כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    תכנים אחרונים

    2 תגובות   יום שלישי, 29/3/16, 20:35

    ''

     

        " כעת אני מוצפת . עוד מעט אורה לעצמי לעצור, לחדול מהאיסוף, להביט במה שנקרה לידי, אשלוף דבר מה, דימוי ואולי טקסט, להניח אותם כך או אחרת, אציג אותם בתערוכה. זה מה שקשה לי כל כך בתערוכות, ההקפאה של האיסוף. עכשיו אני מרגישה מוצפת, מחכה לראות מה יצוף ויעלה מתוך המערבולות"    " 

    למעלה קטע מטקסט( "מוצפת") שפרסמתי בקפה ב 26/01/16 כשעבדתי על התערוכה . את תחילת הטקסט שכתבתי  לקראת שיח גלריה שיערך, בלי נדר, מחר ב  30/03/2016  

    מילדותי בפולין אני זוכרת מעט. באחד הזיכרונות, איני יודעת בת כמה הייתי אז, אני בביתו של אדם שנפטר. אני עומדת בפני ערמה גבוהה של חפצים שאנשים נוברים בה ושולפים ממנה פריטים שונים. אני עומדת נפעמת בפני האפשרות להושיט יד, לשלוף משהו מתוך הערמה ולקחת.  אני אוהבת לחפש, לחטט, לנבור, לאגור אך אני עושה זאת באמצעות צילום מפני שמאז שהתחלתי לצלם אנשים מחטטים בפח איני אוספת דברים מן הרחוב אלא מחפשת בחנויות צעצועים זולים. אני אוגרת אותם יחד עם הדימויים שאני יוצרת בתוך התיקיות שלי ובמרחבי הרשת או מודפסים,אני שומרת עליהם בתיקיות בביתי . מדי פעם אני שולפת, מפזרת ומצרפת לזיכרונות ולמחשבות מרחפות.

    אני זוכרת את חיי כאוסף מעמדים קצרים. כעת עולה בזיכרוני תמונה של אדם החופר בגבעות שמול חלונות הבית, בפולין. הגבעות מעבר לגדר החצר. האיש  שולף מתוך האדמה כלי פורצלן וכסף. אני הילדים עומדים סביבו במעגל. שנים זכרתי זאת כמין נס שעורר בי כמיהה של " המוציא מן הארץ" ורק לפני שנים מעטות תפסתי שהגבעות היו חורבות של בתים שקרסו במלחמה ואולי קברו תחתיהם את יושבי הבתים הללו. לא נתנו את דעתנו כך , אולי מפני שהיו אלה בתים של גרמנים.

    רק עכשיו, לאחר חודשים של עבודה ושלושה שבועות של תערוכה אני מודעת לנוכחותם של אותם הזיכרונות בעבדות. אחזור ואדגיש, אלה אינם זיכרונות רעים אלא זיכרונות של חוויות טובות, של רגעי אושר.

     

    16/07/16 אני חוזרת לקרוא  את הפוסט כדי להיזכר במה שכבר נזכרתי לפני מספר חודשים וכדי לתקן שגיאות הדפסה ותחביר.  בימים האחרונים אני חשה קצת תקועה בעבודה. אני יודעת מה אני רוצה לעשות אך נמנעת מביצוע התוכנית. התנהלות זו אינה זרה לי אך קיוויתי שמתוך מודעות לגילי אצליח לזרז את ביצועי ולממש את רצונותי.

    מנגד אני ניצבת מולי וטוענת די בעקשנות שבעצם כך אני  אוהבת לפעול . אני נהנית לעשות את הדברים לאט. וכבר נאמר שהמהירות מן השטן והרי אני לא ממש רוצה להגיע אליו.  

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      הפעילות שלי

      פרופיל

      shulamit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS