לפני כחודש, פרסם ברק רביד ידיעה ב"הארץ" על פיה יש "זעם בממשל האמריקאי: שר הבטחון, אהוד ברק, הוליך אותנו שולל", ולמען הסר ספק, בכותרת משנה יש, מה שנראה כמו ציטוט "אין כיסוי לדבריו, הוא איבד את כל האמינות שהיתה לו פה".

המאמר פורסם ביום ראשון, ה-2 לינואר 2011. כלומר, ביום שבתון אמריקאי (יום ראשון), שהוא גם בנוסף יום לאחר חג אזרחי (השנה החדשה). חרף העובדה שכל האומה האמריקאית ישנה בבית לאחר סוף שבוע של חגיגות, מיד עם הישמע דבר פרסום הידיעה, התקשר פיליפ קראולי, שהוא עוזר מזכירת המדינה ליחסי ציבור (כלומר, דובר המשרד) לכל אחד ואחת מעורכי החדשות בישראל והכחיש את הדברים מכל וכל.

באינטרנט, ניתן למצוא עדות לכך בעברית רק בחצי ידיעה קטנה באתר של רשת ב', להלן:

ארה"ב: אנחנו לא כועסים על ברק

מכחישים את הפרסומים כי שר הבטחון איבד את אמינותו בעיני וושינגטון

גורמים בכירים בממשל האמריקני מכחישים מכל וכל את הדיווח בעיתון "הארץ" הבוקר ולפיו הממשל בוושינגטון זועם על שר הבטחון, אהוד ברק, ומאשים אותו כי הוליך אותו שולל ולכן איבד את אמינותו בעיני קובעי המדיניות בוושינגטון.

דובר אמריקני בכיר אמר כי הדברים שפורסמו בעניין זה אינם נכונים וכי ארצות הברית רוחשת כבוד רב לשר הבטחון ורואה בו דמות מפתח בקשרים שבין ארה"ב לישראל.

למרות שהדבר לא זכה לפרסום ניכר בתקשורת המקוונת בעברית, ב"מבט" עם איילה חסון בערוץ 1, קראולי הכחיש את הדברים מכל וכל, ציין כי הממשל מעריך מאד את ברק, וש"ברק הוא שר החוץ המתווך ביננו לירושלים".
רוח הדברים הללו ניתן למצוא גם בכתבה (באנגלית) של הג'רוסלם פוסט ארה"ב מכחישה זעם על ברק. 

מאז פורסם המאמר המקורי של רביד, ניסו ב"הארץ" להגן על הפרסום. ראשית, הם לא פרסמו את ההכחשה (או בכל אופן לא הצלחתי למצוא עדות לכך באתר שלהם באינטרנט). שנית, רביד עצמו ציין כי למרות שבמאמר המקורי מצויין שהחשיפה היא מפי "מקור ישראלי בכיר" (נניח, ציפי לבני) ששוחח/ה עם "פקיד אמריקאי בכיר" (נניח, חברה הדמיוני "באגסי"), הוא טוען כי הנושא אומת מול 5 מקורות שונים. מיהם המקורות הללו ומה מידת מהימנותם? אין לדעת.

שלישית, וביתר שאת, "הארץ" מנסה להגן על הפרסום ע"י פרסום מאמרי "המשך" שכביכול מחזקים את טענתם המקורית.

הנה: "ספרד מצטרפת לארה"ב: סבורה שאהוד ברק לא רלוונטי" (שימו לב לניסוח) מה-8 לפברואר, כתבה שישבה ב"פרונט" של אתר הארץ למשך זמן לא מבוטל, שכולה עוסקת בידיעה המרעישה ששרת החוץ החדשה של ספרד לא תיפגש עם ברק בעת ביקורה הקצר בישראל וברש"פ. שוב, ציטוטים מפי מקורות אנונימיים על זה ש"ברק לא רלוונטי".
מה חבל, שהידיעה ב"הארץ" שכחה לציין שברק בכלל לא נמצא בארץ בעת הזאת, אלא נסע לביקור רשמי ב-- נחשו -- ארה"ב. ארה"ב, היכן שהוא, כביכול, כבר לא רלוונטי, אישיות בלתי רצויה ובלתי מהימנה.
הייתכן שהעובדה שברק לא נמצא בארץ סייעה להחלטה הספרדית שלא להפגש עמו? פרט שולי, מה, מה זה חשוב.

אך בכך לא די. עם הישמע הדבר שברק נסע לארה"ב להפגש עם שר ההגנה ושרת החוץ האמריקאים, הרי שבמקום להתנצל על הידיעה המקורית שקבעה כי ברק יתקבל בארה"ב לדיונים רק בנושאי בטחון, והנה הוא נפגש שוב עם שרת החוץ, במקום זאת ב"הארץ" החליטו לפרסם (ושוב, בדף הראשי) כתבה מוזרה על כך ש"ברק לא נכלל בלו"ז הרשמי". 
אז הנה, בכלל "הארץ" צדקו, אמנם הוא נפגש עם קלינטון (והדבר אושרר ע"י קראולי), אבל מאיזושהי סיבה שמו לא הופיע בלו"ז!! הנה הוכחה ניצחת לצדקת הדרך של "הארץ"!!!!111!!אחדעשרה!!

וכמה פעמים בעבר ברק או נציגים אחרים מישראל או מארצות אחרות היו שם קודם ושמם לא הופיע בלו"ז? ובכלל, מה תדירות התופעה, ומי אחראי לה? הרשו לי לשער שלא הילארי קלינטון ולא ברק אובמה מכניסים לאאוטלוק את הפגישות. יש להם ראשי לשכה, ולראשי לשכה יש מזכיר או מזכירה, ולהם יש גם בטח איזה מתלמד או מתלמדת שיושבים מול המחשב ומכניסים את הדברים ליומן. 
כשארה"ב לא רוצה להפגש עם מישהו, היא בדרך כלל מצהירה על זה בריש גליי (כך למשל, קראולי ציין כי "לארה"ב אין מערכת יחסים קרובה עם שר החוץ אביגדור ליברמן"). אני לא יכול לחשוב על מצב שבו ארה"ב לא רוצה להפגש עם מישהו, ולכן היא נפגשת איתו בכל זאת, אבל לא רושמת את השם שלו בלו"ז. הנה, זה כבר יראה לו. מה זה, איזו צורת מחאה חדשה ומשונה?

אני לא יכול לחשוב על דרך יותר פתטית ואד-הוק של עורכי "הארץ" לנסות להציל את כבודם בעניין זה. הפור נפל, ובארה"ב ברק נפגש עם בכירי השלטון, ולא ניכר שהם אינם מקבלים אותו.
הידיעה של ברק רביד פשוט לא נכונה אמפירית, ושימשה מסווה לא-כל-כך-מוסווה להתקפות על ברק מתוך מפלגת העבודה ומחוצה לה, מעל ומעבר לעליהום שהוא סופג בתקשורת כדרך קבע.

הגיע הזמן שעורכי "הארץ" יגלו אומץ, ובשם היושרה המקצועית, יחזרו בהם מהפרסום של רביד.

מעניין. למרות שקצת נטשתי את הקפה, פתאום גיליתי שפוסט שלי מלפני איזה שנה הוסר מהאתר.

נראה לי תמוה.

אף אחד לא פנה אליי בעניין ואני לא סבור שעברתי על התקנון פה.

אשמח עם אדמין כלשהו יוכל להבהיר לי מה הבעיה, או האם אסור להביע דעות פוליטיות בקפה, זה רק עוד יותר סיבה לא לבוא לפה יותר לעולם. (http://cafe.themarker.com/view.php?t=870873)

בכל אופן:

יש איזה מם כזה שרץ עכשיו ברשת הודות לפועלם הנהדר של אנשי שיווק סושל "10 סיבות להצביע לציפי לבני". משהו מלא בשטויות שלא ממש מחזיק מים. אבל זה גרם לי לרצות לפרסם את הפוסט הזה.

אז הנה, 10 סיבות למה לא להצביע קדימה ("קדימה", אגב, אי אפשר לשים פתק "ציפי לבני" למרות שאני מעודד אנשים לנסות) - קופי פייסט לפנים:


עמרי שרון -
הורשע בפלילים במסגרת עסקת טעון באשמת רישום כוזב במסמכי תאגיד, עדות שקר והפרת חוק מימון מפלגות

אברהם הירשזון -
הוגש כתב אישום חמור באשמת הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד, גניבה, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים, המשפט בעיצומו

צחי הנגבי -
הוגש כתב אישום בעברות של הפרת אמונים, עדות שקר ושוחד בחירות. המשפט ממשיך להתנהל, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז דחה את הצעתם של פרקליטי הנגבי לעסקת טיעון

חיים רמון -
הורשע בביצוע מעשה מגונה ללא הסכמה. מלבד ההרשעה, מתחו השופטים ביקורת חריפה על רמון וכתבו: "מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואחריותו ומנגד הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת"

רוני בר-און -
(ההוא מפרשת בר און-חברון, זוכרים?) בתחקיר "ידיעות אחרונות" נחשפו צילומי וידאו מערוץ הכנסת המראים כי בר-און הצביע בשנת 2003 במקום ח"כ גבריאלי. צילומים אלה סותרים לכאורה עדות שמסר ב-2003: "לא ביצעתי הצבעה כפולה במקום ענבל גבריאלי"

זאב בוים -
בתחקיר "מעריב" נחשף שגם בוים "התבלבל", כמו אסתרינה טרטמן, וגם אצלו הופיע תואר שני בקורות חיים שלא קיבל מעולם.

רוחמה אברהם -
אברהם נחקרה תחת אזהרה ביחידה לחקירות הונאה בעוון קבלת שוחד והפרת אמונים בפרשת אגרקסקו וגם זכתה לביקורת חריפה של היועץ המשפטי מזוז שאמר עליה ""מעשיה אינם ראויים, לא תקינים ונושקים לשדה הפלילי""
כל זאת על הפרה שלה ושל אפללו את ההוראה המפורשת של ועדת האתיקה של הכנסת כאשר קיבלו הטבות מאגרקסקו בשווי אלפי דולרים.
השבוע השרה אברהם נתפסה עוברת במסלול הירוק עם יותר אלכוהול מהמותר בחוק. המוכסים תפסו אותה וקנסו אותה.אנחנו בטח עוד נשמע על זה מוועדת האתיקה של הכנסת.

אלי אפללו -
גם אפללו נחקר תחת אזהרה על שוחד ומרמה בעניין אגרקסקו.
רק לאחר שהתפרסמה הפרשה, השניים החזירו את הכסף לאגרקסקו והתיק נגדם נסגר מחוסר ראיות.

יעקב אדרי -
נחקר תחת אזהרה בחשד לביצוע עבירות בתחום טוהר המידות (קבלת טובות הנאה) בעת ששימש כסגן השר לביטחון פנים, בפרשת בית הדין הרבני בחיפה ומהמשטרה עצמה. הייתה המלצה לכתב אישום שלא הבשילה והתיק נסגר. לא כל כך ברור לי למה, האמת, אם מישהו יוכל להאיר את ידיעתי בנושא אשמח

אהוד אולמרט -
נו, באמת צריך להרחיב? ראש הממשלה הנחקר ביותר, אפילו יותר מביבי.

זה האנשים שמרכיבים את מפלגת קדימה, גבירותיי ורבותיי. אני רוצה לומר לכם שאני לא הייתי קונה מהאנשים האלה אוטו, בטח שלא הייתי רוצה שינהלו את המדינה. ציפי לבני, וואלה, יכול להיות שהיא בסדר, לא יודע. אבל גם היא הרי לא אומרת שהיא מביאה איזה כישורים מיוחדים לשולחן. היא מדברת על "פוליטיקה אחרת", אבל איזו פוליטיקה אחרת, איזה שינוי ממשי היא תוכל להביא עם אלה החברים שלה לדרך?

"אמור לי מי חברייך ואומר לך מי אתה"

מוגש כחומר למחשבה, קצת פחות משבוע לפני הבחירות.

לפעמים אני מתגעגע.

הקשיבו למילותיו של הנביא המשוגע האווארד ביל (מתוך "רשת שידור" 1976)

(אגב, אם מישהו מתעניין, עדכנתי את מבנה האתר הפרטי שלי. האתר של שי ברוג)

אני מיואש משיטת הדמוקרטיה היציגה.

אני חושב על זה הרבה בזמן האחרון; איך שינויים חברתיים תמיד מתעכבים הרבה אחרי שינויים טכנולוגיים.

מוסדות (ממסדים?) בדרך כלל נמנעים משינויים כמו דחייה של קיצונים מגנטיים.

ההצדקה המקורית לדמוקרטיה ייצוגית על פני דמוקרטיה ישירה נעוצה בפרקטיות של ניהול. ברגע שכבר לא מדובר בעיר-מדינה אחת ויחידה, וכשהתואר "אזרח" חל על חלקים הולכים וגדלים מהאוכלוסיה, האפשרות לכנס את כולם תחת קורת גג אחת להצבעות נעשתה קשה עד כדי בלתי אפשרית. לכן קמה הרפובליקה.

אבל היום, כש"מרחק" הוא מושג הולך ונכחד, מה בעצם הסיבה שאני לא מקבל אס אמ אס או אימייל כל יום עם רשימת ההצעות שעל סדר היום - והאפשרות להצביע להן ישירות?
ברור שהסיבה נעוצה בחוסר רצון של מי שהכח בידו לוותר על הכח. אני מאמין ששאלות של אבטחה ונגישות היו נפתרים לו היה מי שרוצה בכך (יש לציין שהן קיימות גם היום, בשיטת הפעם בארבע שנים הולכים לקלפי).

באירלנד שבוע שעבר משאל עם (דמוקרטיה ישירה) חצץ ברוב גדול נגד עמדת הפרלמנט כולו. זה מעניין כי הפרלמנט כולו - משמאל ומימין - תמכו כולם באישרור טיוטת האיחוד, אבל העם האירי ברוב מוחץ התנגד.

זו בדיוק הבעיה בדמוקרטיה ייצגוית. אם תשאל את העם אם הוא רוצה למכור את קו החוף הציבורי לאיזשהו יזם פרטי שיבנה שם מלונות גבוהים, אין ספק שהתשובה שלו תהיה "לא" מצלצל כל כך שכבר לא תעיז לשאול זאת שוב. בשיטה הנוכחית, למרות שהתשובה של העם עדיין ברורה לכל מי שבאמת חושב על כך (ותמיד אפשר להיוועץ בסקרים אם אתה לא בטוח), אף אחד מהנציגים שלנו בכלל לא שואל.

(ומי שיתחיל לדבר איתי על טובת הכלל להבדיל מטובת סך הפרטים כנראה לא מבין מהי דמוקרטיה. הנחת היסוד של דמוקרטיה היא שאנשים אינטיליגנטים מספיק להחליט בעצמם מה טוב להם).

הרעיון שפעם בארבע שנים (יותר ברשויות מקומיות) אני אצביע בעד איזה מישהו קיקיוני תעב כח שאני לא מכיר ושהוא יקבע עכשיו בשבילי הוא כמעט אדיוטי. למה לי? מקסימום אני מוכן לתת למי שזוכה בריאליטי להיות שר החוץ לכמה חודשים. אבל, באמת, כולנו הרי יודעים שהבטחות בחירות נעלמות כלא היו ברגע שהנציג הנבחר יושב עם ההגה בידיים. לא המצע המוצהר ולא הבטחות מנעו מנציגי ציבור לעשות כל העולה על רוחם ואין לדמוקרטיה ייצוגית מספיק אמצעים לבלום את התופעות האלו. אפילו מידה סבירה של דמוקרטיה ישירה בנוייה בתוך המערכת, למשל באפשרות סילוק נציג נבחר בעילה מספקת בבחירה ישירה היה שם קצת פרופורציות ומידתיות לרמת השקרים ושחיתות שפוליטקאיםהיו מרשים לעצמם.

אני לא מציע לפטר את כולם, עדיין צריך פרלמנטרים מוכשרים שיכתבו חוקים (זאת בהנחה שאי אפשר לעשות זאת בהספק גבוה וללא התערבות של גופי אינטרסים בשיטת open source), אבל להצביע על החוקים האלה? כל העם יכול. וצריך.

*עריכה: מסתבר שיש בישראל תנועה לדמוקרטיה ישירה . מי ידע.

טוב, יכול להיות ש"תנועה" זו מילה קצת חזקה מדי, אבל בכל זאת, זה די יפה.

מילה מצחיקה קצת "שדרוג". אני מניח שהיא מגיעה משיפור-דרגה או דבר דומה. אני תמיד תוהה איך אומרים downgrade בעברית? "נסדרוג" מתוך נסיגה+דרגה? אולי.

עברתי היום להשתמש בפיירפוקס 3.  החברה דורשת שכל הזמן נעבור קדימה. אז הנה, התקדמתי לשועל החדש.

פיירפוקס 3 נראה מכוער יותר מקודמו, שזה הישג (אני חייב לתהות אם זה מכוון) ולא ניכר שהוא באמת עושה עבודה טובה יותר.

הנה למשל, הוא מרנדר עברית עם ניקוד על OSX פחות טוב מקודמו:

הוא גם לא תומך בלמעלה מחצי מהפלאגינים שלי (סליחה, אד-אונים), איזור הtextedit שאני כותב בו עכשיו  גדול מכפי שהוא אמור להיות ואני לא מוצא את הסמן. כן, זה בעיה בקפה, אבל זה לא היה מקודם.

מה יש לנו כחברה שאנחנו תמיד נדחפים ל"דבר הגדול הבא".? לא שלהיות שמרן ומסורתי זו איזה סגולה בעיניי במיוחד, אבל גם ההיפך זה לא בריא. הפחד שנפספס את הדבר הגדול הבא הוא כנראה כח מוטיבציוני רציני.

אני תמיד נזכר איך מיד כשיצא לג'ילט ה"מאך 3" אני, כמו כולם, רצתי לקנות. לא היה לי רע עם הסנסוראקסל, אבל המאך 3 היה נראה אלוהי.

כמובן שכל מי שיבחן את הסוגייה, יבין שכולנו נפלנו בפח. ג'ילט המציאו את הסכין הטובה ביותר שתהיה אי פעם בסנסוראקסל וכולנו כמו כלבים של פאבלוב התחלנו לרייר כששמענו על סכין חדשה של ג'ילט. אם כל אחד יודה בפני עצמו על האמת וינסה להמנע מדיסונאנס קוגניטיבי של קנייה לא-טובה, אין ספק שהשדרוג הזה היה טעות. המאך3 מסורבל יותר, לא יודע להתמודד עם השקע הזה שמעל השפה ומתחת לאף, ותמיד נשארים לי איתו בסוף זיפים.

לא היה לנו רע עם סנסוראקסל, כמו שלרבים מאיתנו לא רע עם ווינדוז אקס פי, וכמו שלי לא היה רע עם פיירפוקס 2.

אני אשאר עוד קצת עם 3, נראה מה תיקוני הבאגים של הימים הקרובים יגידו, אבל אני כבר צרכן חכם. אני עם היד על הדופק ושומר גיבויים של דורות אחורה של התקנות מכל התוכנות שלי. אם אני אראה שמדובר במאך 3 או בויסטה, אני חיש מהר חוזר לשועל הקודם. 

(אגב, בארה"ב יש עוד להשיג סנסוראקסל. אני אישית נסדרגתי)

למקרה שתהיתם אם כבר נפתרה הבעיה עם הרשיון נהיגה שלי, אז, לפי הכותרת אתם כבר יכולים לנחש, התשובה היא לא.

היום הגעתי לשפל חדש; שאלתי את האחראית במוקד הטלפוני אלו הם הזרגים הנכונים שיש למצוץ במוקד ההנפקה כדי להביא לכך שאקבל את רשיון הנהיגה שלי לכתובתי בעודי צעיר.

כמעט כל יום בשבועיים האחרונים אני מתקשר למוקד הארצי של משרד הרישוי, רק כדי לגלות מחדש שעדיין לא עודכן במחשב הכתובת הנכונה שלי, כפי שהיא מופיעה בתעודת זהות שלי. היום בטי אמרה לי לגשת להצטלם. אתמול יעל אמרה בשום אופן לא ללכת להצטלם עד שהכתובת לא מעודכנת. לפני שבוע גלית אמרה לי לשלם רק כשהכתובת כבר מעודכנת. לפני כמה ימים, יעל הציעה לי לשלם כבר עכשיו לחסוך כאב ראש אחר כך.

בשלב זה, לא ברור לי שאי פעם יהיה לי שוב רשיון נהיגה.

עדכון יום חמישי: בטי (סבטלנה) התקשרה אליי היום ב-8:00 בבוקר להודיע לי שהעדכון בוצע. מעניין אם אני הולך לקבל רשימת זרגים בפתק מתחת לדלת של הדירה שלי בקרוב.

העיקר שזה נגמר..! 

מיקסטייפ לעישון של שבת אחה"צ.

תהנו

לקראת הנסיעה שלי ביוני לארה"ב, ניגשתי לפני מספר ימים לסניף ממס"י בדיזינגוף סנטר על מנת להוציא רשיון נהיגה בינלאומי.

להפתעתי הגמורה, לאחר שהבאתי לסוכנת את רשיון הנהיגה שלי, היא החזירה לי אותו תוך כדי שהיא מוסרת לי שהרשיון שלי לא בתוקף.

למיטב זכרוני, משרד הרישוי שולח הודעות לחידוש רשיון נהיגה ורכב הביתה, אז לא הבנתי איך זה שלא קיבלתי.

צלצלתי למוקד של משרד הרישוי והם הסבירו לי שעד כמה שהם יודעים, אני עדיין גר בדירה הקודמת שלי בתל-אביב (איך הם יודעים שאני בכלל גר בתל-אביב ולא בבית הקודם של ההורים עוד הוא בגדר תעלומה). 

אז ביקשתי מהמוקדנית החביבה לתקן את הטעות ולשלוח לי שוב הודעת חידוש. על כך היא מסרה לי שאין באפשרותה לתקן את הכתובת שלי במחשב.

אז ביקשתי שתעביר אותי למישהו עם מקלדת.

אז היא טענה שאף אחד שם איננו רשאי לערוך את שדה הכתובת, אלא רק לראותו; עדכון צריך להגיע ממשרד הפנים.

כמובן, שאת משרד הפנים עדכנתי בכתובת החדשה שלי אי שם ב-2007, כך שלא ברור לי או לאף אחד אחר למה, אם כן, לא מופיע אצל משרד הרישוי הכתובת הנכונה.

טלפנתי למשרד הפנים וכעבור שנות דור ומסכת עינויים שלא ברא השטן, בה אני מטלפן הלוך ושוב למשרד הפנים וחוזר למשרד הרישוי וחוזר חלילה (ולאחר שגם ספגתי ניתוקים בפנים ואנשים חצופים להחריד, אבל את זה בטח כבר שיערתם לעצמכם), הצלחתי להגיע לבחור חביב בשם איתן, איתו ניהלתי שיחה ערה (מסתבר שהוא כבר לא עובד שם החל ממחר ואת התודות שלו הוא מוסר על כך לביבי). איתן עדכן אותי שבשום פנים ואופן אין לו במשרד הפנים שום אפשרות "לעדכן" את משרד הרישוי בשום דבר. אצלו במחשב זה מופיע נכון וזה כל מה שהוא יודע לעשות בנידון. הוא הציע לי לפנות למדור מחשוב ואפילו סיפק לי טלפון (משהו שלדידו הוא איננו אמור לעשות) של מישהו שאולי יוכל לעזור לי. חזי, קוראים לו. הוא אגב אמר לי שאני האדם הרביעי שמתקשר היום בקשר לבעיה הזו ושהלוואי והיה לו איך לעזור לנו. אני מאמין לאיתן, הוא היה בחור על הכיפאק. חבל שממחר הוא "בוטל". הוא אמר שהוא בכלל לא יודע אם יביאו סטודנט שיענה או שהטלפון פשוט ימשיך לחייג עד שהאזרחים יתייאשו.

ניסיתי לתפוס את חזי מירושלים שהיה אמור אולי לעזור לי, אך הוא לא היה במשרד, אז המזכירה שלו הביאה לי את הטלפון הנייד שלו.

חשבתי לעצמי, כמה אבסורד זה, שכל המדינה תתקשר לחזי המסכן הזה לנייד. דמיינתי אותו נוהג באוטו, קנגו לבנה אולי, אוכל פיתה ביד אחת, ועונה בספיקר לפניות של עם ישראל במצוקה. 

החלטתי לא להתקשר אליו, אלא לנסות פעם אחת ואחרונה את משרד הרישוי. צלצלתי אליהם וכאשר אולגה הסטדנטית המוקדנית ענתה, ביקשתי ישר לדבר עם "האחראי" (ודאי דמות וירטואויזית מאין כמוה).

לאחר המתנה קצרה ענתה לי מישהי שהזדהתה בתור יפית, ושוב לקחה ממני ת.ז., שנת לידה, מס' רשיון; ואכן כתובתי מעודכנת אצלה כמו לפני שנה.

יפית לעומת זאת (כנראה בהיותה "האחראי") הייתה רבת תושיה, ושאלה אותי גם לגבי רשיון רכב. נתתי לה את מספר הרכב שלי, והפלא ופלא, שם דווקא כן מעודכנת הכתובת הנוכחית שלי.

לאור זאת, אמרה יפית, יכול להיות שהיא יכולה לסדר משהו.

היא הציעה להתקשר יום שלישי-רביעי ככה ולבדוק אם הכתובת עודכנה לחדשה.

היא אגב אמרה, שלולא היה לי רכב ולו ברשיון הייתה מופיעה כתובת אחרת, לא היה לה דבר לעשות בנידון. 

אחד המונחים שיותר מעניינים אותי כרגע בשיח הטכנוראטי הוא "אינטימיות אופפת" (ambient intimacy, מונח שטבעה לייזה רייכלט). אני רואה בזה המשך טבעי למהפכת הרשת-החברתית של ווב 2.0.

מה זו בעצם אינטימיות אופפת ?

אפשר לקרוא לזה תוצר לוואי של מש-אפים טכנולוגים, ספציפית כאלו המבוססות על פלטפורמות של micro-blogging, הפופולרית מביניהם היא כמובן טוויטר.

הרעיון של טוויטר הוא כל כך פשוט, זה לא יאומן שלא חשבו על זה קודם. עדכון סטטוס, מחשבה רנדומלית, "צילום מצב" של רגע מהחיים או בקצרה: מיקרובלוגינג, של עד 140 תווים. הכי פשוט. בלי וידיאו, בלי תמונות, בלי בטיח. אפשר לזרוק לשם כל rss, אפשר לשגר את זה לטלפון הנייד שלך ויש אוסף שלם של תוכנות דסקטופ וניידות שעושות פינג לחשבון שלך בטוויטר ובודקות אם מישהו מהחברים שלך עדכן וכהנה כל מש-אפ שרק אפשר להעלות על הדעת.

התוצאה היא עדכון בזמן אמיתי (ובקצרה!) על מה עובר על כל הרשת החברתית שלך. מי עייף, מי הולך למשחק, מי מחפש דירה, מי משעמם לו בעבודה.

רמה כזו של אינטימיות היא חסרת תקדים בהסטוריה האנושית.

מדובר בסך הכל בפרטים קטנים, אך די בכך כדי ליצור רמה של קירבה בין כמויות גדולות של אנשים שלא הייתה אפשרית בשום מציאות אחרת. עוד צעד לקראת חיסולו הסופי של מרחק (מה שוויליאם גיבסון קרא "עולם פוסט-גאוגרפי"). הצצה מעניינת לעתיד של הנכדים שלנו.

טוויטר זה עוד לא ממש מיינסטרים. בישראל, עוד פחות. אולי בגלל העניין של העברית, או אולי מסיבות אחרות. מה שכן תפס, זה פייסבוק. ולפייסבוק כבר יש למעשה מובנה מנגנון מיקרובלוגינג במנגנון עדכון הסטטוס.

כדי כבר להיות מסוגל לטעום את הסיפור הזה, את העדכונים האלה בפייסבוק אני זורק לחשבון טוויטר (יש rss לשמחתי), אחריו אני עוקב בחשבון האישי שלי. כך, כל 3 דקות תוכנת דסקטופ מקפיצה לי התרעות קטנטנות (כמו growl או systray msg למשתמשי חלונות) על מה עובר על האנשים ברשת שלי. זה כמובן עוד לא ממש זה. זה חד-כיווני ומפגר, אבל זה כבר נותן לי טעימה.

שאלה שעולה (ותמיד עולה בהקשרים מסוג זה) היא מה עושים לגבי יחס אות-רעש. בינתיים, הסיפור עוד לא מפריע לי, אבל מה שיפה בטוויטר (ולא בפייסבוק לצערי) זה שאפשר לבחור אחרי מי אתה רוצה לעקוב. אפשר אחרי חברים שלך, אחרי הסופר האהוב עלייך, אחרי עדכוני ספורט או חדשות או מזג אויר, או סתם אנשים רנדומליים. לא חייבים לעקוב אחרי מי שעוקב אחריך (שוב, בעיה שקיימת ברשתות חברתיות כמו פייסבוק), ולא חייבים לעדכון את הטוויטר שלך למעשה אף פעם. אם רוצים, אפשר לעשות זאת במגוון דרכים, דרך פלאגינים שזורקים את הסטטוס שלך מפייסבוק לטוויטר (ולהפך), הסטטוס שלך בGtalk או מסנג'ר, ועד אס אמ אס פשוט מהסלולרי.

מה שעושה את הדבר הזה כל כך נפלא, זו הפשטות.

הכל כל כך פשוט, זה כמעט אדיוטי. והיכולת לנהל שיח שקט, ברמה כמעט תת-ספית, עם כל הרשת החברתית שלך היא גאונית, אבל ממש.

החוק הראשון של קלארק: כאשר מדען מכובד אך מבוגר טוען כי דבר-מה הוא אפשרי, הוא ככל הנראה צודק. כאשר הוא טוען שדבר-מה הוא בלתי-אפשרי, מאד סביר שהוא טועה.

החוק השני של קלארק: הדרך היחידה לגלות את גבולות האפשרי הן לחצותן אל עבר הבלתי-אפשרי.

החוק השלישי של קלארק: כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק תהא בלתי-מבחנת מקסם.

סר ארתור סי קלארק, נפטר בגיל 90.