כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 5/2007

    14 תגובות   יום חמישי, 31/5/07, 18:31

     

     

     

     

    הם ישבו זה מול זה, בקו 5, באוטובוס שנסע מן האוניברסיטה (או בית החולים), במושבים יחידנים. שניהם לבשו שחורים. הם החליפו ביניהם דברים. ביטוי זה הלם את מה שהתרחש ביניהם יותר מן הפועל שוחחו או דיברו. היא ישבה בכיוון הנגדי לנסיעה ופניה היו גלויים לפני. הוא בכיוון המנוגד.היה לה חיוך נחמד שהבליח מדי פעם, בדברה. אינני יודעת מה אמרו. פעם, ממש לפני התחנה שלי, שמעתי שהיא אמרה משהו בצרפתית. משום מה רציתי לדעת מה קורה ביניהם. היא ענדה טבעת נישואין אך לא הצלחתי לקבוע אם הם זוג נשוי או מכרים ואולי סתם נפגשו בנסיעה או בתחנה.

    בישיבתם כמעט נגעו זה בזה. שניהם אחזו בידית שמתחת לחלון, אצבעויהם במרחק נגיעה. גופם מילא את החלל שבין שני המושבים, ברכיהם סמוכות, גוום זקוף, פניהם נסבו מדי פעם אל החלון. הם דיברו במשפטים קצרים. הם ישבו בפיסוק קל, רגליה נגעו ברצפת האוטובוס רק בקצות האצבעות. היא נעלה סנדלי זהב מקושטות בשרשראות ובמטבעות קטנות, אחזה בתיק גדול בצבע קרם, לו אבזמי זהב היה שהיה תלוי על כתפה ונח על ירחיה הרחבות, מתחת לידה הענודה בצמיד זהב דק. שערה הבלודיני היה אסוף על ערפה בסיכה שחורה משונצת. פניה היו רחבים  וסנטרה נפול. אותו אני זוכרת במעורפל. היתה לו כרס, כזאת המצויה אצל גברים רבים בני גילו, גוף רחב וקצר. נדמה לי שמשהו בחיוכה, בצליל קולה, בהטיות הראש הקלות של שניהם, בהסבות העיניים אל החלון וממנו, בידיים הקרובות ובברכיים הסמוכות עורר את סקרנותי. היה בהם דבר מה שהבדיל אותם ממראה זוג נשוי ואיני יודעת לקרוא בשמו של הדבר הזה.

     

     

    אני תוהה מניין לי מחשבות אלה ומסקנות נמהרות כל כך. מה זה אומר עלי.

    דרג את התוכן:
      5 תגובות   יום ראשון, 27/5/07, 18:39

      בערוץ 2 ( שעה 17.00) התראיין עיתונאי מעזה שדיבר על הסבל שעובר על העזתים. המראיין הישראלי ניסה, בשאלות, עקיפות, לברר מדוע אלה הסובלים כל כך לא משמיעים ביקורת כלפי הנהגתם. האם בשל החשש או מפני שאין ביקורת כזאת. לדברי העיתונאי העזתי לתושבי עזה אין ביקורת על מנהיגותם. אינני יודעת אם אמר זאת בתום לב או בשל החשש להיפגע.

       אני משוכנעת שיש מעט מאד אנשים בעזה( אם בכלל) המצטערים על הפגעותם של ישראלים. מבחינתם, ואיני מבקשת לשפוט אותם, אנחנו בני מוות כל עוד אנו שולטים בישראל ( כולל שטחים שנכבשו ב48) . הם מצהירים ומנמקים זאת בגזילת אדמותיהם וברצונם להחזיר את השלטון המוסלמי לפלסטינה.

      אינני מבינה ההתכחושות של רבים מן הישראלים למשמע אזניהם ולמראה עיניהם. בעצם, אני  אמורה להבין זאת מפני שהייתי מאלו שמחאו כפיים להסכם אוסלו. לקח לי זמן רב להכיר ב" אין מוצא" של שלום. גם אין טעם לנהל עוד מלחמה. וודאי שלא רצוי ואפילו אסור לפלוש לעזה כמו שמציע אמיר אורן במאמר שעליו דיברתי בפוסט הקודם.

      " בהעדר מתנדבים, רב-לאומיים או ערבים (עם מצרים בתפקיד שמילאה סוריה במלחמת האזרחים בלבנון, כשהוזמנה בידי הנוצרים להציל אותם מהמוסלמים ומאש"ף), המועמד לתפקיד כפוי טובה זה הוא צה"ל."

      בעיני, זאת הצעה  מבישה, בהתחשב בכך שכבר היינו שם ובידיעה איזה מחיר שילמנו ואיזה אנו עלולים לשלם.

       

      אני מציעה לממשלת ישראל להצהיר שהיא מוכנה למסור את הגדה רק למדינת ירדן , בתנאי שמצריים תשתלט על עזה. 

      היום אמר ראש השב"כ שיש להם טילים שיגיעו לאשקלון. וודאי עוד מעט גם לבאר שבע . מכאן לדימונה , זה רק עניין של זמן.

        

       

      נחזיר למדינות ירדן ומצרים את השטחים המפונים ונתפלל לאלוהים שהם יצליחו לנהל את העניינים טוב מאיתנו ומן הפלסטינאים.

      כל אלה המזדעזעים מדברי. בבקשה קיראו את המאמר של אמיר אורן המציעה שעל " הכידונים" שלנו ישתלט דיקטטור על עזה.

      אגב, גם זאת ניסינו.

       

      עלינו לעשות הכל כדי להגן על עצמנו. הרי לשם כך הוקמה מדינת ישראל. ולאלה החוששים מפני גרימת עוול, העוול כבר נגרם בהקמת המדינה. כל מי שמתכחש לכך משקר לעצמו. השאלה היא איך חיים כאן ומה הם חיים נורמליים , באיזור זה.  

      קישור : תוכניה של כנס פילוסופים " על הלכי רוח בפילוסופיה"  אני מקווה שישנה תוכניה גם בעברית.

      דרג את התוכן:
        12 תגובות   יום רביעי, 23/5/07, 00:20

         בוכה צועק

         "בהעדר מתנדבים, רב-לאומיים או ערבים (עם מצרים בתפקיד שמילאה סוריה במלחמת האזרחים בלבנון, כשהוזמנה בידי הנוצרים להציל אותם מהמוסלמיםומאש"ף),המועמד לתפקיד כפוי טובה זה הוא צה"ל. "
        עצוב


         

        קראתי את אמיר אורן  ב'הארץ' ולא האמנתי למה שרואות עיני. העליתי זאת לפני שבוע אך קוראי הפוסט שלי התיחסו דווקא לנושא אחר שהעליתי. אינני מוותרת ואני מנסה להפנות את תשומת לבכם לדבריו.

        התערבות בעזה תהיה רעה לישראל. הצרה היא, שבלעדיה יימשך ירי הרקטות ולא יהיה טעם במשא ומתן על הסכמים עם צד מדומה, שאינו מייצג את גורמי הכוח. "

        הפתעה

        אם הבנתי נכון אז מר אורן טוען שכניסה לעזה תפסיק את הרקטות ואולי שהייה שלנו בציר פילדלפי תעשה זאת. האם מר אורן נתקע באיזה רגע בעבר שבו טרם ניסתה ישראל את מה שהוא מציע  ושילמה על כך מחיר כבד.

        הינה הציטוט הקודם לציטוט שלמעלה ( התחלתי מן הסוף להתחלה כדי לעורר  התיחסות למסקנתו ).

        " המלחמה הכפולה, הפנימית והחיצונית, תסתיים רק אם השלטון בעזה יימצא בידי גברתן רודני, שידכא טבח בטבח. וגם זה לא יקרה קודם שכוח חיצוני יבודד את הגזרות הבעייתיות ביותר, במיוחד אלה של ציר פילדלפי, רפיח וחאן יונס, ינתק את זרם ההברחות ויפעיל מצוד שיטתי אחרי ראשי הכנופיות.

        .

        אני מציעה לאפשר לכוחות ערביים להיכנס לשם כדי להשליט שלום בין הניצים. כמו בלבנון, למשל.

         דבריו של מר אורן מזכירים לי את קריאתו של ארי שביט להיכנס לפעילות קרקעית לאחר שכבר הוסכם על הפסקת אש, במלחמת לבנון השניה. אומרים שמאמר זה שהופיע בעמוד הראשי של 'הארץ' השפיעה על אולמרט שנטה להימנע מן הפעולה.

        אני מקווה שלא יושפע  הפעם ממאמרו של אורן.

         

         

         

        צועק

        ועוד משהו , שטרסלר שוב עלה לי על העצבים במאמרו על ההסכם בין המורים לבין משרד החינוך. אינני אוהבת את ההסכם בגלל חופש הפעולה הניתן למנהל. אני מאחלת למר שטרסלר משכורת ותנאי עבודה של מורים בבית הספר. למזלו ( איני רואה סיבה אחרת חוץ ממזל) זכה, שבעבור דבריו, אותם הוא כותב ב'הארץ' או מדקלם בערוץ 2 בתוספת ניפנוף אצבע וחיוך זכוח, הוא משתכר יפה ותנאי עבודתו סבירים. 

         

         

         

        הפתעה

        אכסניה זו, עיתון 'הארץ' ,בדומה ליצירת אמנות מודרנית, הופכת את השוכנים בה לבעלי ערך המפקיע אותם מן הדיון הענייני. נראה שכדאי לחקור זאת. מניין כוחו של העיתון. מי זה המקנה לו כוח זה ובזכות מה.  ראוי לחקור זאת.לבדוק את הקונצפציה, את הקונצנזוס,בדבר מהותו של עיתון 'הארץ' כעיתון הרציני , השקול.

        לעניין זה כדאי היה לשמוע את דבריהם של ירון לונדון, קירשנבאום ודרוקר על הפגישות שעורך ברק עם עיתונאים ההופכים , בעיקבות פגשות אלו, לתומכיו. בעניין זה ציינו את מרקוס ושביט. לדברי לונדון. שביט דורש את ברק עכשיו.

        חתום

        די. עוד פעם נסחפתי. כבר שקעתי במרחקים ורק הנדדתי את ראשי החולם על מקומות אחרים. שוב אני יוצאת מגידרי. ' הארץ' עושה לי את זה, מוציא אותי מן הכלים. נדמה לי  שזה הפער בין המוסרניות ותחושת הכבוד העצמית של הכותבים לבין קלות הדעות המתפרסמות בו.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שישי , 18/5/07, 14:27

          בחצר, מחלון חדר השינה

           

          קישור לטקסט שלי בישראבלוג המתאר אירוע במקטע הרחוב שאותו אני מצלמת, בדרך כלל, שבו התבוננתי ללא מצלמה..

          דרג את התוכן:

            בשם הפחד

            2

              

            7 תגובות   יום רביעי, 9/5/07, 23:29

             

            שני המנדרינים, לונדון וקירשנבאום, היו מודאגים מאד מן לחץ הכלכלי בגדה המערבית . הם תמהו על המחסומים, על הסגרים והעוצרים שישראל כופה על התושבים. 

            לונדון במבט המלומד/ חכם/ צדיק הביע חשש שמא אנו גורמים לעוינות בעודנו עוסקים בביטחון. גם קירשנבאום, בחן האופייני לו, הוסיף משהו אך נמנע, הפעם מבדיחות. בעיקר הצרו שניהם על החומה.

            ואני הסתכלתי בהם זוכרת את הפחד. שבתי וראיתי את האוטובוסים המתפוצצים עוד בימי אוסלו המאושרים.

            חשבתי, אלה לא נוסעים באוטובוס. הם לא יסתובבו בקניון או בדוחן פלאפל .

            נזפתי בעצמי על מחשבותי האפלות, בהביני שכוונותיהם טובות וגישתם נובעת מרוחב דעתם.

            אישית, אני מוכנה להחזיר כל דבר, רק שיגידו ( אני, בכל נקלעתי לפה). אלא  שכעת, אחרי הנסיגה מעזה אני יודעת משהו שסירבתי להאמין לו . שכל שטח שיפונה ויימסר לפלסטינאים יהפוך מייד למרכז טרור, ממנו ישוגרו קסאמים ורקטות.

            אני בעד האופציה הירדנית והמצרית.  

            יכול להיות שאנחנו אשמים בהשתלטות החמאס על הרשות אך עובדה היא שזו הופכת " לבנונית" , יותר ויותר.

             

            דווקא, צבי יחזקאלי, הביא , לפני זמן מה מדברי סגנו של נסראלה ( כמדומני) שהסביר, בתבונה רבה ובגלוי את ההבדלים בינינו לבינם. הוא אמר ( יסלחו לי אם שיבשתי דבר מה)  שהיהודים שואבים את השקפתם מן התלמוד המחייב את החיים ואילו הם מן הקוראן המחייב את הכבוד ואת ההקרבה. כלומר, כך הבנתי את דבריו , חולשתם של היהודים במתן חשיבות רבה מדי לערך החיים. לדעתו, נכונות ההקרבה שלהם מקנה להם עליונות.

             

            מה שאינני מבינה איך יחזקאלי שומע ולא מבין את ההשלכות של דברים אלו. הוא מזכיר לי את המהנדס שבנה את "הגשר על נהר קוואי" . נראה לי שהוא סובל מעודף הזדהות עם מושא סקירתו.

             

            ב"לונדון וקירשנבאום" ( אני רואה יום, יום ) גאים בכך שמרבים לראותם בדרום לבנון ובטלביזיה של החיזבאללה. אני זוכרת את התלהבותם הילדותית בזמן המלחמה,  כשגילו שהם משודרים בטלביזיה אל מנאר ( ?) בעת ששידרו.

            ישנו ציבור בישראל שנחוץ לו להשתייך  לעולם הנאור , גם אם זה אומר לסלוח לחשוכים שבין אויבינו.  כן, הם אויבינו ואנחנו במלחמה קשה וסופנית, כנראה.

             

             

            הגישה הסמי - אינטלקטואלית, המרוחקת , המתנשא מעל לחשבונות לאומיים, אישיים, טובה למחקרים אקדמאיים ולא לפרקטיקה בה יש  לפעול לפי חוקי ההישרדות ( כך אני מאמינה)  , ובפרפרזה על האמרה המפורסמת  " שלומם של אנשי עירך קודם"

             

             

            נראה לי שרק חשיבה אמיצה, בהירה, המנותקת מדפוסים שחוקים וסיסמאות שלמדו בתנועות נוער תיצור כאן אליטה שתתווה דרך אחרת, מקורית לפתרון הסכסוך. ואולי, אם ירצה השם גם יבוא שלום.

             אני , כשלעצמי, אשמח להאמין באפשרות זו אלא שאיני מצליחה לדמיין לי אותה.

             

            נ.ב : למען ההגינות : לתוכנית , הוזמן גם איש ממשל ( מושל צבאי לשעבר)  , לומר את דברו

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 4/5/07, 11:24

              אציע תשובה אפשרית לתהיות שעלו ב'רשת' כתגובה למאמר המערכת של 'הארץ' המנמק מדוע ראוי להפקיד את תפקיד ראש הממשלה בידיו של פרס.

               

               

              אולי 'הארץ ' מניח שפרס יעדיף ליצור ממשלת אחדות עם הליכוד בראשות נתניהו ולא עם העבודה ( בכל מקרה). דבר זה יבטיח את המשך המדיניות הכלכלית שבה דוגל 'הארץ',  שבה החל נתניהו, בהיותו שר האוצר ובה ימשיך בממשלה, בראשות פרס ואם לא הוא ימונה לשר האוצר , הרי שטרית, שהיה שר במשרד האוצר שבראשו עמד נתניהו יוכל להמשיך במדיניות ( כנראה יש לו סיכויים להיות שר אוצר בממשלת אולמרט). 

              ומה עם השלום? יתהו רבים, שהרי  בכך דוגל  העיתון ומטיף לו. אולי מאמין 'הארץ' שרק הימין יכול לכרות שלום. אזכיר שנתניהו פינה את חברון ועשה את הסכם ואי. ראוי לציין שדיבור בשבח השלום טוב לעסקים ובעיקר לקשרים על חברות בחו"ל. אולי 'הארץ מקווים שדבר זה ינחה את נתניהו.

              ראוי להזכיר לכותבי המאמר ב'הארץ' שפרס פצח במבצע

              " ענבי זעם", כשהתמנה לראש הממשלה בעיקבות הירצחו של ראש הממשלה שקדם לו , יצחק רבין  וגם  חיסול

              " המהנדס"  עיאש היה בזמנו. בפעם ההיא, שב ואיבד, בבחירות, את שלטון השמאל, כמו ב - 1977. ובעניין פוליטיקה נקיה כדאי לזכור גם את התרגיל המסריח. 

               

              כמובן שלפרס גם זכויות רבות אך לא נראה לי שהוא ראוי לעמוד בראשות הממשלה, כיום. בנוסף, גם גילו צריך למנוע זאת. אל תאשימו אותי בהפליה על רקע גיל שבה אנשים בגיל 50 מתקשים למצוא עבודה.  

              היום( 10/05/07) בערוץ 10 הראו שפרס נרדם באמצע ראיון ( לא הספקתי לראות באיזו תחנה)

              רפי גליק( ראה תהיות) תוהה על המימד המוסרי של מאמר המערכת המוזכר. נראה לי שראוי להפסיק לשאול שאלות הנוגעות למוסר בבואנו לדון במאמרי עיתונים. הם מיצגים אינטרסים עיסקיים הסמויים מעינינו. גם 'הארץ '  נוהג כך. ( על עניין זה הנוגע דווקא לידיעות אחרונות  דיבר ירון לונדון בתוכניתו, בערוץ 10 .

              אשוב ואזכיר את מאמרו של ארי שביט ב11/8/06 שקרא לאולמרט לפעול בלבנון למרות הפסקת האש המסתמנת. מאמר זה שפורסם בעמוד הראשי, וודאי ייצג, במידה רבה,  את השקפתו של העיתון ( כנראה גם את המו"ל שלו) . בכל אופן, בשל יוקרתו של העיתון והערך המוסרי שמייחסים לדברים הנכתבים בו, השפיע על הממשל, במידה רבה.

              לאחרונה, קיבלתי חיזוק להשקפתי בעניין זה בפירסומים נוספים: ביניהם במאמר ב'הארץ'. 

               

               

              עוד בעניין וינוגרד: בני ציפר עוסק בחרדת הקודש שבה התיחסו הכל לדברי  השופט וינוגרד ולהיאחזות בדבריו

              לצורך פעולה. לדעתו דברי ועדה צפויים ונענים לרחשי לב הציבור. חבל שכדי לבקר את הישראלים הוא משבח את הטורקים ואת הצרפתים. נראה לי שזאת בכלל נקודת הטורפה בכתיבתו. ההתפעלות מכל מה שלא ישראלי. העיקר שיהיה צרפתי טורקי או מצרי .

               

              " לפטר" סטירה על התנהלות הציבור בישראל. בפוסט של הצרכן

              ב" תפוז"

               

               

              באתר תיק דבקה כתוב שסוריה מעבירה את כוחותיה מגבול עיראק לגבולה עם ישראל. אולי כדאי להתעסק גם בדבר זה כדי שנהיה מוכנים ולא נופתע ואולי כדאי לדבר עם סוריה על שלום ( אודה, לפני 2000 הייתי בעד החזרת הגולן אך כעת אני חוששת שהסורים יחזרו לסורם לאחר נסיגתנו) . אי אפשר לחשוד בתיק דבקה שפירסמה זאת כדי לעזור לאולמרט

               

              הינה, זה מה שעושים העזתים אחרי שנסוגונו משטחיהם ( אני כמובן הייתי בעד, למרות החשש ) על כך כותב דני רובינשטיין ב'הארץ'

               

               לאחר השקיעה, התמונה צולמה מחלון חדר העבודה, היום . הוא מבטא את הלך הנפש שלי הערב. 

              דרג את התוכן:
              5 תגובות   יום רביעי, 2/5/07, 22:25

               במהלך חיי, ראיתי לא אחת בוסים חזקים  "נופלים" ואת עדת חבריהם ממהרים לירוק עליהם, בפרהסיה

              פעם,  לפני 40 שנה הנהגתי " מרד" ושביתה בסמינר שבו למדתי. היו לי סיבות משלי לכך, חשבון אישי לסגור. כמובן שדיברתי על צדק ועוול וכדו' , באופן כללי ( האמת, הגיע להנהלה שכך נעשה). כבר אינני זוכרת מה היתה העילה המוצהרת שבשמה פעלנו. אני רק זוכרת את התדהמה לתגובה של חברים רבים למהלך, להצטרפות הנחפזת, לנכונות לקחת חלק בהתארגנות ואת האכזריות שבה נהגו חלק מן האנשים כלפי אלה שכנגדם פעלנו. המרד דוכא בעזרת הפיקוח והושתק. כל אחד מאתנו שילם על כך מחיר אחר, גם ההנהלה.

              כאמור, מאותה ההתנסות אני זוכרת את ( אני מנסה להתבטא בעדינות) את הרגע בו התהפכה דעתם של חברים רבים שהחליטו להצטרף למרד. אינני יודעת מדוע חשתי אי נחת ( בהמעטה) בראותי זאת. הרי הייתי אמורה להרגיש שביעות רצון, להרגיש הצלחה. 

              כך אני צופה במתרחש בזירה הפוליטית.אני חשה אי כבוד לאותם הדוברים המתלהמים מן התקשורת ומן הפוליטיקה שאך לא מזמן צידדו במהלכי המלחמה. 

              .

              לכאורה, הייתי צירכה להיות מרוצה שהרי מאז ומעולם לא הייתה דעתי נוחה מאולמרט.  אפשר גם לומר שבמישור האישי מגיע לו. מרב תחמונים תוחמן בעצמו.

              אלא שאני משוכנעת שמאחורי כל הפעולות הללו מסתתתרים 'הכתומים' הפועלים מאחורי הקלעים להפלת הממשלה " הרכה"  ולתפיסת שלטון. נראה לי שהתקשורת נותנת יד

               ל" פוטש" , באמצעות הפיכת מלחמת לבנון לתבוסה טוטאלית, לשמחתו של נסראללה.

              זה שנים שאנחנו " מזפזפים"בין מנהיגים ומחליפים אותם כל אימת שהם " נכשלים" .

              אהוד אושרי ב'הארץ' מפנה אותנו ל" כשלים " של בן גוריון בגין. אי אפשר לפעול מבלי לטעות. כדאי לזכור זאת.

              כשאני רואה את האלטרנטיבות שבאות בחשבון, כראשי ממשלה, אני מרכינה את ראשי ומעדיפה לספור את האבנים במרצפות שברצפה מאשר לצפות באותם אנשי התקשורת שתמיד חייבים לומר משהו. אולי מפני שבמהות, אני די דומה להם אלא שאני מצאתי לי עיסוק אחר.

               אני רואה את ההתגייסות להפגנה כנגד

               " הממשלה הרקובה" . אני תוהה אם מישהו מן המוחים מחה אי פעם נגד הריקבון שלידו.

              למשל; נגד עובד - המקורב  לראש העיר או קרוב משפחה של ראש הוועד בעירייה, הגורף לכיסיו משכורות גבוהות ולא עושה כלום.

              כמה מן המוחים לוקחים חלק ב" ישראבלופים קטנים" או חולפים לידם בשתיקה. 

              זה מה שהורס את רקמת חיינו. מדוע אין מדברים על האנשים שגנבו את הציוד שסיפקו למקלטים, בעת המלחמה. על העיריות שלא דאגו למקלוט נאות, למרות שזה תפקידן. על העובדים הציבוריים ועובדי הרווחה שנטשו את התלויים בהם וברחו ( באמת, אינני יוגדעת אם לא הייתי נוהגת כמוהם). לא איננו דנים בכך כי זה לא P.C או מפני שחשיבתנו המגית אומרת לנו שאם נגרש את השטן מן העיר נהפוך את ישראל לגן עדן.

               

              איילה חסון וקריסטל מראיינים את אחד המארגנים

              בשם מיקי המתחמק מלענות מי הממן של ההפגנה.

               

              התצלום: מחלון חדר השינה, יונה בנחיתה

              דרג את התוכן:

                הפעילות שלי

                פרופיל

                shulamit
                1. שלח הודעה
                2. אוף ליין
                3. אוף ליין

                ארכיון

                פיד RSS