כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 4/2007

    11 תגובות   יום שבת, 28/4/07, 18:20

    קראתי פוסט על אמנות של אסתי. אני מנסה לענות באמצעות תמונה זו העוסקת כל כולה בקומפוזיה, בצבעוניות, בשאלה האם חשוב שתצלום יהיה חד. בהצדעה למלביץ. עם זאת, בהכרח זהו גם תצלום פוליטי או יכול להיות כזה אם ארצה לייחס לו מחאה.

     

    על מה אמחה, על מה מוחים העניים כנגד אלה הקרויים בורגנים שלא נתאפשר להם להיות בורגנים , גם כן. האמינו לי, גם אני הייתי מעדיפה להיות בורגנית, לחיות באיזור " טוב" בדירה מרווחת, שתהיה לי עוזרת, מזכירה. מכיוון שאני היכן שהינני, אני יוצרת אמנות חברתית , ,"בהכרח" כי מעצם נושאיה תיחשב לכזו.

    לא, אינני מתלוננת אלא מסתכלת על העיסוק באמנות שזה העיסוק העיקרי בחי, בעין אחרת.

     עצםהדבר שבחרתי להגדיא את עצמי כאמנית ולהקדיש לכך את עיקר זמני לא הופכת את יצירתי לבעלת ערך או אותי לאדם מיוחד. זה מה שרציתי לעשות. זאת אני עושה. אנימקווה מאד להתקבל. אינני מאבדת תקווה זו ואני חושבת שאני חייבת לפעול בעניין זה.

    טוב, אני צריכה לעשות עוד דברים שאינני עושה. למשל , כעת , עלי למלא טופס למס הכנסה. ולשכתב שירים. במקום זה אני מתדיינת בענייני אמנות, עם עצמי, במידה רבה.

     

    זה העניין, אינני ממוקדת. המפתח הבורגני להצלחה.

     

     

     

    דרג את התוכן:
      9 תגובות   יום רביעי, 25/4/07, 22:13

      שיניתי את התדמית. בפוסט הקודם לא הצלחתי להעלות אותה. הפעם היא אוחזת בספרים והוא מדבר בפלאפון. גם החלפתי את החולצה. שיניתי טיפ טיפה את שפתיה ליצור חיוך קטנטן והצרתי את הפנים.

      מעניין האם היא נראית אדם שונה ?

      ובהארץ : הנשים בישראל משכילות יותר,מובטלות יותר עניות יותר וסובלות מתת ייצוג.

       

      הינה ארבע אפשרויות( כמו הניסוי של פבלוב)   ברצף .

       

       

       

      אגב, אני רואה את אמאלה , תוך כדי כתיבת הפוסט. המחזר של אמאלה מביא לי עצבים . מאחד כזה צריך להיזהר. השטלתנות שלו

      מוציאה אותי מן הכלים. ממש חוצפה.

      כל טוב

      שולמית 

      דרג את התוכן:
        12 תגובות   יום רביעי, 25/4/07, 01:43

        ב'הארץ' עסקו בישראלים, בסטטיסטיקות. לפירסום התלוו איורים . ביניהם של גבר האוחז ספרים ( או מחברות) ואישה המדברת בפלאפון . נו, אז מה זה רוצה לומר? אני שואלת אתכם.

         

         גם בפוסט הבא הובאו חילופי תדמיות. היא אוחזת ספרים הוא מדבר בטלפון .

         

         

        לא אלאה אתכם בסיפורי העלאת התמונות  לבלוג אך נראה לי שהדבר מעלה לי את לחץ הדם ובגילי זה ממש מסוכן

        כל טוב

        שולמית.

         

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 23/4/07, 16:01

          אצלנו,

          פוקדים את יצחק

          זוכרים את האייל

           

          ומה עם הסבך

          שאחז,

          שם כתוב 'נאחז'

           

          נזכרתי

          ב "אבשלום, בני, אבשלום בני, בני "

          ובעץ שאחז בו

           

          מה היה קודם

          הסבך או האייל

          ובחירתו,

          האם הייתה מקרית

           

          אחר כך, הלך אברהם

          לבאר שבע,

          נזכרתי  בשיר ילדים

           

           "אברהם, אברהם,

           אל תלך לשם,

           יבוא זאב גדול

           

          יאכל אותך האם, האאםם"

           

           

           

           

           

          נכתב ב 88/87 , בתחילת האינטיפדה הראשונה.

           

           

           

           

          ב94 התחלתי לעבוד על פרויקט צילום הנוגעים לדרך מצדה, שם גרה דוצ'י ( היום יום ההולדת שלה). ב95 -97 עבדתי על פרויקט קולאז'ים  למשלוח לתערוכת הדפסים בפולין,בשם דרך מצדה . במהלך עבודה זו דוצ'י מתה( היום יום ההולדת שלה). ב 88 גרתי בדרך מצדה.    

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום שלישי, 17/4/07, 02:32

             3/5/08

            החתול הלבן, אותו ראיתי כל בוקר בחצר שמול חלון חדר העבודה נעלם, איננו. מישהו העלים את רב החתולים ברחוב.

             כאן מתחיל הפוסט המקורי (אפריל 2007)

            היום כשעבדתי על תמונות החתולים התבהר לי דבר מה הנוגע לאופן הראייה שלנו.אינני מתכוונת לתהליך הפיזיקלי או הביולוגי אלא לתהליך הפסיכולוגי.

            אני מניחה שלולא השעה המאוחרת הייתי מפתחת מסה  היוצרת זיקות והקשרים לתפיסות תרבותיות ולהשקפות פוליטיות  הקשורות בהכרח לתופעת החתול הלבן על הפח הירוק, המתבונן בזבל, הנתון בתוך צללית כחולה ( אני מקווה שזה הצבע, שהרי כבר ציינתי שבמחשב שלי הצבעים נבדלים מצגים אחרים) אך מפאת קוצר הזמן הנובע מן ההכרח לישון, דווקא בלילה אומר רק זאת.

            מבחינה אתית תצלום זה, של החתול המתבונן בזבל, שווה ערך לתצלום אדם היושב ליד שולחן ערוך,  שהרי זה השולחן הערוך של החתול.

            אנסה להתבונן כך על כל ערמות הזבל.אתעלם מתחושת הגועל העולה בי למרות ההיופי, מעצם הידיעה שצילמתי זבל.

            מעניין אם זאת תחושה מולדת הבאה להתריע בפני אוכל מקולקל. 

            זה מחזיר אותי לאנשים המחפשים בפח הזבל ואף ניזונים מאוכל זה. זה מזכיר לי את סיפורי המלחמה של אמי.היא היתה אומרת:

            " החייל הרוסי היה טובל את הלחם המיובש בבוץ וכך שורד. בגלל זה הם נצחו" . באמת ,איני יודעת איך הגעתי מחתול על פח זבל שמול חלון הבניין שלי, לחיילים הנלחמים על הגנת סטלינגרד.

            סך הכל רציתי להציל את כבודי העצמי ואת כבוד החתולים ופח הזבל ותכולתו. הכל התחיל בתצלום הפח הראשון שלי  ואחר כך , זאת כבר הסטוריה.

             

            אני שומעת ( 20/4/07, יום שישי אחרה"צ )  את יגאל בשן. הוא סיפר על עזרה לאנשים שעברו את השואה, בטיפול בחיות המחמד שלהם. אחד מהם ( מהניצולים) אמר שהם חיו כמו החיות, חיפשו בזבל. אותו הזבל שאנחנו דוחים היה מקור חיים לאחרים.

             

            תצלום עץ בתוך פח זבל מתוך  הסידרה חדרים

             

             http://cafe.themarker.com/view.php?t=6050

            שיניתי את השם לשם שנראה לי אטרקטיבי  ומחוכם יותר מפני שהרייטינג של הפוסט הזה " בזבל" . אני רוצה לעשות את מיטבי כדי שיקראו את מה שחפצתי להשמיע. נראה לי שהשם הקודם הטעה. שהרי איני עוסקת באוביקטים בלבד אלא בראייה הסוביקטיבית .

            .

            משהו על אלוהים. שיר שלי

             

            קישור לגלריה חדשנות, ממש כפית

            דרג את התוכן:
              8 תגובות   יום שלישי, 17/4/07, 00:00

              היום  בשעה , בלילה 1.45, נמחק לי הכל ב'קפה'.

              פתאום, לא היו יותר תמונות החברים, לא בלוגים ואפילו  רשימת האנשים המעניינים לא עלתה. ה'קפה' נדם.

              במו אזני שמעתי את השקט משתרע והמוני הדמויות, שבתמונות הקטנות, נאלמו דום. גם האפורות כבר לא התלחשו באלפי השורות המודפסות .

              ברוך השם. הערב שבתי לשמוע את שאון ה'קפה'.

              בתצלום, יונה על גג הבית שמול לחלון חדר השינה. צילמתי אותה אתמול ורציתי להעלות את התמונה הלילה, בסביבות השעה 1.45ואז ...ראה למעלה, חזור להתחלת הפוסט.

              נ.ב : אני מקווה שהשמים בתצלום, בצבע כחול. התברר לי, סופית, שהצבעים בצג שלי שונים מאשר במחשבים אחרים. יש הטייה באדומים.

              קישור: קומיקס בלוגרים גלנדון ואיזבלה

              חיפוש הודעות

              דרג את התוכן:
                5 תגובות   יום ראשון, 15/4/07, 17:42

                אני שומעת את נחום (נחצ'ה) הימן בערוץ 88  עם טל השילוני. הוא משמיע שירים ואחד מהם שיר של אלתרמן שאת המנגינה הוא, נחצ'ה הימ, חיבר. הוא אמר לה שזאת השמעת בכורה ואילו אני משוכנעת ששמעתי אותו בתכנית, ברשת א' בשבוע שעבר, בשבת או בחג, אצל ברוך אסקרוב. מאד נהניתי , ממש הוקסמתי ממנו.

                הוא מספר ( כעת) שהוא השיג תעודה של לאה גולדברג מקובנה ( שכחתי את הכיתה)  שבה כל ציוניה הם 'טוב מאד' ורק בעברית ובשירה עברית  היא קיבלה 'לא מספיק'

                 לא אכפת לי האי דיוק ( ואולי אני בכלל טועה) . אני אוהבת את רשת א' הנגזלת. אבדוק את העניין .

                הם משמיעים את השיר "על הדרך עץ עומד" , בביצוע היפה של צילה דגן ז"ל . למדתי אתה באותה פנימיה. היא בכיתה מעלי. כבר אז הופיע ושרה. הם היו צמד , היא וחנה שאינני יודעת מה אתה ומקווה שחיה טובים. בכיתה של צילה היו הרבה טלנטים.

                הפנימייה הייתה בבאר שבע. למדנו מכיתה י' עד תום הסמינר, כלומר יג', יד'. רובנו באנו מעירות פיתוח. בבית שמש היה רק תיכון דו שנתי  ומי שרצה להמשיך ללמוד עבר לפנימיות או שנסע לירושלים. למדתי 4 שנים על חשבון המדינה, כולל תזונה. התחייבנו ללמד אחר כך מספר ,במקום שהמדינה תבחר לשלוח אותנו אליו ( אולי אקשר לפוסט של " לחץ חברתי" והוויכוח אצל וולווט) .

                זה היה מקום מיוחד, לטוב ולרע.

                דרג את התוכן:
                  4 תגובות   יום שבת, 14/4/07, 22:08

                  לפני כשבוע נשרפו הפחים מול חלונות דירתי. אינני מבינה איך לא שמעתי ולא הרחתי שהרי הייתי ערה רב אותו הלילה וישבתי קרוב לחלון. מאז שאני בקפה חדלתי להבחין בנעשה מחוץ למחשב ואפילו את הטוסטים שלי אני אוכלת מפוחמים, אם אני מצליחה להציל מעט ממנו ברגע האחרון, לפני שיהפוך לפחם כולו.

                  הצטערתי שלא הבחנתי בדבר ונמנע ממני לצלם את  האירוע זה. הרי אני מתעדת את המתרחש בפחים הללו מזה 6-7 שנים, מאז שהוצבה המכולה הזכורה לטוב ובאותו שבוע קניתי מצלמה אוטומטית.

                  סמיכות הגורל בין הצבת הפחים ורכישת המצלמות גרמה לכך שהשבוע התחלתי לצלם במצלמה דיגיטלית ואני עושה בה נסיונות ( לא זנחתי את האנלוגית שתשמש אותי גם) . אני מנסה לצלם ציפורים במעופם ואת החיות בסיבת הפח. 

                  הינה תקריב הפח ועליו חתול שהיה לו עבר לבן והוא כנראה ממוצא אריסטוקרטי. יש לו עין אחת כחולה ועין אחת ירוקה. הוא/היא חי כבר שנים בגן שמול חלונות חדר העבודה שאני מרבה לצלם( כאן הוא הכתם הלבן על הספסל).

                  אפילו כתבתי עליו שיר . אם אמצא אותו אצרף לפוסט.

                  צילמתי גם כלבים ועוד חתולים אך בגלל מגבלת מקום וזמן אסתפק בתמונה למעלה. ב'קפה' מצולמים חתולים רבים, יפהפיים. אני אתן מקום לחתולי רחוב, לכלבים ולכל מי שתקלוט עדשת המצלמה שלי ומותר יהיה להראות. 

                  כעת, עלי למהר לחזור לשירים ( שהרי כל היום התעסקתי בצילומים.)

                   התצלום למעלה מחלון המרפסת

                  עד לפני כשבוע עמדו שלושה פחים ועשו את מיטבם לקלוט את הזבל מכל הסביבה . את התנהלות בני עמנו סביב פחי זבל איני צריכה ללמד אף לא אחד בארצנו אך למי שממ לא יצא לו לפגוש את העם ארמוז לקרוא את מאמרו של דרור פוייר  ( הכתובת באדיבות וולווט) זיהום חופי כינרת

                  מזל טוב, פח זבל חדש הובא לרחוב שלנו והוצב שוב מול הבניין שבו אני גרה.הוא לא ממש חדש ואפילו לא מחודש אך זה מה שיש. התמזל מזלנו שזה הובא לרחובנו כי , כפי שהתברר לי, פוקדת את העיר באר שבע מכת גניבות ושרפות פחים. לא ידעתי כל זאת (אולי בכל הגזימו אלו שסיפרו לי).

                   

                  דרג את התוכן:
                    37 תגובות   יום חמישי, 12/4/07, 16:19

                    צחוק, צחוק. תחילה התבדחתי אך ככל שחלף הזמן נסיתי להבין את הראש הממיין את האנשים, לא רק את הפוסטים, את התמונות, או את הבלוגים. הסתבר שממיינים גם את האנשים למעניינים ולכאלה שלא  וכל זה באתר שיש לו לובי נאה, מוסיקת רקע נעימה בצבע קרם - קפה.מעליות המעלות ומורידות בשקט. דרוויניזם טהור ונאור. הינה רגע, הבנתי. אין כאן הבחנה בין מה שהאדם עושה לבין מה שהינו, כאדם.

                     

                     כשקראתי את הרשימה ( ולא מצאתי את עצמי בה ) עלה בדעתי לכתוב פוסט סטירי על הנושא. אנימקדימה ואומרת זאת מפני שהיה לי הרושם שלא הכל הבינו שאני מתבדחת . כמובן שהתאכזבתי אך גם זה מצחיק אותי ומשעשע. כבר למדתי שאין לסמוך על הרגשות ובעיקר לא על רגש הגאווה ( בדיוק סיימתי את הפרק על הגאווה בספר של אביעד קלימברג " שבעת החטאים"

                     

                    הינה הקטע שבו ניסיתי לעשות פרפרזה על הבדיחה על הפולניה היושבת בחושך כי אינה רוצה לבקש מאף אחד שיחליף לה את המנורה שנשרפה. פתאום עלה בדעתי שפולניה כבר הייתה מחליפה את המנורה בעצמה. אני נותנת את דעתי על כך שזאת גם בדיחה שוביניסטית.

                     

                     

                    דברי פולניה שלא הכניסו אותה לרשימת "האנשים המעניינים "

                     

                    "

                    בנוסף לכל, מתברר לי, פתאום, שאני אישה לא מעניינת. שומו שמיים, האם לזה הייתי צריכה להגיע בגילי. לשמוע ממישהו מבחוץ, לא מן החברים, שיש רשימה של אנשים מעניינים ואני מחוץ לרשימה. עד כה חשבתי שישנה רשימה של פוסטים מומלצים. רציתי גם אני להיות בקירבם אך קיבלתי עלי את הדין. לא רוצים להמצליץ, שלא ימליצו, אני כבר אשב לי פה בשקט, אכתוב את הפוסטים שלי, בעודי בצל אי ההמלצה ואחכה לאורחים שיאכלו מה שבישלתי. נכון שלא ממש אומרים לי תודה, אך אני בן אדם שלא מבקש טובות מאף אחד.

                     

                    אבל כאשר קראתי בבלוג של " חורים ברשת" שיש רשימה של אנשים מעניינים ולא מצאתי את עצמי , למרות שהגעתי לעמוד

                    ה- 20, נעלבתי. אחר כך אמרתי לעצמי שזה בכלל לא חשוב מה שאומרים עלי ולמי יש כוח להתעסק עם זה.

                     

                    יש לי הרבה דברים חשובים על הראש . הרי אני לא כותבת את הפוסטים האלה רק בשבילי אלא כדי לפקוח את העיניים של האנשים שלא מבינים את החיים כמוני. טוב, אז אני אמשיך ככה , אפילו שאני לא ברשימה. לא לכולם יש מזל או פרוטקציה. אני לא עושה את זה בשביל הכבוד. "

                     

                     

                    למען האיזון המדור הפואטי

                     

                    פוסט מעניין של דוד גרוסמן  העוסק בקפיטליזם ו'קפה'

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום רביעי, 11/4/07, 08:39

                       

                       

                       

                      היום אני שמחה

                      האם אני מאושרת

                       

                       

                      עוד הבוקר תהיתי

                      מה אעשה בצלילות הדעת,

                      מתבלבלת בין הכיסוי

                      לבין הגלוי,

                      בין שתי ההנאות והצער.

                       

                      מינון נכון של ויטמין C

                      בתוספת B ו D

                      סידן ומגנזיום ציטראת,

                      שינו את יומי.

                       

                      ואולי זה

                      הדיבור על קאמי

                      בערוץ ממלכתי זניח,

                      בין שנים שה'BOUNEUR'

                      במבטא צרפתי מתנגן,

                      נשמע בפיהם אפשרי.

                       

                      כבר חשבתי שטעיתי

                      כשהודיתי בכך

                       

                      אחר כך שמעתי את המשורר סומק

                      מדבר בהתלהבות

                      על צניעות ושירה פשוטה

                       

                       

                       

                       

                      *2000 - 20001 , הייתי בשנת שבתון, כתבתי הרבה. זה היה

                      לפני שנרשמתי ללמודי תואר שני בספרות, מסלול כתיבה.

                       

                      * ההדגשה בשחור לא שלי. ככה יוצא לי בהעתקה

                      * כיום, במקום ויטמין C אומגה 3

                       

                      קישור ל טקסטים שלי:

                       

                      בבקשה להרגע ( ישראבלוג)

                      ילדות מאושרת ( כאן)

                       

                       

                      taya תוהה מהו אושר, ( כאן )

                       

                      ובעניין ויטמין D . אנשים בישראל לא מודעים לאפשרות של מחסור בויטמין זה אך הוא נפוץ בעיקר בקרב נשים חרדיות ונשים ערביות שגופןלא נחסף לשמש במידה מספקת.

                       

                      דרג את התוכן:
                        20 תגובות   יום שבת, 7/4/07, 15:40

                        איזה מנוע מסתתר מתחת למכסה הטרנד המניע את התקשורת, בזמן מסויים? איזה ספין משרתים דבריו של עיתונאי א' או פובליציסט ב'. מה מסתיר כותב בלוג ג' שדבריו חוצבי הלהבות דנים ברוטחין, תוכנית כלכלית ומכתים אותה בקידום רעיונות קפיטליסטיים. מה המשפט השותק בהערתו הסרקסטית של מראיין, המרמז להיותו של המרואיין מושחת.

                        למה מתכוון הפאנל הנכבד הכולל אנשי תקשורת,אנשי יחסי ציבור, פרופסורים וסתם צדיקים באמרם ש" ראש ממשלה צריך ללכת. ואני מתכווונת לכל ראש ממשלה, כל אחד בעיתו.

                         

                        כל זה ראוי שנשאל את עצמנו בהקשיבנו, לרדיו, גם לאותו העיתונאי החושף, בחרוף נפש, את ליקויי השלטון. גם בקוראינו, את דברי העיתונא הקורע לגזרים את אמינותו של שר פלוני או מנהיג אלמוני. עלינו לפקוח את עינינו ובעיקר את מוחנו בעודנו צופים במיטב אנשי התקשורת המפרשים לנו את המציאות. החושפים. המגנים וגם את אלו המשבחים את משרתי הציבור , הנבחרים והמתמנים ( על אחת כמה וכמה בבואם לדון באנשי התרבות החברה וההון).

                        עלינו לקרוא , להתבונן ,להאזין ולחשוד בהם. לשאול למי נועדו דבריהם ולבחון איזו מטרה הם משרתים, למי הם מועילים ובאילו אינטרסים הם פוגעים . ובשם אלוהים , החשוב ביותר , כיצד זה משרת אותם ואת קידומם. אילו חשבונות הם סוגרים ואיזה פינקס הם פותחים.

                        אין דברי מופנים לאלו היודעים זאת, אלא לאלו שעוד לא למדו לצפות, לקרוא ולשמוע. אני יודעת, זאת הצהרה יהירה ויומרנית. אני מרשה לי זאת לאחר עשרות שנות קריאה, האזנה וצפייה.

                        אני משתפת אתכם באבדן האמון המוחלט. אולי בעצם, כך ראוי היה.

                         

                         

                        בתום הקיץ, זמן מה אחרי "מלחמת לבנון השניה" הייתי באיזה מפגש לימודי. הכל דיברו על המלחמה ועל אבדן האמון וכו' באפשרות קיום המדינה. הקשבתי קשב רב לדוברים ויכולתי לנחש למי הם הקשיבו יום קודם. באיזו תוכנית צפו ובאיזה ערוץ. אני אומרת זאת על דרך ההפלגה שבאה להמחיש את " מושפעות התודעה" של אזרחי ישראל הנאורים ( כולם היו שם אקדמאים), מדברי אנשי התקשורת. באותה מידה שבה עלתה אמונתם של האזרחים, בממשלתם, לגבהים, בתחילת המלחמה בעידוד התקשורת, כך היא התרסקה כשהתקשורת שינתה את הכיוון.

                        בתחילת המלחמה, נהג מונית הודיע לי שנהרוס את לבנון, נשמיד את חיזבאלה . " עכשיו יסדרו הכל" אמר בביטחון. ניסיתי לעורר בו ספק בניצחון הגדול ( אודה , אני תמכתי בפעולה, שעוד לא התפתחה למלחמה) ושאלתי מניין לו הביטחון. " לא שמעת את ראש הממשלה ? תהה על בורותי " דיברו על זה בטלביזיה. " אני , שזכרתי את כל ההבטחות לשלום עכשיו ,לניצחון עכשיו ולחיסול הטרור חשתי מועקה. במלחמה, רב הזמן צפיתי , קראתי, האזנתי. ניסיתי " להבין מה קורה.

                         

                         

                        אני מציעה לכנס, את אותם העיתונאים והמומחים שפירשו את המלחמה, לאיזה מקום סגור שממנו לא יוכלו לברוח ולאלץ אותם להקשיב לעצמם,למה שאמרו מתחילת המלחמה ועד לסופה. אולי גם להקריא להם את הטקסטים רצוי בליווי מסך שעליו יוקרנו דבריהם.

                        מסתבר שאנשי התקשורת בארץ , לא נדרשים להתאמת עם מה שאמרו בתקופות אחרות וגם אם מוצאים סתירות, פיתולים ו'פליק לאקים' , בדבריהם, הדבר מובלע , מושקט ומושתק . זה מתפרץ רק כאש זה משרת מישהו אחר בבראנז'ה או את אחד מן המקורבים. או אז נפרצים הסכרים ועולם התקשורת

                        " חוגג" מאשים , מואשם, מפגיע, מתריע ולאחר מכן " קול דממה דקה.

                         

                        ומדוע נזעקתי לנושא זה, דווקא עכשיו?

                         

                        הכל בגלל שני פוסטים שכתבתי, הנוגעים לעיתונאים ב" פרינט" ושני אנשים הכותבים באינטרנט . העיסוק בהם מקרי ודברי מתכוונים גם לרבים אחרים

                         

                        הרי , גם כשאני מקשיבה לתוכנית של שלח/ דרוקר מתברר לי , מדי פעם, שדבריהם מכינים ומרמזים לספר שיצא בקרוב, הנוגע לנושאי הסיקור שלהם

                        ואפילו קורה שכאשר לונדון / קירשנבאום מציגים נושא חשוב , מתברר שהם מקדמים סדרה או תוכנית בערוץ 10,( בערוץ 2 זה כבר הטבע.)

                        לזכותם יאמר ( לונדון/קירשנבאום) שהם נראים נבוכים בעשותם זאת.

                         

                        בעיקר, מרגיז אותי לראות תופעה זאת אצל העיתונאים המטיפים.( השלחים , רוזנים, ארי שביטים) ואצל הבלוגרים המדברים על המלחמה בשחיטות, על צדק חברתי ועל כל הדברים שנשמעים

                        זה שלא הזכרתי את האחרים זה לא אומר שהם פטורים , זה רק אומר שהתעייפתי.

                         

                        ומה האינטרס שלי? קודם כל להישמע.

                        הכעס, להוציא קיטור ואולי " לצעוק" : אני יודעת, ראיתי אתכם, עלי אתם כבר לא עובדים". למזלי, זכיתי שבימי התגשם חזון האינטרנט שבו ניתנת לכל אחד זכות האמירה. ירצו יקראו.

                         

                        פעם קראתי ספר על דרקון שגודלו מספר סנטימטרים וכשהוא היה מפריח עשן מאפו , מקסימום, חרך מעט את מפת השולחן ( הוא היה דרכון סלוני). לעתים אני מזכירה לעצמי, דרקון זה.

                         

                        הינה, יותר ויותר מתפרסמת גם ביקורת על עיתונאים. העניין הוא שלעולם אינני יודעת מה מניע אותו עיתונאי

                        היום למשל ראיתי מאבק בין בין מוחא לבין אריה אבנרי. ממש מלוכלך , בתיק התקשורת.

                         

                         28/04/07

                         

                        איתי רום (בגלובס)

                        תקשורת לוחמת,עיתונות מודפסת

                        אורן פרסיקו (בגלובס)

                        בפעם הבאה שתקראו, תשמעו או תראו אותם קורעים לגזרים את אולמרט

                         

                        תודה לגיל ק על הערותיו המחכימות , בלוג על עמיר פרץ

                        דרג את התוכן:
                          10 תגובות   יום חמישי, 5/4/07, 20:20

                          שר הביטחון עמיר פרץ פתח בקמפיין הרהביליטציה שלו. הוא חוזר למצב את עצמו כ"מנהיג הפועלים והשכבות החלשות" . הוא מוכן , להודות בטעויות וטוען שלא היה עליו להסכים לכניסת ליברמן לממשלה. מסתבר שלא הוא האשם אלא שרי העבודה.

                           

                          מעניין, הוא הודה בטעות במוצאי שבת, בעוד, בסופשבוע ( ידיעות, יום שישי) התפרסם רעיון שבו הוא הצהיר שלא טעה כלל וכלל, דבר ששימח מאד את הבלוגר כוס תה ( אצל וולווט באצבעות שחורות א ) שהוא, בעצם אחיינו של שר הביטחון.

                           

                          למלאכת התעמולה הצטרף גם אחיו של כוס תה נדב פרץ שבבלוג שלו 'אבא' מנתח את ההצעות של המתחרים של דודו וכל זאת הוא עושה, לכאורה, ברוח הסוציאל דמוקרטיה , כאחד מקבוצת בלוגרים המקושרים לאתר " עבודה שחורה " שהיה עד לפני מספר ימים, אתרם של כותבים המגדירים עצמם כחלק ממפלגת העבודה .

                           

                          במניפסט חדש הם הודיעו שהנושא המחבר ביניהם הוא המאבק לסוציאל דמוקרטיה ( ראה בהמשך) ובהזדמנות זו הם מפנים את המבקרים באתר לבלוג של נדב פרץ , לניתוח המצע הכלכלי של ברוורמן - איילון ולהתפלמסות עם המצע החברתי של עופר פינס, השר שפרש עם הצטרפותו של ליברמן לממשלה.

                          התנהלות זאת של פרץ, שבה הוא נע כשבשבת מהצהרה להצהרה אחרת הסותרת את הקודמת, הכל על פי תגובות הקהל, כאילו היה נבער מדעת וחסר זיכרון, לא מוסיפה לו כבוד. אותו הסגנון מבצבץ מבין דפי הספר, שכתב אילן כפיר על פרץ בניסיון לחזק את תדמיתו כמנהיג הפועלים,הזוכה לביקורת חריפה בבלוג של

                          לעולם של coffeebreak | הבלוג של coffeebreak

                          מסתבר שלא כולם קונים את דבריו. כך אפשר לקרוא בבלוג של הבלוג של poet78 ביקורת על הצהרתו של פרץ שידרוש את תיק שר האוצר

                           

                          עניין זה התחיל להעסיק אותי כאשר קראתי את הפוסט של ניתאי פרץ שהתארח אצל וולווט. היא ציינה שהוא אח של נדב לכאורה הפוסט אמור היה לשתף אותנו בחייו של נתאי אך בפועל זה היה כתב הגנה על דודו, שר הביטחון יו"ר מפלגת העבודה. התגובות שקיבל לא החמיאו לדודו וכנראה, החטיאו את המטרה. היום קיבלתי הודעה מאתר שממליץ על אתר של נדב פרץ ( לא פעיל ואותה כיתובית מופיע גם בקישור מוולווט). אודה , המשפחתולוגיה של פרץ לא עניינה אותי, במיוחד. ידעתי שהם התגייסו לעזרתו אך כאמור , לא קישרתי את האתרים הללו למשפחה.

                          היום, כשקיבלתי הודעה בדואר על אתר חדש ,צילצל לי משהו מוכר, השם נדב פרץ, גם דבריו שנסובו על מפלגת העבודה עוררו אותי לחשוב שיש קשר בין הפעילות האינטרנטית הענפה ואולי היא מרמזת על התוכניות של עמיר פרץ להתפלג ממפלגת העבודה והוא בשלבי התארגנות.

                           

                           

                          יכול להיות שהמצאתי זאת ואני מקשרת דברים שאין ביניהם זיקות ולחשדותי אין כל בסיס.

                          קישור לאתר של נדב ובו הוא ממליץ על האתר של 'עבודה שחורה . אניהבנתי שהוא חלק מן הקבוצה. אולי אני טועה .

                          הינה הטקסט. אולי לא הבנתי. אני קצת לקוית למידה. אנא תקנו אותי:

                          הרהורים של אבא

                          נדב פרץ

                          " כבר המלצתי לכם בעבר על אתר עבודה שחורה כדרך לפעילות חברתית משמעותית דרך האינטרנט.

                          בינתיים עברו הרבה מים בירדן, וקרו שני דברים - דבר ראשון, גילינו שישראבלוג איננו הכלי האידיאלי לניהול מערכת כזו; דבר שני, יותר ויותר חברים בקבוצה

                          החליטו שהדרך של מפלגת העבודה היא לא דרכם.

                          התוצאה היא אתר עבודה שחורה החדש, וחשוב מכך - יעדים חדשים ודרכי פעולה חדשות. הפוקוס יורד ממפלגת העבודה ועובר למעורבות פוליטית סוציאל דמוקרטית ברשת.

                          האם אני שלם עם המהלך הזה של הקבוצה? לא ממש. כמו שאמרתי בעבר, אני סבור שזה שלב מוקדם מדי לאכזבה ממפלגת העבודה - לא בגלל שהיא פעלה באופן מדהים עד עכשיו, אלא בגלל ששינויים כמו ששאפנו לעשות לוקחים יותר משנה ויותר משנתיים.

                          אבל אחד הדברים שלמדתי בחיים זה החשיבות של קבוצה, והצורך בפשרות בתוך קבוצה. קבוצה חזקה היא קבוצה שחבריה מודעים למגבלות שלה, ויודעים להתפשר על דרכם - כדי להגיע כמה שיותר רחוק בדרך. יכולנו להתפצל בין תומכי מפלגת העבודה למתנגדיה, ובין תומכי עמיר פרץ למתנגדיו, ובין אלו שחושבים שהוא צריך ללכת לאופוזיציה עכשיו מול אלו שחושבים שצריך אחר כך - ואז הייתי נשאר מאוד צודק ומאוד לבד. אני מעדיף להמשיך לפעול במקום שבו יש, מצד אחד, מקום לדרך שלי, ומצד שני - עוד הרבה אנשים להיות איתם ולפעול איתם. זו הדרך היחידה לפעילות משמעותית.

                          אז עכשיו נפתחה לאלו מכם שאינם תומכי מפלגת העבודה הדרך פנימה. בואו, תשתתפו, תכתבו, תציקו לנבחרים שלנו.

                           

                          מן הטקסט הזה הסקתי שיכול להיות שעמיר פרץ מכין את הקרקע לפעילות נפרדת ממפלגת העבודה אם ייכשל בבחירות. לאמיתו של דבר זה נראה הגיוני שהרי פרץ לא יהיה מוכן להיות סתם עוד חבר כנסת של העבודה.

                          ניתאי ( בפוסט אורח , מכחיש את תאוריית ההתארגנות לקראת נטישה ומסביר את מניעיו לכתיבת הפוסט . ראוי לבקר שם ( הקישור למעלה בוולווט)

                          אצל וולווט כתבתי שעלי הלפסיק לעסוק בפוליטיקה ולחזור לאמנות. אכן, אני חייבת, חייבת.

                          פוליטיקה לא מתאימה לי, בכלל. v

                           

                           

                          הינה האתר של עבודה שחורה .

                          והינה הצהרת הכוונות החדשה שלה ( ראו את הדמיון למה שאומר נדב, לניתוק ממפלגת העבודה)

                          א. הפצת המסר הסוציאל דמוקרטי לציבור רחב ככל האפשר

                          ב. קידום מעורבות פעילה של אזרחים בפוליטיקה

                          ג. קידום הרשת ככלי המאפשר ביטוי ופעילות לציבור רחב שרוצה להשמיע דעה ולהשפיע אך אינו יכול/מעוניין להשתתף בהפגנות , להתפקד ו/או להתמודד על מקום במרכזי מפלגות.

                          ד. קידום שיח ישיר בין בוחרים לנבחרים, ללא המתווכים - קבלני קולות מושחתים, יועצי תדמית יקרים, עיתונות של בעלי ההון

                          כן, כמו שקראתם, אף מילה על מפלגת העבודה, ונכון - זה שונה מאוד מקריאת ההצטרפות המקורית שלנו כאן.

                          המאבק על דמותה של מפלגת העבודה הוא חלק מהמאבק על דמותה של המדינה והפוליטיקה הישראלית,

                          אך הוא לא יהיה בהכרח החלק המרכזי והעיקרי באתר, בניגוד למה שהיה עד עכשיו.

                          הנפח היחסי שתתפוס מפלגת העבודה באתר תלוי בעיקר במפלגת העבודה ובגולשים.

                          תגיות:אין תגיות

                          הינה דוגמה לאופן הפעולה של האתר " עבודה שחורה" , האוביקטיבי לכאורה בעיני.

                          האתר מציג את ההצעה הכלכלית של אילון ברברמן

                          ובו זמנית מציע " לקוראים החושבים: מומלץ לקרוא כנספח ביקורת סוציאל דמוקרטית על המצע הכלכלי חברתי של הצמד ברוורמן-איילון (ראו כאן). בתקווה שתשובה מפורטת זו תהיה בסיס להמשך דיאלוג תרבותי ביקורתי וענייני עם המועמד, והרחבת המעגל למועמדים נוספים. ( שימו לב ביטוי צמד, הדגשה שלי)

                          ומיהו אותו הפרשן המלומד , הכלכלן האוביקטיבי שיוכל לנתח את ההצעה של הפרופ' לכלכה ברוורמן? ובכן, זהו מיודענו נדב פרץ , האחיין של

                          http://nadav.blogdebate.org/?p=25

                          שיניתי את הפוסט פעמים רבות. טעיתי ותיקנתי. אני מקווה שכעת העניינים יהיו ברורים יותר. אולי

                          אינני יודעת מדוע אני אובססיבית לנושא.

                          אולי מפני שאני הצבעתי בעבור פרץ

                          חיפוש הודעות

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            פרופיל

                            shulamit
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS