כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום ראשון, 22/5/11, 19:14

    ראו בזה הזמנה אישית:
    איימי מגיעה אלינו מלב ליבה של "סופה" אבולוציונית אדירה, והחכמה הרבה שהיא מביאה עמה יכולה לתרום רבות לכולנו. צפוי להיות משמעותי, מלהיב ומעורר השראה בשישי-שבת הקרובים.

    ''

     


    איימי היא מורה בכירה ב-EnlightenNext - ארגון בינלאומי שמטרתו היא לקדם את התפתחותן של רמות תודעה ותרבות גבוהות יותר - והיא מתרגלת הארה אבולוציונית מזה 25 שנה.

    נשות ישראל! העתיד טמון בכן! קריצה


    ערב עם איימי ושלמה שהם:
    שישי - אימון רוחני ליצירת עתיד רצוי



    סדנה עם איימי:
    שבת - טיפוח בטחון עצמי רוחני

    דרג את התוכן:
      5 תגובות   יום חמישי, 19/5/11, 19:27

      ''

       

       

      איימי תעביר בסוף מאי סדנה בת"א בנושא בטחון עצמי רוחני: http://goo.gl/868vg

      איימי היא מורה בכירה ב-EnlightenNext, ארגון בינלאומי שמטרתו היא לקדם את התפתחותן של רמות תודעה ותרבות גבוהות יותר.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום ראשון, 15/5/11, 14:57

        בטחון עצמי רוחני זו איכות מיוחדת. לרוב אנו חווים אותה כשאנו פוגשים אנשים המעוררים בנו השראה. זו תכונה שמלווה בתחושה של חוזק, יציבות, גמישות, ענווה. בטחון עצמי רוחני נובע מחווייתנו את העומק הנצחי של ההוויה עצמה - משהו שאנשים רבים זוכים להצצות חטופות ממנו - במדיטציה, בטבע, או בחברת אדם אהוב - כאשר שוככים המאבקים ומופיעה איכות אחרת ואנו חשים את תשתית החיים והתודעה עצמה, שתמיד הייתה שם, לפני כל הדברים שקרו בקיום ההיסטורי שלנו. חוויה כזו חשובה מאוד, כי בלי להיות "נטוע" היטב - במובן העמוק של התודעה המוחלטת, העצמי המוחלט - לא באמת נוכל לראות באובייקטיביות את הדברים החשובים והעיקריים בחיינו. במידה רבה, החיים הרוחניים מבוססים על היכולת שלנו להתפתחות מודעת; שנוכל לשנות את הבנתנו, את השקפת עולמנו ואת עצמנו. בכדי לעשות זאת, עלינו לעבור דרך קרקע שהיא עמוקה יותר מכל הדברים האלו.

        -איימי אדלשטיין

         

        *   *   *

         

        ההכנות לביקור של איימי אדלשטיין בעיצומן וההתרגשות כאן גוברת בקרב חברי EnlightenNext ישראל.


        איימי אדלשטיין היא מורה בכירה ב- EnlightenNext, ארגון בינלאומי שבראשו עומד המורה והפילוסוף אנדרו כהן, והיא מתרגלת הארה אבולוציונית מזה 25 שנה.
        ...
        בין אם אתם כבר שוקלים לבוא או בין אם זו הפעם הראשונה שאתם שומעים על הביקור, רצינו להזמין אתכם לשני אירועים מיוחדים שיתקיימו בסוף החודש בת"א:

        ''ביום שישי ה-27 למאי (17:00-20:00), איימי אדלשטיין ושלמה שוהם (שופט בדימוס, מורה רוחני), ישוחחו ויענו על שאלות מאתגרות כגון: איך נראה האימון הרוחני שאנו זקוקים לו? מה הם מרכיביו? איך נוכל לעצב את העתיד הרצוי לאנושות כולה?

        כל הפרטים על הערב בקישור הזה
          

         
          ''למחרת, שבת ה-28 למאי (10:00 - 14:00), איימי תעביר סדנה בנושא טיפוח בטחון עצמי רוחני.
        בסמינר נחפש תשובות לשאלות: מהו בטחון עצמי רוחני? מנין הוא נובע? והחשוב מכל – איך נוכל לטפח אותו?
        רמז: בטחון עצמי רוחני נובע ממקור עמוק בהווייתנו ומאפשר לנו ליצור דברים משמעותיים בעולם (ראו הרחבה בוידאו המצורף).

        כל הפרטים על הסמינר בקישור הזה
        כולל המלצות אישיות
         


        קטע מראיון שערכה רות גולן עם איימי אדלשטיין לקראת ביקורה בארץ:

        ''
         
        לצפייה לחצו כאן


         


        מקווים לראותכם ''
        צפוי להיות מאיר עיניים ומשמעותי.

        נ.ב. אודה לכם אם תיידעו אנשים נוספים שזה עשוי לעניין אותם.

        דרג את התוכן:
          5 תגובות   יום שני, 9/5/11, 23:57

          ~ כמה הצעות ~

          הדגלים מבוססים על תאוריות התפתחותיות חדשניות יחסית ומייצגים רמות/מצבי תודעה שונים. כל רמה יכולה להופיע בצורה בריאה או ... פתולוגית. רמה חדשה שמופיעה מכילה בתוכה את הרמות הקודמות לה אך מגדירה מחדש את תפקידן.
           
           

          המימד האישי (העדפות, יכולות, מודעות עצמית).
           חיובי לכשעצמו. לצערנו נוטה לגלוש לנרקיסיסטיות.
          ''
          All thru` the day I me mine, I me mine, I me mine.
          All thru` the night I me mine, I me mine, I me mine.

          [...] (I Me Mine - Beatles)

          *   *   * 
           
          משפחה, קבוצה, מפלגה, מדינה
          - כמכשיר, או כמטרה.
          ''
           כאן ביתי פה אני נולדתי
          ואין לי שום מקום אחר בעולם
           
          *   *   *

          המין האנושי שוויון זכויות, פתיחות, קבלת האחר. ואהבת לרעך כמוך.
          (מנגד, חו"ח, פלורליזם קיצוני, "flatland" ועוד).
          ''
          We are the world, we are the children
          We are the ones who make a brighter day
          [...] (We Are The World - USA For Africa) (אודות)

          *   *   *
           
          התעוררות לדחף האבולוציוני
          הופעה של היררכיה בעולם שטוח ושל אחריות אישית הנובעת ישירות מסיפור הבריאה-אבולוציה.
          אחריות זו מזמינה אותנו אך גם דוחקת בנשמתנו ליצור תודעה ותרבות חדשה, מפרספקטיבה קוסמית.
          (אם אתה ישראלי, במובן מסוים, אתה צריך להיות משוגע כדי לחלום על מימוש הרמה הזו, אנחנו עדיין מאותגרים מאוד מהרמה שקודמת לה. זה כמובן אפשרי, אבל מצריך בגרות וכוח רצון עצום :)
          ''
          אני לא בטוח שיש שיר מתאים /:

          [...] (What if god was one of us - Joan Osborne)
           ------------------------------------------------------
          למי שלא מפחד מטראנסים
          It`s time for a rEvolution
          It`s time for love and devotion
          ...Love is stronger than fear...
          We. Are. One.

          (We Are One - Bazzpitchers {trance!} )
          ------------------------------------------------------
             
          *   *   *
          רוב העולם המערבי נחשב לדי גלובל-צנטרי, ואילו אנחנו הישראלים, נחשבים ליותר אתנו-צנטרים. לכן השלב המיידי לרבים מאיתנו הוא להתחבר לעולם ו/או ליצור אחדות בין "12 השבטים" פה בבית.

          אני חוקר את הנושא כמה שנים - אך לא בצורה אקדמית ומודה שדרושות לי עוד כמה שנים כדי להבין יותר טוב את הנושא חיוך אינני איש-מפות, לשם כך קיימים אנשים כמו קן וילבר ודון בק. אני תפקידי לגרות מעט את המחשבה של קוראי.

          בשתי הרמות הראשונות הדגשתי את הפתולוגיות האפשריות. אבל כמובן שמדינה ואישיות הן דבר פנטסטי - למשל כשהן פועלות בשרות חזון הומני ושוויוני.

          הרמות האלו מופיעות באופן ספונטני עם ההתפתחות שלנו כיחידים וכתרבות. הן אינן בבעלות דת או זרם מסוים, אם כי יכולות להתבטא דרכן.

          וכן, זה חושף אתגרים אינסופיים שקשה אפילו לעלות בדמיון.

          --
          זה בסדר להיות איפה שאנחנו נמצאים, כל עוד אנחנו מתקדמים (תמיד יש לאן). אין פה כוונה לתסכל אף אחד.

          דרג את התוכן:
            15 תגובות   יום שישי , 29/4/11, 00:34

            חמישה חברים מקבוצת "ואהבת", נפגשים בת"א, חוצים את הקו הירוק. מרגיש כמו חו"ל. עוצרים בקדומים אצל חבר "ואהבת" נוסף בשם מורדי, שהתנדב לתכנן ולארגן את הסיור (קראו את גרסתו). נחים, משוחחים בכיף (מפתיע?). ממשיכים לאיתמר...

             

            נסיעה קצרה, מורדי מסביר קצת על ההתיישבויות השונות... מגיעים לאיתמר. נופים משגעים. המוח מתקשה לקשר בין המראות מסביב לבין הרושם המוקדם; מלבד לרגעים חטופים כמו השנייה בה אנחנו עוברים את אותה הגדר, זו האמורה לשמור, גם על ילדים רכים וחמודים... באותו רגע אני לא נותן לעצמי לחשוב על זה ובעיקר משתומם מארץ חדשה הנגלית מתחת לרגליי...


            '' 
            נוף מאיתמר

            אווירה כפרית, לרגעים אווירה כמו-חלוצית משתלטת עליי. אין תחליף למפגש פנים מול פנים עם המציאות... לא מצאתי את ההתנחלות המיליטנטית שדמיינתי... איתמר מונה כ-180-190 משפחות אבל המבנים שבה, שלא במקרה, מתפרשים על פני מרחבים עצומים. "מועצה אזורית איתמר" כינינו אותה. אגב, בשלב כלשהו היה לפחות נדמה לי שהפנמתי משהו חשוב לגבי התנחלויות: לא מדובר על קריזה של כמה נערים עם עודף מרץ כמו שאולי היה נוח לי לחשוב. מדובר להבנתי גם על סוג של אינטרס מצד המדינה לשמור על האדמות האלו בבעלות יהודית, לפחות כרגע. זה מורכב, אבל גם המרכיב הזה קיים להבנתי.



            ''
            הרב יצחק חמו ואשתו שרה אירחו אותנו בביתם.
            תמיד מחמם את הלב לפגוש אנשים שהחיבור לאלוהיהם ניכר על פניהם, ובקולם, ובנימוסיהם, ובנדיבותם... סיפרנו לרב מה מביא אותנו לשם ­– הרעיון בקבוצת "ואהבת" הוא ליצור חיבורים אנושיים בחברה במקומות שקיימים בהם נתקים. הבסיס הוא "ואהבת לרעך כמוך", שתמיד נשאר רלוונטי.
            החל מסיור זה, פעילות הקבוצה כוללת הגעה למקומות, כדי לספר על הקבוצה ומה מניע אותה, ולבקש מהמארחים שלנו לספר לנו איך הם מתחברים לרעיון של "ואהבת".

             

            אני סיפרתי על מפגש קודם עם תושבים מקדומים, שכתוצאה ממנו חשתי התרחבות (בזהות) ותחושת אכפתיות אמיתית כלפי מתנחלים (לראשונה בעוצמה כזו), וספציפית השתתפות באבל על חמשת בני משפחת פוגל ז"ל.


            מורדי, ברוב תבונתו, חידד את העניין: מה שלא יהיה הפתרון בסופו של דבר ­– אולי זה יהיה לרעת אלה, אולי דווקא לרעת אלה – אבל אנחנו, המתנחלים והלא-מתנחלים, נצטרך להיות מאוחדים כדי לבצע אותו.



            ''
            הרב שיבח אותנו על שידענו לבחור את הפסוק הזה מהתנ"ך. הגענו בדיוק בזמן פרשת "קדושים" שעוסקת במצוות שבין אדם לחברו, ובהן הציווי "ואהבת לרעך כמוך".

            ''
            דיברנו על מדרגות של קירבה – כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, ועלינו לשאוף לשכנות טובה עם כולם, וההמשך של הרעיון שביטא הרב, הוא שיש חשיבות אפילו יותר גדולה לקירבה בין בני ישראל. בעיניי זה בסיס שאפשר לנסות לבנות עליו. שלום בתוך עם ישראל הוא צורך אמיתי בימינו. אנחנו צריכים בעיקר תיאום וחיבור במרחב המעשים, ולאו דווקא במרחב האמונה. הרב הבטיח לנסות לשמור על קשר (אין לו פייסבוק עדיין).

            משם המשכנו לגבעה אחרת, לבקר את יפעת במשק אלומות (מחלבה).
            יפעת סיפרה לנו את הסיפור המעניין מאחורי הקמת החווה הלא מאוד טיפוסית הזו... והיא נשואה לטייס מסוקים בחיל האוויר שגם עשו עליו סרט פעם.
            .. ויש להם 8 ילדים...


            ''

            יפעת מסבירה לנו שחלק מהותי מהאידאולוגיה של המקום היא "עבודת-אדמה-יהודית". רוב המזון הבא אל פי יושבי-המקום הוא פרי אדמתם וחוותם.

            ''
            מוצרי-המחלבה של יפעת.

            ---
            היה לנו מפגש יפה וחשוב עם ממדים רבים של המציאות שלנו, ועם אנשים שחולקים אותה איתנו.

            אגב, במציאות כמו במציאות, לא הכל היה פשוט. היו גם התנגדויות לביקור, מחוץ ומתוך הקבוצה. ומטבע הדברים הפוסט לא יכול להכיל את כל הדברים שקרו ונאמרו.

            תודה למארחים הנדיבים והאדיבים שלנו, לשותפים לדרך, למארגנים, ולכם שקראתם.

            מבחינת הקבוצה, אין כוונה לצאת כאן בהצהרות פוליטיות, אנחנו פועלים ברמה החברתית-אנושית.


            -------------------------

            ''

            -------------------------
            נעזרתי בפוסט המקביל והמומלץ של גלילה, מהוגות "ואהבת".

            דרג את התוכן:
              3 תגובות   יום שישי , 25/3/11, 12:32

              הקיצוניות (באשר היא) היא שתוקעת במקום את מדינתנו ואת האזור כולו.

              זה בא לידי ביטוי בסכסוכים הפנימיים בכל חברה - לא רק ברמה הפוליטית, אלא בכל הרמות.

              פוליטית, בארץ יש שני מחנות עם נתק עצום ביניהם - השמאל הקיצוני - והימין הקיצוני.

              הנתק הזה - בעזרת התקשורת שכולנו צורכים ומממנים - תופס מקום מרכזי בהווייתנו ובתרבותנו.

              מבחינה צבאית כולנו מבינים שהאיומים הם מבחוץ, אבל מבחינת גודל השבר והבעייתיות האמיתית - הסכסוך הפוליטי הפנימי תופס מקום גדול יותר וזה מורגש היטב.

              אני חושב שההבנה הזו צריכה להוביל לכיווני עשייה חדשים לגמרי.

              אנחנו צריכים למצוא את המשותף והמאחד, שיאפשר לנו להתקדם קדימה וליצור את המציאות ואת התנאים הדרושים לפתרון הסכסוכים הרחבים יותר

              נדמה לי שכל אחד מאיתנו צריך לבחון איפה הוא פועל מתוך קיצוניות - מתוך תפישה ש"כל הצדק והאמת בידיי". אני יכול לזהות בתוכי לפעמים חשיבה כזו (התבצרות בעמדותיי, האשמה של גורם אחר בצרות, והתחמקות מאחריות לפתרון).

              שוב, זה לא רק עניין פוליטי, זה עניין אנושי קודם כל.

              נפגשתי לאחרונה עם כמה מתושבי קדומים (ישוב מעבר לקו הירוק) במסגרת "ואהבת" (קבוצה החוקרת/מיישמת את הערכים הנגזרים מהמשפט "ואהבת לרעך כמוך"). מפגש שכזה מאפשר למוסס את הקיר הענק שבנינו בין שני השבטים, שני המחנות. וזה באמת עובד: פתאום מתגלה המכנה המשותף האדיר, השאיפות המשותפות והאפשרות ליצור חברה שפויה יותר, שיכולים להתקיים בה מחלוקות - לא בצורה אלימה (פיזית ותודעתית) - אלא מתוך ניסיון ללמוד ולהתקדם לאנשהו, קודם כל ברמה האנושית.

              הדבר נכון לכל מקום שבו קיימות פלגנות וקיצוניות, ולעומתן רצון ליצור מציאות טובה יותר, הרמונית יותר.

              ייתכן מאוד שדרושה לנו מהפכה ברמה הזו - התעוררות קולקטיבית מסיבית להתנהגות הקיצונית שלנו בכל הרמות ולערכים שיאפשרו לנו ליצור תרבות חכמה ואוהבת יותר.

              בעיניי הממשלה/ות שלנו כרגע לא מסוגלות לפעול בשפיות בגלל המתחים האדירים האלו מתחת לפני השטח -- מתחים שכולנו יוצרים.

               

               

              ואהבת

               

               

              מפגשים טובים באמצע - בונים חברה ביחד

              דרג את התוכן:
                18 תגובות   יום ראשון, 6/3/11, 17:19

                החיים הם אתגר
                הם אתגר קולקטיבי
                אנחנו במסע משותף
                יש בחיים אתגרים קשים מדי
                אבל יש גם אתגרים קלים מדי
                החוכמה היא להתמודד עם כל מה שאפשר
                לפחות לשאוף לזה
                רוב האנשים מתמודדים עם כמה שפחות דברים
                זה אולי עדיין הרבה אבל הגישה היא להימנע מכמה שיותר אתגרים
                אבל זה לא הגיוני כי החיים הם אתגר
                הם דרך לבטא ולממש עוד ועוד מהמהות הפנימית והסודית של היקום 
                זה גדול יותר מהרצונות האישיים שלנו
                אבל הרצון הלא-אישי הזה - גם הוא הרצון שלנו
                הוא הרצון הגבוה והעמוק ביותר שלנו

                קישור חסות: ניר גלילי

                דרג את התוכן:
                  29 תגובות   יום שישי , 21/1/11, 21:59

                   

                  התובנות הגדולות של כל האנשים המבריקים, מהעבר ומההווה - למי הן שייכות?


                  תורת היחסות היא של איינשטיין? כוח הכבידה הוא של ניוטון?

                   

                  המנורות בעולם הן של אדיסון? החשמל הוא של ניקולה טסלה?

                  נפש האדם שייכת לפרויד? אלוהים זה פטנט רשום של אברהם אבינו?


                  מה שהשגנו כאנושות שייך לכולנו.
                  מה שהיקום השיג, שייך ליקום.

                  הידע והבורות שבעולם הם של כולנו. כי התהליך הוא אחד, ואנחנו התהליך.

                  יש בזה הרבה חופש, וגם תחושה מיסטית - להתבונן, לא רק על הידע שלי, אלא גם על הקיום שלי כאינדיבידואל - ולא להסיק מזה כלום לגבי עצמי.

                   

                  זאת אי-הידיעה.

                   

                  ולמרות שלא ניתן "לדעת" במובן של ניכוס אישי של ידע, עדיין יש לנו רצון לדעת (דחף החיים).

                  עולה השאלה עבור מי ומה עלינו לגלות, להבין, לדעת, לעשות, לבנות, לחיות...

                  מהו מקור הדחף...

                   

                  מהי הזהות העמוקה שלנו...

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום ראשון, 16/1/11, 01:24

                    הגעתי למסקנה שאני רוצה להפנות את הזרקור יותר אל התרבות.


                    המטרה היא התבוננות עצמית שלנו בעצמנו, אבל הזרקור שמופנה כלפי חוץ - נחוץ.


                    ''תיק מספר 00001 - 16/1/2011
                    מיקי מאוס נגד
                    הארי ג'יימס פוטר 


                    המעורבים: עיתון הארץ, הניו-יורק טיימס וכולנו.

                    הפרטים:
                    באתר הארץ התפרסמה כתבה מתורגמת מה-NYT (בהפרש של שבוע מהמקור).

                    הכתבה עוסקת בהקמת פארקי שעשועים (theme parks) של אולפני יוניברסל שמאמצים את המודל של דיסני. אחד מהם הוקם בפלורידה, שבה קיים פארק של דיסני.

                    כותרת בניו יורק טיימס:
                    A Wizard Rivals Mickey
                    בעברית: מכשף מתחרה במיקי.
                    לחלופין: היריב של מיקי (מאוס) הוא מכשף.

                    כותרת בהארץ (מוצ"ש, כותרת שלישית מלמעלה! מיד אחרי הפגנת האלפים ותגובת רה"מ!): 

                    הכישוף שהכריע את מיקי מאוס
                    תמונה ליד הכותרת: אנשים מחופשים ומחייכים.

                    בפנים -
                    תת כותרת בהארץ
                    :
                    "פארק הארי פוטר בפלורידה שובר את כל השיאים במספר המבקרים, ומסמל את פתיחתו של שלב נוסף במאבק בין אולפני יוניברסל לדיסני."
                    אין תת כותרת ב-NYT


                    תמונה בכתבה:
                    שונה, אבל עם חיוכים בשתי הגרסאות.

                    טקסט ליד התמונה:
                    הארץ: "מבקרים בפארק הארי פוטר. יוניברסל תפסה שליטה."
                    NYT: "קייטלין וארין ורט, משמאל, ואמא שלהם, אמילי, בפארק הארי פוטר, שנפתח לפני מספר חודשים." 

                     
                    ...

                     

                    הארץ:

                    "...נסו לומר זאת לקהל המבקרים העצום שצובא על הקופות..."

                    *לצבוא

                    (פ') להתאסף, להתקהל, להתכנס, להתקבץ, להיוועד, להזדמן יחד; לצאת למלחמה, להסתער, לתקוף, להתנפל

                    ב-NYT מנוסח כך:

                    "people are routinely turned away because of capacity crowds."


                    כלומר, יש צפיפות ואי אפשר להיכנס.

                    קצת פרופורציות מפי מבקר באתר? - החוויה היתה "פשוט מהממת."
                    (-הארץ)


                    בחייך, תן לנו קצת דם...


                    הארץ: "...להצית מחדש את היריבות המקומית בין יוניברסל לדיסני וורלד..."

                    NYT: "it has also ignited Florida’s version of the Jets versus the Giants: a friendly hometown rivalry between Universal and Walt Disney World." 

                    כלומר, יריבות-ידידותית.

                    זריקת מציאות מפי ילדה בת 12: "זה הדבר הכי מדהים שראיתי בחיים". (-הארץ)

                     תגובת דיסני, המותקפת וה"מוכרעת"? "בכירים בדיסני אף הגדירו עצמם כמעריצים. נשיאת דיסני העולמית, מג קרופטון, שסיירה בפארק פוטר, שלחה ברכות לעמיתה ביוניברסל." (-הארץ)

                    מה דעתכם?
                    חשבתי שזו דוגמה חשובה. שלחתי גם לעורכי אתר הארץ.

                    השפה המיליטנטית, הבחירה של הכתבה ומיקומה, התרגום המוגזם -- אני חושב שכל אלו מעידים על עיתון הארץ, על התרבות שלנו - ויתכן מאוד שגם אומרים משהו עלינו בתור בני התרבות הישראלית.


                    זה כמובן נראה לי מאוד לא בריא מבחינה תודעתית-תרבותית.

                    מוזמנים לשלוח ולהפיץ לחבריכם.

                    דרג את התוכן:
                      9 תגובות   יום רביעי, 12/1/11, 01:14

                      רובנו הגדול מתייחס ברצינות מסוימת להכללות הנגזרות מהמונח "ישראלים". אולי הגיע הזמן לקחת את זה צעד נוסף קדימה.


                      מעבר לעיסוק בעניין למטרות שעשוע והפגת מתח, כפי שכולנו נוהגים -

                      האם אנחנו מנסים לחקור ברצינות את התניותינו התרבותיות?


                      אם אנחנו מאמינים שבני תמותה רגילים כמונו הם שצריכים לפעול לשינוי הסטטוס קוו והעולם, אז יש בזה תועלת אדירה. 


                      *   *   *

                       
                      אנחנו מותנים תרבותית, הרבה מעבר למשוער.

                      החלק ה"אישי" בנו קטן משנדמה.

                      שנה את ההתניות, שינית את התרבות.
                       

                      *   *   *


                      פשוט מרתק - המקומות החדשים שאנחנו בקבוצה הישראלית הקטנה (והכמעט סודית) שבודקת את התניותיה האתנוצנטריות/ישראליות ממשיכים לגלות פעם אחר פעם.


                      לפעמים זה מרגיש כמו עמידה על הר געש שנייה לפני התפרצות - במובן החיובי של המילה - כי לתובנות עמוקות כאלו עשויות להיות השלכות מעשיות מרחיקות לכת.


                      לדוגמה - ואני ממשיך לפתח את זה תוך כדי הכתיבה:


                      ההבנה והגילוי של הגאווה הלאומית החריפה שלנו, והעובדה שהיא נוטה לגלוש ליהירות ואגו בלי קשר לזהות/לאום האדם שממול. הניסוח הזה נשען גם על הבחנה של סוציולוג מסוים.


                      חשיפת היחס שלנו לזמן - לך תדע מאיפה זה בא אבל יש לנו כמעט את כל הזמן שבעולם (:
                      בין היתר אולי אנחנו מאמינים שאלוהים יציל אותנו ברגעי האמת. ואנחנו העם הנבחר, אנחנו יכולים לפשל פה ושם אבל תמיד יוצאים מזה. מוות תמיד מפתיע אותנו - זו הוכחה.


                      חשיפת הנחות יסוד שורשיות כמו התפישה של הבעלות על האדמה הזו ותפישת עליונותנו הלאומית-אתנית -- והעובדה שלמרות שהן לא מציקות לנו ביומיום, האמונות האלו עדיין יושבות שם, כובלות אותנו ויוצרות הרבה ממה שבגישה סלחנית יותר אפשר לכנות "אינרציה".


                      אנחנו יודעים מה כבר יכול להיות, אז למה להתאמץ ולנסות לשנות? יותר קל להתמסר לסטטוס קוו, למשל באמצעות ויכוחים והתמכרות לחדשות.


                      אנחנו יודעים יותר טוב מכולם, ובטעות מפרשים את האופטימיות הנצחית שלנו כמוסריות נצחית (ראה עניין המרמרה כמטאפורה וכביטוי של העניין).


                      כל זה אולי נשמע תאורטי, אבל למעשה, כדי לשנות את החוץ (העולם) צריך לשנות את הפנים (את עצמנו). מדובר על דבר אחד בסופו של דבר.

                      דרג את התוכן:
                        8 תגובות   יום שלישי, 4/1/11, 15:44

                        - קריאת חובה -

                         

                        "בארה"ב, כשאומרים למישהו: 'היי, אולי כדאי שתשקול לעבור על X, Y, Z' הכוונה היא: 'אתה צריך לעבור על הדברים האלו, כיוון שאולי יש שם בעיה'. אבל בישראל, הדבר יתפרש פשוט כהצעה והתגובה תהיה 'אני אחשוב על זה אם יהיה לי זמן'."

                         

                        - קריאת רשות -

                        אינטל היא חברה בינלאומית מצליחה שנשענת במידה רבה על פיתוחים ישראליים. מעניין ומרשים בעיניי. בימים אלו אינטל מציגה את יצירת האומנות השנתית שלה (מעבדים שכבר זכו לביקורות טובות) ומפרסמת לכבוד זה ראיון עם רון פרידמן, ישראלי שאחראי על צוותי הפיתוח של אינטל בישראל ובקליפורניה.

                        מתוך כתבה בדה מרקר:


                        כמה קשה היה לשלב את הצוותים מישראל וארה"ב? איך מתמודדים עם הבדלי התרבויות?


                        אני בהחלט חושב שיש הבדלים בין התרבות האמריקאית לישראלית. למשל, בישראל אנו רגילים לדיונים שמתלהטים, בכל נושא. כאן, בישראל, אנו מבינים זאת כ-"איכפת לנו, ולכן אנו מביעים את הרגשות שלנו בפתיחות". וכאשר אנו מתווכחים, זה לא בגלל שאנו רוצים לפגוע במישהו, אלא פשוט כי איכפת לנו.

                        אבל בארה"ב, לפעמים זה עלול להתפרש כ"ויכוח לשם הויכוח". אז אתה צריך לחנך את האנשים בישראל, כמו גם בארה"ב, שהם עשויים להיתקל בהתנהגויות שונות, והם צריכים לפרש זאת בצורה נכונה. אנשים צריכים להיות רגישים לעובדה כי הפירוש יכול להיות שונה.

                        באילו דרכים הצוות האמריקאי עשוי להיות מובן לא נכון?

                        למשל בארה"ב, כשאומרים למישהו: "היי, אולי כדאי שתשקול לעבור על X, Y, Z" הכוונה היא: "אתה צריך לעבור על הדברים האלו, כיוון שאולי יש שם בעיה". אבל בישראל, הדבר יתפרש פשוט כהצעה והתגובה תהיה "אני אחשוב על זה אם יהיה לי זמן".

                         

                        --

                        אני חושב שזה משקף או לפחות נוגע בחלק מההתניות התרבותיות שלנו (מודעות תציל מעבדות).

                        דרג את התוכן:
                          10 תגובות   יום שישי , 31/12/10, 17:17


                          כמה פסקאות של אנדרו כהן שהסבתי ל 17+ משפטים חזקים:

                          1. האמת של הלא־אישי: נקודת מבט על החוויה האנושית שמתעלה, רדיקלית, מעבר לאישי / האגו הנפרד.

                          2. כל היבט מהיבטי חיינו הוא ביטוי של תהליך אוניברסאלי עצום ולא־אישי המתפתח תדיר (לא רק חוויה אישית).

                          3. התהליך הפלאי הזה מתקיים ומתפתח מזה מיליארדי שנים.

                          4. חווייתנו האישית היא רק חלק קטן מהתגלות אינסופית.

                          5. מחשבות ורגשות בתודעה האנושית משקפים מבנים/הרגלים פסיכולוגיים ורגשיים שהתפתחו במשך עשרות אלפי שנים.

                          6. האם זו רק חוויה אישית, או האם זהו ביטוי של תהליך לא אישי?

                          7. יתכן שאתה חש כי כל מחשבותיך ורגשותיך ייחודיים ומיוחדים לך ויתכן שגם אני חש כך כלפי רגשותיי שלי; אך העובדה שאתה חש שזה אישי לך ואני חש שזה אישי לי היא בדיוק אותה הרגשה. 

                          8. אין בכוונתי לומר שאינך מרגיש שהחוויה שלך היא אישית. כוונתי היא, שאפילו חוויית ההרגשה כי מדובר במשהו אישי היא לגמרי לא אישית.

                          9. אתה תהליך. והתהליך שלך הוא חלק קטן מאוד מתהליך הרבה יותר גדול. העז להתמודד עם עובדה זו ותהפוך להיות שקוף לעצמך.

                          10. זהו תהליך חי. והוא מי שאתה. התהליך הזה הוא אתה.

                          11. השינוי בנקודת המבט מאפשר לך להתחיל לראות את תחושת האני שלך עצמך כחלק מההתפתחות העצומה הזו, המתקדמת לעד.

                          12. כשאתה מתחיל לראות הן את האנושיות שלך והן את הפוטנציאל שלך לאנושיות רבה יותר כתוצאה ישירה של התהליך הזה, כחלק בלתי נפרד ממנו ועד כמה שאנחנו יודעים, כביטוי הנעלה ביותר שלו - משמעות היותך בן אנוש מתרחבת כמעט לאינסוף.

                          13. מנקודת מבטו של אלוהים, התפתחותך מעבר לאגו היא עניין דחוף.

                          14. אם אתה מעוניין בהתפתחות התודעה, בהתפתחותו של תהליך הבריאה עצמו, אין לך זמן בלתי-מוגבל כדי להכין את עצמך. לאנרגיה ולתבונה שהתחילו את תהליך הבריאה ממש לא איכפת מהמאבק האישי שלך או מהמאבק האישי שלי.

                          15. הדבר היחידי שמעניין את הדחף הזה, שהוא האני האותנטי שלך עצמך, הוא שתהיה זמין. כאשר אתה זמין, האנרגיה הזו מתחילה לגאות בתוכך ולזרום דרכך.

                          16. כאשר מספיק נתיבים בתוכך לא חסומים עוד על-ידי הפחדים והתשוקות האישיים של האגו, האנרגיה של האני האותנטי הופכת לכוח שמניע אותך.

                          17. זהו תהליך מאוד לא אישי.

                          18. כשאנשים חולקים יחד מצבי תודעה גבוהים, מעבר לאגו האישי, עולם חדש נולד.

                          מקור - אנדרו כהן:
                          האמת של הלא-אישי
                          תהליך לא אישי

                          המלצות:
                          EnlightenNext ישראל בפייסבוק (חדש ומומלץ)
                          אנדרו כהן בשידור חי מיוחד לשנה החדשה (1.1.2011, ב-22:00)

                          שנה טובה לכולם.

                          דרג את התוכן:

                            פיד RSS

                            פרסומת (: