פוסטים פופולאריים
-
השכרת כיסאות ושולחנות - המלצה חמה
13/9/17 | 2544 צפיות
-
נישואים אזרחיים בישראל - מידע שימושי
16/6/18 | 718 צפיות
-
שלום למסכות ולדעתנות
5/8/11 | 500 צפיות
תכנים אחרונים
על הנושא הזה, לכאורה, ברמה הפילוסופית אין לי הרבה מה להוסיף על הפוסטים הקיימים שלי.
אבל
כשאני מקשיב לקולות שבתוכי, לקולות שהם אני, אני יכול לראות שהם מתחלקים לשתי קבוצות -- כך שכדי לפשט את התמונה ניתן לומר שבעצם מדובר בשני קולות (ואחד שמקשיב!).
מעניין כמה קולות אתם שומעים בתוככם (מוזמנים לבדוק).
נכון, זה עשוי להישמע מוזר -- קולות, שמיעת קולות... רק משוגעים שומעים קולות?
אז זהו, שכבני אדם, ניתנה לנו המתנה, שמבדילה אותנו מיתר בעלי החיים - המתנה היא שאנחנו "שומעים" את עצמנו; אנחנו "רואים" את עצמנו (לעומת בע"ח אחרים - שהם אמנם מודעים במידה כזו או אחרת לעולם ה"חיצוני" וה"פנימי" אבל מבלי שיש להם יכולת לראות את עצמם, גוף ונפש, כדבר העומד בפני עצמו).
ובמקרה הזה, בסופו של דבר, אלו למעשה לא שני "קולות", אלא שני דחפים.
עוד קצת על שני ה"קולות" שבי?
בקצרה: אחד מהם אומר: "תעשה רק מה שעשית אתמול, שלשום ולפני שנה - ותעשה שזה ירגיש כמו משהו חדש!".
שני אומר: "תעשה משהו שמעולם לא עשית - גם אם זה ירגיש כמו משהו ישן!".
(זה אולי לא נשמע לגמרי הגיוני אבל ברמת החוויה זה כן).
התחושה המלווה את קולו של הראשון היא הרבה פעמים תחושה של חוסר אונים ויאוש - ומקסימום רצון להפוך את היאוש לנוח.
התחושה המלווה את הקול השני היא תחושה של הליכה אל הלא-ידוע; צניחה חופשית; הליכה לפני העדר, הליכה בחזית; התרגשות; פרפרים בבטן אולי.
ה"בעיה" מתחילה כשמקשיבים לקול הלא נכון - ומרוב שמקשיבים לו - הוא נהפך לקול היחיד וה"נכון".
תודה על הקריאה (והתגובות...). |
לא אני העלתי את השאלה, אבל תודו שהיא מעניינת... בכל אופן, כפי שהתבקשתי להודיע, כולכן וכולכם מוזמנים ל-"סדרת הרצאות + סרט" בסינמטק ת"א בנושא התפתחות של נשים. הנה התוכן והלו"ז המתוכנן:
מה באמת רוצה אישה? בהנחיית רות גולן רות גולן היא פסיכואנליטיקאית, משוררת, מחברת הספר "אהבת הפסיכואנליזה", חברה בארגון EnlightenNext המוקדש להתפתחות התודעה והתרבות.
הקולנוע לא מרבה לעסוק בתהליכי התפתחות וצמיחה של גיבוריו, ועל אחת כמה וכמה - של גיבורותיו. ברוב הסרטים, גם סרטי המסע, הפתרון לקונפליקטים ולמצבי המצוקה אליהם נקלעים הגיבורים או הגיבורות הוא בד"כ אהבה רומנטית וזוגיות (מאושרת כביכול), ואם לא זה אז מוות או השלמה עם הקיים. בסדרה הנוכחית ננסה לבחון אפשרויות אחרות, של התפתחות וצמיחה אישית, הנפתחות בפני נשים. הסרטים בהם נדון חותרים תחת המיתוס של הפתרון הנשי באהבה רומנטית וזוגיות ומציעים אפשרויות בחירה אחרות של הגשמה וחיים משמעותיים.
המחיר עבור הסדרה כולה: 90 ₪, המחיר עבור מפגש 40 ₪, מנויי הסינמטק נכנסים ללא תשלום. מכירת כרטיסים בסינמטק ת"א. 03-6060800
מפגש ראשון יום ו' ה- 3/4/09 10:00-13:00 אהבה וזוגיות: הבטחת האושר נראה כאילו ה"אלוהים" של תקופתנו הוא המימוש הרומנטי: אהבה, חתונה, משפחה, נתפסים כנוסחת האושר. כשהעוצמה הכבירה והמהממת של הדחף המיני מושלכת על המיתוס התרבותי שבן- או בת-הזוג המושלמים יעניקו לנו אושר, קל לראות מדוע כה רבים מאיתנו יוצאים מאיזון בתחום הזה של חיינו. נשים רבות שבויות עדיין בחיפוש הנואש אחר האושר שיביא להם בן הזוג ה"מתאים". לשם כך הן מוכנות להקריב את חופש הבחירה והשליטה על חייהן. האם אפשר אחרת? יוקרן הסרט: חתונתה של מיוריאל
מפגש שני יום ו' 17/4/09 10:00-13:00 חדר משלה במפגש זה נארח את הסופרת שרה שילה, מחברת הספר "שום גמדים לא יבואו". שרה תדבר על המסע ההתפתחותי שעוברת הגיבורה בגיבוש הרצון שלה, הבנת הייחוד שלה וזהותה כיוצרת.
מפגש שלישי יום ו' 1/5/09 10:00-13:00 כן, אנחנו יכולות במפגש זה נארח את יעל טריידל, מנחת קבוצות, תלמידתו של המורה והפילוסוף אנדרו כהן. פמיניזם לאן? האם פמיניזם עוד רלוונטי בתקופתנו? ואם כן, מה אנחנו רוצות להשיג? משחרור מכבלים חיצוניים לשחרור מכבלים פנימיים. נשים במערב היום נהנות משוויון הזדמנויות על פי החוק כפי שלא היה מזה עשרות אלפי שנים. האם אנחנו באמת רואות את עצמנו שוות בזכויותינו וגם בחובותינו? מהי דמות האישה איתה אנחנו מזדהות? בדיון המקדים לסרט נסקור את המאבק שהביא אותנו הלום ובמשמעות החדשה והמרגשת של פמיניזם היום. יוקרן הסרט: מלאכיות מברזל
|
קחו גז מימן, הניחו אותו לנפשו, והוא יהפוך לשיחי ורדים, לג'ירפות ולבני-אדם. "גז המימן הוא חסר ריח וחסר צבע, והדעה הקדומה של התרבות המערבית גורסת שהוא סתם חומר. אין בו שום דבר מעניין. אבל אם אתם לוקחים מימן, עוזבים אותו במנוחה והוא הופך לבן אדם, זו פיסת מידע מעניינת ביותר." (מתוך: התעוררות לסיפור היקום: ראיון עם בריאן סווים). ! |
בשביל מלחמה מספיק צד אחד ?
בשביל מלחמה מספיק צד אחד ?
בשביל מלחמה מספיק צד אחד ?
בשביל מלחמה מספיק צד אחד ?
בשביל מלחמה מספיק צד אחד ?
בשביל שלום צריך שני צדדים ?
בשביל שלום צריך שני צדדים ?
בשביל שלום צריך שני צדדים ?
בשביל שלום צריך שני צדדים ?
בשביל שלום צריך שני צדדים ?
כמה צדדים יש לשלום?
כמה צדדים יש לאהבה?
ותודה לשר הביטחון שלנו שמספק לנו חומר למחשבה (בצורה של אמירות נחרצות - ודי פשטניות). |
מי שמכיר את הפוסטים שלי יודע שאני לא נוהג לעשות כאן פירסומות...
לעומת זאת, מה שאני כן משתדל לעשות, זה להביא לכאן את הפרספקטיבה הגדולה ביותר שאני יכול לגייס... לשמחתי אני מגלה שהרבה פעמים מתפתחים כאן דיונים מעמיקים ומעניינים למדי - כמובן שזה בזכות מה שכל אחד מהשתתפים מביא עימו (הזדמנות טובה להודות לכם).
אבל מה בעצם כל אחד מביא עימו? מניח שתסכימו איתי שמה שהופך דיון לדיון טוב זה לא איכות הידע, כמו שזו רמת התודעה של כל אחד מהמשתתפים. רמת תודעה? בשבילי זה אומר איכות ההקשבה, יכולת ההכלה של דעות מרובות, המניע להשתתפות - ובעצם זה יורד לעומק, לשאלה של זהות (מי אני ולשם מה אני פה).
לעניות דעתי, אם מתבוננים טוב בתקשורת בין אנשים (כאן או בחיים האמיתיים) מגלים שמה שדרוש כיום בעולם היקר והמתפתח שלנו זה בעצם תודעה חדשה, גישה חדשה, פרספקטיבה גדולה - לא רק כדי לחבר את הידע שצברנו עד כה בצורה הגיונית, זה גם זה, אבל בעיקר כדי לאפשר לנו להפוך מ"צרכנים" ל"יצרנים" ולהשתתף באופן פעיל בעיצוב העולם שבו אנו חיים - משימה אינסופית ומרגשת.
אז כן, העולם מלא בקורסים ובסדנאות, אבל בתוך כל הים הזה, יש דברים שמכוונים ישירות ליצירת תודעה חדשה ותרבות חדשה - ובתור אחד מאמין שזה כיוון חשוב והכרחי, אם לא החשוב ביותר, כל שנותר לי הוא להמליץ על קורס ייחודי שכזה: יצר – יצירה – יוצר
תבלו. |
| בתרגום חופשי: הסיכוי הקטן והיחיד לשלום היום הוא אותו הסיכוי מלפני הפלישה לעזה: המדינות הערביות המתונות, אירופה, ארה"ב, ובעיקר, ישראל, מוכרחות לעזור לאויב החמאס, לפת"ח, להכין את הגדה המערבית לעצמאות אמיתית, ואז לקוות שתושבי עזה, שהרבה מהם אינם רוחשים אהדה לחמאס, יראו את הגדה המערבית כאלטרנטיבה לחזון העלוב של חסן נסראללה וניזאר ריאן [בכיר בחמאס]. המקור: The only small chance for peace today is the same chance that existed before the Gaza invasion: The moderate Arab states, Europe, the United States and, mainly, Israel, must help Hamas’s enemy, Fatah, prepare the West Bank for real freedom, and then hope that the people of Gaza, vast numbers of whom are unsympathetic to Hamas, see the West Bank as an alternative to the squalid vision of Hassan Nasrallah and Nizar Rayyan. מה דעתכם? פתחתי דיון מקביל בק. אקטואליה. |
חשבתי על זה שיש בערך 1001 תשובות לשאלה החשובה: (ולמרות שאני לא באמת בקיא בכל הפרטים הקטנים של ההיסטוריה):
אפשר לומר... |
(תגובה שכתבתי בדיון כלשהו בקהילת אקטואליה):
אינרציה חשיבתית היא אכן מגרעה ידועה של בני האדם (ז"א של כולנו). המחיר שאנשים - אפילו בתרבות של היום - נדרשים לשלם על תנועה בין תפישות עולם הוא עצום -- נניח שפלוני מחליט להתאסלם / לחזור בתשובה / לחזור בשאלה / ללמוד קוסמולוגיה / לנסוע להודו - על כל אלו הוא עלול לשלם מחיר אישי גדול מאוד - האנשים הקרובים אליו עלולים להפנות לו עורף, משום שהחברה שלנו שמה דגש גדול על סטטוס ועל "כבוד" ועל "מי צודק". באווירה שכזו כמובן שקשה לבחון דברים לעומק בצורה מאוזנת כי קשה לוותר על תחושת הביטחון שהרעיונות המוכרים לך מסבים לך - בלעדיהם אתה עלול פתאום להרגיש כמו כבשה תועה ובודדה - וזה מחיר כבד - רק חלוצים מוכנים לשלם את המחיר הזה (ואפילו בשמחה).  |
תראו מה יש לתושבת אחת משדרות לומר
מומלץ לכל מי שחושב שזו מלחמה צודקת. |
