כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    פרופיל

    תכנים אחרונים

    16 תגובות   יום חמישי, 8/11/07, 03:24

    שמשון יודע שכבר אין לו מה להפסיד. שמשון הולך למכור כליה. שמשון צריך כסף לאוכל. הוא יושב אתי על המדרגות של בית הספר וממרר בבכי. אני לא מכירה אותו עד לפני חמש דקות. אולי שש. יצאתי מפגישה אצל המנהלת לכמה דקות של הפרחת עשן והוא ביקש סיגריה.

    "מי את?"

    אני עושה כאן איזה עבודה.

    מי אתה? השרת?

    הוא צוחק, "הלוואי".

    למה הלוואי?

    "אני זכיתי כאן במכרז על המזנון", הוא אומר, "שילמתי הרבה כסף בשביל המכרז הזה. הזמנתי הרבה סחורה. בינתיים יש שביתה. אין תלמידים. אין קונים. אין כלום. אני מרוקן. אני חייב. אני בצרות ססאמק אני בסרט".

    זה היה שיטפון של מילים שלא התכוננתי אליו.

    איש גדול, גבוה, נולד בארץ. עשה צבא בגולני. השתחרר. היה נהג משאית. היה נהג מונית. הייתה לו פיצריה. שום דבר לא הלך לו בקלות. כסף הוא לא בדיוק ראה. יותר נכון הוא ראה כשלקח הלוואות.

    "זה מה שמגיע לי? אחרי שנתתי את הדם בצבא? אחרי שנשארתי בחיים מהחרא של לבנון"?

    אני שואלת והוא עונה.

    הוריו עלו מבולגריה. אבא שלו היה בסטונר בשוק הכרמל. אימא שלו גידלה אותם שלא ידרדרו לפשע.

    "הלכתי ללמוד באורט מכונאות. פעם אורט היה אורט, הייתה רמה, את יודעת".

    יש לו אישה ושני ילדים, 11, 14. "ילדים טובים", הוא אומר.

    אשתו מטפלת בבית חולים. "ארבע וחצי אלף. לפעמים עושה גם משמרות לשמור על חולים בלילה, זהו. ואני רק בחובות".

    מה תעשה?

    "באימא שלהם, אלה, ממשיכים לשבות ולא אכפת להם. יש להם ועד. ואני? מה אתי?"

    אין לך משפחה, אחים אחיות שיכולים לעזור?

    הוא צוחק , הוא בוכה. " מי? לא . גם להם, אין להם. למה מה? אני נתמך סעד"?

    אז מה תעשה שמשון?

    אני נעשית מודאגת, אני מכירה אותו כבר עשר דקות. נפשי בנפשו. לבי אתו. אין לי מה להציע לו. אני מתחילה לחשוב על מקומות עבודה אפשריים. אני שואלת אם נרשם לחברות כוח אדם, בטח צריכים שם נהגים.

    "אני הולך למכור כליה. ראיתי מודעה בעיתון. לפחות אני אציל חיים של מישהו".

    אני משאירה את הבדל החרוך בין אצבעותיי. מתבוננת באיש שיושב לצדי שמוט כתפיים, ראשו נע מעלה מטה והוא מיבב ומשתנק בחוסר אונים.

    יש לך טלפון? אני אנסה לברר משהו, אני אתקשר אליך.

    זה האיש הראשון שפגשתי בשנים האחרונות שאין לו סלולרי.

    בבית?

    "אפשר", הוא אומר, "אבל  רק שיחות נכנסות".

    אני קמה. חכה רגע אני הולכת להביא עט ונייר.

     

    חזרתי לחצר. האדמה בלעה אותו. הוא נעלם.

    שמשון?

     

    ------------------------------------------------

     

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת עט להשכיר  www.words4u.co.il

     

    דרג את התוכן: