כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    פרופיל

    תכנים אחרונים

    11 תגובות   יום רביעי, 2/10/13, 17:44

    לפני חמישים ושתיים שנים כתבתי את החיבור הראשון שלי. זה היה כנראה בתקופת האביב. החיבור נכתב על צבעונִי השרון. משהו כמו חמש שורות על דפי חצי מחברת. היום קוראים לזה "סטטוס", ובינינו מי יכול להעלות על דעתו גזירת מחברת לחצי? 

    אחותי הגדולה ממני בחמש וחצי שנים בדקה את כתב היד והתלהבה מהכתוב. אבא ואמא לא ידעו לקרוא ולכתוב בעברית ולכן התכנסנו לדקתיים במטבח והקראתי את היצירה שלי בקול.

    "אני אשלח את החיבור הזה לנשיא," הבטיחה אחותי. היה בדבריה סוג של פְּרַס ענק, ולהזכירכם, הנשיא היה יצחק בן צבי שחי בצנעה בצריף עץ והיה אהוב על הבריות.

    האם החיבור נשלח או לא? איני יודעת, והיא, אחותי, אינה זוכרת כלל את המעמד. מכל מקום, אני בטוחה שלא המצאתי אותו. כל שכן, האירוע הזה התווה את דרכי אל נפלאות הכתיבה בהמשך חיי. 

    כתבתי ברכות בספרי זכרונות וכתבתי שירים בחרוזים, כתבתי לעיתון התיכון בו למדתי ובאותה תקופה גם פורסמו שירים שלי ברבעון "קשת". תארו לעצמכם, נערה בתיכון עם הכרה מצדו של העורך אהרון אמיר. איזה עונג היה זה להוריי ולי. כמעט שצמחו לנו נוצות של טווס מרוב גאווה.
    עם גיוסי כתבתי כנח"לאית ל"במחנה נח"ל", פה ושם כתבתי טקסטים לאירועים ואז התברר שלצד כתיבה לשמחות, אני מתבקשת לכתוב גם הספדים.  
    כשהפכתי לאמא, כתבתי לבתי רותם שיר שפורסם ב"פשוש". יותר מאוחר הצטרף למשפחה בני עידן ואז המצאתי את חבורת חצ"ב וכתבתי סיפורי הרפתקאות בהמשכים. היתה לי אכסניה נפלאה ב"פשוש". זו הזדמנות לומר תודה לעמוס בר העורך המיתולוגי של העיתון. 

    שנים חלפו, ערכתי, כתבתי, הגהתי, ראיינתי, ריח הנייר הפך להיות ריח הגוף שלי, ריח הדפוס הפך להיות הבושם המועדף עלי. כך באהבה גדולה למילה הכתובה נעשיתי למה שאני היום - סופרת צללים וכותבת ביוגרפיות.

    לדעתי, לכל איש ואישה יש סיפור ייחודי שראוי להעלות בכתובים ויפה שעה אחת קודם. 

     

     

     

    דרג את התוכן: