כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    תכנים אחרונים

    4 תגובות   יום שלישי, 10/7/18, 17:16

    ''

     

    איני יודעת מדוע בוכה הרישם בתצלום מסך מחשב שצילמתי ב2012. מצאתי אותו לפני כשעה כשחיפשתי תצלומים של "החייל" כדי להשתמש בהם בעבודה שבמרכזה דמות המצולמת מהגב, הדומה לבובת החייל. בלי נדר, ארחיב על כך בחודש הבא כשתיפתח התערוכה (קבוצתית) שבו תוצג העבודה, אם אינני טועה, זה תצלום הדף הראשון מ"במחשבה שניה" הזכור לי לטוב שפסק מלפעול ומה שכתבתי בו נעלם או נמחק. לשמחתי, כתבתי, במקביל באתר, בקפה וגם בישראבלוג שגם הוא פסק מלפעול אך לפחות איפשר לגבות את התכנים וכך אני יכולה ללמוד מה העסיק אותי אז. בנובמבר 2012 הייתי שנה אחרי תערוכה בבית אמנים ושנה לפני תערוכה בתאטרון פרנג', שתיהן בבאר שבע. זה גם היה שנה לפני מות אחי שנפטר באוקטובר 2013.מאז מיעטתי לכתוב בקפה כעת, אני מזכירה זאת  כי כעת אני בגילו בשנת מותו ומקווה להיבדל לחיים ארוכים ובריאים. שימו לב לזבוב שבקצה הימני ,למעלה שהיה על המסך. 

     

    ''

    החייל. 

    דרג את התוכן:
      7 תגובות   יום ראשון, 18/3/18, 15:21

      לפני מספר ימים פרסמתי פוסט שבו שאלתי מתי פורסם השיר "תכלית בתחתית" מאת ערן צור. היום קבלתי את התשובה ( נכתב ב96, פורסם באלבום ב2000). כשהתשובה בידי ערכתי  את הפוסט מחדש מתוך מחשבה שסיימתי עם הנושא אך כשהגעתי לשורה האחרונה עלתה בי שאלה חדשה לגבי זהותו של מי  שהכיר לדוצ'י את השיר ששתי שורות ממילות השיר , כך השתכנעתי, כתבה על גב הכריכה של חוברת אמנות שאותה לקחתי לביתי לאחר מותה. בהמשך, למי שמעוניין  השתשלות העניינים  בשבוע האחרון ושאלות נוספות .

       

      ''

       

       

      בשישי בלילה, כשעברתי ליד כוננית הספרים במסדרון, נפלו ממנה מספר חוברות אמנות, בדים קטנים מתוחים ומד דופק אחד לפרק כף היד שנקנה לפני שנים באחד מהתקפי הכושר שחלפו מהר. משום מה לא הצלחתי להחזיר את חוברות האמנות למקומן והותרתי אותן על הרצפה עד היום בצהריים כשהחלטתי לחפש להן מקום חדש. על הכריכה האחורית של אחת מהן ( לטראק) מצאתי שורות בכתב יד:

       

      " לוקח רכבת בעיר גדולה

      נוסע ונוסע ללא תכלית"

      ''

       

      חיפשתי בגוגל מניין לקוחות השורות כי החוברת נלקחה מדירתה של דוצ'י, לאחר מותה, ומצאתי שהן משיר של ערן צור. כשקראתי את המלים הבנתי, כך נדמה לי, מדוע הדברים נגעו לליבה, כאילו שמעתי אותה חוזרת ומדברת אלי.

      צילמתי את הכיתוב כדי לספר עליו וכשבדקתי את התמונות מצאתי שהמצלמה שלי, החדשה, שנוהגת ללוות את תהליך הצילום בווידאו (הדבר פרח מזיכרוני) הקליטה בתצלום הראשון של הכיתוב קטע מדברי הספד על אחד החיילים שנפלו אתמול, בפיגוע,  ובו נאמר שאלוהים לוקח את הטובים. צרופי המקרים גרמו לי לחפש הסבר מיסטי אף כי גם אני מפקפקת בו לא מכפירה אלא מחוסר ידיעה.

       

      כאשר הגעתי לוידאו של השיר ולתמליל שעוד לא שמעתי, הבנתי שהפרוש התקשורי לא ממש מסתדר לי עם התאריכים. השיר יצא ב 2000 ואילו דוצ'י נפטרה ב1997 ולכן חשבתי  שלא הכירה את השיר ולא היא כתבה את המלים על גב הכריכה אלא מישהו אחר, אוליזה קרה  באחת הפעמים שבהם הבאתי את החוברת לכיתה לעיונם של התלמידים (אפשרות סבירה) ואחד מהם או אחת מהם כתבו את מילות השיר.

       

      נזכרתי שאחת התלמידות אהבה מאד את שיריו של צור ומשום כך חבריה לכיתה ,שאהבו בעיקר מזרחית, לעגו לה אך היא הייתה איתנה באהבתה.  העליתי את האפשרות שהשיר הושמע ברדיו עוד ב1997 או לפניכן ויצא באלבום רק בשנת 2000. זאת נראתה לי התשובה המתאימה. השיר כאילו מדבר מגרונה של דוצ'.

       


      רק אתמול הצלחתי למצא את הפיסבוק של ערן צור כדי לשאול שם את השאלה ואכן נעניתי. הינה צילום המסך ובו התשובה המפורטת, ותגובתי והפיתרון המשוער. מעניין שלא חשבתי על אפשרות זו כי דוצ'י לא נהגה ללכת למופעים.

       

      ''

      כשקראתי שהשיר הושמע בהופעות חיות חשבתי שהטקסט הגיע לדוצ'י מאחת המטופלות שלה. נדמה לי שהיא לא קראה לזה טיפול אלא עבודה. לרגע חשבתי שסיימתי לשאול אך עלה בדעתי שישנה אפשרות שהאדם שהציג בפני דוצ'י אתה שיר יקרא פוסט זה ויספר לי על כך?

      רק רגע! כעת עולה בדעתי שהיא קראה כתבה בעיתון שבה הובאו מילות השיר. 

       

      עם מותה של דוצ'י שאלות רבות  נותרו עלומות. אולי הגיע הזמן לדבר על תעלומות נוספות הקשורות במותה ואולי בחייה. גם במקרים אלה יש לי רק שאלות. כך גם בלא מעט עלילות בחיי. עוד לא החלטתי מה עדיף לדעת או להסתר מפני הידיעה. במחשבה שניה ושלישית, נדה לי שזו שאלתם של אנשים מפונקים

       

       

      ''

       

      פרט מתוך תחריט שיצרתי לפני כ 15 שנים מתצלום פספורט שמצאתי בארנקה של דוצ', לאחר מותה. 

      דוצ'י התאבדה

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שישי , 9/3/18, 16:54

        פתאום, עכשיו, אני מרגישה ככה.

         

         

        ''

         

         

        הייתי הרבה בחוץ, בשמחה. כעת, אני זקוקה לקצת מנוחה. אולי בחרתי בייצוג זה כהד לדברים שאמרתי לחברה על אודות תרפיה באמנות. נדרש לפריד בין שני התחומים למרות שלכאורה בשניהם משתמשים באותם המרכיבים הפיזיים והנפשיים. אני מרשה לעצמי לומר שבמהלך יצירה של עבודת אמנות התוצאה היא התכלית. בתהליך זה גם הרגשות השונים הם כלי עבודה ואילו בתרפיה באמנות, היוצר ורגשותיו הם התכלית. להבנתי, מטרת התרפיה באמנות ללמד את הפועל דבר מה על עצמו, על רגשותיו, לשנות את תפקודו, אם זה רצונו. לתוצאה ( לעבודה) אין חשיבות כשלעצמה, מלבד הגישור בינה לבין המטופל והמטפל לשם ריפויו ואילו לאמנות אין תפקיד תרפויטי ( אלא אם מדובר בציורי איקונות וכיוצ"ב שזה תחום בפני עצמו)מידי ומעשי אלא אם נדבר על שיפור הנפש  או שיכלולה, בהוראתה הרחבה, הרוחנית, המטפיזית, תחומים שבהם איני מתמצאת.

         

        אני מאמינה, כך נדמה לי ברגע זה, שהאמנות שלי נוצרת בתוך המבוך שמאחורי הכיסוי השחור (בדימוי המצורף למעלה) ומופיעה כהתגלות קונקרטית מחוץ לה באמצעות ידי שגם הם כלי, כמו הכאב, הצער או השמחה שחוויתי כשיצרתי או "העבודה", מונח המשמש כיום לתיאור התהליך והתוצאה. בעיני, ביצירת אמנות התהליך לא חשוב אף כי מעניין לא מעטים, בעיקר "מדעני" אמנות. גם לא חשוב כיצד היצירה השפיעה על האמן וחייו אף כי גם אני אוהבת לשמוע על כך. חשובה רק היצירה.

         

        אפנות בביקורת אמנות מתחלפות אך בהקשר זה הן מכונות זרמים המספקים פרנסה ל"מדעני אמנות" רבים המעלים ומורידים אמנים ויצירות בדומה לתעשיית האפנה  כמוה ,

         

        לעתים, כשלעולם מתמזל הדבר הנכון עולם האמנות מזדעזע.

         

         

        בעבודה למעלה אני יושבת מכוסה בבד שחור מרימה את ידי הטבולות בדיו לאחר שרשמתי בדיו דגם הציור על ידי נוצר מסקיצה להדפס שתכננתי בהיוי בת 20 וביצעתי בהיותי בת 38. כאן עובדה הסקיצה מחדש במחשב. צילמתי את עצמי בכיסוי פנים וראש כדי להתנסות בחוויה של הסתרת פנים

        לפני מספר שנים איכזבתי אוצרת כשסיפרתי לה את מהלך היצירה של העבודה הזו כי היא חשבה שמה שהיא רואה זה תצלום אוטנטי של אישה בדואית  או ערבית  המכוסה בחיז'ב.   

         

         


        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום חמישי, 8/3/18, 14:05

           

          ''

           

           

          ההתערוכה "לבנות את ההר" נפתחה ואפשר לבקר בה עד ה- 15 ביוני, בגלריה "על הגבעה" במיתר.

           

          העבודות שאני מעלה כאן נבעו מתוך תצלום מיבנה הגלריה (בסוף הפוסט) וסביבתה הקרובה שצילמתי כאשר הגעתי לראשונה לגלריה יחד עם האוצרת שבע שחם כדי להתרשם מחלל התצוגה . כמנהגי  בשנים האחרונות, לפחות אחת העבודות  שואבת מסביבת מקום התצוגה. 

           

           

           

           

           

           

          ''

           

           

           

          הדימויים  צמחו מעצמם, מתוך תצלום מבנה הגלריה, ש"הקרין " עלי "הוראות בימוי" ובמהלך תהליך ארוך ומלא הפתעות הביא אותן למה שהן עכשיו ובלי נדר, גם לעבודות נוספות שצמחו ממנן.

          אין בתיאור זה כדי לרמוז לעשיה מתוך טראנס או חוויה מיסטית. אני חווה את הדברים כסוג של התמסרות  לתודעה הנבנית מתוך התבוננות בתצלום המהווה מקור, בנוסף לשיטוט ההכרה בין אובייקטים , ייצוגים ומחשבות, מודעים לבין הלא מודעים, שרק בדיעבד, במהלך העבודה או לאחריה , לעתים בעקבות הערות הצופים, מסתברים ומתבהרים לי מקורות העשייה בבחינת "מניין שאבתי את שירי" .

           

          נזכרתי באגף נוסף שהקדים את זה המוצג כאן, שמקורו בתצלום שלפנינו. על כך, בלי נדר,  בפוסט הבא או בזה שאחריו

           

           

          הגלריה . צולם ביום אביך במצלמת פוקט מתוך רכב נוסע, לאט

           

          ''

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שישי , 23/2/18, 19:24

             

            ''

            כבר שעתיים אני יושבת וחושבת רק במלים (גם שתיתי תה, אכלתי שוקולד ותמר אחד, תוצרת נאות סמדר). גם צפיתי בסרט על זלדה ("אישה פשוטה"). אני חושבת על מלים של צבעים, של צורות, של רגשות. משווה את אלו של זלדה לשלי, בודקת מה היה לה ומה היה לי.

            זמן מה אני מרחפת במחשבות ואז צונחת, שוקעת בביצות עמוסות כל טוב שמהן אני חומקת, חותרת בחול טובעני, נבלעת בעפר (וולקני?). בקרחונים עצרתי. יותר מדי כחולתכלתלבןירקרק.

            נפלתי על דף כרומו צבעוני בספר אגדות רוסיה,(מתרוגמות לפולנית ). גם משם ברחתי. יותר מדי לבן בסוס הכסף ובבגדי החמודות של הנסיכה התמה. אולי אתחבא בעובי היער או שאנסה מערבולות בים.
            זהו, חזרתי. הייתי בכל מקום שאליו רציתי להגיע ומשם הבאתי רק מלים מתחלפות .
            אני מפסיקה את ההתפלשות במלים ומאיצה בעצמי לקום ולרשום  במכחול, בדיו שחור ואז נזעקת כנגד הצבע או בעצם, העדר הצבע. 
            אולי עדיף שוקולד חום, תמר חום, תה חום, קוניאק חום ( חום מערבוב הצבעים). מכיוון שאין לי קוניאק חום אני שוקלת וודקה שקופה (אני מחזיקה אותה למקרי הצטננות, חס וחלילה).

            מוטב שאחזור לשוקולד חום, האפשרות הטובה ולדיו שחור, האפשרות המתוקה.
            שוב אני מדמיינת, הפעם את ידי אוחזת במכחול במבוק ששערו מלא בדיו שחור (black indian ick), את קצה המברשת הדק נוגע בבד הלבן (לאחרונה אני מעדיפה לצייר בדיו על בד ולא על נייר), את ההתרגשות, את הציפיה והגעגועים לנס ואת הצער שנס זה כנראה לא יקרה ובכל זאת, אם ירצה השם, היד תנוע, גם המכחול והדיו.
            התערוכה כבר תלויה הפתיחה היתה לי שמחה ומהנה.
            אפשר לבקר בה עד ה15 ביוני . התערוכה פתוחה ביום שבת מ 11.00- 14.00 וביום ג' מ 17.00- 20.00. כמו כן תתערכנה הרצאות במהלך התערוכה הראשונה ב 9.4.18


            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שלישי, 6/2/18, 21:21

              לפני 9 שנים, בסוף אוגוסט, רשמתי את הדיוקן הזה, מתוך התבוננות בתצלום. עשיתי זאת כדי לתרגל רישום מתוך התבוננות כהכנה לחזרה לעבודה כי לא ידעתי אם באותה השנה אצא לפנסיה או אמשיך ללמד. אפילו הגעתי להכין את החומרים לקראת העבודה. אני זוכרת שחתכתי ניירות צבעוניים. בסופו של דבר יצאתי לפנסיה ולא התחלתי ללמד.

              מאז לא רשמתי מתוך התבונות, גם לא מתוך התבונות בתמונה. גם לא הצגתי  אף פעם את הרישום הזה, רישום על בד.

               

               

               

              ''

              הפעם שילבתי אותו באחת העבודות בתערוכה (בגירסה שונה מהתמונה המוצגת בפוסט זה).כאן העליתי תצלום מסך של העבודה עם זבוב. בזמנו כשעוד חיה, סיכמנו, דורית ואני, שמי מבינינו שתמות קודם תבוא לבקר כפרפר או כזבוב ותספר אם יש עולם הבא ואם כן מהו. מאז נזהרתי מלפגוע בזבובים ,בעיקר באלה שישבו לצידי על מסך המחשב. לצערי, לא הבנתי מה הן אומרות. חברות זו הסתימה כשהופיעו זבובי החול הנשכניות.



              ''
               
              בזמנו הכנתי מספר סדרות של תצלומי מסך של עבדות ותצלומים כשזבוב יושב על המסך.אני חושבת שהגיע הזמן לכתוב על כך. פתאום נזכרתי במה שאחי ואני היינו עושים לזבובים. איני יודעת אם יהיה ל אומץ לספר על כך. במקרהזה אטיל את האחריות עליו כי הוא היה גדול ממני בחמש שנים
               

              דרג את התוכן:
                13 תגובות   יום ראשון, 21/1/18, 20:24

                 

                ''

                 

                בחלון שמימין לשולחן הכתיבה גיליתי שבחצר שמעבר לכביש כרתו את ענפי אחד העצים, רק הגזע נותר. שם העץ הכרות וגם של זה שנותר, "אקליפטוס הצווארון". ראיתי שלט המציין שם של עץ הדומה לו, במכללה ע"ש קיי. הצבת שלטים עם שמות ליד הצמחים יפה בעיני, כך אתה רואה פרח או שיח ומיד יודע מה שמו. כדאי להרחיב מנהג זה גם לציפורים, לאו דווקא למפוחלצות. נדמיין לנו את הרגשת ההתעלות בראותנו ציפור בשמים ולצידה שלט קטן נידלק ומכריז "דרור" ,"חוחית מצויה ", " יונה צחורה". אולי כדאי שגם האנשים יישאו שלטים : " אדם טוב" " כרגע העליבו אותי ואני מתוסכל", " היזהרו, אני עצבני" או לחילופין " אני מאושר".

                 

                יש האומרים שפניו של אדם הם שער לרגשותיו, מבוא לנשמתו,  שהתנוחות שלנו מעידות על כוונותינו אך הרי כבר למדנו שאינם מספקים מידע חד משמעי ובעיות רבות נגרמות בעטיין של פרשנויות מוטעות. מי כמוני, שטעו בי ואני טעיתי באחרים, יודעת זאת. גם מלחמות פורצות על רקע זה. אני תוהה אם הלנה חייכה לפריס לפני שנחטפה, ואולי הוא פירש את חיוך המארחת המנומס, כהזמנה לאהבת נצח, גם זה קורה. הרי בימים אלו אנשים נדקרים בשל חיוך שהובן כאיום

                 

                 אני מציצה באנציקלופדיה 'כרטא' כדי לבדוק אם דייקתי בשם החוטף ומתברר לי שהלנה ברחה לטרויה ולא נחטפה אך בערך "מלחמת טרויה" נכתב ש"הנסיך הטרויאני פריס חטף את הלנה מטרויה". שומו שמים! אני מזדעקת כשאני מגלה שגם על האנציקלופדיות כבר אי אפשר לסמוך.

                 

                פתאום, עולה בדעתי האפשרות שגם השלט עם שם העץ "אקליפטוס הצווארון" מטעה. אולי מישהו חמד לצון והחליף את השלטים בין העצים במכללה או טעה בהדפסה, טעויות קורות בחיים. במקרה של עץ האקליפטוס הטעות לא גרמה לאסון ואילו תיאור מדויק של אירועים שקדמו למלחמת טרויה חיוני להבנת תפקידן של הנשים במהלך דברי הימים. די לנו בחווה, אם כל חי, שהביאה עלינו את החיים, את המוות ואת העבודה הקשה שלא נישא על כתפינו הצרות את האשמה במלחמת טרויה. אם עד כה ידעתי שהאשם היה ביופייה של הלנה, בערך "הלנה מטרויה" באנציקלופדיה 'כרטא' למדתי שהייתה בעלת רצון חופשי, דבר הנחשב למסוכן בעיני ציבור רחב מפני שתחושה זו עלולה לערער את האמון של האומה בעצמה.

                 

                הטקסט שממנו הוצאתי קטע זה נכתב ב 2007 ואולי אף לפני כן. מצאתי אותו כשחיפשתי פרטים מה C.V שלי כדי שיפורסם בתערוכה שלי, שבלי נדר תיפתח בתחילת מרץ, בגלריה הגבעה, במיתר. 

                 

                כל קשר בין הטקסט לתמונה מקרי ביותר אלא אם נתיחס לגורלו המר של הצלוב שדרש טוב אך פרשו אותו לא נכון

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום שני, 11/12/17, 11:52

                  http://cafe.themarker.com/image/3410818/

                   

                   

                  אתמול השתעשעתי בציור אך היום, כשהעליתי אותו לגלריה "פחד גבהים" נבהלתי ומיד כתבתי כאן שנבהלתי. כי משהו במה שראיתי גילה לי דבר מה על עצמי. הכנתי את הציור(במחשב) אתמול כשנזכרתי שזה ה"יורצייט". של אבי כהמשך לעבודות שהכנתי  לתערוכה ב 2011 . עסקתי ביחסי להורי שאחד מהם, אבי, הוא נפקד נוכח כעלילה, כסיפור, כמלים שפיזרה אמי וכסימני כתב בגלויות ששלח אבי לאמי בשנה שלפני מותו. מעולם לא ראיתי תמונה שלו. אמי אמרה שאני ממש דומה ולכן יצרתי את דמותו מתצלום פני. איני יודעת אם מה שסופר לי אמת או שקר אך ברור לי שכתב ידי דומה ממש לכתב ידו של אבי. מה עוד ששמי ניתן לי על שמו של אבי שנפטר כחצי שנה לפני שנולדתי ומוען לבית שבו באתי לעולם במהלך אירוע דרמטי. 

                   

                  ''

                   

                   

                   

                   אפרופו ארוע דרמטי. אני חייבת להפסיק לכתוב כי ברגע זה טלפון מעיריית באר-שבע החזיר אותי למציאות ואני באמצע משבר  ביוב צף, כשל חברתי סביביתי של בית משותף אחד  ועובדי רווחה שלא מבינים שתפקידם לפתור בעיות סביבתיות של ציבור המתקשה בתפקוד. לצערי, זה הבנין שבו אני גרה.  

                  דרג את התוכן:
                    5 תגובות   יום שני, 4/12/17, 12:27

                    הכל התחיל בבדיחה פרטית והפך להצעה לפסל ( אקרילי או מזכוכית או חרסינה בגובה 220 מטר

                     

                    ''

                     

                    ואולי הכל התחיל במקום אחר ובזמן אחר אלא שהיום אין לי זמן להרחיב בעניין זה בשל עניינים פרוזאים כמו כביסה, החלפת קיץ בחורף בארונות, שתכולתם פזורה בכל הבית. בקיצור, דחוף לי לנצל את היום החמים והנעים לסיום אי אלו שרותים לעצמי כדי שאתפנה בלב שלם לעבודה לקראת התערוכה.

                     

                    ''

                     

                    עיבוד מחשב של הרישום

                     

                     

                     

                     

                    ''

                     

                     

                    רישום דיו ואקריליק על בד 100/170 סמ' שנעשה לתערוכה לבנות את ההר ( שם זמני)

                     

                    על הזעויות שמורות לשולמית דוידוביץ

                    דרג את התוכן:
                      5 תגובות   יום שלישי, 28/11/17, 12:27

                       

                      ''

                                           אקרליק על בד. 170/120 סמ'

                       

                       

                       

                      פתאום, אני חוזרת ומתאמתת עם שאלות שהעסיקו אותי בצעירותי, הנוגעות לעצמי ולבחירות שלי במהלך חיי. אז בחרתי בדרך שתאפשר לי, כך הנחתי, לעבור את "החיים", על מורכבותם, במידה מזערית של התחייבויות רגשיות כובלות אך שיהיו בהם תוכן ומשמעות שיעניק לי העיסוק באמנות. באותו זמן בחרתי באמנות פלאסטית מפני שהנחתי שהעיסוק בה מתאפשר גם בלי תלות באחרים אך מקנה מקום ותחושת שייכות לחברה. אז לא לקחתי בחשבון את הצורך באינטראקציה עם הצופה כמו שלא לקחתי בחשבון את הצורך באהבה. היום, במבט לאחור, נידמה לי שאין טעם להתחמק שוב מהראייה הקרה והבוחנת של בחירותי בעבר, אני רוצה לקחת את מה שהחיים נתנו לי ולעשות בהם את הטוב ביותר בשבילי בלי מורא ובלי פחד. זה נוגע גם ליצירה וגם למה שמכונה החיים. אני נזכרת שבגיל 19פרקתי עול והתרוצצתי ברחבי המדינה מתבשמת מתחושת האי שייכות. אחרי כן השתנתה המדינה וכך גם אני. השתניתי ובכל זאת נותרתי קצת אחרת ולכאורה, לא ממש שייכת לאיזו קבוצה למרות שהתברכתי גם בחברים נאמנים.

                       

                      לאנשים כמוני האינטרנט משמש זירת פעולה מבורכת אף כי גם מתעתעת בשל חמקמקותה (למשל,מחיקת אתרים שלמים) אך בחלל העצום  ישנו פוטנציאל  למצוא נשמות  קרובות המשיקות ולו בנקודות אחדות ואולי גם אהבה.

                       

                      התחלתי לעבוד על תערוכה חדשה תחת השם הזמני " לבנות את ההר", שאמורה להיפתח תוך שלושה חודשים. בחרתי לעשות זאת בשל שתי האוצרות וגם מפני שבחיי, נקלעתי לנקודת מפנה משברית שאילצה אותי להתבונן על עצמי ועל חיי מבעד למסכים של שקרים והונאה עצמית. אני מקווה שכל זה יניע את גלגלי היצירה והנס הפרטי ישוב ויתרחש. אני מרשה לעצמי לדבר בפאתוס. זה מתאים לי עכשיו ואני הרי רק רוצה להרגיש טוב ולשמוח.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום חמישי, 28/9/17, 23:09

                         

                        ''

                        1

                          

                        זאת אני, שלאמס
                        עיני חומות, תלתלי שחורים 
                        אגודת סרטים 
                        פסים על ראשי 
                        קמה וגם ניצבת.

                         

                        2

                         
                        הורי מאחור, נועצים בליבי

                        עין מתרחבת



                        3

                         

                        ליזה משחילה את ראשה
                        המתולתל בין הגו למרפק
                        מרחיקה את זרועי ממותני
                        מחייכת בלובן שיניה 
                        התותבות כמו ביום 

                        שבו צפה ועלתה 
                        מאפלת חדר המדרגות
                        חמושה בזוהר שיניה החדשות 
                        חורצת אלי חיוך לבן, מאושרת

                        חודש  אחרי זה עלינו ארצה

                         

                        על הישורת, ליד דלת 
                        האלון הכבדה שהגנה על ביתנו
                        גבי אל החלון הפונה לחצר
                        קפאו השמים בעורפי.



                        4

                        שלום אלכסנדר הנעלם
                        מזמר מגרוני  על עץ  
                        תפוחים 
                        בבוסתן מבכיר

                        אומר בקול גדול
                        'כל נדרי' ו'נתנה תוקף'
                        כנגד חברו העונה לו
                        ב'נעילה'

                        נשמתו הזכה
                        נפוחה מרעב וכינים
                        כמזוזה קבועה 
                        בשמי קזחסטן

                        אמי סיפרה  הכל

                          


                        5

                        את כל העולם הגישה לי
                        בסלסילות קש קטנטנות 
                        הביאה מן השוק בוורוצלב
                        חמאה וגבינה עשויים פיתוחים

                        עטופים בעלי שרך, ריחם 
                        עוד שורה באפי,
                        לא מגעגועים לילדות רעה,
                        אלא לחסד העשב שבין עצי היער



                        5


                        אביך מחייך מפניך
                        אחיך, ייבדל לחיים ארוכים
                        רצה לזרוק אותך
                        מן החלון
                        אמרתי לו: " זה אבא"
                        ישב לצידך 
                        לא נתן לאף אחד להתקרב 


                        6


                        שאר המשפחה מאחור
                        אדמת פולניה, טפו שתישרף
                        בלעה את כולם
                        אבא שלך אמר לי
                        ליזה תשמרי את הפנינים 
                        אולי נצטרך לברוח

                        רצחו אותו דווקא 
                        כשהתחיל להיות 
                        כל כך טוב
                        שתישרף אדמת פולניה השחורה 
                        גם אחרי המלחמה לא נתנו שם לחיות

                        שלאמס זוכרת  הכל

                        שלאמס יודעת



                        כבר העליתי, לפני שנים, את הטקסט בשינויים קלים ואת הרישום העליתי בפוסט הקודם אך רק עכשיו הבנתי שהרישום שייך לטקסט הזה שכתבתי כבר לפי יותר מ 10 שנים. הוא מתקשר אצלי ליום הכיפורים ולסיפור שסיפרה לי אימי על אבי, ברוסיה, ביום הכיפורים. בטקסט הזה אני כל הזמן משנה מלים , מזיזה פסיקים מוחקת , גם נקודות

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום רביעי, 20/9/17, 01:26

                          ''

                           

                          לולא קראתי השבוע מאמר המציע שלא להרבות בהתנצלויות הייתי מתנצלת על שלא עמדתי בדיבורי לפרסם פוסט בקפה, בכל יום ראשון. גם לא אתנצל על יהירותי שמשתמעת מדברי הראשונים המסגירים את ההנחה שחלפה במוחי שיש מי שציפה לפוסט זה והתאכזב כשלא עלה כי חש בחסרונו    .

                          תובנה זו שגרמה לי לפקפק באפשרות שיש מי שהשגיח בהעדר פוסט יום א' שלי עלתה בדעתי לפני מספר דקות ונדחקה לשורות הראשונות לפני הדבר שהטריד אותי ממוצאי יום א' כאשר התברר לי ששוב לא עמדתי בהבטחתי ובמקום לכתוב פוסט צפיתי בסידרה בריטית (משנות ה 80 - 90) על פי אגטה כריסטי    .  

                          שוב הסתבר לי שאי אפשר לסמוך על המילה שלי וכבר אמרתי לעצמי לא פעם שלא להתחייב כי אני יודעת שלא אחת לא אעמוד בדיבורי ודבר זה מצער אותי. אמנם כבר למדתי להמעיט בהתחייבויות אך לעתים, בעיקר במצב רוח עליז ונרגש נפלטות לי הבטחות והתחייבויות שלא אעמוד בהן. לצערי, הדבר מצער ומבייש אותי, גורם לי לרגשי אשם אך כבת לאם פולניה, שמשחר ילדותה תירגלה תפקוד יעיל בתוך סביבה מאשימה ונוזפת למדתי שקל לי יותר לחוש אשמה מאשר לעמוד בהבטחה גם טבעי הקפריזי והעצל טרם לכך.

                          \בשונה מאמי שהיטיבה להתנער מהבטחות, אינני מסוגלת להיפטר מתחושת אי נוחות המתלווה לאי עמידה בהתחיבויות. אמי לא הבינה מעולם את תקפות הטענה המקופלת ב" אבל אמרת ש". בתגובה הייתה מביטה בי בהשתוממות כשהיא פולטת : "אז אמרתי". בזמנו, לא הבנתי את החכמה בחוסר העמידה מאחורי הדברים שאתה אומר, את הברכה בהעדר הכבוד לעצמך ולהבטחותיך. לצערי, גם היום אני נופלת למלכודת החשיבה הבורגנית הכוללת סט רחב של התחיבויות, הפרות ורגשי אשם אלא שהיום אני מסוגלת להסתכל על כך כעל בדיחה ואפילו גרוטסקה

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            פרופיל

                            shulamit
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS