כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 2/2007

    6 תגובות   יום שלישי, 27/2/07, 12:16

    באחת הלילות, שמעתי צעקות שבקעו מן הדירה השכנה . היה זה קולה של השכנה, צווחני וגבוהה, וקול בכייה של בתה הגדולה. זה היה בסוף החופשה הגדולה, כל החלונות היו פתוחים.  מבעד לשתי הדלתות נשמע קול חבטות . דפקתי בדלת. השכנה  א' פתחה לי את הדלת . ראיתי את פ', בתה הבכורה, מצטנפת, מול הדלת, בפינה שבין המטבח לשירותים מגוננת בידיה על ראשה . מחדר השינה נשמע קול בכייה של ל', האחות הקטנה. האם הביטה בי בעיניים קרועות לרווחה וקראה לי להיכנס. נדמה היה לי שהיא מרוצה מהופעתי. היא משכה אותי פנימה ושאלה אם אני מעשנת. כשעניתי בשלילה אחזה בידי ומשכה אותי לעבר בתה. היא הניחה לי והתכופפה אליה . " תריחי את הפה שלה " אמרה לי, בעודה מושכת את הילדה, מרימה אותה  ומקרבת אלי את פניה " תגידי לי אם היא עישנה " . פ'  בכתה " מה, מה היא רוצה מהחיים שלי? אמרה מתייפחת " אמא מאשימה אותי סתם, לא עישנתי, לא שתיתי". היא דיברה רוסית כשהיא שוזרת בדבריה מעט מלים בעברית .

     

    א' ושתי בנותיה הגיעו לדירה  שממול לדירתי, בתחילת האביב , קצת לפני חג הפסח , ישר מנמל התעופה ועזבו בסוף הקיץ, כשבועיים לאחר אותו לילה, בסמוך לחגים. אין לי מושג לאן עברו. אמרתי לה שבארץ אסור להרביץ לילדים. איני יודעת אם הבינה אותי , אני מתקשה לדבר ברוסית אך מבינה די הרבה. היא חזרה ופנתה אל בתה " את יודעת כמה מסוכן לך הסם, זה אצלך בגנים" אמרה והסבה את פניה הנואשות אלי "אבא שלה אלקוהוליסט ומסומם ,לקח לי הרבה כדי להיפטר ממנו, הכל כתוב אצלי בתעודות . זה אצלה בגנים" היא שבה ונפנתה לבתה שנותרה בפינתה ממררת בבכי." עוד פעם את עושה לי צרות, לא מספיק שגנבת לי כסף " . היא שוב פנתה אלי, ציינה את העיר שממנה הגיעו ואמרה "שם היא לקחה ממני כסף של האוכל כשהייתי עם בטן, עם הקטנה, וקנתה דברים לחברים שלה" והביטה בבתה. הנערה השפילה את מבטה " עוד פעם אני צריכה לחפש אותה בלילה. אמרתי לה לחזור בעשר, היא בת חמש עשרה, היא לא צריכה להסתובב עם כל מיני אנשים" .

    נזכרתי שבערב הקודם. מן החלון ראיתי שני נערים שישבו על הגדר המקיפה את החצר שלנו וקראו בשמה בקול , קראו לה שתרד אליהם. התבוננתי בהם, הם נראו לי כבני שש עשרה, שני גברברים צעירים . הם בטאו את שמע המוסלמי בלעג וגיחכו ביניהם. איש לא ענה להם. " ערסים קטנים " , חשבתי לעצמי " חושבים מצאו רוסיה טרף קל". גירשתי אותם. כשבועיים לאחר אותו אירוע לילי פגשתי את אמה, ברחוב ושאלתי היכן פ'. היא ענתה שהילדה אצל אחותה בעיר אחרת "אני שולחת אותה בחזרה לאבא שלה" אמרה. " אבל אמרת שאבא שלה נרקומן ואלכוהוליסט " תהיתי . " לאבא של ל' , אחותה הקטנה " ענתה לי " הוא יחתן אותה, שתבוא לארץ נשואה, שבעלה ישמור עליה. אני לא יכולה לשמור עליה פה. הצעירים כאן מקולקלים" אמרה כשעל פניה הבעת גועל..

    כשבוע לפני התקרית הלילית. פגשתי בפ' ליד הדואר. היא ישבה עם אחותה הקטנה על המדרגות המובילות לתיבות הדואר. הקטנה אחזה בפלאפון, חזרה ואמרה"אבא, אבא", בעברית. פ' סיפרה שאחותה מתגעגעת לאביה שנשאר שם, הוא מוסלמי . היא הוסיפה שהיא שמחה לחיות בארץ, שאינה רוצה לגור בארץ הולדתה מפני שאינה רוצה ללבוש צעיף . היא עשתה תנועת יד שהקיפה את ראשה כמרמזת למעטה ראש כמנהג המוסלמיות. עמדתי איתן קצת עד שראיתי שהערב יורד. לפני כשנה, שנה, לאחר אותו הלילה שתיארתי,

    כשנה לאחר אותו הלילה נתקלתי בפ', באקרעי, באחד מבתי הספר התיכוניים בבאר שבע. היא אמרה ששלומה טוב. לאחר מכן לא ראיתיה עוד.

    11/05/11

    כבר עברו יותר מארבע שנים מאז האירוע. אני מקווה שמצבן של השלוש השתפר ושלצעירה שאת שמה האמיתי כבר איני זוכרת מצאה דרך לחיים טובים.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום ראשון, 25/2/07, 12:31

      לפני רגע נגלה לפני צבעו  היפה של האתר,  צפיתי בו במחשב באוניברסיטת בן גוריון

      מפני שאצלי בבית איני רואה את הצבע , או יותר נכון, איני רואה את כל צבעי הרקע. הכל שחור על גבי לבן.

      באינטרנט וגם לא את המילוי בWORD ובפאור פוינט ( בצייר כן) . אין זו בעיה של המסך כי אני רואה את צבעי הצילומים וובכל זאת בעיה של תצוגה מפני שכשאני עושה מילוי בWORD, הוא מופיע בהדפסה אך לא על הצג. האם למישהו יש תשובה לדבר. שאלתי ולא נעניתי, עד כה. העניין מטריד מפני שהוא מגביל אותי באינטרנט. 

      כעת אשוטט מעט בין האתרים השונים לראות מה הפסדתי עד כה.

       

      ואם כבר הזכרתי צבע אז הינה תמונה מחדר העבודה בקיץ, כשעבדתי בצבעי אקריליק.

      הציור האדום נקרה 'המכתב' בעיקבות סיפורו של אדגר אלן פו.

       

      איזה יופי,אני מתלהבת כמו ילדה מכל האפשרויות שפיספסתי. כמו לדעת מי באתר ואיך לשלוח הודעה. צ'טים עדיין לא ניהלתי אף פעם והיום אמהר לחבר את המיקרופונים. אולי?

       

      ביקרתי אתרים של חברים ואחר כך קפצתי לקהילת אמנות דיגיטלית. שם ראיתי סרטון מקסים

       במצטט מסרטים שונים . הגיבור הוא צ'רלי צ'פלין

       

      " עשיתי" סיבוב קטךן בקפה. ואי, אני כבר כמעט שעתיים פה. עלי לרוץ הביתה למלאכת היצירה ואולי אלך להחליף את הפלא פון לדור שלישי. אני כל כך בנאלית לפעמים.

      דרג את התוכן:
        11 תגובות   יום שישי , 23/2/07, 19:16

         

        25/2/07  - אתמול, כתבתי שאני חשה צער כשאני רואה צפיה 0 ( ראה בהמשך). באחת התגובות נאמר לי ש'רייטינג'  זה לא העיקר. תחילה אני מבקשת לנקות את המילה ריטינג ולהופכה ללגיטימית שהרי כל יוצר או רב היוצרים רוצים ריטינג, כלומר להיוודע לקהל היעד . כל יוצר או כל יצירה וקהל היעד שלה. המילה רייטנג התלכלכה וקיבלה קונוטציה שלילית בשל, כך אני מאמינה, חוסר תום לב של אליטות המשוכנעות שהתכנים שהן מיצרות לאליטות,  חשובים מן התכנים שהן מיצרות לשכבות רחבות או, כפי שהדבר נתפס בתודעת האליטות, הנמוכות ובעיקר יצא קיצפם על התכנים שמיצרים "הפחותים"  לקהלם.

         

        26/2/07 - כל קבוצה הרואה את עצמה כראויה יותר, בשל השכלתה או בשל השקפתה הפוליטית, או מכל סיבה אחרת ( מידת החרדיות, הנימוסים) ומחלקת את השאר לקבוצות, מדרגת אותן, מעריכה וקובעת את  זכותן להתקיים במרחב הציבורי מתהווה ניכור בין בני הקהילה שעלול להוביל לאבדן סולידריות.כל עוד מקבלות  הקבוצות השונות את מרותה של קבוצה אחת, למשל, את המרות הרבנית  או את זו שלמפאי ולחילופין את המרות של התנועה הקומוניבטית  או זו המוכתבת על ידי ערוץ 2 הופך קולה של קבוצה זו למוביל ולמתווה תכנים. כך זה כאשר, בעולם האקדמי, קובעת את דפוסי החשיב והמחקר ודוחה מפני האת האחרות וכך בבידור העממי  או באמנות. בתקופתנו הפלורליסטית נאבקות הקבוצות השונות על שרביט הניצוח.

        אני, אולי בשל המקומות שבהם גדלתי או פשוט כך נולדתי, פוסטמודרניסטית , מכלילה בתוכי את הגבהוה ואת הנמוך כראוי לבת התקופה הפוסט מודרניסטית. כך מגיל צעיר נהגתי לקרוא בשקיקה את הבלשים  הזולים, את ספרי הקאובוי בכריכה רכה ובו זמנית מיטולוגיה ומאוחר יותר את קפקה ודוסטויבסקי. כיום אני אוהבת לקרוא  שירה והגות ( במידה, בלא הגזמה) ובו זמנית אהבתי לראות את אודטה. לבי נשבר כשהורידו את תוכניתה. אהבתי להתחיל באודטה להמשים בלונדון וקירשאובם. זה מה שאני הולכת לראות, כעת. 

         

        24/2/07

         כעת אפסיק לכתוב על הרייטינג ואולי אחזור לנושא מאוחר יותר מפני שאני מקשיבה לתוכנית מעוטת רייטינג ברשת א',  שנפגעה מן הטיעון שאין לה רייטינג , ל"מלים המנסות לגעת" העוסקת במחזות הסוריאליסטים של לורקה.ועל שיריו זה הזמו גם לתלות כביסה.

        23/2/07

        זה מב שנכתב ביום ו', בערב

        משום מה מצוין בחלק מן הפוסטים, 0 צפיה. אני מניחה שהדבר נובע מעבודות תחזוקה שהודיעו עליהם מבעוד מועד. עם זאת התוודעתי לצער צפיה 0. למזלי מצוין גם תגובה 1. כך אני יודעת שלפחות אדם אחד צפה במה שכתבתי, קרא והגיב. הביטוי " דבר אל העצים ואל האבנים" או " אני מרגיש שאני מדבר לקיר" מדגים את הצורך האנושי להאזנה. אינטרנט מספק צורך זה בדרך נפלאה מבחינתי. אינני צריכה להיות היכן ששומעים אותי.

         

        לכן כל כך קשה לי להינתק כעת ולחזור לעבוד על השירים. בעבודה זו אצטרף לקרוא להקשיב  לשיר ולעצמי ולבדוק אם " זה עובד מבחינתי" . כלומר אצטרך להיות היכן שאני נמצאת  אך בינתיים אני בורחת לעצמי לכל מיני עיסוקים. או שבעצם אני מנסה שוב

         " שלא לעשות את זה" להישאר באותו מקום על ראש הסיכה , חוששת לעשות את הצעד הראשון שמא מעבר לסיכה מתקיים עולם אמיתי , לא ווירטואלי, מורכב ורב ערוצים , אינטראקטיבי עד ללא נשוא, ובו אנשים ולהם מערכת הפעלה מורכבת כל כך וחומרה 

         

         

         

        מאמר מעניין העוסק בעניין  תגובה באינטרנט והמנעות מתגובה והתגובה על כך

         

         

         

        שבת שלום

         

        דרג את התוכן:
          3 תגובות   יום שישי , 23/2/07, 15:08

          בעיקבות פוסט שבו הציג אדם שוב את מדיניות הקפה, בנוגע לגבולות המותר באתר, התפתח ויכוח מעניין ובו הועלו השגות על דבריו. בחלקן דובר על חופש ההבעה באמנות. אני מוסיפה הפניה למאמר על תערוכה של האמנים גילברט וג'ורג' מאת אדריאן סירל, גרדיאן המרחיב  את הדיון בעניין זה. ( הוספתי גם תגובה בבלוג הנידון). במאמר זה ישנן תשובות לשאלות שהעלתה אליזרין בפוסט מחשבות על פלצנות . כמובן שאיננו חייבים לקבל אותן. 

           

           כדי לאשש את דברי ובתגובה לשאלתו של ירון ( ראה תגובה 1)הינה ציטוט מדבריו של שוב( ההדגשים בכתב עבה ביוזמתי):

           

          "השבוע הצליח גולש אחד לעצבן אותי, מאוד.

          הוא כתב פוסט שכולו הדרכה אנטומית על פעולה לא ממש מעוררת תיאבון וגם נתן כותרת ברוטלית.

          העפתי את הפוסט מייד. הגולש גם קיבל אזהרה שבפעם הבאה שיבדוק את גבולות מתחם בית הקפה - ייזרק לא רק הטקסט שלו אלא גם הוא ומטלטליו. "

           

          ולעניין אישי:  

           הקפה בלע אותי ואני מתקשה להתפנות ליצירה שלי כי אני מאד אוהבת להחליף דעות. שימו לב לביטוי  "להחליף דעות" . אני נתתי את דעתי רק הרגע עד כמה זה ביטוי בעייתי.

           

          או קי, אני הולכת לבלוע קצת קפה ולעבוד על השירים שלי.

          4 שנים אני עושה תואר שני כדי להגיע לרגע הזה שבו אני מגישה את השירים ואין לי חשק להתעסק בהם. כזאת אני. תמיד רוצה משהו אחר 

           

          שבת שלום

          שולמית 

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 22/2/07, 02:47

            אתמול כתבתי שחלפתי על פני "תמונות נצפות"  ולא ראיתי אף לא אחת מן התמונות שבגלריה שלי. על כן כתבתי פוסט שבו הזמנתי  אנשים לבקר בגלריה שלי. רציתי להפנות את תשומת לם לגלריה כי חשוב לי להראותן. לאחר שעשיתי זאת הבנתי שעלי להוסיף תמונות בהפרשי זמן כדי שיופיעו ב"תמונות מתעדכנות". לכן שיניתי את הכותרת.

            על הגלריה

             

            הגלריה מציגה תצלומים בעיקר. גלריה אחת של הדפסים ובעתיד אצרף גלריה של רישומים ואולי גם של ציורי שמן.

             

            רב התצלומים צולמו מחלונות דירתי או בתוך הדירה. ישנן מספר גלריות שכל אחת מהן נותנת אספקט אחר של היצירה. כולן צולמו במצלמה אנלוגית. חלקן במספר חשיפות. העיבוד בתוכנה החינמית Photo filtre

            בנוסף , גלריה אחת כוללת הדפסים שהצגתי בתערוכה בשם " מפגשים". אני מחכה לחודש הבא כדי להמשיך ולהעלות תמונות חדשות. החודש עלי לנהוג בחיסכון כי בזבזתי כבר 80.0% מן ההקצבה שלי. זאת הסיבה לכך שלבלוג העליתי תמונה דלת KB .

             

            בתמונה ילד מן השכונה שמצא דרך יצירתית להשתעשע. הבעיה שזאת פעילות מסוכנת מפנ י שהיא נעשית בכביש.

            דרג את התוכן:
              8 תגובות   יום שלישי, 20/2/07, 19:25

              נזכרתי באחים מישל ואליהו  כשחיפשתי רישום דיו קטן שבו, לפני 25 שנה, ציירתי את אליהו.

              אני זוכרת את מישל רוכב על אופנים, נע במעגלים במרחב שנוצר מהצטלבות הרחובות, הנשקפים מחלון דירתי, נצפה מבעד לענפי העץ שמול חלון המרפסת, העומד בשלכת,  גולש אל מגרש החניה בין  "בתי הרכבת", הוילות שנבנו למפונים מן המעברה ששכנה שם קודם, "עושה שמיניות" בלי להחזיק בהגה, ידיו נשואות מעלה, חולף על פני בית הכנסת ובתפנית חדה, כדי לא להתנגש בפחי הזבל המוצבים בשולי המגרש, פונה ימינה, דוהר לעבר השמש השוקעת ובהצטלבות פונה לכיוון

              האוניברסיטה. לאחר מספר דקות הוא שב ומופיע בצומת, חוזר ומתחבר אל חבורת הילדים המתגודדים בכביש.  צפיתי בו מן המרפסת. זה היה לפני שעברתי לשכונה אחרת.  אז אהבתי להתבונן בילדים המשחקים, בעיקר באליהו,  האח הקטן  ובחברו שאת שמו איני זוכרת מפני שהוא ואמו עברו  למקום אחר זמן קצר לאחר שקניתי את הדירה בשכונה. לא נעים לספר שאני חושבת עליו כעל הבן של הזונה.

              לאחר מספר שנים, כשחזרתי לשכונה סיפרו לי שמישל נדרס על ידי אוטו כשרכב על אופניים. אליהו, אמו ואביו העיוור עברו למקום אחר. גם חבורת הצעירים ששלטה בבניין  שבה גרו, עזבה.  למישל ואליהו היה גם אח גדול. אמרו שישב בכלא, שחבריו "הפילו" עליו תיק.  אני זוכרת שבאחד הלילות שמעתי אותו צועק, בורח וצועק, שם בהצטלבות, שבה עשה מישל שמיניות על אופניים. כבר איני זוכרת אם הזעקנו משטרה.

              אהבתי להתבונן באליהו הקטן. " איך קוראים לך " שאלתי אותו , פעם .  "איאהו " ענה לי " איאהו

               

               

               

               

              25/10/07

               

              כיום , עשרים שנה לאחר שחזרתי לשכונה, לדירה, לחלון ולעץ המצל כעת על ילדים אחרים המתרוצצים בכביש. ובחורף , כשהעץ יהיה בשלכת אראה  את הילדים  כשהם משחקים בצומת. לעתים אני מעירה להם שזה מסוכן אך הם לא שומעים בקולי.

               

               

               כלבלב  רץ אחרי ילד. מחלון חדר העבודה.

               

               

               

               

               

              בתגובה לעדית, היום, כתבתי שמאז שרכשתי מצלמה דיגיטלית התרכזתי בצילום הסיפורים ולא בסיפור המראות.

               

               הינה סיפור  בתמונות

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום שלישי, 20/2/07, 01:21

                 

                תושבי באר שבע מוחים כנגד הארכת זמן הנסיעה מבאר שבע לתל אביב והפיכת כל הרכבות למאספות באמצעות הפניה לתחנה בנתב"ג.   ומה עושים תושבי באר שבע כדי להעביר את רועה הגזרה? חותמים על עצומה. 

                אני מציעה להחרים את הרכבות ולנסוע באוטובוסים.

                שבוע אחד של חרם יבהיר  להנהלתת רכבת ישראל שתושבי באר שבע יודעים להילחם על זכויותיהם.

                החלטת רכבת ישראל  מצביעה על היותה נגועה בזלזול בקבוצת אוכלוסיהובהדרתה באמצעות החלטה שמתבטאת בהרחקת באר שבע  מן המרכז.   

                ההחלטה של רכבת ישראל כל כך מעצבנת אותי ופוגעת בי כאזרח מפני שהיא מיטיבה להפגין את ערלות הלב של הפונקציונרים שמונו לנהל אותה, הם מדגיגימים את יחסו של הממסד לדרום בכלל ולבאר שבע בפרט.  

                הנסיעה באוטובוס זולה ומהירה יותר.

                לפי התלונות שעליהן קראתי, ברכבת מבאר שבע לתל אביב מתגלות בעיות רבות בנהלך הנסיעה וגם אני התנסיתי בכך .  

                מעניין מה אומרת על כך הנהלת האוניברסיטה ש(כמדומני)השקיעה בבניית התחנה החדשה.    

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 19/2/07, 10:01

                  הלילה,הניח מישהו

                  מזרק מדמם על מפתן ביתי

                  דמו הותז בקשת בכוכבים אדומים

                  קשים להסרה 

                  על דלת ביתי הלבנה 

                  הזהרתי ילדים שלא יתקרבו,

                  קראתי לשכנים

                  הזמנתי משטרה 

                  ביקשתי משטרת נשמות

                  לאיתור הנשמה החוטאת

                  המניחה מזרקים אדומים

                  בחדרי מדרגות תמימים 

                  הלילה הניח מישהו

                  מזרק מדמם על סף דלתי 

                  דמו הותז בקשת,

                  בכוכבים אדומים

                  קשים להסרה

                  על האסקופית

                  שלקחתי מבית דורית

                  לדרוך עליו

                  בצאתי ובבואי

                  לזכר חייה ומותה

                  שלא אשכח

                  שלא אברח

                  שלא אתפכח

                  ואתפתה לחיות

                  הלילה הניח מישהו

                  מזרק מדמם על

                  מפתן ביתי דמו הותז

                  בקשת, בכוכבים אדומים

                  קשים להסרה  

                  זה שיר שכתבתי לפני שנים לאחר אירוע המתואר בשיר,בפתיח. 

                  זה אחד מסיפורי הבניין שלנו. שארע לפני שנים. ברוך השם, אלה הלכו. לצערי באו אחרים. כי במקומות כאלה, יש ודברים כגון אלו קורים.אך מה שחשוב ,זה השיר, שהרי לולא האירוע לא היה קורה השיר.

                  עלי לרוץ לעבודה. טוב שיש עבודה

                  יום טוב ,

                  שולמית

                      

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום ראשון, 18/2/07, 19:06

                    מספר פעמים נזקקתי לעזרת המשטרה. ברוב המקרים היה זה בשל בעיות שהתעוררו בבניין שלנו. משום מה, מדי פעם נכנסים לגור אצלנו(באחת הדירות)אנשים שיוצרים קונפליקטים עם שאר השכנים. כך, כבר שנים רבות. אחד הולך והאחר בא( זכר או נקבה ברא אותם). לפני מספר שנים עמדה אחת הדירות( דירת עמידר) ריקה ומדי פעם ניסו לפלוש אליה אנשים לא מורשים לכך. פעם,כששמעתי שפורצים לדירה התקשרתי למשטרה. נסיתי לשכנע אותם שיבואו מהר כדי למנוע את הפריצה. נעניתי שרק בעל הדירה ( עמידר) יכול להזמין את המשטרה. לאחר דין ודברים וטלפונים חוזרים הגיעו 2 שוטרים,התדפקו על דלתם של הפולשים( הדלת היתה פרוצה) וניהלו אתם שיחה קולנית, שהגיעה לאזני( הקירות דקים),הם הסבירו לדיירים החדשים שאני התקשרתי אליהם והתלוננתי על הפריצה. כששמעתי זאת, ממש התפלצתי.ראוי לציין שהפולשים לא השתייכו לתנועת הצופים. זאת אומר לאלה התוהים מדוע הזעקתי משטרה. הרי רבים מן האנשים הנחמדים יאמרו שעלי להיות סולידרית דווקא עם הפורצים. כך חשב סטודנט חביב מאחד הקיבוצים בצפון,שניסה להתחבב על פולשים אחרים לאותה הדירה ( כעת, ברוך השם,היא כבר מאוכלסת על ידי אדם נחמד, בלי עין הרע) ומספר חודשים אחרי שהטיף לי מוסר עזב את הבניין ואת הלימודים בבאר שבע וחזר להתאושש בחברת משפחתו. אני מקווה ששלומו טוב. הוא באמת היה בחור טוב. העיקר, כששמעתי את השיחה בין השוטרים לפולשים, פתחתי את הדלת ויצאתי אליהם כדי לנהל אתם משא ומתן. לא עם השוטרים אלא עם הצעירים הללו שהרי השוטרים הפקירו אותי בחשיפתם. ידעתי שזו הדרך, בנחישות ובכבוד. לאחר מספר חודשים הם עזבו את הבניין ואחרים פלשו במקומם וגם הם עזבו. אך הישועה לא הגיעה לבניין שלנו, אלא שכן אחר , שקנה

                    את הדירה וכלנו סובלים מכך. מפאת צנעת הפרט , לא אוכל להרחיב. לו הייתי עושה סרט על הבניין שלנו היו טוענים שדחסתי את כל התופעות בארצנו לתוך מקום אחד. אולי לא את כולן ,אלא

                    את רובן. כל אחת בתורה, בזמן הנתון לה.

                    בעצם, התכוונתי לדבר על המשטרה ודיברתי על הבניין שלנו.

                    אני רוצה לכתוב את הסיפורים שהתרחשו בבניין שלנו. בינתיים אני מצלמת מתוך הבניין את החוץ.

                    אני מחפשת שיר שכתבתי באחד האירועים שהתרחשו לפני מספר שנים. אשאיר זאת לפוסט הבא

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שבת, 17/2/07, 12:31

                       

                      סרט

                       

                       

                      לחיות- משמע

                      להתחבר לאינטרנט

                      לבנות לי בית

                      באתר נבחר 

                      בית זה מקום

                      שחוזרים אליו

                       

                      רקום על פשתה

                      במסגרת עץ בוק

                      או דבדבן על קיר

                      בית מרוהט

                      בסגנון כפרי, במטבח

                      של משפחה חמה

                       

                      בשחור לבן

                      שם האם תמיד בבית

                      לעתים ,אפילו שם

                      היא מכזיבה,

                      האב נוטש

                      והשיחות אל תוך הלילה

                      אינן נגמרות  

                      לחיות זה אומר

                      לקום בבוקר אפילו בחורף  

                       

                       

                       

                       

                       

                      אני עובדת על שירים להגשה, לסיום תואר שני בכתיבה. בתהליך זה אני מוצאת גם  שירים שאת כתיבתם שכחתי ומשום מה, אני שוכחת את כולם. יש בזה גם צד חיובי שכשאני " פוגשת" אותם שוב  אני קוראת אותם כאילו לא היו שלי. אולי זה בעצם לא כל כך טוב. מילא. איני יודעת לשפוט את השירים שאני כותבת. אולי עדיף לא לנסות לעשות זאת.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום שישי , 16/2/07, 12:57

                         

                        האם זה חוקי לחדור לתוך נשמותינו בכוח באמצעות פרסומות וג'ינגלים, בקולות ובתבכנים שלא חסים על בריאותנו הנפשית והפיזית, בדחיקת מסרים מפחידים, עולבים, מטרידים, לתוך מוחנו, ברעש החורג מרמת הצליל שאליו כיוונו. אנו נאלצים לשלם אגרת רדיו אך המכשיר שבו השקענו את כספנו מנצל אותנו בלא רחם, לא מתחשב בכבודנו וברצוננו בהשמיעו את הפירסומות.  אני נמנעת מלשמוע תוכניות שבהן אני מעונינת בשל העומס הרגשי שגורמות הפרסומות.

                         

                        זעמי התעצם הבוקר מפני  ששמעתי את הנציג של הרדיו ושל החברה שזכתה להיבחר כיוצרת הג'ינגל המוצלח של השנה, מקדמים את סחורתם ברב רהב ( טוב, זה תפקידם) . הם הציגו את הגינגל הזוכה ( משהו על כדורי שינה, השמות והחברה רשומים אצלי אך איני רוצה לתת להם פירסום) תוך שנציג היוצרים מתגאה  בו, שבעיני נשמע וולגרי ומודיע  שאכן זו היתה מטרתם, להיות פרובוקטיביים ורעשנים. ללכת בהפוך על הפוך. זה מהשהולך כעת ובארצנו כשאחד עושה הכל עושים כמותו. 

                        החלטתי שלא לקנות דבר מחברה המפרסמת באמצעות רמאות ( חברת ביטוח המרמה את העובדים של חברה מתחרה ועלי ידי שחקנים המתחזים ללקוחות) , לא עלי ידי הפחדה ( חברה  המספרת לי שאחרי גיל 50 מצבי מתדרדר) ובעיקר רב היה כעסי על הפרסומות המבקשות למנוע תאונות דרכים ולשם כך יוצרות תסכיתים מפחידים המכניסים את הציבור  הנאורוטי שלנו לרטאומה ממש. האם חשב מישהו שם, במשרד התחבורה מה עושות הפירסומת שלהם לאזרח שסה"כ רוצה להאזין למוסיקה רוגעת ואפילו לשיחה בענייני היום. אני תוהה האין לנו , למשלמי האגרה שכות מחאה כנגד הפלישה הגסה הבוטה, חסרת העם ( על פי רב) לחחינו באמצעות הפירסומת ברדי. הכל מדברים על פגעתן הרעה של הפירסומות בטלביזיה אף כי שם אפשר להקיטן בלחיצת כפתור קטן. אני אוהבת רדיו אך איני עומדת בעינוי הנפשי שגורמים לי הצלילים והמסרים שמושמעים תדיר ובנוסף, זה חוזר על עצמו כעינוי סיני כמעשה מגונה בנשמתי.

                        אני קוראת לציבור שמרגיש כמוני לא לקנות אף מוצר ש" נדחף" לתוכנו בהתזה קולית אלימה. הגיע הזמן להחזיר לעצמנו את כוח ההשפעה. שהכסף ידבר. אולי זה ישתיק אותם ואולי, לפחות ינמיך את קולם.

                         

                        תיקנתי את הכותרת וכתבתי פרסומת ברדיו-  לעתים זה כואב. זאת במקום האמירה המוחלטת כי הרי ישנן פירסומות לא אלימות . מחקתי את התחלת הכותרת " מעשה מגונה", ועידנתי את הכותרת.

                        קישור לסטירה נחמדה של דורון רוזנבלום בדה מרקר 

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שישי , 16/2/07, 02:01

                           איני מוכנה לחזור לימים שבהם הפכתי יום ללילה. אני רוצה שעות אור. לקום בבוקר, לפתוח את החלון ולראות את העץ בחצר, כשהצל במערב. זאת הזוית שאני אוהבת לצלם. אצלי, כל תחום יצירה גורר מחזור חיים אחר. אני כותבת בבוקר ומציירת בעיקר בלילה. בחורף, איני רוצה לצייר, נדמה  לי שגם לא בקיץ . עדיף לי לצלם ולכתוב. עלי לעבור על כל השירים, לעבד אותם ולשלוח לניקוד. לאחר מכן לערוך ולהגיש, לסיים את התואר. בגילי, כבר צריך לסיים את בית הספר, לצאת אל העולם. מחר, בבוקר, בלי נדר, אכתוב ליד החלון הפתוח.

                           

                           

                          קודם כתבתי פוסט אחר, בעניין שונה לחלוטין ובאמצע קיבלתי הודעות לצ'ט. הייתי באמצע מספר פעולות, התבלבלתי ונתתי מספר הוראות, ברצף ( אני מאלה שלא נוהגים כי בנסיעה נאלצים לחשוב ולהסתכל על הכביש, בו זמנית) והמחשב נתקע לי.

                           

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            פרופיל

                            shulamit
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS