בעודי יושבת, כותבת ואוכלת מכל הבא ליד , אני חושבת על הילדים שלי שהשארתי כשהלכתי. נראה לי שעכשיו הם יושבים בחושך מצונפים מתחת שמיכות חורף דקות בלי חימום וצופים בערוץ 2 . להם אין ארוחה חמה בערב חורפי כזה והם צופים כמעט רדומים במסך.
אני רוצה לקוות שהילדים שלי יגדלו ויצליחו בלימודים ובחיים. אבל האם אין אני נאיבית?
האם ילדים עולים חדשים בנים למשפחות עולות אשר חסרות אמצעים יכולים לצלוח את מעגל העוני ולצאת כשידם על העליונה?
למה כל כך מעט אנשים רוצים לערב עצמם במצוקה של מישהו אחר? למה אין יותר אנשים שאכפת להם.
אני בחרתי לעבוד בתחום הזה.
בשעות הפנויות המעטות שיש לי אני מנסה להריץ עוד דרכים לקבל עזרה כדי לעזור לילדים שלי, או אם תרצו לחניכים שלי. הפעם אני משתמשת בערוץ הזה. האם מישהו מוכן לעזור?