כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    reefraf
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון

    פיד RSS

    תכנים אחרונים

    9 תגובות   יום שבת, 26/11/11, 08:55

    ביקבוקר בחנדלֶה. ביקור, ארוחת בוקר וביקורת.

    ארוחת בוקר בחנד'לה. שווה, או לא?

     

    ''

     

     

    המיקום: מושב גבעת חן.

    הסגנון: כפרי.

    ארוחת הבוקר שהוזמנה: שקשוקה תרד, 59 ש"ח.

     

     

    ''

     

    הלחם:

    קמח מלא, בליווי ריבה וחמאה.

    הלחם טעים, טרי מאד. ריבת תפוחים טעימה.

     

    ''

     

     

    הממרחים/מטבלים:

    ארבעה מטבלים.

    גבינת שום שמיר, סלט טונה, סלט חצילים, טפנד זיתים שחורים.

    חצילים אני לא אוכלת. בקשתי להחליף למשהו אחר, הוצע לי עוד מטבל מהשלושה שכבר יצאו, אין אפשרויות למשהו אחר כמו סוג אחר של גבינה, שהיה משמח אותי מאד. הזמנתי עוד גבינת שום-שמיר.

    הוגש לי רוטב פסטו בנוסף.

    בסה"כ כל המטבלים היו טעימים, אבל הוגשו כמיניאטורות. מטבלים קטנטנים שכאלו לא מספיקים לאדם כמוני (-:

     

     

    ''

     

     

    המנה העיקרית- שקשוקת תרד:

    שקשוקה עם קשקבל, שמנת ותרד. מנה נפלאה, כשאת הביצים אפשר לקבל רכות או קשות. בחרתי רכות.

    מנה מצויינת, טעימה, משביעה, ומיוחדת. דיאטטית היא לא (-:

     

    ''

     

     

    הסלט:

    סלט ירקות "ערבי" קצוץ, מתובל היטב. ביקשתי טחינה לסלט, הגיעה טחינה ירוקה טעימה, בכמות נדיבה.

     

     

    ''

     

     

    השתייה:

    ארוחת הבוקר מגיעה עם מיץ וקפה.

    המיץ: ניתן לבחור בין גזר לתפוזים שנסחט במקום, לבין מיץ תפוחים סחוט טרי, שאותו לקחתי, והוא היה טעים מאד.

    נקודת זכות על זה שלא לוקחים תוספת עבור מיץ גזר/תפוחים. יש מקומות שלוקחים תוספות הזויות על מיץ גזר, אף פעם לא הבנתי למה.

     

    ''

     

     

    הקפה:

    החלק הכי חשוב של הארוחה שלי. אם הקפה לא טוב, זה משפיע לי על כל הארוחה. במקרה הזה התערובת היא מאלו שאני אוהבת, תערובת של Mauro . הקפה היה מצויין:

     

    ''

     

    הקצף היה מושלם, ובטמפרטורה הנכונה:

     

    ''

     

     

    והעוגיה בצד, זה שהיא שם זה נפלא, והיא גם היתה טעימה מאד(-:

     

     

    ''

     

     

     

    בסה"כ ארוחת בוקר איכותית, עם חומרי גלם טובים.

    ככה היא נראית, ומחירה 59 ש"ח:

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    הסביבה:

    כפרית ונעימה מאד. מקומות ישיבה בפנים, במרפסת המקורה, ובספות בגינה.

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    הייתי חוזרת?

    כן, בהחלט. ארוחת בוקר שווה, בזכות המקום והאווירה הנעימה,

    בזכות הטריות, ובזכות שקשוקת התרד הנהדרת.

     

    נקודות לשיפור: גודל המטבלים.

     

    שרות: אדיב ומהיר.

     

    שירותים: נקיים.

     

    חניה: ללא תשלום, במגרש גדול צמוד למקום.

     

    ציון ביקבוקר כללי: 9

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:
      3 תגובות   יום שישי , 25/11/11, 15:50

      ''

       

       

      השבוע הייתי בקרייבינג מטורף לעוגות. בכלל, הטיול בפריז, והפאטיסרי'ז המעולים שביקרתי בהם, עשו לי חשק לעוד. ועוד. ועוד. עוד שמנת. עוד קרם הורס. עוד שילובים. עוד, ועוד, ועוד.

      החלטתי לחזור לעוגה שאני מאד אוהבת, ומדי פעם, כשיש לי ממש חשק להתפנק בשבת בבוקר עם קפה טוב ועוגה מפנקת לצידו, עוגת הביסקוויטים עם קרם הטירמיסו מצליחה לפנק אותי כראוי.

      משתפת אתכם בהכנה, שגם אתם תוכלו ללקק את האצבעות עם הקפה של שבת בבוקר.

      עוגת הביסקוויטים שלי, שלב אחרי שלב:

       

      לוקחים ביסקוויטים מסוג "פתי בר" בשני צבעים (בשביל היופי כשזה נחתך), אפשר בצבע אחד:

       

      ''

       

      מכינים קפה משתי כפות קפה ושלושת רבעי כוס מים, מצננים אותו,

      ומוסיפים רבע כוס בייליס קפה

      (תמיד יש לי אחד כזה בבית, משדרג כל דבר),

       

      ''

       

      או כל ליקר קפה איכותי אחר.

      שלוש כפות מזה שמים בצד, לערבוב עם קרם המסקרפונה.

      לאלו שרוצים פחות "קפאיני", מכינים תערובת של חלב עם בייליס קפה בלבד לטבילת הביסקוויטים.

       

      ''


      טובלים את הביסקוויטים ברוטב הביילס:

       

      ''

       

      מסדרים שכבה ראשונה בתבנית:

       

      ''

       

      הכנת קרם הטירמיסו:

       

      חומרים:

       

      מיכל שמנת מתוקה

      500 גרם גבינת מסקרפונה

      3 כפות מתערובת הקפה+ליקר שהכנו מראש

      3 כפות אבקת סוכר

       

       

      בקערה אחת מקציפים את המסקרפונה:

       

      ''

       

      ובקערה אחרת את השמנת, עד שמתקשה:

       

      ''

       

      ומאחדים את שתיהן בעדינות.

       

      מוסיפים לתערובת המסקרפונה שלוש כפות מתערובת הקפה,

      ושלוש כפות אבקת סוכר מנופה.

      מורחים שכבת קרם על הביסקוויטים.

      מכסים בשכבה שניה של ביסקוויטים,

      רצוי בצבע ביסקוויט שונה:

       

      ''

       

      מכסים בעוד שכבת קרם, ועוד שכבת ביסקוויטים,

      בצבע של השכבה הראשונה:

       

      ''

       

       

      מצפים בשכבה עליונה דקה יותר של קרם,

      ועליה מפזרים קקאו דרך מסננת עם חורים קטנים:

       

      ''

       

      וככה זה נראה אחרי, טעים טעים, ובקלי קלות (-:

       

      ''

       

      בתיאבון!!!

       

      דרג את התוכן:
        12 תגובות   יום ראשון, 13/11/11, 15:45

        אין ספק. הערב הזה היה יופי. כולו יופי.

        הוזמנתי לערב השקה של מייק אפ החדש של "קליניק", אחת מהחברות שאני נאמנה להן כבר שנים רבות.

        "קליניק" ערכה הפקה מדהימה במיוחד, במסעדה שאני מאד אוהבת.

         נו, אתם יודעים, "התרנגול הכחול".

        איך אפשר לסרב לערב של "קליניק" בתרנגול הכחול?

        אני? לא מפספסת אירוע שכזה (-:

        בכלל, כש"קליניק" מוציאים מוצר חדש, תמיד שווה לשמוע.

        חוצמזה, בביקור האחרון בדיוטי פרי, בדרך לפריז, קניתי רק בשמים (-:

        הפעם, על האוכל אני לא אפרט. אני רק אראה כמה היה טעים, בלי מילים. התחלנו עם מנות ראשונות מעולות:

         

        ''

         

        ''

         

        ''

         

        ''

         

        ''

         

         

         

        ''

         

         

        ''

         

         

        ''

         

        הגיע הזמן לקצת יופי ((-:

         

        ''

         

        ולהסברים על המייק אפ החדש של "קליניק":

         

         

        ''

         

        ''

         

        "קליניק", כידוע, עורכת מבחני אלרגיה מקיפים, לפני כל הוצאת מוצר לשוק. מבחני האלרגיה של "קליניק" נחשבים מחמירים,

        ויעברו מספר רב של "טסטים" לפני שיגיעו לגעת בעור הפנים המדהים שאנחנו שואפות שיהיה לנו (-:  

         

        ''

         

        יצאתי למרפסת, לנשום קצת אוויר, שאוכל להתרכז בהסברים מלומדים. שאיפה אחת מהמרפסת של התרנגול, ואני חוזרת לריכוז מלא (-:

         

         

        ''

        בנוסף, שתיתי קצת יין. נו, אתם יודעים, ADHD שכמוני צריכה משהו שיאפס אותה, יין נראה לי פתרון מצויין בערב שכזה:

         

        ''

         

        טל פרופסור סקי, מנהלת תחום אונליין, פתחה את הערב בדברי תודה והערכה לאנשי המדיה הדיגיטלית והבלוגוספירה שהגיעו לערב הזה, תוך ציון חשיבותן של עיתונאיות הרשת והבלוגריות במהלכי שיווק:

         

        ''

         

        אורן רווח, מנכ"ל אלקליל, החברה שמיבאת את המותגים המצויינים "קליניק", "אסתי לאודר", וחברת האיפור הפייבוריטית שלי, "מאק", הוסיף עוד כמה מילים משלו לפתיחת הערב המקסים הזה : 

         

        ''

         

        סיסי נמיר, מנהלת ההדרכה של "קליניק", שהיתה מאופרת במייק אפ הזה באותו ערב, ונראתה נפלא, נתנה לנו הסברים על מייק אפ באופן כללי, ועל המייק אפ הספציפי, שאין לי ספק שיהיה באופן קבוע גם בין מוצרי האיפור שבארון שלי:

         

        ''

         

        כמה פרטים טכניים על מייק אפ:

         

        ''

         

        ועל המייק אפ החדש של "קליניק",

         repairwear laser focus all smooth:

         

        ''

         

        למייק אפ החדש יש מקדם הגנה SPF15, והוא מושתת על הטכנולוגיה המתקדמת הרשומה כפטנט של "קליניק". את הטכנולוגיה הזו אני מכירה מהסרום הנפלא repairwear laser focus, שהנסיון שלי איתו נפלא, ולמרות שפעם המילה "סרום" מאד שעשעה אותי, ולא ראיתי את עצמי משתמשת באחד כזה, היום אני לא מתחילה את הבוקר בלעדיו.

        הסרום ממש מוצר נהדר, ממליצה עליו בחום! (-:

         

        ההרצאה של ד"ר יוסף שירי, מומחה ברפואת עור, היתה מרתקת:  

         

        ''

         

        ''

         

        ככה נראה העור שלנו, שכבות על גבי שכבות:

         

        ''

         

        מאבי חן, מנכ"ל מותג "קליניק", קיבלנו הרצאה על חדשנות בתחום השירות של "קליניק":

         

        '' 

         

         

        המוטו של "קליניק" הוא:

        services as you like it

        המיקוד הוא בחווית קניה ידידותית לצרכנים, כשהמעמדים בשפה מקומית, עם מגוון שמחולק לפי "דאגות עור", תצוגת "חדשים" ו"הכי נמכרים", ואפשרות להתנסות במוצרים:

         

        ''

        אין ספק שהשילוב של קליניק עם התרנגול הכחול, של שאול בן אדרת, היה ארוע השקה אחד מהטובים שהייתי בהם. שנעבור לעיקריות?

         

        ''

         

        יאללה, בשר! (כי מייק אפ לא ממש משביע אותי) (-:

         

        ''

         

         

        ''

         

        ''

         

        ''

         

        ''

         

        צוות "קליניק" עם צוות "התרנגול הכחול":

        שאול בן אדרת(שף "התרנגול הכחול"), סיסי נמיר(מנהלת הדרכה "קליניק"), טל פרופסור סקי(מנהלת תחום אונליין), חני דניאל(מנהלת אירועים ומכירות ארצית), מייקל(מנהל אירועים "התרנגול הכחול")

         

        ''

         

        ועוד "שילוב מנצח" של "קליניק" ו"התרנגול הכחול":

         

        ''

         

         

        שאול ואורית בן אדרת, בעלי "התרנגול הכחול".

         לא יכולתי לבקש השקה טעימה ונעימה יותר (-: 

         

         

         

         

        ''

         

         

        שאול בן אדרת וסיסי נמיר:

         

        ''

         

        קליניק בתרנגול הכחול, איזה ערב שמח (-:

         

        ''

         

         

        ''

         

        ''

         

         

        אז מה היה לנו? מנות ראשונות. מייק אפ. הרצאות. מנות עיקריות. מינגלינג. אוויר נפלא, ואווירה מצויינת. נוף. שמחה.

        ומה עם הקינוחים? אי אפשר בלעדיהם (-:
         לא, זה לא מייק אפ דחוס, זו גם לא קופסת פודרה.

        זה קרם ברולה, על מצע קליניק (-:

         

         

        ''

         

        ''

         

        ''

         

        חזרתי לעוד מבט אחד על הנוף, רגע לפני שהלכתי הביתה, מלאת עונג.

        ככה, עמדתי, ובהיתי. חשבתי על הערב הזה, ועל מה אני לוקחת ממנו.

        מייק אפ חדש של "קליניק", ברור (-:

         

        ''

         

        והפרחים? לכל מי שהיה שותף לארגון של הערב הזה. אנשי "קליניק", וצוות "התרנגול הכחול". היה לי לעונג (-:

        ''


         

         

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום שבת, 15/10/11, 09:45

           

          יום שישי. הוזמנתי במסגרת אירוע בלוגרים למסעדת "פרנג'ליקו" ברמת ישי.

          רמת ישי? אפילו לא ידעתי שיש מקום כזה על המפה.

          נו, טוב, ידעתי, אבל בלי ג'י פי אס לא הייתי מוצאת אותו (-:

          הארוחה תיזכר כלבבית במיוחד, בזכות אירוח מקסים של בעל המקום, ירון.

          האלכוהול התחיל לזרום לשולחן. ירון, אני חייבת לציין, מילא אחר בקשותינו ברוחב לב, וכל בקשה, בין אם היא לאלכוהול מסוג כזה או אחר (אני ביקשתי בייליס עם קלואה), או למנה מסוימת בתפריט, מולאה עם חיוך והמון רצון טוב, וזה כבר הוסיף מבחינתי נקודות זכות למקום. איך אומרים אצלנו? טעמו של אוכל טוב יעלם אם קיבלנו שירות רע. השירות בפרנג'ליקו היה מעל למצופה, וירון השיג את נקודות הזכות שלו בזכות השירות הנפלא והרצון לפנק, לפנק, לפנק, ומכל הלב (-:

           

          ''

           

          ''

           

          חוץ מהבקשה המיוחדת שלי לבייליס, הגיעו לשולחן קוקטיילים פירותיים, האחד היה אננס, והשני היה קוקטייל פירות אדומים. גם הבירות זרמו כמו מים, ואפילו יינות, מסוגים שונים, לדעתי ירון רצה לשכר את כולנו (-:

          ''

           

          פרנג'ליקו מוגדרת כמסעדת מטבח אסיאתי:

           

          ''

           

          ככה היא נראית, המסעדה. מסכי טלוויזיה, מסכי מחשב אינטראקטביים

          באזורי הישיבה, ריהוט חום כהה, ואווירה של מסעדה/בר,

          הכל תלוי באיזו שעה של היום תגיעו אליה:

           

          ''

           

          לפתיח הגיע אדממה, שאני באופן אישי לא מבינה מה אנשים מוצאים בו,

          אבל זו אני.

          הרבה אנשים אוהבים אדממה.

          אני לא, אבל הוא מצטלם יפה, ממש דוגמן צמרת:

           

          ''

          מנת פתיחה שמאד אהבתי היתה סינטה אסיאתית צרובה, בציפוי תערובת תבלינים עם ג'ינג'ר מסוכר, קרוסטיני, וסלט קטן:

          ''

           

          ואז הגיעו האגרול'ס. אגרול היא מנה שאני אוהבת מאד. אין לי מושג למה. כמו שאני לא סובלת אדממה, ככה אני אוהבת אגרול, לדעתי כבר מתקופת התיכון, כשהתחילו להיפתח פה המסעדות הסיניות בהמוניהן. האגרול, שנקרא "אגרול ויאטנמי", היה כהרגלו מטוגן, עם תערובות של עוף בתוכו, בצל ירוק, נענע, והוגש עם עלי חסה ורוטב צ'ילי ויאטנמי.

          אהבתי את השילוב של האגרול עם מילוי העוף (-:

           

          ''


          מנה של גיוזה עוף, מאודה וצרובה על המחבת, היתה מנה מצויינת. ביקשנו ממנה תוספות מספר פעמים. בניגוד לטיגון של האגרול, פה הצריבה היתה עדינה, השאירה את המעטפת עסיסית במיוחד, ובעיניי, כיכבה בין המנות הראשונות:

           

          ''

           

           

          ''

           

          המנה של השרימפס במעטפת פאנקו היתה מנה יפה למראית עין, אך שונה מזה בטעמיה. ציפוי הפנקו היה עבה מדי, והשתלט על השרימפס. שרימפס הוא מאכל עדין וטעים, הציפוי הרג לו את העדינות, ירון בהחלט לקח לתשומת ליבו את חוות דעתם של יושבי השולחן לגבי המנה הספציפית, שהוגשה עם מיונז צ'יפוטלה ויוזו:

           

          ''

           

          ואז הגיע סושי (-:

          אכלנו כמויות בלתי סבירות של סושי. כל הצורות, כל המרקמים, כל הטעמים. רובם היו מאד מוצלחים,

          במיוחד אהבתי את ה"מאקי בורי" בטמפורה עם גבינת שמנת, בצל ירוק וואקמה בציפוי גרגרי חרדל:

           

           

          ''

           

          ואת המנה הנהדרת הזו, והמשביעה במיוחד, שנקראת "ריינבו רול". מנה מקסימה ויזואלית, שמשלבת דג לבן, מלפפון, גזר ואבוקדו, במעטפת סלמון, טונה אדומה ובטטה. מנה מומלצת!

           

          ''

           

          כשהגענו לקומבינציה, כבר לא יכולתי להסתכל יותר על סושי (-:

          ''

           

           

          ''

           

           

          ''

           

          ''

           

          מתבשיל הקארי היפני לא טעמתי, תבשילים מתובלים מדי הם לא ההעדפה שלי, אני מעדיפה תיבול "עדין" ו"אלגנטי", ולא את הטעמים הדומיננטים של הבישול היפני, ההודי, המקסיקני, ודומיהם (-:

          התבשיל הורכב מנתחי עוף עם קוביות תפוח אדמה, גזר, בצל ירוק וחציל ברוטב קארי יפני, והוגש עם אורז מאודה:

           

          ''

           

          מנת ביף וברוקולי שקיבלנו היתה מנה לא טובה,

          הריח של הבשר המעושן היה חזק מדי,

          וכל יושבי השולחן הסכימו שבין כל הדברים הטובים שטעמנו בפרנג'ליקו,

          זאת היתה לא שייכת לכלום, אז לצערי החלטתי לוותר על הצילום שלה (-:

          המנה הבאה היתה בקר סצ'ואן פיקנטי, שהורכבה מנתחי בקר דקים עם בצל ירוק וקולרבי, ברוטב ברנדי ופלפל סצ'ואן. תבשיל נחמד לימי החורף הקרים הבאים עלינו לטובה (-:

           

          ''

           

          ואז הגיע האוכל האמיתי (-: מכיוון שאני לא חובבת אוכל אסייאתי "כבד", ביקשתי אנטריקוט, כתחליף. ירון, שכבר ציינתי שמילא כל בקשה, דאג שיגיע אנטריקוט מעולה, עם פירה מצויין, ואני חייבת להודות שאם כל הכבוד לאסיה, אני מעדיפה את הקרניבוריות ה"נקייה" (-: הסטייק, שעשוי מנתח מיושן עשוי על הגריל, שהוכן מדיום-רייר, יצא נפלא, ומבחינתי סגר את הארוחה בדרך הכי נעימה שיכולתי לבקש (-:


          ''

           

          המנה הזו נראתה נפלא. חבל שהיא הגיעה בסוף הארוחה, כשכבר לא יכולתי לטעום יותר כלום. השארתי טיפה מקום לקינוחים, להם יש חיים משלהם (-: מנת השרימפס הזו קיבלה מחמאות מאנשים שכן עוד היה להם כוח לטעום עוד משהו, אבל אני , שאכלתי אנטריקוט עם פירה, כבר שבעתי.
          מנת ה"שרימפסי קינג" הכילה שרימפסים מוקפצים בחמאה, סאקה ושמנת עם כרישה, בצל ירוק, בזיליקום ועגבניות שרי .

          כשאני מסתכלת עכשיו, כשאני רעבה, אני די מצטערת שלא טעמתי ממנה (-:

           

          ''

           

          רגע לפני הקינוחים, יצאתי קצת להתאוורר במרפסת הנעימה של פרנג'ליקו. היינו חייבים קצת הפוגה לפני הקינוחים,

          וזה היה בדיוק המקום הנעים והאידיאלי לשבת בו (-:

           

          ''

           

          הקינוח המועדף עלי היה "נשיקה איטלקית". מרנג אגוזים, מוס שוקולד מריר ולבן וקרם קפה על רוטב פירות יער. טעים טעים!!! יש בו כל מה שקינוח צריך. קצת מתוק, קצת מריר, קצת פירותי, קצת מוסי, קצת מרנגי, והכי חשוב, קצת קפאיני (-:

           

          ''

           

          את קינוח הבננות לא טעמתי, סתם כי אני לא אוהבת קינוחי בבנות. לא עוגת בננות, ולא בננות מטוגנות, ולא וופל בלגי ובננה תאילנדית שנפגשים עם ריבת חלב ובוטנים מסוכרים בלווי גלידת וניל:

           

          ''

           

          הקינוח שנקרא מרקיז רויאל הוא מוס שוקולד בלגי עשיר עם ליבת קרם ברולה ברוטב פרלינה.

          גם הוא קינוח טעים, אם כי שוקולדי מדי, לטעמי (-:

           

          ''

           

          את ההנאה מהאירוע הזה אני זוקפת לזכותו של בעל המקום, ירון ייני, שכמו שאמרתי, המוטו שלו היה "לפנק". תודה לירון ולצוות המלצריות, שגם אם הפסדתי שנ"צ של יום שישי, זה היה שווה לטובת ביקור

          ב"פרנג'ליקו" רמת ישי (-:

           

          ''

           

          דרג את התוכן:

          הציון שלי: 4 מתוך 5

            4 תגובות   יום שישי , 14/10/11, 18:14

             

            יום שישי. הוזמנתי במסגרת אירוע בלוגרים למסעדת "פרנג'ליקו" ברמת ישי.

            רמת ישי? אפילו לא ידעתי שיש מקום כזה על המפה.

            נו, טוב, ידעתי, אבל בלי ג'י פי אס לא הייתי מוצאת אותו (-:

            הארוחה תיזכר כלבבית במיוחד, בזכות אירוח מקסים של בעל המקום, ירון.

            האלכוהול התחיל לזרום לשולחן. ירון, אני חייבת לציין, מילא אחר בקשותינו ברוחב לב, וכל בקשה, בין אם היא לאלכוהול מסוג כזה או אחר (אני ביקשתי בייליס עם קלואה), או למנה מסוימת בתפריט, מולאה עם חיוך והמון רצון טוב, וזה כבר הוסיף מבחינתי נקודות זכות למקום. איך אומרים אצלנו? טעמו של אוכל טוב יעלם אם קיבלנו שירות רע. השירות בפרנג'ליקו היה מעל למצופה, וירון השיג את נקודות הזכות שלו בזכות השירות הנפלא והרצון לפנק, לפנק, לפנק, ומכל הלב (-:

             

            ''

             

            ''

             

            חוץ מהבקשה המיוחדת שלי לבייליס, הגיעו לשולחן קוקטיילים פירותיים, האחד היה אננס, והשני היה קוקטייל פירות אדומים. גם הבירות זרמו כמו מים, ואפילו יינות, מסוגים שונים, לדעתי ירון רצה לשכר את כולנו (-:

            ''

             

            פרנג'ליקו מוגדרת כמסעדת מטבח אסיאתי:

             

            ''

             

            ככה היא נראית, המסעדה. מסכי טלוויזיה, מסכי מחשב אינטראקטביים

            באזורי הישיבה, ריהוט חום כהה, ואווירה של מסעדה/בר,

            הכל תלוי באיזו שעה של היום תגיעו אליה:

             

            ''

             

            לפתיח הגיע אדממה, שאני באופן אישי לא מבינה מה אנשים מוצאים בו,

            אבל זו אני.

            הרבה אנשים אוהבים אדממה.

            אני לא, אבל הוא מצטלם יפה, ממש דוגמן צמרת:

             

            ''

            מנת פתיחה שמאד אהבתי היתה סינטה אסיאתית צרובה, בציפוי תערובת תבלינים עם ג'ינג'ר מסוכר, קרוסטיני, וסלט קטן:

            ''

             

            ואז הגיעו האגרול'ס. אגרול היא מנה שאני אוהבת מאד. אין לי מושג למה. כמו שאני לא סובלת אדממה, ככה אני אוהבת אגרול, לדעתי כבר מתקופת התיכון, כשהתחילו להיפתח פה המסעדות הסיניות בהמוניהן. האגרול, שנקרא "אגרול ויאטנמי", היה כהרגלו מטוגן, עם תערובות של עוף בתוכו, בצל ירוק, נענע, והוגש עם עלי חסה ורוטב צ'ילי ויאטנמי.

            אהבתי את השילוב של האגרול עם מילוי העוף (-:

             

            ''


            מנה של גיוזה עוף, מאודה וצרובה על המחבת, היתה מנה מצויינת. ביקשנו ממנה תוספות מספר פעמים. בניגוד לטיגון של האגרול, פה הצריבה היתה עדינה, השאירה את המעטפת עסיסית במיוחד, ובעיניי, כיכבה בין המנות הראשונות:

             

            ''

             

             

            ''

             

            המנה של השרימפס במעטפת פאנקו היתה מנה יפה למראית עין, אך שונה מזה בטעמיה. ציפוי הפנקו היה עבה מדי, והשתלט על השרימפס. שרימפס הוא מאכל עדין וטעים, הציפוי הרג לו את העדינות, ירון בהחלט לקח לתשומת ליבו את חוות דעתם של יושבי השולחן לגבי המנה הספציפית, שהוגשה עם מיונז צ'יפוטלה ויוזו:

             

            ''

             

            ואז הגיע סושי (-:

            אכלנו כמויות בלתי סבירות של סושי. כל הצורות, כל המרקמים, כל הטעמים. רובם היו מאד מוצלחים,

            במיוחד אהבתי את ה"מאקי בורי" בטמפורה עם גבינת שמנת, בצל ירוק וואקמה בציפוי גרגרי חרדל:

             

             

            ''

             

            ואת המנה הנהדרת הזו, והמשביעה במיוחד, שנקראת "ריינבו רול". מנה מקסימה ויזואלית, שמשלבת דג לבן, מלפפון, גזר ואבוקדו, במעטפת סלמון, טונה אדומה ובטטה. מנה מומלצת!

             

            ''

             

            כשהגענו לקומבינציה, כבר לא יכולתי להסתכל יותר על סושי (-:

            ''

             

             

            ''

             

             

            ''

             

            ''

             

            מתבשיל הקארי היפני לא טעמתי, תבשילים מתובלים מדי הם לא ההעדפה שלי, אני מעדיפה תיבול "עדין" ו"אלגנטי", ולא את הטעמים הדומיננטים של הבישול היפני, ההודי, המקסיקני, ודומיהם (-:

            התבשיל הורכב מנתחי עוף עם קוביות תפוח אדמה, גזר, בצל ירוק וחציל ברוטב קארי יפני, והוגש עם אורז מאודה:

            ''

             

            מנת ביף וברוקולי שקיבלנו היתה מנה לא טובה,

            הריח של הבשר המעושן היה חזק מדי,

            וכל יושבי השולחן הסכימו שבין כל הדברים הטובים שטעמנו בפרנג'ליקו,

            זאת היתה לא שייכת לכלום, אז לצערי החלטתי לוותר על הצילום שלה (-:

            המנה הבאה היתה בקר סצ'ואן פיקנטי, שהורכבה מנתחי בקר דקים עם בצל ירוק וקולרבי, ברוטב ברנדי ופלפל סצ'ואן. תבשיל נחמד לימי החורף הקרים הבאים עלינו לטובה (-:

             

            ''

             

            ואז הגיע האוכל האמיתי (-: מכיוון שאני לא חובבת אוכל אסייאתי "כבד", ביקשתי אנטריקוט, כתחליף. ירון, שכבר ציינתי שמילא כל בקשה, דאג שיגיע אנטריקוט מעולה, עם פירה מצויין, ואני חייבת להודות שאם כל הכבוד לאסיה, אני מעדיפה את הקרניבוריות ה"נקייה" (-: הסטייק, שעשוי מנתח מיושן עשוי על הגריל, שהוכן מדיום-רייר, יצא נפלא, ומבחינתי סגר את הארוחה בדרך הכי נעימה שיכולתי לבקש (-:


            ''

             

            המנה הזו נראתה נפלא. חבל שהיא הגיעה בסוף הארוחה, כשכבר לא יכולתי לטעום יותר כלום. השארתי טיפה מקום לקינוחים, להם יש חיים משלהם (-: מנת השרימפס הזו קיבלה מחמאות מאנשים שכן עוד היה להם כוח לטעום עוד משהו, אבל אני , שאכלתי אנטריקוט עם פירה, כבר שבעתי.
            מנת ה"שרימפסי קינג" הכילה שרימפסים מוקפצים בחמאה, סאקה ושמנת עם כרישה, בצל ירוק, בזיליקום ועגבניות שרי .

            כשאני מסתכלת עכשיו, כשאני רעבה, אני די מצטערת שלא טעמתי ממנה (-:

             

            ''

             

            רגע לפני הקינוחים, יצאתי קצת להתאוורר במרפסת הנעימה של פרנג'ליקו. היינו חייבים קצת הפוגה לפני הקינוחים,

            וזה היה בדיוק המקום הנעים והאידיאלי לשבת בו (-:

             

            ''

             

            הקינוח המועדף עלי היה "נשיקה איטלקית". מרנג אגוזים, מוס שוקולד מריר ולבן וקרם קפה על רוטב פירות יער. טעים טעים!!! יש בו כל מה שקינוח צריך. קצת מתוק, קצת מריר, קצת פירותי, קצת מוסי, קצת מרנגי, והכי חשוב, קצת קפאיני (-:

            ''

             

            את קינוח הבננות לא טעמתי, סתם כי אני לא אוהבת קינוחי בבנות. לא עוגת בננות, ולא בננות מטוגנות, ולא וופל בלגי ובננה תאילנדית שנפגשים עם ריבת חלב ובוטנים מסוכרים בלווי גלידת וניל:

             

            ''

             

            הקינוח שנקרא מרקיז רויאל הוא מוס שוקולד בלגי עשיר עם ליבת קרם ברולה ברוטב פרלינה.

            גם הוא קינוח טעים, אם כי שוקולדי מדי, לטעמי (-:

            ''

             

            את ההנאה מהאירוע הזה אני זוקפת לזכותו של בעל המקום, ירון ייני, שכמו שאמרתי, המוטו שלו היה "לפנק". תודה לירון ולצוות המלצריות, שגם אם הפסדתי שנ"צ של יום שישי, זה היה שווה לטובת ביקור

            ב"פרנג'ליקו" רמת ישי (-:

             

            ''

             

            דרג את התוכן:
              5 תגובות   יום שני, 10/10/11, 23:49

              ''


              לגעת באוכל. תמיד כיף לגעת באוכל.

              היה לי העונג להצטרף לאירוע בלוגרים מקסים בסניף החדש של "לגעת באוכל", סניף שלישי במספר, שממוקם בקניון אבנת בפ"ת.

              חובבי אוכל שכמותי, שנכנסים לחנות שכזו, מרגישים שהעיניים שלהם נוצצות, כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים ענקית, או לחילופין, כמו מהמר שנכנס לקזינו (-:

               

              ''

               

              במרכז החנות יש עמדה עגולה, שבו מתארחים שפים, שעושים הדגמות. גם אנחנו קיבלנו הדגמה משף המקום, מוטי חיים, שהדגים לנו הכנה של "ספרינג רול", שהם דפי אורז דקיקים ממולאים בירקות, דגים, וגבינות:

               

              ''

               

              ''

               

              קרוב לשולחן העגול נמצאת מחלקת תבלינים מדהימה, חליטות תה מיוחדות, ואגף הפירות היבשים, שאי אפשר לעבור לידו בלי ממש "לגעת באוכל" (-:

               

              ''

               

              ''

               

               

              ''

               

              עוד אגף שאני ממש ממש אוהבת הוא "אגף הזיתים". כל הסוגים, כל הצבעים, וכמו כל המקום הזה. צבעוני ומקסים:

               

               

              ''

               

              אל הסיור התלווה אלינו אחד מבעלי "לגעת באוכל", צביקה קרובי, שהסביר לנו על המחלקות, והציג בפנינו את האנשים שמאחוריהן.

              מחלקת "שירת היין", בניהולו של יואב שוורץ, טעמנו יינות, וקיבלנו הסברים מעניינים. במחלקה יש חבית שניתן למלא מתוכה בקבוקים, וגם לעטר אותם במדבקה עם הקדשה אישית. הקונספט של "לגעת באוכל" נשמר גם פה, ויש טעימות וסדנאות יין:

               

              ''

               

              המשכנו עם צביקה למחלקה שאני הכי אוהבת. עוגות, עוגיות, שוקולדים, לחמים. "מחלקת הפחמימות המופלאות", בניהולו של איציק תג'ר, אדם מקסים וחייכני במיוחד, התגלתה כמחלקה עם מאפים איכותיים של המותג "AMARETTI". אמרטי הן עוגיות שקדים נפלאות, ואני כמובן דאגתי לבחון את טעמן. נהדרות:

               

              ''

               

              ''

               

              מאפים, רבותיי, מאפים!! (-:

               

              ''

               

              והמתוקים, אחחחחח, המתוקים (או שבעצם הן בכלל "מתוקות"), בכל מקרה, הן טעימות, כל אחת מהעוגיות הנפלאות האלו:

               

              ''

               

               

              ''

               

              והשוקולדים המקסימים, שהם בעצם "תכשיטי שוקולד" נהדרים, שמייצרת אפרת ליבפרוינד:

               

              ''

               

              גם עבודות הסוכר היפיפיות של ורדה בראון נמכרות ב-"AMARETTI", ובכלל, במחלקה הזו נהנתי לבלות קצת יותר זמן, ולגעת, ולגעת, ולגעת באוכל (-:

               

              ''

               

              המחלקה הבאה שבה ביקרנו היתה מחלקת הקפה, בניהולו של שלמה שטרן, שכתב את הספר "מדריך הקפה".

              בשבילי, אחת עם הפרעת קפה ידועה, ואימת הבריסטות, מחלקה מקצועית של קפה היא חוויה נפלאה. סוף סוף מישהו יודע להכין לי את הקפה בדיוק כמו שאני אוהבת (-:

               

              ''

               

              הקפה המצויין, עם החלבה פיסטוק שאני כ"כ אוהבת, היו בדיוק במקום ובזמן:

               

              ''

               

              משם עברנו למחלקת הגבינות הנפלאה של "מחלבת מרקוביץ', שמנהל אהרון מרקוביץ', שהתגלה כאדם מקסים, שרק רצה "לפנק, לפנק, לפנק". הוא נתן לנו לטעום המון גבינות, הכין לנו יוגורט תאנים מיוחד וטעים, וסיפר לנו על הגבינות המיוחדות שהוא ממציא, כמו הגבינה עם התאנים. טעמנו ריקוטה מדהימה, גבינת ברי שבמרכזה רוקפור, גבינה מצופה בעלי גפן, וגבינה עם אגוזים. טעמנו, וטעמנו, וטעמנו, ולא היתה גבינה אחת שלא התענגנו עליה (-:

               

              ''

               

               

              ''

               

              הגענו למחלקת הפסטות המקסימה שבסניף, רגע לפני שנכנסנו לסדנה להכנת רביולי. במחלקה האיטלקית היו פסטות מכל הסוגים והמינים, כולל פסטות טריות שארוזות בחנקן כדי לשמור על טריותן, ואותי כבשה פסטת הסלק. אדומה, ברור (-:

               

              ''

               

              ואז נכנסנו לסדנה. בסניף "לגעת באוכל" מתקיימות סדנאות שונות ומגוונות, במה שקרוי "אקדמיה קולינארית". בחדר המרווח שבו מתקיימות הסדנאות חיכה לנו השף מנה שטרום, שלימד אותנו להכין רביולי גבינות ברוטב עגבניות (-:

               

              ''

               

               

              המתכון:

               

               

              ''

               

               

              שלבי ההכנה, בתמונות:

               

               

              ''

               

              ''

               

              אחרי "פרוייקט רביולי" אכלנו את מנת הרביולי עם ניוקי ברוטב ערמונים ופטריות פורצ'יני, וספגטי עם לימון ושמנת:

               

              ''

               

               

              החוויה ב"לגעת באוכל" היתה מושלמת. נהנתי מכל רגע במקום המקסים הזה. חזרתי לשם בשבוע שעבר כדי לקנות סכינים מקצועיים, כמתנות חג. אם שכחתי לציין שמוכרים שם כלי בישול ואפייה מקצועיים, כמו גם חומרי גלם מכל הסוגים והמינים, גם לבישול מקצועי, אז זה המקום להזכיר שבעצם, לכל חובב אוכל, יש שם פשוט הכל, וכל מה שצריך זה לבוא,

              ו"לגעת באוכל" (-:

               

              דרג את התוכן:
                7 תגובות   יום שישי , 7/10/11, 00:57

                 

                 

                מלון מצפה הימים.

                12 שפים. 12 מנות מעולות.

                12 סוגי יין. 12 קינוחים.

                גבינות מעולות, מצב רוח טוב, מקום משגע.

                מי מאיתנו לא היה רוצה להיות שם?

                לשמחתי, אני הייתי (-:

                ב-24.9.11 התקיימה ארוחת גאלה במלון המקסים "מצפה הימים", שכל הכנסותיה היו תרומה למרכז הרפואי"זיו" בצפת.

                12 שפים נפלאים התנדבו להכין מנות מובחרות בערב הזה, לטובת המחלקה הפסיכיאטרית לילד ולנוער של המרכז הרפואי "זיו", שתקציביו נמוכים משמעותית מבתי חולים במרכז, כדוגמת "שיבא" ו"איכילוב".

                לצד כל מנה הייתה המלצה ליין של יקבי רמת הגולן:


                ''

                 

                את הערב פתחתי עם מנה נפלאה של

                השף אייל לביא(רוקח 73),

                שהכין סביצ'ה מוסר ים עם סלרי,

                בצל סגול, טפנד זיתים שחורים וגבינה לבנה.

                אני חייבת להודות שאכלתי יותר ממנה אחת כזו (-:


                ''


                 

                ''


                ''


                המנה השנייה שמאד אהבתי היתה המנה המצויינת של

                השף גולן גורפינקל(דלאל),

                בייבי אינטיאס על סלט עדשים שחורות, וקפוצ'ינו טחינה ויוגורט. מנה מעניינת וטעימה מאד:


                ''



                ''



                ''


                את סלט הסלק של השף שאול בן אדרת אני מכירה היטב. אכלתי אותו לא מעט פעמים ב"קימל" וב"קימל בגלבוע" שניים מהמעוזים הקולינאריים הנפלאים שלו.

                את הסלק הנפלא עיטרה גבינת סנט מור משובחת, מהגבינות המעולות של מחלבת "מצפה הימים":


                ''


                 

                ''


                עוד מנה נהדרת הייתה של אחד מהשפים החביבים עלי,

                עומר מילר, מ"חדר האוכל".

                עומר המוכשר הכין לנו מוח טלה מטוגן, עם איולי סחוג, סלט עגבניות תמר צלויות, פלפל חריף וויניגרט שרי:


                ''


                ''

                 

                ''


                מבית היוצר של מסעדת "מסה" המשובחת,

                הכין לנו השף הנפלא אביב משה מנה מרשימה של

                לחי עגל ואספרגוס,

                על ניוקי תירס טרי ושמן כמהין:


                ''

                 

                ''


                ירון קסטנבוים מ"פוד ארט" הכין מנה אדומה וחיננית מאד של עגבניות ממולאות שקדי עגל, חומץ שרי

                וציר בשר מרוכז:


                ''

                 

                ''


                השף הנפלא ויקטור גולגר, שמנות הדגים שאכלתי אצלו ב"קלואליס" תמיד השאירו לי טעם של עוד,

                הכין מנה של פילה דג בר "באדובו" אנדלוסי,

                על פאייה פלפל "פאחארטו":


                ''

                 

                ''


                עוד שף דגים נהדר הוא אידי ישראלוביץ', מ"אידי דגים", שהכין מנה מעניינת מאד שנקראה "עוגת קוד של אידי", מאפה דג קוד מהאוקיינוס עם אבוקדו ושקדים קלויים:


                ''


                ''


                ''


                השף אבי שטייניץ מ"אווניו" הכין מנה של מיני בורגר בקר וכמהין בלחמניית בריוש. אני מודה, ממש רציתי לטעום ממנו, מהמיני בורגר הזה, שנראה הורס, אבל בשלב הזה של הערב לא יכולתי כבר לאכול יותר, וכחובבת קינוחים ידועה, העדפתי להשאיר גם להם קצת מקום (-:


                ''

                 

                ''


                השפית המקסימה מיקה שרון הכינה מנה של סלט חם של פילה בקר, פטריות שימג'י, סלסלת נענע וכוסברה, שמן שומשום ליים ולימון:


                ''

                 

                ''

                 

                ''


                שף שלא יצא לי להכיר עד אותו ערב, זוזו(יוסף חנא) ממסעדת "קצה הנחל", הכין מנה של קישואים בלדי ממולאים בשר טלה, פריקי, תבלינים של אמא מונירה, ובשר יוגורט. אין ספק שיהיה מעניין ללכת לבקר אצלו פעם נוספת, אפילו השם "תבלינים של אמא מונירה" עושה לי חשק, ובכלל, השילוב בין בישול גלילי ללבנוני נראה לי מאד מרגש (-:


                ''

                 


                ''


                השף ארז קומורובסקי, האיש, הלחם והגליל, הכין מנה של לחמניות קבב טלה משופדות על ענף של עץ אלון:


                ''


                ''


                אם כבר פחמימות, אז הגענו לחלק שחביב עלי באופן מיוחד, הקינוחים (-: השף קונדיטור סיוון צפריר מ"מצפה הימים",

                הכין קינוחים נהדרים, כל מילה מיותרת, התמונות כבר אומרות הכל:

                 


                ''

                 


                ''


                ''

                 

                ''

                 

                ''


                ''


                אחרי הקינוחים הטעימים, הגיע גם "הדובדבן שבקצפת".

                הופעה נפלאה של אפרת רותם, זמרת האופרה הנפלאה.

                היא שרה לחיים טיבי, השף של "מסעדת מוסקט" שבמלון "מצפה הימים", שהיה אחראי על הצד הקולינארי של המקסים הזה:


                ''

                 

                והיא שרה לכולנו, בהנאה גדולה. אם אני מנחשת נכון, יכולותיה הווקאליות הרעידו את כל אזור ראש פינה/צפת:


                ''


                ''


                אחריה עלתה להופיע עלמה זוהר המקסימה, שסגרה את הערב, שהיה כ"כ מרגש, מהמון כיוונים:


                ''


                האווירה הייתה מקסימה במיוחד. מלון "מצפה הימים"

                הרי מספק חוויה נהדרת בזכות עצמו, ואם מוסיפים לזה את האוכל הנהדר של אותו ערב, את האנשים הנפלאים שבאו לארוחה הזו, ואת ההפקה המשובחת של הצוות של

                "מצפה הימים", ככה בדיוק זה נראה,

                חגיגי ועושה חשק להישאר שם לנצח.

                אם זה היינות המשובחים:


                ''


                או הגבינות המעולות של "מחלבת מצפה הימים":


                ''


                או שזו האווירה הקסומה של המקום, שאיפשרה לי להשתחרר לרגע מחיי היום יום,

                ולהרגיש כאילו הושיבו אותי על ענן:


                ''


                ואי אפשר בלי להזכיר את האחראים לערב המעולה הזה. בעלי המלון "מצפה הימים", סמי ואניטה חזן, שתרמו את המקום, את עלויות ההפקה ואת ההכנסות של הארוחה לטובת המרכז הרפואי "זיו" בצפת, ד"ר אוסקר אמבון, שעבור המרכז הרפואי "רבקה זיו" שאותו הוא מנהל, נערך הערב הזה, ומחלקת השיווק ויחסי הציבור של המלון, שדאגה שהכל יעבוד כמו שצריך, ועשתה עבודה מצויינת, כי הכל היה כ"כ "כמו שצריך".

                תודה למצפה הימים על האירוח הלבבי, על הערב הנפלא, ועל החוויה במקום הקסום הזה (-:


                ''


                ולי נשאר רק לצפות. לא רק לימים ב"מצפה הימים",

                גם ללילות (-: איפה אראלה כשצריך אותה? (-:

                 

                 

                כל הזכויות שמורות לשונית וייס

                דרג את התוכן:
                  7 תגובות   יום שישי , 22/7/11, 21:19

                  חומוס, זה כ"כ ישראלי. אולי הכי ישראלי, וטעים, ונכון, ואהוב. אולי המאכל הכי אהוב. עם בשר על האש, סתם ככה בפיתה, עם פול, בלי כלום, ובכל צורה שהיא.

                  חומוס. פעם, כשהיינו אומרים "חומוס טוב", היינו חושבים על נסיעה לאבו גוש. אחרי זה, הגיע אבו חסן. חומוס שעומד על המדף בסופר מעולם לא זכה לכינוי "חומוס טוב". ככה נראה "חומוס ממש טוב", שהכין לנו אבו יוסוף, אחד ממומחי החומוס של צבר:

                   

                  ''

                   

                  בחברת "צבר", שמובילה בתחום סלטי החומוס המצוננים, עובדים כל הזמן על שידרוגים למאכל הלאומי שלנו, החומוס.

                  מתי, סמנכ"ל השיווק של "סלטי צבר", אמר את זה הכי נכון שאפשר: "החומוס שלנו הוא לא החומוס הכי טוב, אבל הוא הכי קרוב לדבר האמיתי ולחומוס של החומוסיות". אין ספק שהוא צודק. כבר שנים אני נאמנה לחומוס של צבר, במיוחד זה עם הצנוברים, או זה עם הטחינה.

                  צבר הפעילה את החומוסולוג שלה(כן, כן, יש כזה דבר מומחה לחומוס, "חומוסולוג"), שיצא לשוטט בארץ, להקשיב לאנשים, ולמצוא את המומחים שמכינים חומוס אמיתי בבית, כזה שאנשים בסביבתם יודעים שאצלם אפשר למצוא את "החומוס הכי טעים באזור". במסגרת השיטוטים הגיעה השמועה על אחד מיפו, שמכין מסבאחה מעולה. הצפוניים יקראו לזה "משוואושה".

                  חומוס עם גרגירים חמים, שכמו שטועמים אותו, מרגישים את כל ביס וכל גרגר מלטף את הלשון, וגולש לו בהנאה על-חושית (-:

                   

                  ''

                   

                  צבר החליטה שלכל אחד מגיע לטעום את "החומוס הכי טוב בארץ", ואירגנה את "פסטיבל מרחבא", שיתקיים ב-27-28 ליולי, ובו ניתן יהיה להזמין מקום, ולהתארח אצל עשרת האנשים שהכי בא לכם לאכול אצלם חומוס. המחירים עממיים, כדי שכל אחד יוכל לבוא ולטעום מהחוויה. מנת חומוס תעלה 15 ש"ח, וחומוס עם תוספות- 17 ש"ח. שווה (-:

                   

                  ''

                   

                   

                  כאירוע טרום הפתיחה של הפסטיבל, הוזמנו מספר בלוגרים לכמה מהבתים, כדי לחוות את האירוח רגע לפני שהוא מתקיים, ולתת מידע מדוייק על "מה הולך לקרות שם, בעצם" (-:

                  אני הוזמנתי לביתו של אבו יוסוף ביפו. בסופר תוכלו לראות את הסלטים השונים של "אנשי החומוס הביתי", כשאבו יוסוף אחראי על המתכון לחומוס המסבאחה המעולה שלו. טעמתי. מעולה, לגמרי. זה אבו יוסוף:

                   

                  ''

                   

                  וזה, יוסף, בנו של אבו יוסוף, כמובן (-:

                   

                   

                  ''

                   

                  חומוס שעובר מדור לדור:

                   

                  ''

                   

                  יש משהו מאד אמיתי ופשוט בביתו של אבו יוסוף. האירוח בביתו היה צנוע, ענייני, וטעים מאד. קצת מהחצר:

                   

                  ''

                   

                  ''

                   

                   

                  ''

                   

                  וקצת מבפנים, נו, אדום, אתם יודעים, לא יכולתי שלא לצלם קיר אדום (-:

                  (וככה בשקט, ובגלל הקירבה לבלומפילד, אני מרשה לעצמי לצעוק: "יאללה, הפועל!!) (-:

                  ''

                   

                  על השולחן חיכו לנו עלי תבלין טריים, והדברים הכי בסיסיים שמתלווים לחומוס טוב:

                   

                  ''

                   

                   

                  ''

                  פטרוזיליה, כמובן, כמו שראוי לכל חומוס שמכבד את עצמו:

                  ''

                   

                  זיתים מצויינים (כי איך אפשר בלי):

                   

                  ''

                   

                  חמוצים וירקות, ופיתות, ברור (-:

                   

                  ''

                   

                  קיבלנו הסבר על הפסטיבל מסמנכ"ל השיווק של צבר, מתי:

                   

                  ''

                   

                   

                  ''

                   

                  ולאחר מכן קצת הסברים על חומוס, מאיציק, החומוסולוג. "נדלקתי" על המילה הזאת. חומוסולוג. כמו קרדיולוג, רק ללב של החומוס:

                   

                  ''

                   

                  ואז התחיל הסשן המעניין. קיבלנו הדגמה להכנת החומוס של אבו יוסוף, כשהוא הסביר לנו בדיוק איך הוא מכין אותו(רגע, סבלנות, עוד רגע המתכון). כשהוא מכין אותו, רואים כמה שהוא אוהב אותו. בעיניים, בערבוב. ככה זה, חומוס מהנשמה (-:

                  הכל מתחיל מפה, מגרגירי החומוס:
                  הכנת החומוס- משרים קילו חומוס במים במשך הלילה למחרת מחליפים את המים ושמים על הגז לשעה ורבע אפשר להוסיף כפית סודה לשתיה .

                   

                  ''

                   

                  ''

                   

                  אחרי שעה ורבע בודקים, אם הגרגרים רכים מספיק טוחנים אותם יחד עם רבע קילו טחינה כף מלח ושני לימונים.

                   

                  ''

                   

                  המסאבחה- לוקחים את החומוס המוכן, מערבבים עם חצי קילו טחינה וחצי קילו גרגירי חומוס מערבבים הכל יחד עם תטבילה, רוטב משלושה לימונים, שלושה שיני שום ופלפל ירוק קצוץ .
                  טיפ חובה להגיש את הגרגרים חמים!! (-:

                   

                  ''

                   

                  וככ זה נראה בסוף, רגע לפני שמעטרים אותו בפטרוזיליה, שמן זית, כמון ופפריקה:

                  ''

                   

                  כששני מומחים לחומוס נפגשים, רק אנחנו יכולים להרוויח:

                   

                  ''

                   

                  אחרי שהתענגנו על החומוס המעולה, והכי טעים וטרי שאכלתי אי פעם, אבו יוסוף הכין לנו קפה, מהאמיתיים האלו (-:

                   

                  ''

                   

                  ''

                   

                   

                  ''

                   

                  ואחרי כל המאמץ, גם למומחים מותר ללגום איזה ספל (-:

                  תודה לאבו יוסוף, שפתח בפנינו את ביתו, והכין לנו את המסבאחה הכי טובה שאכלתי (-:

                   

                  ''

                   

                  ותודה גדולה למתי, מ"צבר", ולאיציק, החומוסולוג, שדואגים שהחומוס שלנו בסופר יהיה הדבר הכי קרוב לדבר האמיתי (-:

                  או איך אומרים אצלם, בצבר? "חומוס עושים באהבה, או לא עושים בכלל" (-:

                  ''

                   

                  דרג את התוכן:
                    5 תגובות   יום ראשון, 26/12/10, 18:08

                     

                    ביום רביעי, ה-21.12.10, היה"יום המרק", יום שבו מסעדות תרמו את פדיון המרקים שלהן לטובת עמותת "לשובע". אני אוהבת מרקים. מאד אוהבת. יום שכזה לא יכול לעבור אצלי בלי שאטעם מרק אחד לפחות, לטובת אנשים רעבים. קמתי בבוקר, וכמו שאני תמיד מתעוררת, המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא: נו, אתם יודעים, "אוכל" (-:

                    עוד לא ממש הייתי סגורה על המקום שבו אני רוצה לאכול את המרק שלי. פייסבוק. טוב שהוא שם. פרסמתי סטטוס:

                    "היום זה "יום המרק". איפה אני אוכלת היום מרק, ועם מי? אהמממ....המחשבות שמעסיקות אותי על הבוקר....".

                    הדס ענתה: "איתי!" מעולה. בעיה אחת נפתרה. יש "עם מי". עכשיו צריך להחליט "איפה".

                    קיבלתי תגובה מחברה ותיקה, אך וירטואלית, אורית בן אדרת: "מוזמנת בשמחה אלינו למרק, גולאש, בויאבז, בצל...והכל כמובן, לעמותת לשובע..יום מרק נפלא לכולם!"

                    לא היה לי מושג למה היא מתכוונת כשהיא אומרת: "אלינו", הרי אני לא ממש יודעת מה עושה כל אחד מ-4650 החברים שלי בפייסבוק. שאלתי: "איפה זה "אלינו"?", והיא ענתה: "בקימל. נשמח מאד!".

                    התייעצות קלה עם הדס, והחלטנו שאנחנו הולכות על זה. גם חברה מפייסבוק, גם מסעדה שמשתתפת ותורמת, וכזו שמזמן רציתי, ועדיין לא יצא לי לאכול בה. הזדמנות מצויינת לדגום גם אותה. "ישששששש", אמרתי להדס, "סגור. היום צהריים ב"קימל", תתכונני". הגענו ל"קימל". את פנינו קיבלה בחום אורית, חברתי לפייסבוק, ואשתו של שאול בן אדרת, השף של "קימל". אורית התיישבה איתנו בשולחן. דיברנו, קשקשנו, החלפנו חוויות. פייסבוק, כמובן, היה גם הוא נושא שיחה מרתק. מסתבר שאורית עוקבת אחרי הבילויים הקולינאריים שלי, ומכירה את אהבתי לאוכל בכלל, ולמאכלי גורמה ומסעדות יוקרה בפרט. אורית התגלתה כמארחת מקסימה במיוחד. קיבלנו יחס של אורחות בסלון ביתה. אין כיף גדול יותר מלשבת במסעדה כזו, עם אוכל משובח, ולהרגיש "בבית".

                    המטרה היתה כמובן "מרק". קודם כל, ולפני הכל, התרומה לעמותת "לשובע". אני, חובבת פירות ים ידועה, התלהבתי מהבויאבז עם פאסטיס (שרימפס, מולים, קלמארי, סרטן):


                    ''


                    הדס אכלה מרק גולש עם ירקות שורש ובשר בקר, ואורית פינקה אותנו בטעימות גם מהמרקים האחרים של "יום המרק בקימל".


                    ''


                    את המרק הירוק חיסלתי בקלילות. אני אוהבת בזיליקום, והירוק הזה, הכ"כ טעים הזה, הכיל תרד, אפונה ובזיליקום.

                    מרק הבצל והקרוטונים גם הוא היה מעולה, והטוסט המוקרם שמעליו היה בדיוק הפאנץ' שמייחד אותו ממרקי בצל "רגילים".

                    מרקים כתומים הם מרקים כתומים. תמיד טעימים. תוספת הג'ינג'ר בכתום היתה מצויינת.

                    הגיעו הראשונות. ב"קימל" לכל מאכל יש את התוספת הקטנה שמייחדת אותו, שהופכת אותו לטעים יותר. עם הלחם הגיעה חמאה בתוספת זיתים מתובלים. מצויינת:


                    ''


                    הסלטים. אחחחח, איזה סלטים....

                    סלט הסלק היה פשוט נפלא. צנוברים וגבינת סנט מור חמה, והלשון שלי גילגלה את הטעם המיוחד הזה בפה:


                    ''


                    הדס ואורית כבר הבינו שאיתי, בשלב הזה, אי אפשר לדבר. כל כולי שקעתי לתוך האוכל, ונתתי להן לנהל שיחה, כשאני מתענגת מכל ביס וביס. הסלט השני היה סלט כפרי. ירקות בוינגרט, גבינת צאן קרוטונים ובוטנים:


                    :

                    ''


                    אני, לא חובבת סלטים גדולה, נהנתי ב"קימל" אפילו מהסלט. כן, אני, נהנתי מסלט.

                    אבל אתם יודעים, סלט זה סלט, ואני צריכה גם לאכול. כבד עוף הוא אהבה קטנה שלי. פטה הכבד היה מדהים. ריבת הגזר המתובלת שהתלוותה אליו היתה חוויה נפלאה, לדעתי יכולתי לחיות על מנה כזו בכל יום. אני לא יכולה להסביר את פטה הכבד הזה, אני רק יודעת שהוא היה רך, עדין וטעים:


                    ''


                    הריזוטו. אחחחח, הריזוטו. אני אפילו לא טורחת לכתוב עליו, פשוט צריך לטעום. הריזוטו היה מעדן. שמנת, פטריות, תרד, שמן כמהין, פרמזן. תענוג. פשוט תענוג:


                    ''


                     עד עכשיו הכל היה נפלא. לא היתה אף מנה שהיתה "פחות טובה". הכל היה עשוי היטב, וטעים להפליא. הייתי חייבת עוד קצת פירות ים, להרגיש שמיציתי את החוויה ב"קימל". זאת היתה מנת "וואו". קשה להרוס לי חוויה משרימפס, אבל גם קשה להפוך לי אותו למיוחד מאד. שרימפס בחמאת רוקפור ואגוזים. גאוני. גאוני וטעים. טעים. טעים. אהמממ....ממש טעים:


                    ''


                    בשלב הזה הדס כבר לא יכלה לראות יותר אוכל. אני? נו, אין לי גבולות. הזמנתי את המנה שאני הכי אוהבת. כבדים ביין על מצע פירה.

                    אחת הטובות שאכלתי. השילוב של יין פורט עם שזיפים, תאנים ושקדים היה מ-ע-ו-ל-ה. אחחח, כמה אני אוהבת כבד עם פירה ((-:

                    זהו. פה גם אני נשברתי. "יום המרק" הפך ליום קולינארי איכותי במיוחד.

                    החלטנו על מנה אחרונה אחת, ואורית לא ויתרה ופינקה אותנו באחרונה נוספת.

                    עוגת הגבינה, הטעם שלה עדיין בפה שלי. גבינתי, נימוח, מתמזג עם רוטב פירות היער במין מושלמות שכזו.

                    המעדן השוקולדי הזה, נו...אתם בטח מצליחים לדמיין. האצבעות שלי התמלאו בשוקולד, והמשפט המוכר "ליקקתי את האצבעות" התאים פה בדיוק:


                    ''


                    הקפה הגיע מדוייק. עשוי "כמו בספר". יש ספר כזה, "ספר החוקים של שונית לקפה ראוי".

                    הוא היה ראוי, בדיוק כמו שאני אוהבת אותו. הזכיר לי את הקפה המשובח ששתיתי שבוע לפני ב"רפאל".

                    כהרגלו, מארק צוקרברג עושה קסמים. איזה סיכוי שבעולם היה לי להגיע ביום הזה דווקא ל"קימל", אם לא הוא? אורית התגלתה כאשה מדהימה. באמת מדהימה. כמה אור וכמה אנרגיה, כמה אהבה יש בה, באורית בן אדרת. ככה בקטנה, בשבילך: נהדרת, את, גב' בן אדרת (-:

                    גם אתה, שאול בן אדרת. אתה אמנם  לא "נהדרת", אבל האוכל שלך מתהדר ב"נהדר" ב"סולם הלייקים של שונית". לייק אחד שכחתי:

                     we like you, Mark Zuckerberb

                    ((-: 

                     

                    ''


                     

                    ''


                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום שבת, 18/12/10, 17:19

                      יום שישי. החלטנו אדי, תלמיד נהיגה שלי לשעבר וחבר טוב, ואני, חובבת אוכל ידועה, לצאת לארוחת סופ"ש ברפאל. אדי הכיר את ארוחות הסופ"ש של רפאל, אני לא. אמנם אכלתי בעבר ב"רפאל", אבל בארוחת ערב "רגילה", שהיתה זכורה לי כטעימה מאד, אך יקרה להפליא.

                      אדי אמר לי: "את חייבת לבוא לארוחת הסופ"ש. תאמיני לי שלא תצטערי."

                      כשמדובר באדי, אני יודעת שהוא חושב כמוני. מבריק וטעים. שתי התכונות שמחברות ביננו: מהירות מחשבה ואהבה לאוכל טוב.

                      אז הלכנו. בעצם, יצאנו למסע קולינרי עמוס בהנאה וטעמים משובחים.

                      ארוחת הסופ"ש של "רפאל" כוללת מבחר ענק של מנות ראשונות, ועיקרית אחת, במחיר מעולה של 115 ש"ח. המחיר מצדיק כל רגע של שהייה במקום המדהים הזה, כשברקע הנוף האידיאלי, בעיניי, חוף ימה שלך ת"א.

                      ככה הוא נראה, מגש המנות הראשונות המדהים והטעים הזה:

                       

                      ''

                       

                      כרשה צעירה עם חומץ יין, שמן זית ופרמג'יאנו רג'יאנו
                      סלט תפוחי אדמה ראטה וביצים חצי קשות בווינגרט אנשובי
                      חציל בלאדי שרוף באש-עם טחינה ויוגורט, צנוניות, שמן זית וזרעי עגבנייה
                      פרחי כרובית-מצופים בפנקו ומטוגנים, עם איולי שום
                      חומוס בולגרי-עם טחינה חריפה, מיץ לימון ושמן זית
                      סלט מאשוויה של פלפלים ועגבניות שרופים באש, עם לימון כבוש
                      סלט חם של שעועית בובס עם עגבניות, בצל לבן, מיץ לימון ופטרוזיליה
                      סיגרים מרוקאים תוצרת הבית ממולאים בחלקי פנים של עגל חלב, עם טחינה "אל ארז"
                      ירקות השוק ממולאים בבשר טלה ואורז בסמטי, לבנה עזים ושמן זית
                      סלט יווני עם עגבניות שמש צבעוניות, בצל סגול, אורגנו יבש וגבינת "המאירי"
                      הרינג רך ומומלחעם קרם פרש, בצל ירוק וסגול
                      סלט אנדיב, חסה וארוגולה בווינגרט שמן חרדל
                      זיתי סאנטה וקלמטה עם לימון חי ועלי מרווה וזעתר

                       

                      ''

                         

                      ''

                       

                      כל אלו, עם הלחם המשובח של "רפאל", והפוקצ'ה החמה מהתנור, כבר היו שווים את מחיר הארוחה כולה.

                      אכלנו, ואכלנו, ואכלנו. ועשינו "ריפיל", ואכלנו, ואכלנו.

                      אדי טען שיש לי את המבט הזה. תמהתי: "איזה מבט?" והוא ענה לי: "המבט הזה, אני לא יודע להסביר אותו. מוזר כזה, של עונג".

                      הוא צדק. בדיוק מבט כזה היה לי, רק שאני לא ממש יכולה לראות אותו, רק להרגיש. את העונג, ברור.

                      המנה העיקרית עוד לא הגיעה, ואנחנו כבר היינו במצוקה נשימתית. המנות הראשונות המעולות לא נתנו לנו צ'אנס להישאר תחת סטטוס: "רעבים".

                      כשהגיעה המנה העיקרית, אדי קיבל מין חיוך כזה של "מדיום רייר אקסטרא לארג'". גם אני.

                      אדי הזמין שיפוד נתח קצבים עשוי בגריל עם מוח עצם, יין אדום ופירה תפו"א.

                      "תצלמי, תצלמי, תראי איך הוא עשוי נפלא". אותי יותר עניין לצלם את פניו הקורנות מאושר של אדי:

                       

                      ''

                       

                      נתח קצבים ראוי, ועשוי היטב:

                       

                      ''

                       

                      אני אוהבת דגים, התלבטתי בין שתי אופציות. הראשונה היתה דניס אפוי עם ענפי טימין, שמן זית וירקות צלויים באש, והשניה היתה פילה דג ים עשוי במחבת (בתוספת של 25 ש"ח), עם תרד ערבי וראשי אספרגוס, בחמאת עגבניות וזעתר טרי. התייעצות עם המלצרית המקסימה והמקצועית שלנו, נטע, עזרה לי להחליט על האופציה השניה, שהסתברה כמוצלחת מאד. פילה הפלמידה הלבנה היה פשוט.....טעים. מאד מאד טעים. ממכר. התענגתי על כל ביס, ומכל רגע:

                       

                      ''

                       

                      ''

                       

                      הזדמנות מצויינת להודות לנטע על שירות מעולה, חייכני, מקצועי, מדוגם. לפעמים מלצר יכול להרוס את טעמה של ארוחה טובה, במקרה הזה היתה בהתאמה מושלמת. מקום מקסים, מלצרית מוצלחת, ואוכל משובח.

                      פה הגיעה הדילמה הכי גדולה. הקינוח, והקפה. אדי ואני כבר היינו במצב קשה. אף אחד מאיתנו לא יכול היה להכניס אפילו שלוק של מים, שלא לדבר על קפה. אני, חובבת קינוחים ידועה, ואימת הבריסטות בת"א, שלא מרחמת עליהם עד שהקפה שלי לא יוצא "מושלם", הייתי צריכה להגיד לקפה "לא". אמרתי לנטע "לא", והמשכתי להתערבב. אני? בלי ההפוך שלי? ואז, ברגע של פאניקה, החלטתי לשאול את נטע: "איזה קפה יש לכם פה?" נטע אמרה את מילת הקסם: "מאורו". שאלתי: "ואיך הבריסטות"? התשובה שלה שכנעה אותי בקלות: "יש לנו ברמנים מעולים". הפסקתי לחשוב, אמרתי "כן". אדי ואני הסתכלנו אחד על השני במבט של: "אנחנו יכולים בלי קינוח"? לקינוח, אגב, יש מקום נפרד במערכת העיכול, ככה כבר מזמן החלטתי. אין לנו מקום לנשום, אבל לא אדי ולא אני נוותר על קינוח, בטח לא במסעדה שכזו.

                      הקפה הגיע מושלם. מושלם. מושלם. כן, גם היחס בין האספרסו לחלב, גם הטמפרטורה, וגם ההקצפה. מושלם. צדקתי שלא ויתרתי עליו, במיוחד לאור העובדה שקשה להוציא ממני "מושלם" על קפה.

                      הקינוחים התבררו גם הם כבחירה מצויינת. בחרנו בטארט שוקולד עם קרם פרש ושמנת חמוצה מלווה בגלידת וניל ממדקסקר, שהנימוחות שלו בפה השאירה טעם של עוד:

                       

                      ''

                       

                      ובמבחר פטיפורים, ססגוניים וטעימים:

                       

                      ''

                       

                      ברגע הזה החלטנו לפרוש למנוחה בספה שצופה אל הים.

                      עשינו את זה בדיוק ברגע הנכון, שלוש דקות לפני השקיעה.  

                      לקחנו את הקפה ואת צלחת הפטיפורים המדהימה, התיישבנו על הספה, מחוייכים.

                      דרך החלון הגדול צפינו בקסם הזה,

                      אותו קסם שסגר לנו אחה"צ מענג וטעים במיוחד:

                       

                      ''

                       

                      נשאר לי להודות לאדי על הרעיון המבריק של "ארוחת הסופ"ש" של "רפאל".

                      כבר שיצאנו מ"רפאל", מדדים בקושי מרוב שובע, התחלנו לדבר על הארוחה הבאה, גרגרנים שכמונו.

                      היעד הקולינארי הבא שלנו כבר בתכנון, ואני יצאתי עם תובנה אחת: כמו שלא באים למסעדה עם סנדוויץ', ככה לא באים למסעדה עם כאלו מנות משגעות, עם מצלמה של אייפון. לארוחה הבאה אני לוקחת מצלמה "אמיתית" (-:

                       

                       

                      דרג את התוכן:
                        25 תגובות   יום שלישי, 14/12/10, 18:52

                          

                        ''

                        ביום שישי נערך ארוע ההתרמה השנתי של אלו"ט. אלו"ט - האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים - היא עמותת הורים לילדים, מתבגרים ובוגרים המאובחנים כלוקים באוטיזם או ב-PDD.

                        הארוע התקיים בגן האירועים המקסים "ג'ויה מיה" שבקיבוץ נחשונים.

                         

                        ''

                          

                        ''

                        בכירי השפים תרמו את חלקם ואת מנות הדגל שלהם לארוע המקסים. את הארוע, שנקרא "שישי בג'ינס", התחלנו עם אוכל. הרבה אוכל. אז מי ומה היה לנו שם:

                        אייל לביא, מ"רוקח 73", עם פאייה דגים, יענקלה תורג'מן מ-1868 שהכין שקדי עגל בפלפלים שרופים, חגי לרנר מ"רוסטיקו" שהגיש סוגים שונים של פסטות טריות, ליאון אלקלעי מ"טרנטינו" שהכין ברוסקטות עם פטריות טריות, איתי רוגוזינסקי מ"וניליה" עם מבחר גלידות סורבה, אבי ביטון מ"אדורה" עם טונה צרובה. אסף גרניט מ"מחנה יהודה", רון ביאלה מביסטרו ביאלה הבריא, ושף הבית של ג'ויה מיה, גיל גורביץ', שהוסיפו מנות קטנות שהסתובבו בין האורחים.

                        ''

                          

                        ''

                          

                        ''

                          

                        ''

                          כששבענו ממטעמי השפים  נכנסנו לאולם הגדול, ושמענו את רוני גינוסר מ"כוכב נולד", שאובחנה בעצמה על ספקטרום האוטיזם. היה מרגש.

                        קצת נאומים(איזי בורוביץ', יו"ר אלו"ט, ובוז'י הרצוג, שר הרווחה), והרבה גידי גוב, שנתן הופעה מדליקה, עם שירים שהקפיצו את הקהל מהכסאות היישר לרחבת הריקודים.

                          

                        ''

                         

                        ''

                          

                        ''

                        ואז...אז הגיעו הקינוחים, שעליהם ניצח הקונדיטור של הג'ויה מיה.

                        נו, אתם יודעים שאני אוהבת קינוחים.

                        המתוקים המתוקים האלו, אחחח, החגיגה הפרטית שלי. 

                        ''

                          

                        ''

                         

                        ''

                         

                        ''

                        באגף הגלידות פגשתי את אינה, המאסטר שפית הראשונה של ישראל. אינה, אישה מקסימה בפני עצמה, הסתובבה עם חיוך מדהים, ועם טעמים שכאלו, איך אפשר שלא?? ברור שהצטלמנו, האדום שלי עם הבלונד שלה הוסיפו את הצבע הנכון לחגיגה (-:

                        ''

                         

                        ברחבת הקפה סגרתי את הארוע עם ההפוך הנצחי שלי, ויצאתי עם מארז חדש של וופל בלגי מבית "קפה ג'ו". חגיגה מושלמת.

                        אני אוהבת אוכל. אתם יודעים שאני אוהבת אוכל. יש כאלו שיסיימו במשפט "עד העונג הבא".

                        אצלי כבר מתנגן בראש "עד האוכל הבא".

                        נו, אתם יודעים. אוכל, האהבה הקטנה שלי. כשהיא מתחברת עם גן אירועים מקסים, אוכל משובח, ומטרה חשובה, מאין מאושרת ממני.

                         

                        ''

                         איזי בורוביץ'- יו"ר אלו"ט 

                         

                         

                                                     

                         

                                         

                        דרג את התוכן:
                          84 תגובות   יום שישי , 26/3/10, 03:49

                          הרבה זמן לא הייתי פה. ממש הרבה זמן.

                          באה, מדפדפת לרגע, לא מספיקה לקרוא את רוב התכנים.

                          על להגיב, בכלל אין מה לדבר.

                          מסתפקת במועט. מאד מועט.
                          נטשתי קצת לטובת facebook (-:

                          זו לא אני, זה הוא. ה-פייסבוק. זה הוא שגוזל לי את מעט הזמן הוירטואלי שיש לי.

                          אני והוא, בזוגיות צמודה כרגע. עד שימאס, כמו בכל זוגיות (-: 

                          החברים הקרובים שלי כבר שם, ומי שעוד לא שם, ורוצה, יכול למצוא אותי שם.

                          ובכל זאת, חג הוא חג, וחברים, גם אם הם וירטואליים,

                          הם חברים.

                          מגיחה לרגע, כדי לאחל לכולכם, מה שאני מאחלת לעצמי.

                          עולם הרשתות החברתיות, שחרט על דגלו מאות חברים לראש,

                          לא מאפשר לי, לצערי, לברך ב"בודדת", אז אני עושה את זה ככה,

                          "חברתי", אבל בנימה אישית מאד.

                          מאחלת לכל אחד מכם חג שמח, והכי חשוב,

                          חג חירות שמח. חירות היא הדבר החשוב ביותר, בעיניי.

                          מאחלת לכולכם את החופש לחיות, החופש להיות, החופש להחליט,

                          החופש לאהוב, החופש לשאוף, החופש למצות, החופש להרגיש,

                          החופש להיות מי שאתם, ומי שאתם אוהבים להיות.

                          ככה, ממרומי חירותי, מאחלת לכולכם,

                          חג חופשי ושמח !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

                          דרג את התוכן:

                            **reef-roof**