כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    תכנים אחרונים

    11 תגובות   יום שני, 16/7/07, 15:35

    " אם נדמה לכם שאתם חוזרים על עצמכם שוב ושוב, אולי הבנתם משהו עמוק: הפילוסוף והמתמטיקאי דאגלס הופשטטר טוען בספרו החדש שאנחנו בנויים מלולאה אינסופית של ייצוג עצמי. על החיים כלופּ"  ( תומר פרסקו)

     

     

     

    ''

     

     

     

     

    שני משפטים אלה " הדליקו" אותי בשעות המאוחרות של הבוקר השרבי ובמקום לצאת " לעיר"  כדי לקנות מזגן או  לפחות " להרים טלפון"  ל'כוכב הקור' או ל'עולם המזגן' ואולי לאיזו חברה אחרת שמבטיחה איכות חיים וקרירות, שקעתי בקריאת הפוסט של תומר פרסקו, בקישורים שונים בויקיפדיה ובחיפוש בגוגל של הערכים השונים שכולם זרים לי. כך גם הגעתי לבלוג בתפוז שאליו צורף קובץ ( 2005) המתבסס על התאורמה של גדל בדיון במהות טקסט מכונן כשהוא עוסק בתיאורמה עצמה כטקסט מכונן " הטקסט המכונן שבחרתי הוא משפט אי השלמות של גדל (Gödel's Incompleteness Theorem  )."

     

     

     

    אין לי כלים לדון בשני הטקסטים ( כלים מתחום הפילוסופיה והלוגיקה) דיון ביקורתי

    וגם איני רוצה בכך. די לי בדיונים הביקורתיים שערכתי במסגרת לימודי התואר

     אך התמונות שהופיעו בפוסט של פרסקו ודבריו הריצו את מחשבותי לכיוון היצירה שלי, לתובנות על אודות המניעים, דברים שכמעט ואיני עוסקת בהם מתוך מחשבה שהם טריוויאלים ליצירה עצמה כמגדירים אותה אך מהותיים כמערכת הפעלה ומכיוון שאין אפשרות לרדת לחקרה אין טעם לעסוק בה.

     

    נזקקתי לנושא זה בימים אחרונים בשל הערות של חברים (איתמר ואסתי) על אפשרויות של אמנות פוליטית. איני זוכרת כיצד זה התחיל אך טענתי שיש טענה פוליטית בעבודות שלי, לפחות בחלקן אך היא לטנתית ( לא במלים אלו) , כלומר ברקע הדברים. כשקראתי את דברי פרסקו עלה בי כיוון מחשבה אחר האומר שהאמנות שלי (הפלאסטית) לא עוסקת בפוליטיקה, חברה או יחסים ( זה לא כולל רישומים, על זה עלי לחשוב שוב, אלה נובעים מן הרגש, בדרך כלל) אלא היא תולדה של עיסוק בהשקפה על השקפה פוליטית , חברתית או אסטתית, בעיקר על הדרך שבה נערך השיח הזה. אין, בעבודתי, כוונה להפנות תשומת לב לתופעה חברתית אלא לעסוק בחשיבה על התופעה או יותר נכון, לחשיבה על החשיבה.  

     

     

    ''

     

     

     

     

     

    בעודי כותבת  אני מרפרפת בזכרוני  בתצלומים שצילמתי בעומדי בחלון דירתי

    ו"נתקלת" בתצלומי הילדים המשחקים בפח ולידו. בכל אותם האנשים שצילמתי הבאים אליו וממנו. האם רציתי לומר דבר מה על העוני ולהטיף לשינוי הסדר החברתי? ברור לי שלא זה העניין, לא זה המניע.

    רציתי לצלם כי הם היו שם ולי יש מצלמה ואני אוהבת לצלם. ובעיקר , אני מבקשת לעטוף את העוני שלי בהילה שמשרה האמנות על היוצרים ומושאיהם. ( 10/07/16 אני צריכ ה לשכתב את זה או בעצם להתיחס לדברים אלה שאני חוזרת עליהם לא פעם כי הם לא מדויקים ואפילו מנסים להסתיר ולעקוף  את מה שאני יודעת על הנושא)

     

    אני חשה תאווה ליצור קומפוזיציה שתשביע את רצוני ותעלה את ערכי בעיני כי

    " הצלחתי" ליצור דבר מה טוב ממה שנחשב רע . אני עסוקה בעצמי ביצירה ובכל זאת לא הכל אני מציגה או מפרסמת. האם המעצור הזה מונע ממני לכתוב ופוגע ביצירתי? האם המחשבה על האחר מונעת ממני להשתמש בו? . ואולי אין זאת התחשבות אלא פחד מגינוי. שום דבר מרגשות אלה וממחשבות שחולפות במוחי אינו פוליטי אלא מתרכז בי, ברצונות שלי במחשבות שלי . המעשה אולי פוליטי אך אך המחשבה לא מתכוונת לכך.

     כאמור , אני מעדיפה, לעסוק בבחינת אופן התפיסה של המציאות ואולי בביקורת שלה ( התפיסה) . אולי זה מעשה פוליטי?

     

     

    ''

     

     

     

     

    כך בחרתי לצלם (סידרה ) במספר חשיפות את הפנים ואת החוץ כאשר  המוטיבים הם ספריה ( פנים) וכביסה תלויה ( חוץ) או פח זבל. עשיתי זאת לאחר ששמתי לב שבכתבות שבהם המתראיינים הם אנשי רוח או מנהיגים,הרקע הוא ספריה  ( הקורא , זה שהחזיק מעמד עד כה יטען " ומה חדש בזה?")  ואילו עניים ( כתבתות לאחר דוח העוני ) מרואיינים , רבות , על רקע כביסה או פח זבל. כוונתי לכתבות אווירה. נשים מצולמות בדרך כלל על יד כיור  וכלים מלוכלים ואילו ילדים ליד מקרר ריק ובית מוזנח ( קיר מתקלף וכדו') .

     

     

     

    מכיוון שבאותו זמן התפניתי לבחון את עצמי, את מהותי ,את  חיי ובעיקר את מצב היצירה ואת מצבי הסוציואקונומי  וגיליתי את המשחק במספר חשיפות  , חשבתי שאופן עבודה זה יבטא את מהותי בדרך הטובה ביותר לאותו זמן ( תהיות על הזמן בפעם אחרת). בהמשך צרפתי אלמנטים וסמנים מאפיינים נוספים שכללו ביום בובות .

     

     

     

    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

    יום אחד הפסקתי לעסוק בכך. הבובות מחכות בסל הגדול ואני מצלמת , בעיקר את הנראה והנגלה בחשיפה אחת או בחשיפות מספר, מתמקדת בחוץ. נמנעת לשלב את הפנים.  היום הבנתי שלא היה לי צורך לבחון מחשבה באמצעות צילום מסוג זה. היום, בעיקבות הקריאה שאליה הפניתי,  חשתי צורך לחזור ולעסוק בך.

     

    לא אעסוק יתר על המידה בניסיון להבין את המניעים שלי שהרי כל מה שאומר, לא אוכל להוכיח אך גם לא להפריך.

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      הפעילות שלי

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      shulamit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS