית אבל חיש מהר הסתגלנו לעלות ולרדת.

         

        ''

        רחובות ההליכה של לינדאו

         

        טיילנו כמעט כל יום לאי ברגל במזג אוויר יחסית לישראל ממש קריר, איזה כיף אחרי קיץ נוראי שטרם נגמר. יש כחמש מאות וששים בתים באי, כולם משופצים או בתהליכי שיפוץ. שומרים על החזות העתיקה. יש מסעדות ובתי קפה וסיורים (רק בגרמנית) עם הסטוריה מעניינית.

         

        ''

        הבנין ההסטורי המצוייר של עירית לינדאו לידו מימין הבנין החדש (אדום כהה)

         

        ''

        רח' מקסימיליאן, רחוב ההליכה הראשי. בית קפה עם מגן דויד, מוזר בהחלט. 

         

        ''

         

        הנמל הקטן והמקסים של לינדאו.

         

        ''

        גם אגדות האחים גרים קשורות ללינדאו. על רפונזל שמעתן/ם? הצמה שבעזרתה עלתה המכשפה הרעה וגם המחזר הנלהב וכל שאר הקורות הזוועתיות והסוף הטוב, תקראו בעצמכם.

         

        אחרי שלושה ימים החלטנו לטייל קצת בסביבה. נסענו למיירסבורג (שהוזכרה למעלה) העיר העתיקה לא השנתה, קסם של מקום.

         

        ''

        מיירסבורג

         

        יום לאחר מכן נסענו לפרידריכסהאפן Friedrichshafen העיר נראית כלא מעניינת אבל טיול במרכז העיר הניב שלל תמונות של פסלים ונסיון של ראשי העיר לתת לעיר צביון יותר תיירותי.

         

        ''

          פסל ליד רחבת העיריה של פרידריכסהאפן

         

        ''

        פסל האווזים? מוטיב חוזר בערים רבות. ליד רחבת עירית פרידריכסהאפן.

         

        יום אחר נסענו לממינגן Memmingen עוד עיר שמורה. חלק מהערים הופצצו קשות במלחמת העולם השניה ושוחזרו די בהצלחה (אומרת זאת כמי שלא מבינה הרבה בשיחזורים אבל המראה הכללי היה מוצלח).

         

        ''

         

        בית עם פרחים בממינגן

         

        ''

        רחוב עם תעלת מים בממינגן

         

        ''

        חמישה שערים יש לעיר הזו והמגדל הזה בממינגן.

         

        היינו בראבנסבורג Ravensburg  אבל למטרות ביקור בבית חולים ולא היתה לנו סבלנות לטייל למרות שגם בעיר הזו יש הסטוריה ובתים משופצים. בכל מקום עשיתי טעימה של עוגת קצפת עם שתיה חמה כלשהי. ההבדלים בטיב היו גדולים, ככה זה.

         

         

        ''

         ולסיום הנה פסל סביבתי? קיבלתי הסבר על הפסל אבל האמת? לא הצלחתי ממש להבין. זה אמור להראות את התוצרת או התעשיה או העיסוקים של לינדאו בעבר, שיכר מתפוח ואגס (פסל של תפוח ופסל של אגס) ועוד שלושה פסלים שמצביעים על תעשיה מקומית בהסטוריה של לינדאו. אי מקסים, חוויה מעניינת לכל חובבי ההסטוריה מחד וטבע מאידך. ובשיטוטי באינטרנט מצאתי את ההסבר לפסל שנקרא באר הטפשים Narren Brunnen . (ההסבר לא תאם בדיוק למה שהוסבר לי אבל שיהיה) הפסל הוא  Michael Veit  הפסל משנת 1989:


        There were five interesting figures, which are carnival figures, each wearing masks worn by Lindau's guild of carnival fools 

        The five figures are 
        . Binsengeist 

         Pflasterbutz                  

                                          (Moschtkopf (Apfel 

        .Kornköffler 
        (Moschtkopf (Birne 
        all who symbolize the Swabian-Alemannic carnival, which is celebrated in Lindau. Every year, the fools take over the government of their towns and villages between Fat Thursday and Ash Wednesday. Many processions with all kinds of characters, make their way through the streets during this time.

         

        בדרך לציריך עצרנו עוד בקונסטנץ לכמה שעות.

         

        ''

         

        ההסטוריה שלה מתחילה בתקופת האבן, דרך הקלטים, הרומאים, בכירי הנצרות קבעו בה מושבם. בשנים 1414 - 1418 התקיימה בקונסטנץ ועידת קונסטנץ, בה דנו בגורל האפיפיורות ובגורלו של יאן הוס, אשר הועלה על המוקד בעיר ב-1415. יש עוד המון מידע למי שמעונין/מעוניינת לבקר שם. היינו שם כמה שעות, רוח קרה

        דחפה אותנו לחזור לרכב ולהגיע לטיסה שלנו הביתה.

         

        8 ימים נטו טיילנו בבאווריה בחלקה הדרומי ומאד נהננו ממזג האוויר, הנוף, ההליכה ליד אגם מים, השקט והשלווה.

        דרג את התוכן:
          22 תגובות   יום ראשון, 4/11/12, 08:13

          הכתבה להלן היא בקורת של זהר שביט על ספרה של מריון קפלן, שהתפרסמה במוסף תרבות וספרות של עתון הארץ ב-2.11.12  וכן באתר האינטרנט של העתון. די התרגשתי לקרוא את הכתוב כי בהיותי בת של יקים, כל טפח חדש שמתגלה לי לגבי הרקע של הורי ומדוע פעלו כפי שפעלו, ומשהו על חייהם כיהודים בגרמניה וגם על העבר התרבותי/חברתי המשפחתי שאותו לא הכרתי, מושך אותי ומרגש אותי.

           

          איך הומצאה האם היקית 

          ההיסטוריונית מריון קפלן משחזרת את התפקיד המרכזי שמילאו הנשים ביצירת הוויית החיים של היהדות הגרמנית הבורגנית בגרמניה הקיסרית. על האשה הוטל להנחיל את הערכים הבורגניים החדשים לבני ביתה: סדר וניקיון, מתינות, הליכות ונימוסים טובים

          מגדר, מעמד ומשפחה: צמיחתה של הבורגנות היהודית בגרמניה הקיסרית, מאת
          מריון קפלן, תירגמה מאנגלית דבי אילון, הוצאת מכון ליאו בק ומרכז זלמן שזר, 2012, 446 עמודים.

           

                                       http://sphotos-a.xx.fbcdn.net/hphotos-snc7/c0.0.300.300/p403x403/391671_489665784401609_49828852_n.jpg

           

           

          התמונה שעל כריכת המהדורה העברית של הספר המצוין והעשיר הזה מספרת בתמציות את הסיפור שהוא בא לספר: סיפור המצאתה והבנייתה של המשפחה היהודית הבורגנית בגרמניה של המאה ה 19 והמקום המרכזי שמילאו בו הנשים.

           

          כל הפרטים בתמונה מצטרפים לפאזל של הסיפור מאחוריה: אבי המשפחה המשופם עומד כשהוא נשען בימינו על כיסא. ידו השמאלית מונחת על פסנתר כנף. הוא לבוש בחליפה תפורה היטב, פרווה קלה מכסה את ימינו. מתחת לחליפה חולצה לבנה. הוא ענוב בעניבה בתוך ביתו, וכולו אומר אדנות. מולו, מאחור, יושבות שתי בנותיו; האחת, הצעירה, סרט בשערותיה, הבוגרת עומדת, ידיה מונחות זו על זו - עמידה המפגינה את המשמעת העצמית שרכשה. ליד הפסנתר יושבת ככל הנראה הבת הבכורה, לבושה בשמלת ערב, מנגנת בפסנתר. מהגוני והפסנתר הוא פסנתר כנף. שום פריט בתמונה אינו מרמז על כך שלפנינו משפחה יהודית.

           

          קפלן משחזרת לפרטי פרטים את עולמם של ה"יהודים החדשים", שצמחו כקבוצה נבדלת במרחב דובר הגרמנית במאה ה 19. ליתר דיוק היא משחזרת, ובהצלחה רבה, את התפקיד המרכזי שמילאו הנשים ביצירת הוויית החיים של היהדות הגרמנית הבורגנית בגרמניה הקיסרית. היא עושה זאת לא באמצעות דיון בחיבוריהם של אינטלקטואלים ושל סופרים, אלא בדרך חדשנית, קשה ותובענית יותר - באמצעות תיאור מנקודת מבט מגדרית של המציאות היום-יומית של החברה היהודית הבורגנית שצמחה באותם ימים; במלים אחרות, מנקודת המבט של האשה היהודייה הבורגנית.

           

          קפלן, כמו קומץ נוסף של חוקרים, מחלצת את הפרק הזה בהיסטוריה היהודית המודרנית מן השדה הרווי לעייפה של הדיונים בהגות היהודית, באידיאלים, במשאלות הלב, וכן מהדיון בקבוצה מצומצמת של "נשות הסלון". היא משרטטת דיוקן של שכבה חברתית חדשה ושל ההיבטים ה"מעשיים" של הופעתה. השפעתה של השכבה הזאת על ההיסטוריה היהודית המודרנית היתה מרחיקת לכת. במידה רבה אפשר לטעון שהדפוסים שנוצקו אז המשיכו לאפיין את מעמד הביניים של החברה היהודית גם מעבר למרחב הדובר גרמנית, ולאחר כן גם את אלה של החברה הארץ-ישראלית והישראלית. 

           

          הרבה מאוד דפוסי התנהגות, אורחות חיים וערכים שנחשבים "יהודיים", אומצו מן התרבות הבורגנית הגרמנית. כך לדוגמה, העצמת המשפחה. היא השתלבה היטב בדרישה של המדינה הפרוסית לחיי משפחה ללא דופי, ובנקיטת סנקציות קשות כלפי מי שסטו מכך:עובדי הציבור היו צפויים לפיטורים אם נתפסו מפירים את הנורמה של שמירה על טוהר המשפחה. העמדת חיי המשפחה במרכז, שנתפשה בדרך כלל כתופעה יהודית מובהקת, היתה למעשה דפוס גרמני שאומץ בהתלהבות על ידי הבורגנות היהודית בשל מעמדה המרכזי בקרב הבורגנות הלא-יהודית.

           

          הדיון של קפלן בחיי היום יום עוסק גם בשאלות הגדולות, הנוגעות למשבר המסורת, לתהליכי ההשתלבות, מצד אחד, ולתהליכי האקולטורציה, מצד אחר, וכן למעמד האשה ולתפקיד החיוני שמילאה בתהליכים האלה. אין זו רק הוספת ממד לדיון בהיסטוריה החברתית של יהודי גרמניה, או בכתיבת ההיסטוריה של הנשים היהודיות, אלא במבט חדש וחדשני, העושה שימוש מושכל בנתונים סטטיסטיים, בספרי זיכרונות, בספרי קהילה, בביוגרפיות ובאוטוביוגרפיות, בחומר ארכיוני מגוון וגם בחומר לא שיגרתי, כמו ספרי הבישול היהודיים.

           

          לכאורה זה מבט מהמטבח, מחדר המיטות ומחדרי הילדים של המשפחה היהודית. אבל דווקא המבט הזה מצליח להציג במלוא המורכבות את היווצרותו של מעמד הביניים היהודי, ומאפשר להכיר את התמורות העמוקות שעברה החברה היהודית משלהי המאה ה 18, תקופה שבה נוצרו המשפחה היהודית החדשה והמסורת הביתית שלה ונקבעו מעמדה בתוך החברה הלא-יהודית ויחסיה עמה.

           

          תפקידיה של האם הוגדרו במידה רבה מכוח העדרו של האב. האבות נמצאו מחוץ לבית, גם מבחינה נפשית. הם היו עסוקים בכל מאודם בבניית הקריירות החדשות שנפתחו ליהודים במאה ה 19, וראו את הבית כעוגן שמעניק תוקף ומשמעות להישגיהם בחוץ. ניצנים של קריירות נשיות החלו להופיע כבר אז, אבל כדפוס ממוסד הם נאלצו להמתין לסוף המאה, כפי שאפשר ללמוד מאחד מפרקי הספר המוקדש לשאלה זו. "כל הבית היה מאורגן כדי להעניק לגבר של הבית שלווה ונוחות על מנת שיוכל להמשיך בקריירה שלו ללא הפרעה", כתבה בזיכרונותיה רחל שטראוס, הסטודנטית הראשונה לרפואה בהיידלברג. כל זאת נעשה כדי לאפשר לאב המשפחה להתמסר לקריירה שלו נולדה הקלישאה של האם המושלת בביתה, בלי לערער, ולו במקצת, על מקומו של האב במשפחה ועל סמכותו. פרויד כתב לארוסתו: "אתן לך למשול בבית כרצונך ואת תגמלי לי באהבתך המתוקה ובכך שתתעלי על כל אותן חולשות שבגללן בזים לנשים לעתים קרובות כל כך".

           

          בחלוקת התפקידים בתוך התא המשפחתי ניתן לאם המשפחה תפקיד מרכזי בעיצוב פניה של המשפחה ובכינון הטקסים המשפחתיים, שהחליפו את הטקסים הדתיים. ככל שהמסורת הדתית של היהודים התערבבה בסגנון חיים חילוני עירוני ובורגני, נהפכה המשפחה לאבן הפינה של הגירסה החילונית ליהדות. היא הפכה, כותב גיאורג מוסה, "עדות גלויה לעין להתברגנות של הדתיות היהודית. הבורגנות היהודית מיהרה להחרות-להחזיק אחרי הבורגנות הפרוטסטנטית בגרמניה, שהעבירה את הדגש מן המרחב הציבורי למרחב הפרטי. כך, לדוגמה, חג המולד, שהתרכז סביב הכנסייה, החל להתאפיין בהדגשת החגיגה המשפחתית. בתוך ההקשר המשפחתי הזה פנו הגרמנים החילונים לטיפוח תרבות ה"בילדונג" כתחליף לאמונה הדתית.

           

          במסגרת החדשה הזאת הוטל על הנשים התפקיד של גיבוש "התרבות" (קולטוס) של חיי בית, שהתנהלו הרחק מעולם העסקים הגברי. האם היהודייה בנתה את המשפחה הבורגנית שלה כמו שמקימים מפעל, שהיו מעורבים בו הרצון לשמור על המשפחה והמורשת היהודית, בצד הרצון להשתלב בחיי החברה הגרמנית הבורגנית. כדי שהרצון הזה יצלח נדרשו לא מעט התאמות וויתורים מצד אחד, וקבלת האמביוולנטיות המובנית מהצד האחר. היהודים ניסו להיראות, לדבר ולהתנהג כיתר הגרמנים. הם השליטו בתוך המשפחה את מנהגי המעמד הבינוני, ובעיקר את הערך של התנהגות נאותה ברשות הרבים וברשות היחיד, שנחשבה בחברה הלא-יהודית כסימן המובהק ביותר להשתייכות המעמדית. המשימה של האם ועקרת הבית היהודייה היתה לשמש מתווכת תרבותית בין המרחב האינטימי של המשפחה לחברה הסובבת. ציפו ממנה לקיים משק בית "גרמני" בכל הנוגע לארגונו ולניקיונו, ובד בבד הוטל עליה להכניס את התרבות הגרמנית לתוך הבית.

           

          הנשים היו אחראיות לניהול חיי המשפחה ולגידול הילדים, וגם העשירות ביותר שבהן היו מעורבות מאוד בניהול הבית ובגידול הילדים. "אמא אמרה תמיד שאבא בקושי היה שם לב אילו החליפו את הילדים בני השנתיים והשלוש בילדים אחרים", סיפרה בזיכרונותיה אסתר קלברי. האם לימדה את ילדיה שיעורי פסנתר או בוטניקה וסייעה להם בשיעורי הבית. הנשים היו אלה שהכניסו לבתים את הספרות הגרמנית הקלאסית והעכשווית והתאימו את עיצוב הבית וריהוטו לנורמות שרווחו בחברה הבורגנית הלא-יהודית. אפילו יהודים שחיו בכפרים אימצו את הנורמות האלה: "דבר לא חסר, החל בפסנתר וכלה בסכיני האספרגוס". נשים יהודיות אימצו את הנורמות של תרבות המשפחה, ששלטו בה שתי מלות קוד: משק בית (Haushalt) נוצץ ועקרת בית חרוצה ("tuechtige Hausfrau") ספרי הדרכה יהודיים קבעו כי רווחתה של המשפחה ואושרה תלויים ביעילות של עקרת הבית ושפעו עצות כיצד לשמור על בית נקי. נדני החתונה (trousseaus) כללו מגבותכיסוי, שעליהן נרקם המוטו: "מבהיק, נוצץ ומאורגן כ¬כך צריך מטבחך להיות כל הזמן".

           

          הביתיות המטופחת הנוצצת מילאה כמה תפקידים: היא נתנה אישור לעצם היותם יהודים בורגנים גרמנים, וקבעה את הצביון היהודי של משק הבית והמשפחה. בד בד היא בידלה בינם לבין היהודים של מזרח אירופה, שהדימוי השגור קשר אותם עם לכלוך וסירחון. הפרקטיקות של המנהגים המסורתיים קיבלו בתוך המשפחה מעמד מרכזי; בעיקר הנחלה של מסורת החגים, שמירה על הרישות המשפחתי-החברתי ושמירה על ימי השנה האישיים, כמו ימי זיכרון. כל אלה היו לגורם שאירגן את חיי המשפחה ונתן להם צביון יהודי.

           

          השמירה על יהדותו של הבית באה לביטוי בשורה של נושאים. הבולט בהם אולי היה השמירה על הכשרות. עױלה של הכשרות היה אמנם כבד, ואולם רבים מיהודי גרמניה הקפידו לשמור, לפחות באופן חלקי, על מטבח כשר. הסיבות לכך היו מגוונות, וכך גם הצידוקים שניתנו להן. גרשם שלום סבר שהעניין נבע מיחס של כבוד לקרובי משפחה, בעיקר בני הדור הקודם, "שאחרת לא היו נוגעים במזון". קפלן טוענת באופן משכנע, כי בכל הנוגע לכשרות היו ל"נאמנויות מורכבות ואינטימיות תפקיד חשוב הרבה יותר". לדעתה, המטבח תיפקד לעתים תכופות כאמת מידה לזהות אתנית ודתית ומילא תפקיד מרכזי בהנחלת המסורת, שכללה את זמני הארוחות, טקסי האכילה, יצירת הלוח השבועי ולוח החגים השנתיים. כלי הבישול, טכניקות הבישול ומצרכי המזון בידלו את המשפחה היהודית מסביבתה הלא-יהודית. חוקי הכשרות הוטמעו בחיי היום יום ונשמרו גם במשפחות לא-דתיות כמעין שריד נוסטלגי למסורת שנזנחה. יהודים שאכלו טריפות נמנעו מאכילת בשר חזיר, ואחרים לא עירבו מוצרי חלב עם בשר. באחד מספרי הזיכרונות מספרת אשה יהודייה גרמנייה בנשימה אחת על פשטידת חג המולד ועל סעודת השבת המסורתית.

           

          יהודים בארצות הדוברות גרמנית היו המו"לים הראשונים של ספרי בישול יהודיים שנדפסו במאה ה :19 בין 1815 ל 1910 הופיעו עשרה כותרים, שהיה להם ביקוש רב ונדפסו במהדורות רבות. ספרי הבישול האלה כללו מאות מתכונים, ולפעמים אפילו אלפים, והציעו מאכלים פשוטים וחסכוניים וגם מתכונים לאירועים מפוארים. ניתן ללמוד מהם הרבה על אורחות החיים של היהודים, תהליך ההתברגנות שלהם, והדמיון והשוני בינם לבין החברה הגרמנית הבורגנית. לדוגמה, ההנחיות לבישול השאלט (הגירסה הגרמנית-היהודית של הצ'ולנט). בשנות השבעים של המאה ה 19 עולה מן ההנחיות האלה הקפדה על שמירת השבת, שכן מדובר בזמן בישול ארוך, המחייב את הכנת התבשיל עוד לפני כניסת השבת. ההנחיות של 1900 מרמזות על כך שהאם היהודייה עובדת בשבת במטבח, מפני שמדובר בזמן בישול קצר בהרבה. בשנות העשרים של המאה העשרים כבר דמתה ארוחת שבת בדרום גרמניה לסעודת יום ראשון בבתים לא-יהודיים, אבל החלות המשיכו להבדיל בין הסעודות.

           

          השמירה על מנהגים יהודיים שונים, ובהם שאלת הכשרות, היתה לא פעם מוקדלקונפליקטים בין הבעל ואשתו. על זיגמונד פרויד מסופר ששיכנע את מרתה אשתו לזנוח את כל מנהגי הדת, אך עד אחרית ימיהם הם המשיכו להתקוטט בשל רצונה של מרתה להדליק נרות בערב שבת. בבתים רבים נהגו לציין את השבת גם כשנהגו לחגוג את חג המולד. בזיכרונותיה מתארת שרלוטה וולף, ילידת 1910, את ההתרגשות סביב חג המולד ואת סעודת החג החגיגית. הדבר לא מנע ממנה להיזכר בארוחות החגיגיות של ערב שבת, שבהם הניחה האם "שני פמוטות כסף על שולחן הסעודה; האוכל היה מיוחד ובשפע ואחר כך קיבלנו כוסית של יין פורט".

           

          גם כאשר נהפך הבית לחילוני, עדיין התנהלה השנה על פי לוח החגים הדתיים. לא מעט עדויות מלמדות כי גם כאשר הילדים לא קיבלו שיעורי דת או הכשרה דתית, היו אלה האם, או הסבתא, שלימדו את הילדים להתפלל מדי ערב. המשקל העצום שהיה לאם ולסבתא בחינוך הילדים בא לביטוי בסיפור (שסופר ממרחק של שישים שנים!) על אודות סבתא שנתנה לנכדה, כשהתקבל לבית ספר לרפואה בשנת 1902, את סידור התפילות שבו קראה מדי יום ביומו בהיותה ילדה קטנה. כשחיפש הנכד הקדשה בספר ולא מצא אותה, השיבה לו הסבתא כי עליו להמשיך לחפש. הוא מצא את ההקדשה ליד תפילת "כל נדרי", וכשביקש הסבר, השיבה סבתו: "אולי מאוחר יותר, כשתהיה בן חמישים בערך, כבר לא תשמור על המנהגים הדתיים בקפדנות כמו היום, אבל תמיד תלך ל'כל נדרי' ול'יזכור'. אז תחשוב עלי, וזו הסיבה שכתבתי את ההקדשה דווקא שם".

           

          ספרי הבישול הדריכו את הנשים בנושאים כמו עריכת השולחן, ההגשה, התפריטים, סידורי הישיבה, מספר המשרתים הנדרש ועיטורי השולחן, כמו סידור פרחים ליד הכסא של כל אחת מהאורחות. כמובן שהם כללו הנחיות מפורטות בנוגע לטקס המקודש כמעט של שעת הקפה, שהיה אחד הדפוסים העיקריים של פעילות חברתית בקרב יהודים ולא-יהודים בורגנים, כפי שניתן לראות גם מספרו של רוברט ליברלס, שראה אור לא מכבר. אחד מספרי הבישול המליץ לגברת הבית להכין לא פחות מארבע עד חמש עוגות ושני מגשים של מגוון מיני מאפה למפגש של 24 נשים.

           

          ההנחיות המפורשות הללו (לא ברור עד כמה היו בנמצא בשוק ספרי בישול דומים שנועדו ללא-יהודים) הן עדות מיוחדת במינה לתהליך האימוץ של אורחות החיים החדשים של הבורגנות היהודית הגרמנית. נקודת המבט הזאת מאפשרת לראות כיצד נוצר והתגבש בפועל, ברקמת החיים ממש, השילוב בין המודלים, דפוסי ההתנהגות ואורחות החיים, שנשאלו מהחברה הבורגנית הגרמנית הלא-יהודית לדפוסי החיים היהודים המסורתיים. כשחושבים על פריט זניח לכאורה, כמו הסכו"ם על פרטיו הרבים, שנדרש כדי לקיים אורח חיים כזה, אפשר להבין עד כמה היה התהליך הזה מורכב, מדוקדק ותובעני. ספרי הבישול כללו גם הנחיות לבישול כשר, אבל אלה הוסוו בדרך כלל, כמו בציון שרפרפת צרפתית היא מאכל חלבי, ולוו לא אחת בנימוקים מטעמי בריאות. אחד הספרים הפופולריים לווה במאמר שכתב רופא וכותרתו: "נימוקים היגייניים להלכות הכשרות היהודיות", או בעצות פרגמטיות: "לבנות שאין להן הזדמנות להכיר את הנהלים הדתיים הללו בבתי הוריהן ועל כן עלולות לבוא במבוכה אם גברים דתיים ירצו להינשא להן".

           

          לצד הדיון במקומו של בית הכנסת, באופן שמירת השבת, ואיך אפשר שלא - בשיעורי הפסנתר, דנה קפלן בחיי הנישואים ובחיי המין של הנשים היהודיות. בין היתר היא מתארת את תהליך הבחירה המושכל בבן הזוג, שהמושג "אהבה" היה זר לו. מסלול חייה של הנערה היהודייה הצעירה היה מכוון לנישואים, מהלך שנחשב רציני מכדי להותירו להחלטת הנוגעים בדבר. כך, לדוגמה, בשעת ארוחת צהריים שאל האב את הנרייטה הרץ בת ה 15 אם תעדיף להינשא לרופא או לרב. היא השיבה שתהיה מרוצה מכל דבר שיוחלט (אבל ממרחק השנים העידה על לבה שהלם בחוזקה). הוריה אירסו אותה לרופא בן שלושים (ד"ר מרקוס הרץ), והיא כתבה על כך: "לא ידעתי הרבה על ארוסי. הוא היה מבוגר ממני ב 15. קטן ומכוער, אך היו לו פנים נבונות".

           

          לנוהג של נישואי נוחות מוסדרים התחיל לחדור האידיאל של נישואים רומנטיים המבוססים על רגש, בעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה. התמוטטות החסכונות של המעמד הבינוני איפשרה לצעירים להתאהב ולערער על סמכות הוריהם. אבל כבר לקראת סוף המאה ה 19 שולם לפעמים מס שפתיים למושגים של רגש ואהבה, והסדרי הנישואים לוו בארגון מפגשים מוקדמים בין בני הזוג ובניסיון להסוות את דבר קיומו של ההסדר. השבועון הסאטירי "סימפליסימוס" הלעיג ל"שטויות הרומנטיות", שהתחילו לחלחל לחברה הבורגנית, ותיאר את התגובה לסיפור על הסינים הברברים המוכרים את בנותיהם בשוק קבל עם ועדה: "זה באמת נורא ואיום! מתי הם ילמדו למכור את בנותיהם בחדרי חדרים, כמונו?"

           

          המשפחות היהודיות הבורגניות פיתחו את המודל של משפחה בת שני ילדים, גם כדי להתבדל מן המשפחות היהודיות מרובות הילדים במזרח אירופה וגם כדי להבטיח את העתיד הכלכלי של הילדים. מודל כזה של משפחה חייב כמובן, לתכנן את המשפחה ולפתח שיטות למניעת הריון, ששתיים מהן (האחת פוגענית מהאחרת) היו פופולריות במיוחד: משגל נסוג והתנזרות. בזיכרונותיו מספר אדולף ריזנפלד, שנולד בברסלאו ב 1884, כי לפני נישואיו התנתה אשתו את הנישואים בכך שבשנה הראשונה לא יקיימו יחסי מין, מה שנקרא בלשון נקייה "תקופה מוגנת" (Schonjahr). בלית ברירה ובהרבה תסכול הסכים לתנאי הזה. אחרי לידת בתם הבכורה תבעה אשתו תקופה מוגנת של לפחות חמש שנים. כשניסתה להימנע מהריון נוסף והלכה ללא ידיעת בעלה לרופא כדי לקבל אמצעי מניעה, דחה הרופא את בקשתה (ו"בהיגיון רב", כותב ריזנפלד). לא קשה להבחין בתסכול המיני ובכעס העצור העולה מזיכרונותיו וגם לתמוה על כך שלא הסכים שאשתו תשתמש באמצעי מניעה.

           

          החשוב מכל היה ה"קינדֶרשטובה" - מושג מפתח של הבורגנות הגרמנית היהודית, המשמש עד היום לציון אדם שזכה לחינוך טוב ו"יודע איך להתנהג". המשימה העיקרית של האם במשפחה יהודית בורגנית היתה ליצור את הרושם של ילדי המשפחה כתוצרים מופתיים של gute Kinderstube. מילולית מיתרגם המושג הזה ל"חדר ילדים טוב", אבל הכוונה לחינוך בורגני נאות. מול הדימוי הסטריאוטיפי של היהודים במזרח אירופה, שקשר את היהודים לרעש, חוסר סדר, היעדר נימוסים והליכות, לשון מעוותת (ז'רגון) ולכלוך, הועמדה המראה ההפוכה. היא כללה סדר וניקיון, שהגיעו לרמה כפייתית, דיוק, הקפדה על סדר יום קבוע וזמני ארוחות שאין לסטות מהם, נעימת דיבור מתונה, הליכות ונימוסים טובים. הנימוס, שהיה לסימן מעמדי בקרב הבורגנות הגרמנית, העיד אצל היהודים על מידת גרמניותם.

           

          התנהגות פרחחית נחשבה לתועבה, וילדים נענשו עליה בחומרה. נאסר על הילדים לשאול מה יש לאכול, הם נדרשו לאכול את מה שהוגש להם ונענשו בחומרה אם נטלו אוכל ללא רשות. הם נדרשו להפגין את נימוסיהם הטובים: כשפגשו זרים היו הבנות אמורות לקוד והבנים להשתחוות. כשבאו אורחים לבית לא השתתפו הילדים בארוחות, אלא היו אמורים לבוא לברך את האורחים ולהסתלק בנימוס. בשנות התשעים של המאה ה 19 עדיין נמצאו משפחות שבהן פנו הילדים להוריהם בצורת הנימוס sie.

           

          היהדות הבורגנית אימצה מן הבורגנות הגרמנית ערכים שנגעו גם לגוף וגם לנפש. אימהות בעלות השכלה מוסיקלית נתנו לילדים שיעורים בנגינה, ואחרות נהגו לבלות עם ילדיהן בקריאת אגדות עם וקלסיקות גרמניות ובהעלאה בבית של מחזות כמו "דון קרלוס" ו"העלמות מאורליאנס". הקריאה בגתה, שילר ולסינג היתה לסימן היכר של הבורגנות
          היהודית, וכתביהם במהדורות עור מפוארות היו פריט הכרחי בספריות וסמל מובהק של הזדהות עם התרבות הגרמנית: "ציטוטים מגתה היו חלק מכל ארוחה", העיד גיאורג מוסה.

           

          לא רק הקלאסיקונים הגרמנים, שלמדו הנערים בגימנסיה, אלא גם ספרי קריאה של תאודור פונטנה היו פופולריים מאוד. לא פחות מכך תיווכו העיתונות וכתבי העת בין היהודים וערכי הבורגנות הגרמנית. בעוד שהגברים היו מנויים על עיתונים כמו ה"יזראליט",הנשים היו מנויות על עיתונים כמו ה"גרטן לאובה", ששפעו עצות בענייני סגנון ותרבות, וסללו את הדרך לאימוץ מודלים ופרקטיקות מן התרבות הגרמנית. כך לדוגמה, פיתוח תרבות הגוף, שכלל את חישול הגוף וטיולים רגליים בכל מזג אוויר. כשהמודלים האלה התקבעו הם היו למדריך של הנחיות סמויות לכללי ההתנהגות של היהדות הבורגנית.

           

          בספר הזה, כמו גם בספר הקודם בעריכתה ("קיום בעידן של תמורות"), שראה גם הוא אור במרכז זלמן שזר, הוכיחה מריון קפלן את עצמה כהיסטוריונית חברתית חשובה ומקורית. אפשר לתמוה מדוע היה צריך לחכות עשרים שנה עד שהספר החשוב הזה יתורגם לעברית, אבל צריך לשמוח על שראה אור ולשבח את המפעל המו"לי הזה, המשותף למכון ליאו בק ולמרכז זלמן שזר. יש לקוות שתימצא הדרך להביא לקורא העברית גם חיבורים נוספים שהתפרסמו בעשור האחרון, ועדיין לא תורגמו לעברית, כמו עבודתו של רוברטס ליברלס על הקפה, או עבודתה רבת ההיקף של סימונה לסינג על צמיחת המעמד הבורגני היהודי. העבודות ההיסטוריות האלה הן בעלות חשיבות שקשה להפריז בערכן ויש לעשות את המאמץ הראוי כדי שיימצאו על מדף הספרים בעברית.

           

          http://www.haaretz.co.il/literature/safrut/print/1.1852380

          דרג את התוכן:
            12 תגובות   יום ראשון, 7/10/12, 17:26

            בקור בקלן בספטמבר 2012

             

            האם חייבים לדעת פרטים הסטורים על העיר בה מבקרים? תלוי את מי שואלים. אני מטיילת ואחר כך קוראת, למה? ככה. 

             

            לן היא העיר הגדולה העתיקה ביותר בגרמניה. היא נוסדה בשנת 38 לפנה"ס לאחר שמרקוס ויפסניוס אגריפה העביר את האובים, שהיו שבט גרמאני, לגדה השמאלית של הריין במהלך מסע מלחמה שערך באזור. העיר הפכה לבירה של גרמניה תחתית. הקיסר קלאודיוס העניק לעיר מעמד של קולוניה בשנת 50, ושינה את שמה לקולוניה אגריפינסיס (Colonia Agrippinensis) על שם אשתו אגריפינה הצעירה. העיר הפכה למרכז חשוב בקיסרות המערבית ובה היה מוצב בסיס חשוב של הצי הרומי, היא נהנתה משגשוג עד כיבושה בידי הפרנקים בשנת 456 לערך. מספר שרידים מתקופת הרומאים עדיין קיימים בעיר. בסוף ימי הביניים הייתה קלן העיר הגדולה ביותר בגרמניה.

            המבנה החשוב ביותר בעיר, ואחד האתרים המתויירים ביותר בכל גרמניה, הוא הקתדרלה של קלן (בגרמנית: Kölner Dom). זוהי הכנסייה הגדולה ביותר בצפון אירופה (אם כי המינסטר של אולם, בדרום גרמניה, גבוהה במקצת מזו של קלן). בנייתה החלה במאה ה-13 ונמשכה, לא ברציפות, כ-600 שנים. הקתדרלה, על שני צריחיה שנראים למרחק רב, הפכה לסמלה הבלתי רשמי של העיר, והיא מופיעה בשלטים ובסמלים של ארגוניםחברות ועסקים רבים באזור. אחת הרחבות הגדולות המקיפות את הקתדרלה נקראת "מעלוֹת" והיא עוצבה על ידי הפסל הישראלי דני קרוון.

            ראש עיריית קלן בין 1917 ו-1933 היה ד"ר קונרד אדנאואר, אשר נולד בעיר. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הפך לקאנצלר הראשון של גרמניה המערבית, החזיק בתפקיד זה זמן רב יותר מכל קאנצלר אחר בהיסטוריה, ותרם רבות לשיקומה של גרמניה לאחר המלחמהנמל התעופה של קלן קרוי על שמו.

            במלחמת העולם השנייה סבלה העיר הפצצות כבדות, ו-90% ממנה היו להריסותפצצה אחת אף נפלה על הקתדרלה, אך באורח פלא המבנה שרד.

            קלן הייתה לעיר תאומה של תל אביב בשנת 1979, העיר התאומה הגרמנית הראשונה של ישראל ואף קיים בה רחוב בשם "תל אביב". (תודה לויקיפדיה על התרומה הכתובה לבלוג שלי).

             

            באנו לקלן אחרי עשרה ימי טיול באזור הנקרא אייפל Eifel ששוכן (שרטוט גס) בין הרין (קובלנץ בון קלן) מצד מזרח והבלגים מצד מערב. על הטיול אספר בנפרד ולקלן מגיע את הכבוד שלה. עיר גדולה, הומיית תיירים, חנויות, מסעדות ובתי קפה בקיצור מכל טוב.

             

            לגבי המלון עשיתי שיעורי בית, הסתכלתי במפה קראתי חוות דעת של טיילים אחרים והסקתי שלא טוב ללון במרכז העיר העתיקה בגלל הרכב. גם החניה מאד יקרה בבתי המלון וגם קשה מאד לצאת ולהכנס לרחובות העמוסים. אז מצאתי מלון בגדה הנגדית של הריין  והעיר העתיקה. המלון ממוקם בין שני גשרים (בקלן 7 גשרים החוצים את הריין) על רחוב ראשי. מלון 3 כוכבים עם ארוחת בוקר (יותר מסבירה) וחניה לא יקרה (8 יורו ליום). בקשתי חדר שקט ואכן קבלנו חדר המשקיף לצד השני. כמה תמונות של המלון לפניכם:

             

            ''

            מבט מהמגדל מול המלון על המלון שהוא הבית הלבנבן עם המשאית הצהובה לפניו.

            ''
            ד

             

            החדר היה סביר בנוסף למיטות היתה גם ספה, היה מספיק מקום לתלות דברים וכמובן טלויזיה ואמבטיה קטנה מאד אבל בסדר. 116 יורו כולל ארוחת בוקר.

             

            טוב, התמקמנו ויצאנו לדרך ברגל. פקידת הקבלה (המאד נחמדה) במלון הסבירה שההליכה על הגשר הקרוב למלון היא כרבע שעה ותוך 15 דקות אכן היינו ליד הקתדרלה המפורסמת של קלן. הגשר היווה הפתעה נעימה ומסקרנת. אלפי מנעולים נתלו על הגדר המפרידה בין מסילת הרכבת וכביש הולכי הרגל.

            הנצחתי את הגשר בכמה תמונות:

            ''

             

            זה מבט מקרוב על המנעולים ומרחוק זה נראה כך:

            ''

             

            צעדנו באון על הגשר והגענו ממש לפתחה של הקתדרלה.  אלפי מבקרים ניסו להדחס לקתדרלה אז החלטנו להמתין והלכנות לטייל ברחובות ההליכה של קלן.

             

            האמריקניזציה פושטת על גרמניה במקום בתי קפה גרמניים מסורתיים שכמעט ונכחדו יש פיצריות, מקדונלד, דאנקן דונאטס ושאר תועבות. המונים גודשים את הרחובות, מלא חנויות עם השמאטס הרגילים וגם החנויות שכולנו מכירים מכל מקום בעולם H&M, זארה וכו' וכו' . המלצותיה של אותה פקידת קבלה נחמדה הביאו אותנו לשני בתי קפה בסגנון הגרמני המוכר עם עוגות פנטסטיות וקפה מצויין. לא אלאה אתכם בשמות של מסעדות ו/או תאורי ארוחות מכיוון שאנחנו מאלו שאוכלים כי רעבים ומהר, כי יש המון מה לעשות. הרחובות קרצו לנו על כל השפע מחד והיוקר העצום מאידך.

             

            דוגמא לאחד מרחובות ההליכה:

            ''

             

            בשבת בבוקר, יחד עם ההמונים המסתערים על החנויות, בתי הקפה והאוכל מצאנו את עצמנו לפתע עומדים מול תזמורת רצינית של כארבע עשר איש שנגינה מוסיקה קלה וגרמה לקהל להתרגש ולזמזם. היו כסאות וכל השאר עמדו. היה לי קשה להתנתק מהחוויה המוסיקלית הזזו.

             

            ''

             

            אני מודה ומתוודה שלושה ימים הלכנו והלכנו ורגלי התנפחו מרוב הליכה. ביום הראשון עוד הלכנו למלון בצהרים לנוח וחזרנו לעיר העתיקה אבל אחרי זה ויתרנו. אי אפשר להגיד על קלן שהיא עיר יפיפיה, אבל היא עיר גדולה ותוססת. 

             

             הצילום להלן הוא של כנסיה שאת שמה אני לא זוכרת על רקע הבתים "העתיקים" (שוחזרו לאחר המלחמה). 

            ''

             

            כמובן שירדנו לטייל לאורך הריין. הנהר שוקק אסדות וספינות תיירים. יש טיילת מקורת עצים נעימה להליכה.

             

            ''

             

            בלי הקתדרלה של קלן איך אפשר? הנה כמה פרטים עליה בחסות ויקיפדיה:

            הקתדרלה מוכרזת כאתר מורשת עולמית מאז שנת 1996, והמבנה תואר על ידי ארגון אונסק"ו כ"עבודה יוצאת דופן של גאונות יצירתית אנושית"‏‏[1]. הן בגלל גודלה, הן בגלל האדריכלות שלה והן בגלל אוצרות האמנותשבה, נחשבת הקתדרלה של קלן לאחת הקתדרלות החשובות והידועות באירופה. הקתדרלה בקלן מופיעה על מספר בולי דואר שהנפיקה גרמניה‏‏[2], והיא אתר תיירות פופולרי המושך מיליוני מבקרים מדי שנה.

            הקתדרלה, שנבנתה בסגנון גותי החל בשנת 1248 והושלמה בסגנון התחייה הגותית ב-1880, היא אחת הקתדרלות הגדולות בעולם והכנסייה הגדולה ביותר בצפון אירופה. גובה הצריחים המחודדים שבחזית המבנה הוא 157 מטרים, והוא היה הבניין הגבוה ביותר בעולם בין השנים 1880-1890, ועד אשר איבד את התואר לצריח הכנסייה של אולם מינסטר[3]. עד היום קתדרלת קלן היא המבנה הגותי השני בגובהו בעולם. היא בעלת חזית הכנסייה הגדולה בעולם ובעלת הקמרונות מהגבוהים בעולם (אך לא הגבוהים ביותר): גובהם 46 מטר בבית המקהלה‏‏[4], ו-43.35 מטר בספינה הראשית. בית המקהלה שלה מחזיק גם ביחס הגדול ביותר בין גובה לרוחב: 3.6:1, נתון שעלה אפילו על זה של קתדרלת בובה. מלבד גובהה הרב, היא גם בעלת שטח רב: אורכה 144.5 מטר ורוחבה 86.25 מטר, והיא בעלת שטח בנוי של כמעט 8,000 מטר רבוע.

             

            אנחנו צלמנו את הקתדרלה מכיוון ההליכה שלנו מהמלון לדום, על גשר ההונצולרן (גשר המנעולים) :

            ''

             

            לדעתי היא עיר ששווה ביקור. יש בה כמה מוזאונים מוצלחים ביותר. יש פסלים יפים המוצבים בככרות השונים. אפשר לעשות שופינג.  יש לעיר מה להציע וכדאי לקרוא לפני שנוסעים איזה פסטיבלים וחיי לילה יש בעיר באותה תקופה כל אחד ואחת על פי טעמו/ה.

            דרג את התוכן:

              פרופיל

              חכמה
              1. שלח הודעה
              2. אוף ליין
              3. אוף ליין

              ארכיון

              פיד RSS