כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    תכנים אחרונים

    2 תגובות   יום שישי , 6/3/20, 23:57

    זה מספר ימים שאני בחרדה. זה פיזי. זאת הרגשה בגוף האומר לי שאני בפאניקה. אמנם, מלבד קורונה ישנם דברים המטרידים אותי בימים אלה. יותר נכון, כל מיני עניינים שכל אחד לחוד מטריד אותי אך כשהם באים ביחד  זה ממש לוחץ. 

     

    הינה הדרך שלי להתמודד אף כי לא הבידוד מפחיד אותי אלא דווקא הפומביות של מי שחשוד או חולה, האשפוז וכן סכנת המוות, בעיקר כשאני צופה בארד ניר מצביע בשמחה על עמודות התמותה הגבוהות של בני 60-70-80. לו יכולתי הייתי נשארת בבית ולא יוצא כלל עד שהמשרד שלליצמןידיע שהדרך פנויה אל אשאני חייבת לצאת לטיפולי שיניים. אני כל הזמן הזמן דואגת שיכניסו את הרופא שלי לבידוד

     

    נקווה לטוב ולחג פורים שמח

    ''

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שני, 24/2/20, 18:10

      ''

       

       

      לכאורה, זה עניין פשוט לבחור שתי עבודות לתערוכה שנושאה. הרי אני מרבה לצלם בעיר אך אני מתקשה להחליט מה לבחור. האם להציג תצלומים שצילמתי מחלון דירתי ואם אכן זה הכיוון, האם יהיה זה תצלום דוקומנטרי ואם זו הבחירה האם אציג ציפורים על העץ מול חלון המרפסת  או חתולים על פח הזבל ואולי אנשים המחטטים בו. צילמתי גם נופים ומעמדים בשכונות השונות שבהן חלפתי אך נראה לי שזאת אשאיר לאחרים. גם צילמתי מראות מחלון דירתי במספר חשיפות (במצלמה מכנית), ערבבתי חוץ ופנים, אור וצל , ים ויבשה, גבוה ונמוך עד שנוצר מקום החדש גם לי. לכאורה, רק אושיט את הסמן ואגע  בהן, אתקן את הראוי לתקן, אתאים לגודל הרצוי ואגש להדפיס.

       

      ובכן, זה לא כל כך פשוט. שאלות נוספות מתדפקות על ליבי( בעניין זה, מוחי בהמתנה). האם יהיה זה תצלום המפאר את עירי או כזה המעלה ספק במושלמותו של המרקם האנושי והאורבני. ואולי אציג תצלומים שחס וחלילה מלהזכיר, ירמזו לאיזו נקודת תורפה. האין זה אחד מתפקידיה של האמנות? אני מודה שאתקשה לעשות זאת. שמא איחשב לעוכרת באר שבע דווקא בתקופה של שינוי המיתוג. במשך שנים התלוננתי על האופן שבו באר שבע מוצגת עלי ידי אלה הקופצים לכאן לרגע כדי לצלם שיכון מסכן או חתולים על פח גולש ליד חבלי כביסה המעידים על דלות  אך מסתבר שגם אני עושה זאת למרות שכשהתחלתי לצלם התכוונתי להראות את ב- ש האחרת.

      לְצַלָּם כוח לרומם ולהשפיל, לשבח ולהעליל, למשוך או לדחות ועוד כהנה וכהנה ברירות עומדות בפניו ואפילו יכולת להואיל או להזיק. גם בעניין זה טמון חומר נפץ לוגי וקונקרטי. הרי אם אראה דברים שליליים אולי יתוקנו ואם אסתיר יכול להיות שאיש לא ידע על כך והמצב לא יתוקן.

       

      למשל, אם  אקום מהמחשב, אגש לחלון ואביט החוצה אראה שני פחים גדושים וסביבם ערמות זבל, גרוטאות החוסמות את המעבר במדרכה, עליהם חתול, המולך ברחוב. הינה, אב בבגדי חג ושני ילדים הבאים מבית הכנסת, מזנקים מהמדרכה לכביש, מעל הביוב הזורם( קלות) על הכביש, בסמוך למדרכה. הם מתקדמים לעבר השקיעה . אם אציג זאת אראה אמת חלקית כי זה המצב רק בימי חג ובערבים, במי חול. בבקרים המקום נקי אלא שתוך זמן קצר הוא מתמלא. גם בערבו של החג הפחים והגרוטאות פונו אך אנשים באזור שלי מרבים לנקות, לשפץ, להחליף ריהוט, לפנות דירות ( קרוב לאונ' בן גוריון) ואינם מסוגלים לסבול את האשפה בבית למרות שאין די פחים להכיל אותה. אני יכולה לטעון שזאת המציאות שלי וזה מה שאני מציגה אך יטענו נגדי שעלי להתעלות מעל הפחים ולצלם שמים ועצים. גם זאת אני מרבה לעשות וזה כולל, לעתים, גם את המסוקים החולפים, ביום ובלילה, בגובה נמוך, מעל הרחוב שלנו (ברוך השם, בראש השנה הם נחים).לאחר התדיינות זו החלטתי שלא להציג תצלום דוקומנטרי בתערוכה לרגל כך וכך שנים לשחרור באר שבע. הרי לא יעלה על הדעת שאציג בהיכל התרבות אנשים המחטטים בפח אשפה מחשש שיראו זאת המבקרים מן החוץ

       


      ''


      האם אני מיתממת ומטעה את הקורא המזדהה עם לבטי כי יש בידי די תצלומים המציגים רגעים ומראות יפים אך, בשלב זה, לא אתייחס אליהם כי לא מעניין להציג אותם בתערוכה קבוצתית. מצבים יפים קשה להסביר ואילו המכוער מסביר את עצמו. לא. גם זה לא זה.  דברי הבהירו לי שאני מֵפְלַנְטֶרֶת מה שניתן לפרימה קלה. נדרש רק למצוא את קצה החוט. אני מקווה שזה יקרה בפוסט הבא, בתקווה שיבוא אלי במהרה כי הזמן קצר ומלאכת ההכנה לדפוס והטיפול בתצלום המודפס, מרובה. חגים נוספים באים עלינו לטובה, ימי החול מעטים וימי חול המועד קצרים. 

      נראה לי שאני מעדיפה להציג תצלומים רבי חשיפות או תמונות מבוימות. גם בחירה זו נדרשת לשאלת החיוב או השלילה. אני תוהה האם אפשר גם וגם.

       

       

       

       

      עוד טקסט שמצאתי בקצים שלי, הפעם מ 2012,

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 24/2/20, 17:06

        ''

         

         

        אני כותבת פוסט זה בעקבות טקסט שבו נתקלתי בקבצים שלי, שכתבתי ב -2007 , השנה שבה הצטרפתי לקפה אך הוא רלוונטי לסוגיות שבהן אני עדיין  מתלבטת. בטקסט זה תהיתי אם האמנות שלי פוליטית. אני זוכרת שזה התחיל עם תצלומי הזבל ופחי הזבל שרבים ייחסו להם כוונה פוליטית או ביקורת חברתית אך אני חשבתי שאולי יש מראית עין של טענה פוליטית בעבודות שלי, לפחות בחלקן אך היא לטנתית  כלומר, ברקע הדברים ובעצם אני עוסקת באסטתיקה ולא בפוליטיקה וגם בבחינת השקפה על פרשנות ואמירה פוליטית-חברתית  המיוחסת לעבודות שליבמסגרת השיח עליה, בעיקר על הדרך שבה נערך השיח הזה. אין בעבודתי כוונה להפנות לתופעה חברתית אלא לעסוק בחשיבה על הנוהג, ההרגל או יותר נכון, לחשיבה על החשיבה הגורמת לפרשנות פוליטית בעבודות הכוללות אבזרים שונים, ביניהם פח זבל. 

         אני מרכזת את טקסטים שכתבתי ומנסה לדוג בהם רעיונות ומחשבות שחשבתי ופתרונות ששכחתי ואני חוזרת ודשה בהם שוב ושוב.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שבת, 1/2/20, 01:57

          ''

           

           

          זה זמן למחשבה על אודות היצירה. לא מחשבות גדולות אלא מחשבות קטנות המצטרפות יחד למשהו שיקרה , אולי, עוד אינני יודעת כיצד ולמה זה יוביל. פעם, התערבו ביניהן כם מחשבות גרנדיוזיות שהומרו למשהו זורם. אני תמיד מזכירה לעצמי שכריסטו כבר כיסה את הבונדסטג וכיוצ"ב, שדושאן כבר הציב משתנה במוזיאן, שזוג אמנים בריטים ששכחתי את שמם, השתמשו בהפרשותיהם, שכבר נעשו עבודות נפלאות ויפהפיות במוזיאונים  מפוארים ולא רק בהם. אני זוכרת שמספר מצומצם של אנשים קובע בתחום האמנות הפלאסטית, יותר מאשר בכל תחום ובעיקר אני מזכירה לעצמי שאמנות פלאסטית היא מטבע עובר לסוחר ומחירה של היצירה קובע את גדולתה. אני אומרת לעצמי שלא להגזים בעשיה כי, ברוך השם, עשיתי דבר הרבה אך העבודות מרוכזות בביתי ולא תלויות בהיכלות המפוארים שיכולים להבטיח סוג של הישרדות, לפחות של חלקן. כל זה אני מזכירה לעצמי ובכל זאת אני חוזרת ומתרגשת ליצור, מצפה שוב ושוב להפתיע את עצמי ובינתיים אני מתארגנת, מחפשת ומרכזת את האלמנטים שישמשו אותי בעבודת הבאות. הפעם אתרכז בסרטוני וידאו שצילמתי מחלוני שרבים מהם צילמתי כשתליתי כביסה ותוך כדי כך ראיתי דברים שצילמתי.

           

           

           

          ''

          הינה, היום,כיבסתי המון גרביים כלומר, המכונה עשתה זאת בשבילי. כעת היא מצפצפת. אני שונאת לתלות כביסה, בעיקר גרביים, בעיקר בחורף. אמנם, בזמן תליית כביסה צילמתי תמונות שלא הייתי רואה לולא עמדתי בחלון המרפסת אך אני גם לא רוצה לצלם עוד כי אני חושבת שצילמתי ד אלא שאיני יכולה להפסיק. אני מותנית, מכורה. אני סתם מקטרת מנסה לדחות את התליה. גם לדחיינות אני מכורה גם לדחיינות,

          ובכן, הפעם לא דחיתי וגם צילמתי אדם אחד, זורק זבל

           

           

          ''

           

          עובדים בכביש 

           

           

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שישי , 24/1/20, 03:48

             

            ''

             

             

             

            אפשר להתחיל את הפוסט הזה כמו שמתחילים בדיחה שבה יהודי ערבי ונוצרי עולים במדרגות בניין אלא שאצלנו הבדיחה מתפצלת לתתי קבוצות רבות ומגוונות ובנוסף, כל הדמויות בבניין מתחלפות ורק אני, המספרת, המכונה" זאת מהקומה השלישית". תקועה באותו מקום כבר עשרות שנים.

            לכינוי זה התוודעתי לפני שנים, כשהלכתי בשביל הצר המקביל לרחוב המאונך לרחוב שלי, שעבר לאורך החצר של בניין השיכון הגדול, שחזיתו פונה לרחוב שאת שמו אני נמנעת מלהזכיר, לבין בית חד קומתי, ירוק, שבחצרו הרחבה והמוזנחת, רבץ  תמיד, כלב קשור בחבל שנראה רעב ומותש.

             

            ממש במקום זה, קרוב לבית הכנסת, בנקודה שבו מתפצל השביל ופונה לכיוון הרחוב הראשי פנתה אלי אישה צעירה ותמירה, הצביעה על המרפסת שלי, חייכה אלי בנעם  ואמרה "את זאתי מהקומה השלישית", גם אני חייכתי אליה והתכוונתי להמשיך בדרכי, לתחנת האוטובוס, לנסוע לבית היולדות, לאחייניתי היקרה. שילדה את בכורה.

             

            "אני אוספת כסף לבר מצווה של יתום" אמרה לי. אינני זוכרת אם ציינה את שמו והאם הכרתי אותו ואת משפחתו של היתום או שהיה זה יתום פלוני אלמוני. בכל אופן, חרגתי ממנהגי שלא להיענות לבקשות כאלה ונתתי לה את כל מה שהיה לי בארנק הכסף הקטן, תוך שאני מתנצלת שזה כל מה שיש לי.

             

            בערב, כשחזרתי הביתה ושאלתי שכנים, את אלה, שעל פי רוב, יודעים מה מתרחש ברחוב ובבניין, אם גם אליהם פנו בבקשה לתרום ליתום, עוררתי חיוכים. מספר מלים בערבית הועפו באוויר, מתוכם הבנתי  "מזרובה" ו"מחבונה", הם ידעו במי מדובר . אמרו לי ש"ככה היא עובדת על אנשים".

            ברכתי את עצמי על שהפגנתי מחסור במזומנים "גדולים" ועליתי הביתה מרוצה ושמחה בשמחת משפחתי.

             

            http://cafe.themarker.com/image/3453477/

             

            מאז אני מנסה להסביר לעצמי כיצד הפכתי להיות " זאתי מהקומה השלישית", זאת עם המצלמה, 

            אני מוסיפה. גם כך כינו אותי, אחדים בפני, ורבים מאחורי גבי. היו שחשדו בי שאני בולשת אחריהם. לעתים צעקו עלי ואסרו לצלם . במקרים אלה נהגתי להצביע לעל הציפורים והסברתי שאותם אני מצלמת. פעם, שאלו אותי  ילדים שנהגו לחטט בפחים שמול חלון המרפסת שלי אם אני מהמשטרה. אמרתי להם שאני עושה זאת כי אני אוהבת לצלם אך הם לא האמינו לי. הם ברחו בכל פעם כשראו אותי בחלון, כשהמצלמה בידי. לא אחת, השתמשתי בנימוק זה, להצדיק את פעילותי בעיני עצמי. פעם גם טענתי בפני עצמי שבזכותי הם נמנעים מלחטט בפח ובפעמים אחרות, כשצילמתי אותם בהסתר הסברתי לעצמי שאין לי זכות להפריע להם לחפש מה שאין להם ולהכיל עליהם את השקפותי ולגזול מהם את ההנאה שבמציאת דברים לשימושם. מי כמוני, שהקדשתי שנים למעקב אחר המתרחש  בסביבת הפחים ובצילומם. יודעת כמה מציאות אנשים זורקים. למען האמת, אחד מזיכרונות הילדות המוקדמת שלי נעוץ בערמת חפצים ושברי חפצים שנערמו במרכז חדר בביתו של קשיש שנפטר. אני זוכרת את הר האשפה כמקום של קסם, כהבטחה לגילויים .המילה קסם זורקת אותי לגבעות שמול החלונות הגדולים בדירה שבה גרנו בפולין שטמנו בחובן אוצרות. האדמה בגבעות אלה הצמיחה כלי פוורצלן, סכום מוכסף, כלי בית ולעתים גם חלקי רהיטים.

            כך, לא פעם ,עקבתי אחרי מה שנשלף מהפח אך מלבד שתי בובות חסרות רגל כל אחת שהונחו על גב הפח, לא לקחתי דבר, בעיקר, בגלל הריח. אני לא מבינה איך הם סובלים את הריח. הר היו ילדים שממש נכנסו לפח.

             

            אמנם לא לקחתי מהפחים חפצים ממש אך לקחתי מראות, ריחות וסיפורי חיים במשך השנים שבהן אני רואה מצלמת, שומעת ונחשפת לאירועים עד שהכלי  נמלא ומה שבו גודש וגולש כי הכלי כבר צר מלהכיל

             

            http://cafe.themarker.com/image/3453478/

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שלישי, 26/11/19, 12:09

              http://cafe.themarker.com/image/3487796/

                             150/100 סמ'  על בד. מומלץ לצפות בהגדלה 

               

              הנוף שלפניכם שהורכב בהרכבה עצמית מנופים ודימויים שצלמתי ויצרתי  מהווה אחד האלמנטים בוידאו שהבאתי בפוסט הקודם שחלקים ממנו אני מצטטת כאן, אחד מרצף פוסטים שבהם טמח ץכוונת לעסוק במרכיבים השונים של אותן העבודות ועבודות נוספות. אני מבקשת לשתף את הקוראים והצופים בדרך שבה הרכבתי את הסצנות במשחק שלי. אני מחפשת ללמוד כיצד אוכל להפוך  אתכם לחלק מהמשחקיה, לבדוק אפשרויות אינטראקטיביות שיהיו לי זמינות וקלות להבנה. כלומר ברות ביצוע.

              טוב היה לעבוד במשותף עם מישהו שמצוי בטכניקות כאלה. הכל עוד פתוח אך כעת עלי לעזוב את עולם הדימויים המשחקים והחלומות כדי לחזור למטבח ולהמשיך לזרוק את הירקות והפירות שנרקבו בזמן שאני התמסרתי לעבודה הזו ולוידאו על הגירסאות הרבות שנוצרו.

              אני יודעת שזה ממש לא בסדר להגיע למצב כזה ומקווה שזה לא יקרה שוב. כעת עולה בדעתי לצלם את הירקות הלו. אני נזכרת בתצלומים ובסרטים של האמן האנגלי גרינוואיץ

              אגש למטבח להציל ירקות שעוד אפשר לאכול  וגם אטפל בכביסה.בעודי מאזינה ל"מה שכרוך" בערב מצפה לי פתיחה  של תערוכה בבית האמנים בשם נופים שבה אני משתתפת.

               

               

               

              כאן מתחיל הציטוט

              צטט: shulamit 2019-11-24 21:07:20

               

               

              http://cafe.themarker.com/video/3487540/

               

               

               


              אני מתבוננת על העולם דרך מסגרות התוחמות את הנשקף לנגד עיני המשתוממות לנוכח הפלא, ובו זמנית שומרות אוי במרחק המאפשר לי מעורבות וניכור גם יחד, משחק  במראות, שאותן אני מפרקת, קורעת לגזרים ומחברת מחדש, תוך תנועה מתמדת  של העין.

              רצף המחשבות שחולפות בראשי והיד האוחזת בעכבר המחשב או בכל כלי ציור בו אני משתמשת בעבודות המולטימדיה, נותנות ביטוי לזרימה מתמדת של דימויים וצורות. זיכרונות וחוויות שנאגרו במהלך חיי, מראות מחלונות ביתי, בחדר העבודה וברחבי העיר, נמהלים יחדיו  ויוצרים תצריפים של מקום מזוהה ואחר, בו זמנית.

               

               

               

               

              ''

              הוידאו קצרצר , הערת שוליים על אופליה והמים

               

               

              הערות:

               

              *בדרך כלל אני כותבת בבלוג לקראת תערוכה ואילו הפעם  אני כותבת כשהיא כבר תלויה זאת על פי בקשתה של האוצרת. אני חושבת שהדבר תרם לחווית הצופים אף כי היגנבתי בפיסבוק רמזים ואף גירסאות קודמות. נראה שהאיפוק גרם לי להתפרץ בדברים 

               

              דרג את התוכן:
                7 תגובות   יום ראשון, 24/11/19, 11:03

                http://cafe.themarker.com/video/3487540/

                 

                 

                ביום חמישי שעבר  נפתחה תערוכה* מעבודותי  בשם "הכל מים", בתאטרון פרינג', בבאר שבע, שאצרה האמנית דניאלה מלר. לקראת תערוכה זו הכנתי גם וידאו* המשתמש באלמנטים שמהם הורכבה התערוכה כגון פרוק והרכבה, תהליכים שבאופן מובהק מאפיינים את היצירה שלי, אליהם התייחסתי גם בפוסט הקודם. הוידאו מיטיב להדגים אותם. לפניכם הוידאו וגם קטע מטקסט שנכתב במשותף עם האוצרת, לקראת התערוכה, שהומר כאן לגוף ראשון יחיד.


                אני מתבוננת על העולם דרך מסגרות התוחמות את הנשקף לנגד עיני המשתוממות לנוכח הפלא, ובו זמנית שומרות אוי במרחק המאפשר לי מעורבות וניכור גם יחד, משחק  במראות, שאותן אני מפרקת, קורעת לגזרים ומחברת מחדש, תוך תנועה מתמדת  של העין.

                רצף המחשבות שחולפות בראשי והיד האוחזת בעכבר המחשב או בכל כלי ציור בו אני משתמשת בעבודות המולטימדיה, נותנות ביטוי לזרימה מתמדת של דימויים וצורות. זיכרונות וחוויות שנאגרו במהלך חיי, מראות מחלונות ביתי, בחדר העבודה וברחבי העיר, נמהלים יחדיו  ויוצרים תצריפים של מקום מזוהה ואחר, בו זמנית.

                 

                 

                כבר עשרים שנה, אני מצלמת מחלון ביתי את פחי הזבל  המוצבים ברחוב מול חלונות הדירה שלי, את החתולים והאנשים המחטטים בו, ומנגד את השמים, הציפורים, הדודים על הגגות וצמרות העצים. כל אלה נמהלים בתהליך צילום, במראות של מבנים עצים ובני אדם בסביבתי ובעיר העתיקה.

                בעקבות אירוע טראומטי שעברתי באותה תקופה התחלתי לצלם גם בובות וצעצועים שאספתי, פריטים שהפכו לדמויות ביצירותי ו"פעלו" בתוך המקומות שאותם יצרתי כמסמנים של תחושותי, כמו אותם ילדים המתבקשים לתת עדות למתחולל בנפשם תוך כדי משחק בצעצועים.

                 

                ''

                הוידאו קצרצר , הערת שוליים על אופליה והמים

                 

                 

                הערות:

                 

                *בדרך כלל אניכותבת בבלוג לקראת תערוכה ואילו הפעם  אני כותבת כשהיא כבר תלויה זאת על פי בקשתה של האוצרת. אני חושבת שהדבר תרם לחווית הצופים אף כי היגנבתי בפיסבוק רמזים ואף גירסאות קודמות. תודה והערכה לאוצרת על תליית התערוכה. 

                 

                *בסופו ש לדבר לא הקרנתי וידאו בתערוכה. התחלתי להתיחס לדמות במים כאל אופליה תוך כדי ההליך. לוידאו גירסאות תרבות, גם זה מאפיין את עבודתי. אני ל א יכולה לחזור על עצמי מבלי לשנות אלא כשהדבר מקובע ברשת.

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שבת, 23/11/19, 13:53

                   

                  ''

                   

                  השאלה:" איך עשית את זה?" חוזרת על עצמה בתערוכות שבהן אני מציגה עבודות שנוצרו באמצעות עבודה במחשב, כשאני עונה שחיברתי דימויים שצילמתי, עיבדתי וציירתי עליהם, שהדפסתי ושוב ציירתי על העבודות המודפסות, התשובה לא מספקת את השואלים החוזרים לשאול "אבל איך עשית את זה או את זה"כאילו שהשתמשתי באיזה קונץ והוצאתי עבודה מהשרוול יחד עם יונה לבנה וארנבת.

                  לא שאלו אותי כיצד ציירתי כשהצגתי רישומים או עבודות דיו וגם לא לנוכח עבודות בשמן או באקרליק. זה, לכאורה, נראה ברור ומובן אך כשזה נוגע לעבודות בטכניקות מעורבות, הכוללות גם עבודת מחשב, השאלה צצה והאמן, כלומר אני, מתבקשים  להסביר ולא אחת, גם ציפייה ללמד את השואלים. התנסיתי בכך גם כשהצגתי עבודות הדפס, בעיקר קולאגרפים ותחריטים ממספר לוחות אך לא במידה שהדבר נוגע לעבודה דיגיטלית .אני עונה שעשיתי מה שעשיתי בשעות עבודה רבות. איני נוהגת להרחיב מעבר לזה אלא להצביע על קשרים והשתלשלות של דימוי או רעיון כי חשוב לי  שיתעניינו במה שרואים ולא כיצד עושים זאת. יכול להיות שהתרגלנו למצגות של ביצועים ביו טיוב שמתמקדות בעיקר בטכניקה אחת המובילה לתוצאה מסוימת. אני, לעומת זאת עובדת אחרת, עובדת בטכניקות שונות, ומתקדמת מרעיון לרעיון. הטכניקה היא כלי בידי להתקדם במסלול הדימויים. אני משתמשת בתוכנות מוכרות, על פי רוב בחלק קטן מהאפשרויות שהן מציעות. החיבור נעשה במחשבתי שבדרכים שלא אחת מפתיעות אותי אך זה קורה מפני שאלה החיים שלי.

                  אני משתשמשת בפוטושופ, בפילמורה, בתוכנות מצויות חינמיות של וונדובס

                   העליתי מספר אלבומים שבהם אפשר לראות את אבני הדרך שהובילו ליצירה זו או אחרת,

                   

                   

                   

                  הטקסט נכתב יומיים לאחר פתיחת תערוכה בשם "הכל מים" ,בתאטרון פרינג' בבאר שבע . האוצרתהיא דניאלה מלר. אני מקווה להרחיב ולכתוב על עניינים שנוגעים לאותה התערוכה . 

                   

                  ''

                   

                  מימין ( שער שחור) האומרת דניאלה מלר, משמאל, (שער לבן ) שולמית דוידוביץ

                   

                  הפיסבוק שלי https://www.facebook.com/shulamit.davidovicz?__tn__=%2Cd*F*F-R&eid=ARBMyPgZTEmJqh9INb6NajvzwIj6T0MGXdqezBogAMAWjmeQQQB4-DZHuy1qME6ePRpm_wAzQ1ES18Bg&tn-str=*F

                   

                  בתמונה למעלה: בית האמנים בבאר שבע, כניסה מצד רח' הגנה. בובות שלי וים מהחלומות שלי. בעצם אגם קראתי לו אגם העתיקה,  אחר כך החלפתי לים ההגנה. 

                  דרג את התוכן:
                    5 תגובות   יום שבת, 30/3/19, 18:35

                    רק בשבוע שעבר חזרתי לעבודה שעליה דיברתי בפוסט זה, עבר חודש וחצי מאז, עברו,חלפו הבחירות ועמם רעש הטוויטר ופטפוטי התקשורת, הצהרות הפוליטיקאים וויכולים בין הבוחרים. מכל זה התנתקתי וחזרתי לציור שאותו לא הורדתי מהלוח,שם חיכה לי. עבדתי עלו מספר ימים ואני מרגישה שסיימתי אותו אך אני מסוגל לסיים ציור במשך שנים. אני חושבת שאיני רוצה לשנות או להוסיף דבר. הינה הוא הציום לא ממש משקף את הגוונים המדויקים. לפרטים רצוי צוי להתסכל על מסך מלא . 

                     

                     

                    ''



                    155/120 סמ'. אקרליק וטושים על בד 

                     

                     

                     

                     

                    בתחילת פברואר מתחתי בד על הלוח שעל הקיר וגם רשמתי סקיצה ,צילמתי והעליתי לפיסבוק בכוונה להתחיל לעבוד  בצבע אחרי שאסדר את שולחן העבודה ואכין צבעים לציור.

                     

                    ''

                     

                     

                    רצה הגורל ובאותו בוקר קיבלתי אימאיל המזמין אותי להציג בתערוכה במכללת קי עבודות על נייר. שמחתי ומיד נפניתי לעבוד על הפרויקט ובינתיים דחיתי את העבודה על הציור בטענה שעלי להכין עבודה לעוד תערוכה (רוח דרומית) אך למען האמת התעצלתי לסדר



                    כשהתבוננתי בצינצנות הצבעים שעירבבתי עלתה בדעתי, להבדיל אלף הבדלות, זעקתו של משה "המין הסלע הזה אוציא מים" כי, לרגע, ראיתי את המעמד כמשל על  זעקה  היוצאת  מליבו של אמן הניצב לפני מעשה יצירה בפוטנציה ולא מאמין שזה יקרה לו שוב, תוהה האם שוב יקרה הנס שאליו מובילה תודעתו הנחבאת ממנו. הרי בצאתי לדרך אין לי מושג מה יקרה למרות שהמתווה כבר הוכן וגם הצבעים.

                    הינה, אני אומרת לעצמי, הסלע לנגד עיני אך המים חבויים בסלע ורק אלוהים יקבע מה יקרה. אולי הפיקפוק , העדר האמונה באפשרות נס היצירה מונעים ממני להגיע לארץ שהבטחתי לעצמי עוד בילדותי. הפקפוק הוא מעלה אך גם פצע ושער נעול 

                     

                     

                     


                    ''

                     

                     

                    אני עוצרת את עצמי מלהמשיך בהקבלות ומודה ביני לביני שהגזמתי ואין המשל זהה ואף לא דומה לנמשל ומזכיר לי את הבדיחה על הזבוב שחרש שדה יחד עט פיל . זאת עלי לזכור כשאני עובדת. קצת פרופורציות, אני אומרת לעצמי. עלי להרגע ופשוט ליהנות מהנחות הצבע. לזכור שאלה לא מים חיים אלא מקסימום מטפורה מאולצת, מקווה שסוף, סוף, הצלחתי להשתמש במונח הזה בהוראתו הנכונה 


                    בינתיים, אני מעלה את הסקיצה (תמונה 1) ואת הצבעים (תמונה 2) . בהמשך אעלה ואולי אכתוב פוסטים על תהליך היצירה

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום שישי , 28/12/18, 14:31

                      http://cafe.themarker.com/video/3453237/

                       

                       

                       

                      כל בוקר, כשאני קמה, בין בשאר הדברים שאני עושה , אני חושבת מה שאכתוב בבבלוג ב'קפה', גם על האתר שאמשיך לבנות ועל מצגות שאכין כדי לשלוח לאוצרים בכוונה לעניין אותם בעבודתי ובעיקר על אפשרויות ביצוע בווידאו  הטמונים בהוראות התוכנה/התוכנות שרכשתי, האחת לפני שנתיים והאחרת, פילמורה, שרכשתי בסתיו שמציעה אפשרויות שאותי מלהיבות בתנאי שאצפה בריכוז מקסימלי בהדרכה המעולה של הילה ביו טיוב. 

                       

                      מי שלא מאופיין בבעיות קשב וריכוז לא מסוגל להבין את ההתגייסות הנפשית הדרושה לאדם כזה כדי להתמקד בהוראות ולבצע משימות כראוי, עד נקודת הסיום. כעת, לאחר שהצלחתי להתמקד וללמוד את מה שהתוכנה מציעה לי אני מביטה בי אחורה ומאשימה את עצמי בפינוק יתר. זו הטענה החוזרת של הפולניה הקשוחה שמצוותת לאישיותי  שלא מבינה מדוע אני עושה עניין מכל דבר. לאחרונה השתכנעתי שיש בזה משהו והיגיע הזמן להגשים את התוכניות שרקמתי מאז ילדותי, לפחות את מה שנתון ביד. 

                      המשפט המנהל אותי כל חיי נכתב על ידי קורצ'אק בספר שתורגם לעברית בשם 'תהילה' האומר לילדים להתמיד ולהאמין באפשרות התהילה ולא להרפות מחלומות. כך אני זוכרת זאת ואכן איני מרפה אף כי לא אחת פיקפקת בנחיצות המחשבה הזו ובכל זאת נאחזתי בה אך לע כחזות הכל אלא כמטריה שתחתיה אני מכנסת את פעילותי האמנותית או כמטרה שתצדיק את מה שאני כבר עושה, שתמריץ ותמקד אותי בשאיפה להבטיח למה שעשיתי ולעצמי מקום בעולם הזה איתי ובלעדי. פעם שמעתי מישהו אומר שהו אחי כאילו שהוא עומד למות כל רגע וזמן רב התנהלתי כך אך פעם שמעתי את המחזאי סובול אומר שהוא חי כאילו שלא ימות לעולם והחלטתי לאמץ גישה זו, לפחות למראית עין. תמיד האמנתי שעדיף לשקר, שקר לבן, לעצמנו ועל אחת כמה וכמה, למי שאנחנו אוהבים

                      דרג את התוכן:
                        6 תגובות   יום ראשון, 21/10/18, 18:34

                        ''

                         

                         

                         

                        בעוד יומיים אני מורידה את התערוכה "כולה קוכתם". זו תערוכה שאצרתי בעצמי תוך התיעצות עם כל מי שהיה מוכן ליעץ לי וגם לפעול בהתאם לחלק מהעצות של כל אחד מהיועצים. אני מודה לכל מי שעזר ולמי שהגיע לפתיחה וכל מי שביקר בתערוכה. בשנה זו עברתי מהלכים רגשיים שזיעזעו את עולמי הצר ( לא קלישאה שחוקה אלא תאור הולם של חיי) וכתגובה בחרתי להיפתח באמצעות שתי תערוכות, ברצף. בראשונה עבדתי עם האוצרות שבע שחם ודר' רחל קרופ. זו היתה חוויה אינטלקטואלית ורגשית מעשירה ומחכימה שגרמה לי ליצירה, חרדה ושמחה. בתום תערוכה זו חשתי צורך להתמקד בחוויה, לשים את רגשותי על הקירות ולפתוח חלון לעולמי הרגשי במידה רבה של גילוי נפש. אמנם אני עושה זאת בפיסבוק ובמידה מסוימת ב"קפה", בקביעות, אך ריכוזם של הדימויים, בפורמט גדול, בחדר אחד כשרגשותי מתפרצים מהקירות ומקיפים אותי ואת הצופים ובלי שיהיה לי היכן להסתתר, היא חוויה אחרת

                        .

                         

                         

                        ''

                         

                         

                        בתערוכה זו נמנעתי מלתלות עבודה אחת שחברתי שושי הציעה לישתף, שהיתה, כנראה, מעשירה את האמירה אך אני הרגשתי שלא אוכל להראות בתערוכה זו  עניין שעליו התמונה מצביעה מפני שלא הייתי מסוגלת להודות בכאב שזה מעורר בי..אולי אעשה זאת בעתיד,אחת מהתערוכות שאני רוצה לעשות או שאגע בדבר בוידאו ברשת ואחר כך אתפנה לב"בחבוש " שבי ומה שבביתי. בזמן הקרוב אני מבקשת לעסוק, בעיקר, במה שמחוץ לחלונות ביתי. לסדר ולארגן את החוויות והאבחנות, להציגן בפני אחרים ולקבל תגובות.

                         

                        היום נפגשתי, בתערוכה, עם תלמידים מכיתה יא וי"ב.ונשאלתי כיצד מתישבת דמוי המסודרת עם העבודות המבוחבשות (במלים שלי "מבוחבשת" ,מילה שלו). עניתי לו שבעצם, בזה, בין השאר, אני עוסקת בתערוכה זוו. הוא אמר לי עוד דברים מחכימים על עבודותי ווגם על החיים

                        אני לא מפסיקה לחשוב על דבריו ועל המפגש שדי חששתי ממנו כי לא ידעתי אם  תערוכה זו תדבר לאנשים צעירים כל כך.. 

                        אני שמחה על מפגש זה שהיה אקורד סיום מעורר לאחר חודשיים של תערוכה. 

                         

                         

                        ''

                          כל הרישומים מלפני שבוע  ולא תלויים לתערוכה 

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום ראשון, 7/10/18, 13:21

                          התערוכה בבית האמנים בבאר שבע ברח' האבות 55. בוידאו שצילמתי בתערוכה הסבר קצר אך לא הכרחי 

                           

                           

                           

                          ''

                           

                           

                          אני בונה עכשיו אתרים עם העבודת שלי . תחילה אני מסדרת את היו טיוב שלי

                           

                           

                          https://www.youtube.com/results?search_query=shulamit+davidovicz

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה

                            פרופיל

                            shulamit
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS