כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    תגובות אחרונות

    תכנים אחרונים

    2 תגובות   יום חמישי, 28/9/17, 23:09

     

    ''

    1

      

    זאת אני, שלאמס
    עיני חומות, תלתלי שחורים 
    אגודת סרטים 
    פסים על ראשי 
    קמה וגם ניצבת.

     

    2

     
    הורי מאחור, נועצים בליבי

    עין מתרחבת



    3

     

    ליזה משחילה את ראשה
    המתולתל בין הגו למרפק
    מרחיקה את זרועי ממותני
    מחייכת בלובן שיניה 
    התותבות כמו ביום 

    שבו צפה ועלתה 
    מאפלת חדר המדרגות
    חמושה בזוהר שיניה החדשות 
    חורצת אלי חיוך לבן, מאושרת

    חודש  אחרי זה עלינו ארצה

     

    על הישורת, ליד דלת 
    האלון הכבדה שהגנה על ביתנו
    גבי אל החלון הפונה לחצר
    קפאו השמים בעורפי.



    4

    שלום אלכסנדר הנעלם
    מזמר מגרוני  על עץ  
    תפוחים 
    בבוסתן מבכיר

    אומר בקול גדול
    'כל נדרי' ו'נתנה תוקף'
    כנגד חברו העונה לו
    ב'נעילה'

    נשמתו הזכה
    נפוחה מרעב וכינים
    כמזוזה קבועה 
    בשמי קזחסטן

    אמי סיפרה  הכל

      


    5

    את כל העולם הגישה לי
    בסלסילות קש קטנטנות 
    הביאה מן השוק בוורוצלב
    חמאה וגבינה עשויים פיתוחים

    עטופים בעלי שרך, ריחם 
    עוד שורה באפי,
    לא מגעגועים לילדות רעה,
    אלא לחסד העשב שבין עצי היער



    5


    אביך מחייך מפניך
    אחיך, ייבדל לחיים ארוכים
    רצה לזרוק אותך
    מן החלון
    אמרתי לו: " זה אבא"
    ישב לצידך 
    לא נתן לאף אחד להתקרב 


    6


    שאר המשפחה מאחור
    אדמת פולניה, טפו שתישרף
    בלעה את כולם
    אבא שלך אמר לי
    ליזה תשמרי את הפנינים 
    אולי נצטרך לברוח

    רצחו אותו דווקא 
    כשהתחיל להיות 
    כל כך טוב
    שתישרף אדמת פולניה השחורה 
    גם אחרי המלחמה לא נתנו שם לחיות

    שלאמס זוכרת  הכל

    שלאמס יודעת



    כבר העליתי, לפני שנים, את הטקסט בשינויים קלים ואת הרישום העליתי בפוסט הקודם אך רק עכשיו הבנתי שהרישום שייך לטקסט הזה שכתבתי כבר לפי יותר מ 10 שנים. הוא מתקשר אצלי ליום הכיפורים ולסיפור שסיפרה לי אימי על אבי, ברוסיה, ביום הכיפורים. בטקסט הזה אני כל הזמן משנה מלים , מזיזה פסיקים מוחקת , גם נקודות

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום רביעי, 20/9/17, 01:26

      ''

       

      לולא קראתי השבוע מאמר המציע שלא להרבות בהתנצלויות הייתי מתנצלת על שלא עמדתי בדיבורי לפרסם פוסט בקפה, בכל יום ראשון. גם לא אתנצל על יהירותי שמשתמעת מדברי הראשונים המסגירים את ההנחה שחלפה במוחי שיש מי שציפה לפוסט זה והתאכזב כשלא עלה כי חש בחסרונו    .

      תובנה זו שגרמה לי לפקפק באפשרות שיש מי שהשגיח בהעדר פוסט יום א' שלי עלתה בדעתי לפני מספר דקות ונדחקה לשורות הראשונות לפני הדבר שהטריד אותי ממוצאי יום א' כאשר התברר לי ששוב לא עמדתי בהבטחתי ובמקום לכתוב פוסט צפיתי בסידרה בריטית (משנות ה 80 - 90) על פי אגטה כריסטי    .  

      שוב הסתבר לי שאי אפשר לסמוך על המילה שלי וכבר אמרתי לעצמי לא פעם שלא להתחייב כי אני יודעת שלא אחת לא אעמוד בדיבורי ודבר זה מצער אותי. אמנם כבר למדתי להמעיט בהתחייבויות אך לעתים, בעיקר במצב רוח עליז ונרגש נפלטות לי הבטחות והתחייבויות שלא אעמוד בהן. לצערי, הדבר מצער ומבייש אותי, גורם לי לרגשי אשם אך כבת לאם פולניה, שמשחר ילדותה תירגלה תפקוד יעיל בתוך סביבה מאשימה ונוזפת למדתי שקל לי יותר לחוש אשמה מאשר לעמוד בהבטחה גם טבעי הקפריזי והעצל טרם לכך.

      \בשונה מאמי שהיטיבה להתנער מהבטחות, אינני מסוגלת להיפטר מתחושת אי נוחות המתלווה לאי עמידה בהתחיבויות. אמי לא הבינה מעולם את תקפות הטענה המקופלת ב" אבל אמרת ש". בתגובה הייתה מביטה בי בהשתוממות כשהיא פולטת : "אז אמרתי". בזמנו, לא הבנתי את החכמה בחוסר העמידה מאחורי הדברים שאתה אומר, את הברכה בהעדר הכבוד לעצמך ולהבטחותיך. לצערי, גם היום אני נופלת למלכודת החשיבה הבורגנית הכוללת סט רחב של התחיבויות, הפרות ורגשי אשם אלא שהיום אני מסוגלת להסתכל על כך כעל בדיחה ואפילו גרוטסקה

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שני, 11/9/17, 02:48

        ''

        הקשבתי, הערב, לנובלה "מאישה לשועלה" מאת דיויד גארנט (icast). האמנתי לדיווח, משוכנעת שהדברים אכן התרחשו כפי שסופרו, במקום ובזמן שאליו כוון הקורא או שקרו במוחו של הגיבור ואולי בתודעתם של השכנים.

         

        כשתמה הקריאה אמרתי לעצמי שהאזנתי לסיפור נפלא (לפי הכתוב משך הנובלה 02:40:57), התכוונתי להמליץ עליו לחברי אלא שאז הבחנתי ב'אחרית דבר' שאותה חשבתי לחלק מהנובלה אך הסתבר לי שזו פרשנות מלומדת על הנובלה. קצת פרויד, קצת יונג ופרטים ביוגרפים על הסופר, ציטוטים ואיזכורים מלומדים של יוצרים נוספים עד שחמק ממני הסיפור ונמחק הפלא מעיני ובמקומו נמלא מוחי במונחים פסיכולוגיסטים

         

        ''

         

         היום מצאתי, בפיסבוק, פרשנות על הספר.  אני מצרפת אותה כאן למרות שאני מציעה לקרוא את הנובלה כהוויתה ולא כאלגוריה 

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום שני, 4/9/17, 01:23

          שמועה מהלכת לה ברחבי הרשת שחס וחלילה ייסגר הקפה היפה. נדמה לי שזה קשור איכשהו ליחסי הארץ -דה מרקר. 

          אני מקווה שזה לא באשמתי

           

           

          ''

           

          צומת שדרות בן גוריון/ השלום, באר שבע. תצלום רב חשיפות, על פילם. מצלמה מכנית

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום ראשון, 27/8/17, 22:17

            לפני כשבועיים, כשחזרתי לכתוב בקפה, החלטתי להעלות פוסט בכל יום ראשון. בשבוע שעבר לא עמדתי בהחלטתי והעליתי את הפוסט ביום שני. הפעם, כחלק משינוי מקווה בהתנהלותי, אני מתכוונת לעמוד בהחלטתי למרות שאתמול, לאחר שעות עבודה רבות שכללו צילום ועיבוד הצילום הנבחר במחשב, בכוונה להשתמש בו ליצירת גירסה נוספת של הר שמח, התחיל עצב שמתחת לעין שמאל לקפוץ ואני התחלתי לקרוץ ללא הפסקה. כל כך נבהלתי עד הפסקתי כל פעילות במחשב וגם היום אני ניזהרת ומשתדלת שלא לעייף את עיני. אסתפק בצרוף הגירסה החדשה מאתמול, שהודפסה היום בצרוף פרט שבו עיקר השינוי .

             

            אולי אכתוב את הדברים שרציתי לומר בפוסט של היום בשבוע הבא ואולי, יהיו לי נושאים אחרים. 

             

             

            ''
             

            דרג את התוכן:
              7 תגובות   יום רביעי, 23/8/17, 13:50

              ''

              ליד העבודה שלי בתערוכה 929 , בעקבות לימוד ספר תהילים. צילמה דניאלה מלר

               

              ''

               

               

               

               

               

              לשמחתי, בהזמנה לתערוכה השתשו בפרט מתוך אחת העבודות שהכנתי לתערוכה

               

               

              למטה תצלום העבודה שאני מקוה להציג בתערוכה עצמה

              180/100 סמ' מודפס על קאנווס בנוסף לצביעה ידנית. הדפסתי ואחרי זה המשכתי לעבוד בבית על העבודה למרות שאנימנסה להפסיק אך מתקשה בכך. אני מתיחס לעבודה כאל סוג של קולאז' וזה מאפשר לי חופש חומרים, טכניקות או סגנונות באותה 
              בעבודה זאת השתמשתי בצילוצים שנעשו בטכניקות צילום שונות; צילום בפילם במספר חשיפות,צילום במצלמה דיגטלית.בנוסף לעיבוד התצלומים אני גם משלבת ציור במחשב .כאמור,  לאחר מכן, לאחר שההעבודה הודפסה על קנוואס המשכתי ועבדתי על הציור בחומרים שונים. זו העבודה בגירסתה האחרונה .

               

               

               

              ''

              דרג את התוכן:
                12 תגובות   יום שני, 21/8/17, 03:52

                ''

                 

                כמו אחשווראש ששנתו נדדה וביקש שיקראו לפניו את ספר הזיכרונות (*1) כך אני, ששנתי רחוקה ממני, חזרתי לקרוא בפוסטים שכתבתי בעבר, בקפה. התחלתי במה שחשבתי לפוסט הראשון ועברתי לפוסט שאכן היה הראשון וממנו לפוסט שבמהלכו נזכרתי באחשווראש. לא בשל תוכנו נזכרתי אלא מפני שהבחנתי שהמועקה שרבצה על ליבי בשעות הערב נמוגה במהלך הקריאה.

                 

                אמנם, כעת, כשאני כותבת על כך, צץ ועלה רמז קלוש לאותו רגש מר שהטריד אותי כל היום אך כעת אני מפקפקת בתקפותו ולראשונה,היום, נזכרת שליקוי ירח מלא מתרגש עלינו וכבת סרטן הוזהרתי מפני ההשלכות של אירוע קוסמי זה. 


                הערב, לפני ששקעתי בקריאת פוסטים מלפני עשר שנים שבאחד מהם, הראשון בקפה, גיליתי שגם אז כמו היום קיוויתי לישון יותר בשעות הלילה כדי לחוות יותר שעות אור, חזרתי וחשבתי על ביטויי אהבה ביצירה שלי שבמבט מקיף עוסקת בעיקר בהעדרה, בקושי לאהוב ובו זמנית בגעגועים לאהבה מכילה. לאהבה בנעלי בית נוחות ולקבלה ללא תנאי, שלא אדאג ולא אפחד מפני עינו הרעה של האוהב השופט, המודד, המעריך לשבט או לחסד. 


                לרגע, אני מרגישה נבוכה מהשימוש ב"מכילה" ואיני מבינה כיצד התגלשה לה מידי והתיישבה בטקסט זה שהרי עד כה ביטאתי אותה בבוז מסוים והתייחסתי אליה כאל עוד המצאה בשפת התקינות הפוליטית השנואה עלי אך הלילה, תוך כדי כתיבה, הבנתי שכאשר השתמשתי בה רמזתי לתקוותי הילדותית להכלה של האוהב. התעלמתי מהאפשרות שמה שפורח בליל ירח מלא ייעצם עם בוקר.


                 איני מבקשת להכיל את האחר אלא שאחר זה, יכיל אותי ואילו אני אסתפק בלהכיל את עצמי ואת היצירה שלי בעודי אוהבת אותו. אין כאהבה להזין יצירה. אולי טעיתי כשטענתי שמפריזים בערכה של האהבה

                 

                ''

                 

                סוף טוב, הכל טוב

                 

                ''

                 

                                            לחץ על התמונות להגדלה

                 

                 


                הערות :


                *1.

                 (אסתר א א). ... "באחד הלילות, נדדה שנתו של המלך והוא ציווה לקרוא לפניו את ספר הזכרונות, שם היה כתוב כי מרדכי ."..

                 

                נ.ב: רציתי לכתוב שברגע זה אני מפסיקה לערוך את הפוסט אך כתבתי "ברגע זה אני מפסיקה לערוף את הפוסט" . כנראה 'התת מודע' שלי לא מרוצה מההשתלטות העוינת של ה'איד' החוזר ומשנה. 

                דרג את התוכן:
                  8 תגובות   יום ראשון, 13/8/17, 14:40

                  ''

                   

                  ואם ישאלו אותי מניין שאבתי את יצירתי אומר שהפחים שמול חלונות דירתי, לדורותיהם ולצורותיהם המגוונות, מניעים את יצירתי. הם המוזה והם הפצע שמימנו אני שואבת(*1). העבודות כאן הן חלק מסידרה שבה התחלתי לפני שנים רבות. ככה זה אצלי. היפראקטיבית איטית. אוקסימורון כמהות אנושית, אם זה מה שאני. צץ בדעתי "אדם כחציר"(*2). לא זה נדמה שזה משהו שקראתי או שמעתי. האם זה מהתנ"ך או אולי משיר? עוד רגע אחפש בגוגל אך תחילה אצרף עוד התמונה. עלי להיות משימתית ולהשלים מהלכים שהתחלתי ולא להתרוצץ אחרי כל מחשבה שחולפת בראשי. 

                   

                  אני ממהרת לשמור את הפוסט. בימי נסיגת מרקורי חייבים להיות מרוכזים ושיטתיים כדי למנוע שיכחות ותקלות. אתמול, למשל, שכחתי בתנור ירקות שורש שאפיתי ורק הבוקר, כשרציתי לחמם משהו, גיליתי אותם. כך גם קרה לי עם חצילים ואפילו עם עוגיות שוקלד. גם שכחתי שאתמול העליתי עבודה בקפה, לגלריה. לשמחתי שטוטית הפנתה את תשומת ליבי לכך. תחילה, חשבתי שזה בגלל המתוקים הרבים שאכלתי אתמול. שמתי לב לזיקה בין המתוקים לשיכחות אף כי ייתכן שהמתוקים מזינים את המוח ומאפשרים לי להיות מודעת לשיכחות. תיכננתי לפנות לסטודנטים בבית הספר לרפואה (ב"ש) כדי שיחקרו את הקשרים שהזכרתי אך לבסוף העדפתי ליחס זאת לנסיגת מרקורי. עד תחילת ספטמבר אני יכולה לשכוח בראש שקט.


                  http://cafe.themarker.com/image/3395993/

                   

                   

                   הערות:

                  *1

                  אין בהתמקדות בפצע ובמניע הנ"ל כדי לגרוע ממעמדם ומתרומתם ליצירה של פצעים נוספים אף כי אלה הולכים ומתרחקים. יכול להיות שאלה תוצרי לוואי של השיכחות שלעתים הן מבורכות.. 

                   

                  *2. אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ. תהלים קג טו . 

                   

                  הגירסה האחרונה או כמעט אחרונה לעת עתה 

                   

                  http://cafe.themarker.com/image/3396285/

                  דרג את התוכן:
                    3 תגובות   יום חמישי, 6/10/16, 22:13

                    בזכות שטוטית הצלחתי לצרף תמונה לפוסט. 

                    שלשום כביקשתי לצרף תמונה לברכה לא הצלחתי בכך. אז כתבתי שתחילה אברך ואחר כך, אם יתאפשר ובלי נדר, אצרף תמונה. וגם אכתו במשהו על מה שעבר עלי מאז ראש השנה הקודםץ 

                    בלי נדר, אנסה לבצע זאת מחר. 

                     

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      9 תגובות   יום חמישי, 1/9/16, 03:38

                      לא עזרו כל האחים שהתכנסו בדירתו ואמרו לו שיהרגו אותו אם לא יפסיק לשתות. לא  עזרה אמו שבאה לגור אתו לאחר כל גמילה, לטפל בו ולשמור עליו שלא יחזור לשתות . כשלא שתה, היה המנוח, זכרונו לברכה, דווקא בחור נחמד, עדין, מדבר בשקט. כזה תימני צנום, אולי בן ארבעים או חמישים אלא שנדיר היה לפגוש אותו פיקח. בסוף אימא שלו התייאשה ממנו ועזבה אותו, גם האחים הפסיקו לבקר. אחרי שהמשפחה עזבה הגיעו חברים ובראשם חנן שגר לא רחוק, בווילות של מפוני המעברה, שעבר לגור אצל השכן  והשתלט לו על החיים. עמו הגיעו חברות וחברים שעשו בביתו כבשלהם וכך גם חפצו לנהוג בבניין שלנו.  

                      פעם אפילו זרקו אותו מהמרפסת, מקומה שלישית אך דבר לא נפגע בו. מהאלכוהול ומהסמים אפילו לא שם לב שקרה לו משהו מיוחד. הוא גר בדירה שלידי, דלתו מול דלתי. אני מופתעת לגלות שכבר איני זוכרת כמה שנים גר בבניין שלנו, אולי מפני שמאז עברו דיירים רבים ובעיניה היה שיכור נוסף, הפעם רוסי. אבל זה כבר סיפור אחר. אני זוכרת את הרגע שבו סיפר לי ר השכן, שגר בדירה שמתחת לדירתו של השיכור שזה מכר את הדירה מפני שלא היה מרוצה מהיחס של השכנים. השכן סיפר לי שמול הדירה החדשה שהשיכור קנה גר שוטר. אז זה הצחיק אותנו. אמרנו שכבר לא צריך לחכות שהמשטרה תבוא לטפל בבלגנים, המשטרה כבר גרה שם. אמרנו שאנחנו מקווים שכעת הוא מרוצה מהשכנים.

                       

                      אני כבר לא זוכרת מתי הוא מת ואיני יודעת בן כמה היה במותו. מהשתייה כבר אי אפשר היה לזהות את גילו. הוא גם לקח כדורים, אולי גם סמים. אני זוכרת שפעם הוא לקח כדורים חזקים במיוחד, כך אמרו השכנים, שגרמו לו להזות דמויות של תייר ותיירת אמריקנים. הוא קרא לי וביקש ממני עזרה מפני שזוג תיירים נכנסו לו לבית דרך חור המנעול. אלוהים אדירים, איזה מלעון הוא היה, כששתה והוא שתה רוב הזמן, הוא והחברים שלו שלקחו לו כסף, הוא לא היה עני והיה מה לקחת. אמרו שלפני שנפל לשתייה היה מהנדס, אדם מכובד, ממשפחה טובה. אמרו שהתחיל לשתות אחרי שתפס את אשתו עם מישהו במיטה שלו ומאז, מהצער התחיל לשתות והתדרדר. כך הוא הגיע אלינו ובמשך שנים מירר את חיינו עד שמכר את דירתו. אלא ששמחתנו לא ערכה זמן רב. בשנים שעברו מאז שהגעתי לכאן, אני הוותיקה בבניין וזה לא ייאמר לזכותי,  עברו בבניין אנשים רבים, חלקם טובים , חלקם רעים. ביניהם   הגיע אלינו עוד שיכור, רוסי, שכבר הזכרתי  שגם הוא, ברוך השם, עזב לאחר שחי בינינו שנים רבות מדי.  

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום רביעי, 20/7/16, 14:27

                        ''

                        ''

                        איור: ערן וולקובסקי, הארץ . 

                         

                        מושג חופש ביטוי חזר על עצמו שוב ושוב בשיח הצנזורה שנגע לדיוקן שלכאורה הציג את השרה שקד בעירום.

                        דוברים הרואים את עצמם כנאורים העמידו את חופש הביטוי בראש סדר הדברים החשובים לבני האדם בכלל לאמנים בפרט. לדעתם, החובה לכבד את זכותו של האחר לומר או  ליצור גם מה שפוגע בעקרונותיך או מעליב פרטים וקבוצות באוכלוסייה  חיונית לשיח דמוקרטי. טוענים אלה שללו את האפשרות שהיצירה היא בבחינת הטרדה מינית או החפצה של גוף האישה בהקפידם להאדיר את חופש הביטוי.

                         

                        כשהאזנתי להם תמהתי מדוע ציבור זה שחופש הביטוי חקוק על ליבו לא התגייס להגן על חופש הביטוי של גרבוז, אורשאר ונוספים ואף התנערו מהם בשל הפגיעה בציבור וכו'. האם הקונטקסט האמנותי מאפשר את מה שדיבור ישיר מונע. האם עבודה של גרבוז שנושאה מנשקי קמעות ומשתטחים על קברים היתה זוכה להגנה של אותו ציבור שמגן על חופש הדיבור, שבזמנו התנער מהאמן ואף גינה אותו ברוב קולות? האם תמונה  של אחת מהנשים היפות במחנה הציוני או במרץ שבו ראשה מוצמד לגוף בפוזה מפתה היה זוכה לאתרוג לו זכה הציור של הציר הצעיר.

                         

                        לטעמי, הציור שבו הX  על פני השרה טוב יותר, מעניינת אף מכך היא הקומבינה של שני הציורים יחד, הגלוי והמכוסה. גם זהות  המצנזרת, פרופ' יולי טמיר שפעלה כל חייה במסגרת הקבוצה הרואה את עצמה כמקדמת את הדמוקרטיה, הנאורות, הרציונליות והכבוד לאחר מקנה לעבודה ערך מוסף.  הרי הדיון שמעוררת יצירה חשובה מן היצירה גופה ואף קובעת את מעמדה ההיסטורי תרבותי. האם המצנזרת  פעלה כפמיניסטית החרדה לזכותה של אישה שלא להיות מוטרדת בהערות סקסיסטיות שהרי, במסגרת ההרחבות שהנהיג השיח הפיניסטי,  אפשר לתאר את העבודה כהטרדה מינית. אפשר לומר על היצירה  הכל ,בעד ונגד. בכל מקרה, הציור ייזכר כציון דרך. הוא ממש במקום הנכון על המפה.

                         

                        אני מצרפת קישור למאמר בהארץ שבו רואים את כל העבודה. אמנם קשה להבחין בפרטים אך מבינים את הקונטקסט. לעוד לא קראתי את כל המאמר ( הארוך!) אך הוא נראה לי משעשע בפתרונות שהו אמציע לכל "אוהבי חופש הדיבור" לשמור על משרותיהם. 

                         

                        שנקר תקים "מועצה לאתיקה אקדמית", שתאשר עבודות שנויות במחלוקת של סטודנטים"

                        http://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.3012734

                         

                        א

                        דרג את התוכן:
                          6 תגובות   יום רביעי, 20/7/16, 01:47

                           

                          http://cafe.themarker.com/video/2785534/

                           

                          בגוגל, באחת ההפניות לאתרים, מישהו סיפר שהתבקש לדקלם שיר ברוסית ובאופן הזוי דיקלם את שיר הילדים פיף

                          פאף אויויוי,  שאת תחילתו אני מדקלמת בוידאו  שהעלית כאן , שאותו כבר העליתי לקפה לפני ארבע שנים אלא

                          שבקפה הוידאו נמחק. 

                           

                          שיר הילדים אומר: פיף פאף אוי יו יוי,  ארנבת שלי מתה.  פיף פאף אוי יו יוי,  למה ארנבת שלי מתה?                     

                           לא משהו שאמור לשמח ילדים או להיות חלק מזיכרון של

                          רגע מאושר אך כך אני חווה את השיר, לא בגלל תוכנו אלא בשל המעמד שבו ניצבתי על בימה ודקלמתי. זה היה באיזה

                          פסטיבל או קנרבל ( אם היו בפולניה קרנבלים או פסטיבלים) ואולי בפארק שעשועים. הייתי מאד נרגשת מעצם האירוע.

                          אני זוכרת את עצמי על הבימה מדקלמת ואנשים מוחאים לי כפיים.. אניחושבת שהייתי בת שבע ולבשתי שמלה לבנה

                          עם סרט ורוד. מאז המעטתי להופיע  בציבור. למען האמת, יש לי חרדת קהל.  

                           

                          מעניין . תחילה זכרתי רק את החלק הראשון של השיר ושכחתי את השאל ה. קרק כשהקשבתי לשיר בוידאו נזכרתי בהמשך . וכשקראתי את ההמשך נהייתי קצת עצובה. 

                           

                           

                          אני מתנצלת על הבלגן בשורות. לא הצלחתי לתקן. 

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            • shulamit בתגובה על "עצוב לי לבד" לפני 2 ימים
                              "גם לי"
                            • shulamit בתגובה על "ההר האחר" לפני 1 חודש
                              " צטט: שטוטית 2017-10-16 12:22:05 יופי. ציור מעניין ביותר וגם צבעוני. }{ תודה רבה, שטוטית"
                            • shulamit בתגובה על "ההר האחר" לפני 1 חודש
                              " צטט: שטוטית 2017-10-08 03:48:14 יופי שהעלית לקפה. מועדים לשמחה שולמית :)     תודה רבה, שטוטית"
                            • shulamit העלה תמונה חדשה לפני 1 חודש
                              ההר האחר
                            • "הזכרת לי את ימי המסיבות בבתים. אמנם אני מבוגרת ממך אך כך היה בזמני. "
                            • shulamit העלה תמונה חדשה לפני 1 חודש
                              ההר האחר
                            • shulamit בתגובה על "חג שמח ומבדח" לפני 1 חודש
                              " צטט: שטוטית 2017-10-04 19:27:23 וואוו שולמית איזה יפה אני מזהה שם גם סוכה :) חג שמייח שולמית תעלי ג..."
                            • shulamit העלה תמונה חדשה לפני 1 חודש
                              חג שמח ומבדח
                            • shulamit בתגובה על "מראות שאין בהן נחמה" לפני 1 חודש
                              " צטט: שטוטית 2017-09-29 16:15:04 טקסט מיוחד זה שולמית יקרה טקסט בוהווית העליה לישראל והעבר משמשים בו..."
                            • shulamit בתגובה על "כשאור דולק בחלונך" לפני 1 חודש
                              "התרגשתי לפתח לנו שער בקולה של צילה דגן "
                            • shulamit בתגובה על "שבע בבוקר" לפני 1 חודש
                              "בימים ההם, בשונה מהיום לא העלינו בדעתנו שמישהו דתי יתקוף חייל צה"ל. גם לא העלינו את האפשרות שתפרוץ מ..."
                            • shulamit כתב פוסט חדש לפני 1 חודש
                              מראות
                              1 זאני אני, שלאמס עיני חומות, תלתלי שחורים אגודת סרטים פסים על ראשי קמה וגם ניצבת. 2 (הורי מאחור נו...

                            פרופיל

                            shulamit
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS