כותרות TheMarker >
    ';

    אשה חכמה

    הבלוג יעסוק בעניני דיומה, דברים שמרגיזים אותי או משמחים אותי. פמיניזם, נסיעות לחו"ל במסגרת תיירות ושאר נושאים ברומו של עולם.

    תכנים אחרונים

    17 תגובות   יום שלישי, 17/4/12, 17:45

    מדוע נשים נרתעות מהבעת דעה?

     

    לא עשיתי מחקר, אם כי כדי לאשש את המובן מאליו בדקתי את קהילת האקטואליה ב-TheMarker Cafe. יש שם למעלה מ-5,000 משתתפים רשומים. בדקתי כמה משתתפות בדיונים, והממוצע שהגעתי אליו הוא כ-10% ורובן כותבות קבועות. זה לא סוד שנשים ממעטות להביע דעתן בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. נסו לספור כמה פרשניות יש ברדיו ובטלוויזיה בנושאי כלכלה, חברה ופוליטיקה, ולעומתן, כמה גברים? רוב הנשים שמביעות דעה כותבות על נושאים חברתיים הקשורים גם לנשים בצורה זו או אחרת. זאת הכללה, נכון, אבל אם יש בידי מישהו סטטיסטיקה או מחקר המפריך את שכתבתי, אשמח לשמוע. מעבר לכך, נשים מדירות עצמן וגם מדירים אותן (ראוהמדגמון שעשיתי על לונדון וקירשנבאום) מדיונים בנושאים שעל סדר היום.
     

    בחוג למדע המדינה באחת האוניברסיטאות מתקיים כל שבוע-שבועיים מפגש סגל. מביאים מרצה מן החוץ על נושא שאמור לעניין את כל חברי הסגל. המרצה הפעם היה מומחה לשוק האירופי, בעיקר בנושא גוש האירו. אחת ממעט חברות הסגל (בחוגים למדע המדינה רוב המרצים וחברי הסגל האקדמי הם גברים מול מיעוט קטן של נשים) התלבטה רבות, בהכירה את השוביניזם הגס בחוג, האם לשאול שאלה כלשהי. לבסוף אזרה אומץ ושאלה את מה ששאלה. מיד נשמעו גיחוכים וקולות צחוק כבושים. המרצה שאל האם יש למישהו מחברי הסגל תשובה לשאלה. הגיחוכים פסקו והתברר שאיש לא ידע מה התשובה. המרצה אמר שזו שאלה שמטרידה לא מעט מקובעי המדיניות באירופה ופתח בהסבר על הנושא. אין לי ספק שחברת הסגל תשקול שוב האם לשאול או להתבטא בפורום הזה.


    נסו פעם להשתיק מרצה שמספר בדיחות שוביניסטיות על נשים, שנו את המילה אשה לערבי או מזרחי ותקבלו מרצה שעף מהחוג. אבל לצחוק על נשים זה מותר: "מה קרה, אין לך חוש הומור?", ישאלו אותך, ואז מצביעים על זו שהזדעקה ומיד מגדירים אותה פמיניסטית, מתוסכלת, מכוערת, מרירה, לא נשואה ואולי לסבית. מי מוכנה למטר כזה של גידופים ובוז? למה להגיב, למי זה מועיל, שואלת את עצמה כל אשה, עדיף לשתוק. אשה שעומדת על שלה, שמגיבה בחריפות על גסות והטרדה תחשב כטרבלמייקרית. אוה אילוז כתבה במוסף הארץ "נשים, מזרחים וערבים להוטים מאוד להתקבל על ידי הסביבה ולכן מעדיפים, לעתים קרובות, להיות אהודים ולא להביע את עצמם ולהתחרות בגלוי עם הקבוצה שלמעשה שולטת במוסדות – הגברים האשכנזים". לא יכלתי לכתוב זאת ברור יותר.


    לפני שנים הוצע לי להרצות על מעמד האשה וכך נחשפתי לפלחי אוכלוסיה ולתגובות שלא הכרתי. עברתי בקיבוצים, במושבים, בבתי ספר, במקומות עבודה, בערים גדולות וקטנות. החוויה הייתה מטלטלת וקשה. קודם כל צורת הישיבה, ברוב ההרצאות התיישבו הגברים בשורה הראשונה והנשים התיישבו מאחור. כשהתחיל שלב השאלות רק הגברים שאלו. נשים כמעט ולא שאלו. גם לא הצעירות. זה קרה גם באוניברסיטה בשיעורים מעורבים. השאלות הפכו לא פעם להתנצחויות, לעתים מכוערות, אבל למדתי להתמודד. שנים רבות הייתי בין הבודדות שהעזו להרצות שלא במסגרת האקדמיה על הנושא "הטעון" של נשים, זכויותיהן, האפליה נגדן, הפוליטיקה של השתקת והדרת נשים. רוב המרצות לא שרדו את המאבק המתיש הזה בשוביניסט הישראלי המצוי. איתרע מזלי וגם הייתי מעורבות לזמן קצר בפעילות פוליטית ונדהמתי מהשוביניזם הגס של הישראלי הכביכול נאור וליברלי. רוב הנשים, ולא משנה השכלתן, חוכמתן ונסיונן, מוותרות על העימותים המתישים. למה להן? במה זה מקדם אותן או את הנושא שהן רוצות לקדם? הן מעדיפות לדבר אל בנות מינן, ומשאירות את זירת הדעות לגברים. חלק גדול מהנשים הנהדרות האלו גם מתנער מהמושג פמיניסטית. משטר ההשתקה מצליח לא רע.


    דבר נוסף שלמדתי הוא שעד שאשה אינה בטוחה במאת האחוזים בידע שלה היא לא תעז להציגו. לגברים אין את הבעיה הזו. לגברים רבים יש דעה על כל דבר והם בטוחים שהם יודעים הכל ומבטלים את דעת הצד השני, גם אם למעשה אין להם מושג והם טועים בגדול. מנין נובע הביטחון הזה? מדוע לנשים אין אותו? אלו שאלות שחייבות מענה פסיכולוגי, חברתי, חינוכי. לי אין תשובה מנומקת אלא את ההבנה שנשים מתמודדת עם התוצאה של השתקה. זה לא שאין נשים בעלות דעה ברורה ומוצקה על מגוון נושאים, אבל רובן למדו לא להתבטא מול ציבור עוין.


    אסכם בתגובה של מישהי (תגובה 11) לדבריה המאלפים של אורנה קופרמן, יועצת הנשיא לענייני מגדר (האוניברסיטה העברית):

    יש בעיה עמוקה ביותר שאליה צריכים [או אולי כרגיל 'צריכות'] לשים לב, כי גברים לא ממש צריכים משהו חוץ מלשים לב אל עצמם, וזה שגברים מסוגלים לראות את הדברים רק מנקודת המבט שלהם, נקודת מבט שמשום מה ובאמת לא ברור למה, נשארת אותה אחת בכל שעות היום, בעוד שנקודת המבט הנשית משתנה במשך שעות היום [סוג של אי יציבות]: מהבוקר עד 15:30 יש להן נקודת מבט גברית, קרייריסטית, מ-15:30 הן הופכות לבעלות פרספקטיבה אמהית, ובלילה, זה אני משאירה פתוח. גברים לעומת זאת, הם יציבים להפליא – הם רואים את עצמם בכל שעות היום באותו אור, באור גדול מאוד, אבל כמו זרקור, הם מאירים רק לכיוון אחד. לעולם לא יעלה על דעתם לבדוק איך זה אצל אישה, איכשהו זה לא משהו שהתודעה שלהם כוללת פרספקטיבה של מישהו אחר, מישהי אחרת, בעיקר. ואז, בשל הצמצום הזה נשים נאלצות לראות הכול מאותה נקודת מבט בלעדית, כלומר, להתייבש מול הנרקיסיזם הגברי שקובע את שעות הפעילות באוניברסיטה כמו גם מחוצה לה, או להתלבט נואשות בין כותלי הנרקיסיזם הזה לבין נקודת מבט אחרת שגם אותה הן מכילות, זו של הילדים שלהן שצריכים אותן.


    הפוסט הופיע לראשונה אצל וולווטאנדרגראונד ב-12 באפריל 2012

    http://velvetunderground.co.il/?page_id=5

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      חכמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS