כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    פרופיל

    תכנים אחרונים

    79 תגובות   יום שישי , 28/10/11, 03:28


    לפני כחמש שנים הזדמן לי לפגוש מרחוק את משולם ריקליס, היה לו שיער אדמוני בגוון חלודה, והאמת היא שהוא נראה צעיר לגילו. באירוע המדובר התלקקו סביבו כל מיני חשובים וחשובות שניסו לגייס אותו לתרום למטרה נעלה. במעגל השני צקצקו כמה רכלניות שסיפרו עליו סיפורים, בין השאר, שהוא מתרווק ומתהולל. אני הייתי במעגל השלישי שסיקר את האירוע – כתבתי, צילמתי, כריתי אוזן לפטפטת ונשנשתי חטיפים.

    ------------

    מצב הדייטים בתקופה ההיא, היה בכי רע. פגשתי אנשים חביבים שהתבררו כאיומים, נשואים שהתחזו לגרושים, קמצנים שהתחזו לחסכנים, זקנים שצבעו את דבלולית כרבולתם והתיימרו להצעיר את גילם הביולוגי, שמנים שסיפרו על ניסוי מהפכני כושל במטבוליזם שגרם להם לתפוח, שקרנים שסגרו אמש עסקת סטארט אפ בהיקף של מיליונים ועוד מיני טיפוסים, לא עליכן בנות יקרות.

    -------------

    כמה ימים לאחר האירוע העברתי את הכתבה עם הצילומים, ובערב, שוב יצאתי לדייט מבטיח שהסתיים כעבור שעה עם בחילה והחלטה של לא עוד.

    שוב סגרתי את הכרטיס באתר ומחקתי כל זכר לקיומי בעולם הפו"פ.

    באותו לילה הלכתי לישון בתחושה נהדרת, ובבוקר התייצבתי בגרפיקה עם חיוך טהור של בתולה זכה וטיפלתי בהעמדת הטקסט והתמונות.

    את התמונות העודפות הכנסתי למעטפה וחזרתי הביתה.

    באחת התמונות נראה משולם החלוד מחייך אל המצלמה שלי והבנתי מיד שהחיוך שלו נועד לי ולא במקרה. היו לי שלוש סיבות להאמין שזה יכול לקרות, הייתי צעירה יותר, יפה יותר והייתי בדרך לתפוח הגדול. 

    -----------

    השענתי את התמונה על צווארה המתכתי של מנורת הלילה שליד מיטתי בין הספרים והשעון המעורר. הלכתי לישון לצידה והדבר הראשון שראיתי כשפקחתי את עיניי, היה משולם.


    מבעד לחיוך שלו יכולתי לדמיין את הנשמה הענקית שלו ואת הלב הרחב שהוא מחזיק בחזה, יכולתי לתאר לעצמי שאני מגיעה אליו לניו יורק ומוסרת לו את התמונה במו ידיי, באותו רגע החלטתי שצריכה להיות כתבת המשך לאירוע ההתרמה, אלא שהפעם עלי להגיע אל המעגל הראשון שיתחכך בו.

    מצאתי את עצמי מתאמנת בחיוכי דובשנית מול המראה, מעפעפת בריסים מעלה-מטה, ומושיטה יד ענוגה ומטופחת לקראת דמותי הנשקפת אלי.


    אחרי יום או יומיים כבר דיברתי איתו באנגלית ישראלית וקראתי לו בשמות חיבה מתוקים; כמו "בובי," "מומי "ו"ריקי." 


    ''

    אולי לא תאמינו אבל

    התחלתי להתאהב באפשרות שאני הולכת לצוד את הטייקון ולשחק אותה, אבל כשהבטתי בעצמי במבט בוחן, נאלצתי להודות שאיני חטובה ובטח שלא ממוצקת.

    נו, אז שקעתי בדיכאון קל, שנפתר חיש כשנרשמתי למכון כושר לשלושה חודשים.

    -----

    ערב אחד בדרך למכון, עלה בדעתי שאני ממש לא נהנית להזיע על מכונת ההליכה המטופשת מול מסך הטלוויזיה ועדיף לי ללכת ברגל ברחוב.

    ---------

    עברתי על פני הכניסה למכון והמשכתי הלאה. כשהגעתי למתחם הבורסה עשיתי אחורה פנה.

    הרוח הקרה נשבה בפני וטיפות גשם גדולות וכבדות צנחו על ראשי. מיהרתי לחזור הביתה, אבל הגעתי רטובה ואפילו המקלחת החמה לא הצליחה למנוע את השפעת האיומה שחטפתי.

    יומיים- שלושה קדחתי והזיתי עד שהצלחתי להתאושש ולפקוח עיניים.

     

    - מה ראיתי דבר ראשון ?


    תמונה של איש מבוגר מחייך עם שיער אדמוני.

    לא היה לי מושג מי האיש הזה ולמה הוא מביט בי.

    בהתחלה חשבתי שאני מכירה אותו ואולי נפגשנו באיזה דייט או במסגרת עבודה, אבל לא הצלחתי להיזכר והשלכתי את התמונה לפח.

    ----------

    בסוף החודש כשהגיע אלי עותק של כתב העת עם הכתבה שלי, מצאתי בה שלוש שגיאות הגהה מעצבנות ואת התמונות של האורחים באירוע, כולל כתוביות. רק אז נזכרתי שזרקתי לפח את התמונה של האיש שיכול היה להתאהב בי, כי הייתי צעירה, (יותר) יפה  (יותר) ומטומטמת.

    ----------

    במקום לנסוע לניו-יורק נרשמתי שוב לאתר הכרויות ובדיוק אז נפתחה הרשת החברתית של קפה דהמארקר, בימים ההם היה צריך אישור מיוחד כדי להתקבל לכאן.

     

    הפעלתי כמה קשרים משפחתיים ואחרי שחברותי אושרה התחלתי לכתוב על הדייטים שלי.


    מאותו יום הפך הסיוט לנושא לפוסט ועוד פוסט ועוד אחד ועוד רבים, עד שיום אחד הגיע פ' ומאז הכול היסטוריה.    

     

     

    -----------------------------

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת עט להשכיר  

    דרג את התוכן: