כדי לשנות את המציאות הישראלית צריך לנקוט בגישה חדשה: להוציא את המפלגות אל מחוץ לחוק מאחר והן אבות הסיאוב החברתי-מדיני-ופוליטי

את המשפט המשמש ככותרת כתב אלברט אינשטיין. אם כך, נחוצים בדחיפות אופני חשיבה חדשים, אחרים בתכלית מאלה שהכרנו. היעד המרכזי בדרך לשינוי הוא טיפול יסודי בשיטת הייצוג הנהוגה אצלנו ובדמוקרטיות אחרות, השיטה הרב-מפלגתית. עלינו להגות אפשרויות חדשות לשיטת הבחירה והייצוג הפוליטי. למדנו על בשרנו כי אין זה ממש משנה מי המפלגה השלטת - השחיתות, הסיאוב וחוסר אימון הציבור - המחדלים והציניות, ההידבקות לשררה, כבשו שיאים של בלי בושה ובלי חרפה וחרטה: לא הפוליטיקאים הם שצריכים לעשות חשבון נפש אלא בעיקר הבוחרים, שכנראה, אם באמת היו הולכים על פי צו מצפונם היו מטילים ביום הבחירות בהמוניהם פתקים לבנים.
לטובת ההווה והעתיד, נחוץ לנו ראשית ניקוי אורוות. האופן היחיד לדעתי בו באמת נוכל לשנות את המציאות הוא באמצעות פירוק והוצאת המפלגות אל מחוץ לחוק והסבת הבחירה מתנועות-ומפלגות לבחירה באישים, באנשים עצמאיים שאינם כפופים לא לאידיאולוגיות משותפות ולא לאדמניסטרציה משותפת, ולא לשום צורה המבוססת על שיטה של "שמור לי ואשמור לך" במילים אחרות: יש להוציא את המפלגות אל מחוץ לחוק ולהשתית את הבחירות על מועמדים חפים מהתחייבויות לפעילים ולמושכי חוטים, לנדבנים ולאספני קולות.

כך גם, אני משוכנע כי עלינו לדאוג לסתימת כול הפרצות ולחקיקת חוקים נוקשים, שיאסרו על כל המתמודדים ליטול תרומות ואפילו להשתמש בכספם הפרטי לקידום בחירתם. הדמוקרטיה אינה צריכה לסבול העדפה-מקלקלת, המאפשרת יתרון ברור לבעלי הממון – או לכאלו הקרובים לבעלי ההון ועל כל מתמודד ומתמודד לקבל משאבים זהים לחלוטין אך ורק מהקופה הציבורית.

החיבור בין הון לשלטון מרוקן את הדמוקרטיה מכל נכסיה ושולל את עצם מהותה. הדרך היחידה הנראית בעליל לשינוי המפה והחיים הציבוריים בישראל, טמונה בניתוק המוסרות בין ההנהגה לבין רוקחי הדילים המהווים כיום את עמוד השדרה של כל מפלגה – אשר בבוא היום פודים את השטר בתמורה למינויים פוליטיים. המפלגות הן אבות הסיאוב הפוליטי.

עלינו לשוב ולעשות אבחנה ברורה בין עסקנות להנהגה, בין תפישה סקטוריאלית צרה לראיה רחבה. עלינו לאפשר להנהגה להנהיג ולפעול באנרגיה מלאה לטובת האינטרס הממלכתי במקום האנרגיה המושקעת לריק לטובת שרידות-תוך-מפלגתית וכיבוי דליקות בין שותפות קואליציוניות.

אכן, בסופו של עניין כל שיטה לא תהיה נקיה לגמרי מחולשות אנוש, אך יחד עם זאת אני סבור, כי פירוק המפלגות והוצאתן אל מחוץ לחוק הוא מהלך מוצדק, עתיר סיכויים, שלשם השגתו גם לגיטימי אם תקום התארגנות שתבקש לכפותו על הפוליטיקה הישראלית – תוך אולטימטום מצד כלל המצביעים בבחירות, שאי מימוש ויישום השיטה לאלתר, יגרור תגובה אזרחית המונית של הטלת פתקים לבנים בקלפיות ביום בחירות.

כך או אחרת, ללא הכרה שאי אפשר לפתור בעיות יסוד באותה הדרך בה הן נוצרו, לא יתכן למצוא פתרונות ומוצא מהסבך בו אנו נתונים.