ידעתי , ידעתי שזה יבוא. התחושה בקצות העצבים ישבה לה וצפתה ממש מעל המצח , שם במרכז. האפרוריות של השמיים, תחושת סוף העולם שהובילו הרוחות. חלקלקות הנסיעה וקושי השליטה במפלצת שלי לא בישרו טובות. קודם הגלגל הקדמי ושניה לאחריו הגלגל האחורי. הרכיבה הפכה נתונה לשליטתו של אחר, גדול יותר.
ואז זה קרה, מעורפלות ההכרה ואיתה חדות הידיעה, הנחיתה הצידה ודממה.
ריח דלק באוויר..צפצוף מכוניות מאחד הצדדים, המפלצת שלי שכבה לה על הצד מגנה עלי מפגיעה.
חילצתי אותה ממרכז הגורל והעברתי אותה לחוף מבטחים. בדקתי את כל אבריה לראות האם לא נפגעה. נשמתי לרווחה. אך היא לא נשמה. להחזיר נשימה.
זמן מה עבר והיא חזרה אלי. נושמת, מפהקת, מרעישה ובועטת. ליטפתי אותה והובלתי אותה חזרה למרומה האפל.