תרבות הפכה לשם נרדף לחוויה, לבילוי. אבל תרבות היא קודם כל המרחב ביני לבינך וזה לא מרחב חיצוני לנו. אנחנו המרחב הזה.

אנחנו גדלים לתוך מרחב תרבותי מעוצב מראש ולכן נראה לנו שהוא חיצוני לנו. אבל המרחב עצמו לא חיצוני. אנחנו התרבות. מה ש"חיצוני" אלו מבנים תרבותיים (חיצוני כי מבנים אפשר להרוס ולבנות).

כשם שהורים מכניסים את ילדיהם תחת קורת גגם הפיזית, הם מכניסים אותם גם תחת קורת גגם התרבותית. ולא רק את ילדיהם - ללא ראייה אינטגרלית (=כל אחד מחזיק בחתיכה מהפאזל), אנשים מנסים להכניס את כל יתר האנשים תחת קורת גגם התרבותית - לטוב או לרע (כפייה דתית, כפייה חילונית וכו').

אני תוצר של בחירותיי האישיות אבל במידה הרבה יותר גדולה אני תוצר של מבנים תרבותיים. מי שאני, משקף את המבנים התרבותיים שגדלתי לתוכם יותר מאשר את נטיותיי האישיות.

לכן, אם אני התרבות ורק אח"כ אדם יחיד - לפני שארצה להיות אדם אחר, ארצה להיות תרבות אחרת... להקים מבנים תרבותיים אחרים, ליצור דרכים אחרות לחבירה משותפת של אנשים.

על מה אני מוכן לקחת אחריות?

על חיים של אחרים? (התשובה הנכונה: כן)

על האושר שלי? (התשובה הנכונה: כן)

על האושר של אחרים? (התשובה הנכונה: כן)

על ההתפתחות שלי? (התשובה הנכונה: כן)

על ההתפתחות של אחרים? (התשובה הנכונה: כן)

רואים איך רמות האומץ והתעוזה הנדרשות עולות עם כל מדרגה?

רק כשמגלים כמה המצב יכול להיות טוב, מגלים כמה הוא לא היה מספיק טוב עד עכשיו.

הגילוי הזה, של כמה המצב יכול להיות טוב, עשוי לעורר תגובה בכמה רמות:

כמיהה לחיוביות שגילינו
    השראה לבטא ולגלם אותה

        מחויבות מוסרית לעשות זאת

האם גיליתם חיוביות שגרמה לכם להגיב בכמיהה / השראה / מחויבות ?

זה יהיה נושא מעניין לדיון

מחשבות - עולות מתוכי.

רגשות - עולים מתוכי.

קיומך כאדם גם הוא קונספקט בתוכן התודעה העולה מתוכי.

קרקע ההוויה היא אני אבל זה אני שהוא גם את וגם אתה. כי אין דבר שאפשר להצביע עליו ולהגיד "זה לא קרקע ההוויה". אני אדם ולא תפוח אבל שתי המחשבות מגיעות מאותו המקום - קרקע ההוויה, ובקרקע ההוויה אין משמעות למחשבות. מנקודת מבטה רק היא קיימת - כמהות (אחת) ולא כתוכן (ריבוי).

היופי הוא שמודעות לקרקע הזו מאפשרת לנשמה להתגלגל בעודה בגוף הזה (:

כן, למה לחכות 80 שנה כדי להתגלגל כמו בשיטה הישנה?

כי מה קורה אחרי שאתה נעלם בוואקום-האינסופי-שמתוכו-הכל-עולה ושמתוכו אתה עצמך מופיע - וחוזר לכאן?

איזה היגיון יהיה בליצור את שיצרת בגילגולך הקודם?

גם אם הטרמינולוגיה מסובכת, הרעיון פשוט ביותר.

קרקע ההוויה פותרת שאלות רבות - מדעיות ואחרות ("מה קדם לאלוהים"?) - אבל כאמור, מבחינתי היופי הוא הפוטנציאל המפתיע לשינוי שהמודעות אל הקרקע הזו מאפשרת. בין היתר כי גילוי קרקע ההוויה חושף את הקשר בין משמעות לבחירה. המשמעות של מחשבות למשל, היא המשמעות שאנחנו בוחרים לתת להן.

ציפור שלחשה כך לחשה:

עד שלא נתנת את הכל, לא נתנת כלום.

כל עוד לא נתנת את הכל, אלוהים בכלל לא ישמע עליך, לא יכיר אותך.

זה קשה, אבל בעצם רק מאתגר. זה קשה, אבל בעצם רק זו האמת. זה קשה, אבל בעצם רק את זה אני רוצה לעשות.

ש: מה זה אומר?איך מתחילים?

ת: עד כמה הכוונה כנה? אם היא באמת כנה, כל השאר טכני.

: מה נשמע?

: על הפנים.

: איך אתה יודע שעל הפנים?

: מה זאת אומרת איך אני יודע?

: אתה מתכוון ברמת התחושות והרגשות?

: אלא מה?!

: תישאל אותי מה נשמע.

: מה נשמע?

: בסדר.

: רק בסדר? איזו מן תשובה זו...

: אוקי, אבל אתה יודע למה התכוונתי ב"בסדר"?

: למה?

: קודם כל - לא לאיכות רגשית, כי הרגשות והתחושות משתנות ללא הרף ואין לנו שליטה על זה.

ב"בסדר" התכוונתי לעמדה שלי כלפי החיים (והרגשות) - וניסיתי לתת לך את האמת. "בסדר" אומר שהעמדה הזו היא בעיקרון חיובית, אם כי אני מכיר בזה שאני יכול לבחור בחיוביות גדולה יותר. אתה מבין - התשובה שלי עצמה היא עניין של בחירה.

--> -->

מה תעדיף?

להיות בגיהינום (נניח שמישהו שם אותך שם) - אבל לדעת מי אתה, מאיפה באת ולאן אתה הולך...

או להיות בגן עדן (נניח שמישהו שם אותך שם) - אבל בשכחה מתמדת לגבי מי אתה, מאיפה באת ולאן אתה הולך
 

ואולי, בעצם, התשובה לשאלה זו היא שקובעת באיזה מהעולמות אתה נמצא?

חידה פילוסופית שכזו.

הזמן נע ונראה שאנחנו נעים איתו. נעים אל העתיד. נעים על ציר הזמן כשם שנעים על ציר המרחב.

האמנם?

מהצד, התנועה קיימת, אבל אפילו מטוס שטס ב-700 קמ"ש - ביחס לעצמו הוא לא זז לשום מקום. תנועה, בין אם במרחב ובין אם בזמן, תמיד קשורה ליחס בין שני דברים או יותר. זה שנע (מרחב+זמן), ביחס לעצמו הוא לא נע כלל (למעשה, ביחס לעצמו, היכן שאין מקום להשוואות, הוא גם מושלם).

אינטלקטואלית, קל להסכים שאנחנו תמיד חיים בהווה, תמיד כאן ועכשיו. הרי אי אפשר באמת לחיות בעתיד או בעבר. ובמילים אחרות - ישנו רק רגע אחד. לפחות במובן מסוים.

אבל מעבר לאינטלקטואלי - ברמת החוויה, ברמת ההוויה, ברמת הנשמה, ברמה של מי שאנחנו. זה כמובן הרבה יותר מעניין.

אמת אחת, כמה נקודות מבט נכונות:

מנקודת מבט הוויתית: מי שאנחנו עכשיו, הוא מי שאנחנו תמיד.

מנקודת מבט הוויתית לא אישית: מי שאנחנו עכשיו, הוא מי שהיקום תמיד.

מנקודת מבט אבולוציונית: מה שאנחנו עושים עכשיו, מעיד על מי שאנחנו. זה מי שאנחנו.

מנקודת מבט אבולוציונית לא אישית: מה שאנחנו עושים עכשיו, מעיד על היקום והאבולוציה עצמם. זה היקום. זאת האבולוציה.

 קרדיט על ההשראה:

1) "There is only one moment–and this moment now always is and could only ever be that one moment. Indeed, when we discover this for ourselves, we will know without any doubt that there never has been anything to wait for–not even the experience of recognizing that there was nothing to wait for! When we see this clearly, we simply stop waiting. And when we stop waiting, everything changes." link

תודה (שעזרת לי לפרוק שקי חול מהאופניים! - ?)

בבקשה

אתה גר כאן?

לא, אני מחכה לחבר, ראיתי שקשה לך אז אמרתי נעזור.
עמאר!!!!
אתה גר כאן?

כן, פה למעלה.

לבד?

כן.

מה??

בן כמה אתה?

אממ.. 26.

אתה נראה קטן.

כן, אני צריך לפתח שרירים בשביל...

אתה רוסי?

לא.

אז מה אתה?

אממ... ההורים שלי מפולין.

פולין? אז מה יש לך לחפש פה?

לא, ההורים שלי... אני נולדתי בארץ.

אה.

יש לך חברה?

לא.

מה?! אתה גר לבד, בלי סקס, בלי חברה, בלי אמא/משפחה?!

אממ.. כן, למה...? ...לפעמים זה קצת משעמם, כן.
בן כמה אתה?

18

לך יש חברה?

ארבע חברות.

וואו (וואו!). זה מקובל אצלכם..?

לא, אני עושה מה שאני רוצה. מי יגיד לי מה לעשות? מי יודע מה אני עושה (מסתכל למעלה).

אה, אתה לא מאמין ב...(מצביע למעלה)?

אני? בטח מאמין. אני אולי הכי מאמין פה. אבל אתה יודע איך זה. יש דברים שאסור לנו... אז אולי הוא יעניש אותי, אולי הוא יזרוק אותי לאש בגיהנו... אבל אתה יודע, איך אפשר בלי סקס, בלי אלכוהול? אתה יודע שאסור לנו סקס.

כן, עד החתונה...

כן.

עמאאר!!!!
לא ראיתי אותך אף פעם.

כן אני לא גר הרבה זמן פה.

כמה זמן.

כמה חודשים... שלושה חודשים.

איפה גרת קודם?

לוד.

לוד!!?? (!!??).

כן, למה?

כל המשפחה שלי בלוד. יש לי דודים ואחים שם.

מכיר גני יער?

בטח, אני מכיר שם את אימאן, אתה מכיר אותה?

לא (מה זה אומר עליי?).

מכיר את שכונת הפשע ליד הרכבת?

כן, שכונת הרכבת.

אתה לא מפחד להסתובב שם?

רק עובר שם ברחוב הראשי, לא בסמטאו...

יש שם מקומות שאפילו אני לא יכול להיכנס לשם.

כן, הרבה בלאגן הולך שם, אה.

כן.

בכמה קנית את האופניים האלו?

1300 ש"ח (אני נדיב מדי במידע?)

1300?!? (?!) היית בא אליי הייתי נותן לך במאה שקל.

100 שקל??

כן, חדש, עם קבלה, אחריות, הכל.

מה, גנוב?

מה פתאום, מקורי, אורגינל.

מוזר (!)

-אתה יודע שיפו זה מקום מסוכן.

אממ..

אם היית יודע מה קורה פה לא היית רוצה לגור פה.

באמת?

חבל לך על הזמן איזה דברים הולכים פה...

(הוא מצליח להפחיד אותי או שרק נדמה לי?)

כן, אני שומע לפעמים בחדשות...

לא, הרוב לא אומרים בחדשות.

באמת?

באמת, יש רצח ועניינים.

עמאאר!!!!

בשביל מה אתה צריך את השקי חול?

האמת? אני רוצה לעשות כושר איתם במדרגות.

מה? ..וואלה - ראש טוב... זה ראש חכם ...

יש לך 100 שקל?

( אה?)

בשביל מה?

עזוב בשביל מה. אני שואל, יש לך מאה שקל עליך?

(אה?) ... כן.

יש פה חדר כושר בכולה מאה שקל בחודש. עדיף לך מלרדת ולעלות עם זה.

(שיוו) כן אני יודע, אבל יש שם מליון אנשים.

לא, תבוא בערב, אין הרבה אנשים, אף אחד לא ייגע בך. אני כל הזמן הולך בערב.

וואלה.

טוב.. תודה. איך קוראים לך?

עמר.

נעים מאוד, יאיר.

נעים מאוד.

להתראות

ביי

טביעת רגל אגולוגית היא ניסיון לכמת ולהגדיר כמדד את הזמן, הכסף וכל משאב - אנושי או אחר הנדרש על מנת לספק את הצרכים ולקלוט את חומרי הפסולת של אגו בעל אורח חיים נתון.

 בקרוב בוויקיפדיה!

".People will be pushed by their pain, until their vision pulls them"

מה דעתכם?

להבנתי, הכאב קצת דומה לדלק במכונית. הוא יכול להניע אותך, אבל רק עד הגבול ולא ממש רחוק. לעומתו, חזון יכול לגרום לדברים לרחף באוויר, גם מעבר לגבולות. נכון?

אני מפתח את ההרגל של לבחון איזה מהשניים מניע אותי בכל בחירה שאני עושה. אם אני מזהה איפה בחרתי להגיב מתוך כאב בזמן שיכולתי להגיב מתוך חיבור לחזון ("במקרה שלי": פיתוח התודעה), יש לי אפשרות ללמוד ולהשתפר.

המשפט נאמר במקור ע"י הכומר האמריקאי החכם והפופולרי, מייקל בקווית' (אני עדיין מנסה לתרגם את זה במדויק...).