כותרות TheMarker >
    ';

    אשה חכמה

    הבלוג יעסוק בעניני דיומה, דברים שמרגיזים אותי או משמחים אותי. פמיניזם, נסיעות לחו"ל במסגרת תיירות ושאר נושאים ברומו של עולם.

    ארכיון : 3/2011

    6 תגובות   יום שבת, 26/3/11, 09:50

    תעלי על אלף – מחיר הדרגות של קצינות צה"ל

     

    ב-21 במרץ התפרסמה בהארץ כתבה על המחיר שמשלמות קצינות צה"ל על הקריירה שלהן (קישור למטה). על כך הגבתי , תגובתי  החלקית התפרסמה בעתון (יש קישור למטה) להלן תגובתי המלאה:

     


    מה, עדיין צריך לתהות מה המחיר שנשים משלמות על קריירה ולשאול אם הן צריכות לוותר עליה? האם זו שאלה לגיטימית בעידן בו הגשמת האני הוא ערך (כמעט) עליון? האם אי פעם ביקשו מהגברים לוותר על משהו?


    צה"ל הוא ארגון גדול, רב-משאבים, היררכי, והוא לא היחיד. גם המשטרה, תעשיות גדולות, אוניברסיטאות ועוד גופים עתירי משאבים בכסף ובכוח אדם מתנהלים כאילו אנחנו במאה ה-19 ולא במאה ה-21. המשפחה הנורמטיבית היא אבא עובד, אמא בבית וילדים עם אמא או עם מטפלת. אבל מה לעשות, זמנים משתנים, ואחד הפרמטרים לשינוי במאה השנים האחרונות הוא מספר הנשים שיוצאות לעבוד. כיום 58%-79% (המספר הראשון, מקרב כלל הנשים, והשני, נשים בעלות 16 שנות לימוד ומעלה) מהנשים הישראליות עובדות מחוץ לבית. המודל המשפחתי השתנה.

    מה שלא השתנה הוא תפקיד ההורות שעדיין נתפס כתפקיד של הנשים. עו"ד תמרה אבנר מצטטת(כתבה במחנה) את דברי הבנות של קצינות צה"ל: "החיים בבית בלי אמא, כלומר פיסית היא איננה אבל היא שם"…; את דברי האמהות הקצינות המספרות בסדנת תמיכה לקצינות בכירות "רק למי שיש מטפלת צמודה יכולה להרשות לעצמה להיעדר כל היום וכל הלילה" ומוסיפה שהקצינות "עושות עוול גדול למאבק הפמיניסטי, הן מתישות את עצמן, מאמללות את ילדיהן…"


    לא ברור לי מה העוול למאבק הפמיניסטי ואני גם תוהה איפה בן/בת-הזוג? הילדים האומללים לא משותפים? האם הארגונים הגדולים לא מודעים לכך שעליהם לאמץ את המודל של זוגות בעלי קריירה כפולה? מדוע יש לקבוע דיונים לשעות הערב? הגברים לא רוצים לראות את ילדיהם? האם כולנו לא מותשים לאחר 12 שעות עבודה? האם העובד/ת צריך/ה להוכיח מסירות לעבודה כשהקריטיון הוא מי נשאר/ת יותר זמן בעבודה, כשכל המחקרים מוכיחים שאין כל תועלת בשעות העבודה המאוחרות האלו? ואכן שואלת אבנר: מה עם מקום עבודה ידידותי למשפחה? אבל מטילה את האחריות על היוהל"ן.

     

    כמי שעשתה את עבודת הדוקטורט שלה על שירות נשים בצה"ל אוכל לומר בהכללה שקצינות ח"ן ראשיות היוו את המיינסטרים במהותו. לא חרגו ימינה ושמאלה ממה שהותווה עבורן. הן לא היו נבחרות לתפקיד לו היו פמיניסטיות (גם כשהמילה טרם נהגתה בשנות ה-60 וה-70) ו/או אגרסיביות או אסרטיביות מבחינה פמיניסטית. הצבא וארגונים גבריים בכלל לא אוהבים מורדות ולא בוחרים בכאלו שלא הולכות בתלם. השינוי, אם כך, חייב לבוא מראשי המערכת הצה"לית, המשטרתית, ההייטקית או האקדמית. כל עוד הגברים רואים בהורות עניין נשי וטיפול בכל מטלות הבית לא מעניין אותם (ראו את מי מאשימים בהחזקת עובדת זרה, את אשתו של) – לא יבוא שינוי.


    אין זה מתפקידה של היוהל"ן לשאת את דגל המהפך בחברה הישראלית, אבל תפקידה לדאוג לשילוב נשים בצבא בצורה שוויונית, לפתוח עוד ועוד תפקידים לנשים בצבא ולדאוג לכך שכמה שיותר חיילות יתרמו את כישוריהן לארגון וגם כדי שנשים, בעיקר קצינות קבע בכירות, ייצאו לשוק העבודה האזרחי וימצאו עבודה הולמת בדיוק כפי שקורה למשוחררי הקבע. הן צריכות לפרוש רשת חברתית בדומה ל-Old Boys Network.


    את המאבק על שינוי מעמדה של האשה בחברה הישראלית צריכות לעשות הכנסת עם ח"כיותיה וגם ארגוני הנשים, אבל את עיקר השינוי צריך לעשות המחוקק בעזרת יצירת מקומות עבודה ידידותיים למשפחה כדי שנשים וגם גברים לא יחששו לקידום הקריירה שלהם אם ייצאו מוקדם הביתה פעמיים בשבוע – וזאת לפני הגירושין (עפ"י מאמרה של אבנר). השהות עם הילדים צריכה להיות חלק מהמחויבות ההורית הזוגית ולא מטלה של האישה בלבד. אם הולכים לקראת חיילים דתיים בכך שלא מציבים נשים ביחידות שלהן כמדריכות או כל תפקיד אחר, מדוע לא ללכת לקראת הקצינות והקצינים ולדאוג לתנאי עבודה הולמים את המשפחה הישראלית במאה ה-21.

     

     

     

    הפרסום בעתון הארץ- תשובתי עברה "עריכה וקיצוץ"

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1223325


    תשובתי המלאה התפרסמה בבלוג של ולווט אנדרגראונד הלא היא דבורית שרגל

    http://velvetunderground.co.il/?p=1472

     

    הכתבה המקורית בעתון הארץ

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1221313.html

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      חכמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS