כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    פרופיל

    תכנים אחרונים

    9 תגובות   יום שישי , 26/7/13, 13:15

    ''

     

     

     

    היה זה בבוקר אחד בתחילת חודש פברואר האחרון ואחרי ליל שימורים מייגע ועמוס במחשבות. הגשם נקש על התריס המוגף למחצה, הווילון נע לאטו ברוח הקלילה והנה בעד לחלון המוצלל הביטה בי דמות של גבר. 

    "נתן? זה אתה, נתן?" שמעתי את קולי הומה מתוך לבי.

    המילים שלא הצליחו להבליח מגרוני עוררו את געגועיי ובעקבותיהם נבעו דמעותיי. 

    התכרבלתי בשמיכה הרכה וליטפתי בתנועות מעגליות את דמותו שהתקרבה והתרחקה והתקרבה. 

    "אתה זוכר אותי?" שאלתי בלי קול. 

    נתן הושיט את ידיו הגדולות לעברי, תנועותיו הגמלוניות דמו לכנפי עופרת של אלבטרוס, הוא גמע באבחת רגע את המרחק הקצר מן החלון אל מיטתי, ליטף את פניי בכפותיו ועצם את עיניי. 

    "אהובה שלי, מאריאן שלי," לחש לאוזניי. 

    פקחתי את עיניי. בחדר הריק  נותר שובל עצמתי של בושם שהותיר בי תחושה של נוכחות שאינה ניתנת להפרכה. 
    ---
    בשבוע שעבר חזרתי משיקום ארוך ב"מעונות מכבי". ריסקתי את קרסולי השמאלי במהלך ביקור במוזיאון על שם הנדיב הידוע בזיכרון יעקב. אחרי תלאות רבות וסבל, כאבים נוראיים ובניית קרסול חדש, קיוויתי לחזור לשגרה המבורכת בביתי הקטן. אמנם לא עלה על דעתי להתחיל לרקוד במצבי, אבל גם לא עלה על דעתי לשבת באפס מעשה. אך כמו קללת שטן היו לילותיי נטולי שינה ובמשך היום לא ידעתי מנוחה. והנה בא הבוקר הזה בו הופיע נתן בעד החלון והשיב את נפשי בריח פריחת הדרים והחיה בבשרי את הצימאון למגע.

    רק לעתים נדירות מופיעה תמונה מוחשית כל כך שממוענת לכבודי. הייתי רוצה לשוב ולמולל בזיכרוני את הרגע הזה וגם רגעים נדירים אחרים, למולל את השק הטעון בהם לחוטים ולתפור אותו מחדש למילים שחורות על דף נייר לבן. לכתוב על חיי לפני שהכול קרה וגם על אחריתם. הייתי רוצה לעשות זאת כי הסיפור שלי צריך להיכתב ומיד. 
     

    ---

    הצלחתי לקום ממיטתי ומזגתי לעצמי כוס מים. על שולחן האוכל ניצבה קערת הקריסטל עם הפרות המרקיבים מסוף השבוע, לצדה על מגש הפלסטיק עמדו כזקיפים נאמנים זוג פמוטי כסף מבהיקים שנטיפי חלב לבן דבקו בצווארם, בקצה השולחן נחה ערימת פתקים וחשבונות שלא הספקתי למיין, ומעל הכול ריחפו חרקים חמקניים שריחם המבאיש של הפרות זימן לביתי. 

    הבטתי בכל זה במבט מרפרף אדיש למדי וחיפשתי בעיניי את עט הגלובוס הזהוב ואת מחברת השורות העבה שהסתתרה מתחת למקומון. 

    השורות הראשונות שנכתבו במחברת היו תולדה של השבוע האחרון שהעברתי בביתי. מילים מגובבות בצפיפות וללא סימני פיסוק. עברתי עליהן בהיסח דעת ופתחתי עמוד חדש עליו כתבתי באותיות גדולות:

     


    10.2.2013  – התחלה

    דרג את התוכן: