כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 8/2007

    7 תגובות   יום רביעי, 29/8/07, 22:57

    ברגע שפתחתי את דלת המונית ראיתי ,בין שני המושבים הקדמיים, צמחי בושם בתוך כלי עם מים. התפעלתי מן הרעיון. דוד, הנהג, אמר לי שאלה צמחים שבהם הוא משתמש  ל'הבדלה'. הוא מולל עלה וריח  גרניום לימוני התפשט במונית.  אני מברכת את האיש הזה היודע להנאים את החיים בטוב טעם ובחביבות. 

     

     

    גרניום לימוני*.  

     

    איני יודעת כמה ממבקרי 'קפה' לימדו  בבית ספר תיכון ובחטיבת ביניים ועד כמה הם מודעים לאנרגיות הרגשיות הכרוכות בכך ולכמה שליטה עצמית זקוק המורה ובעיקר לרצון טוב.

    כך שנסיעה במונית הבושם היא ממשת מתנה.

     

    הבוקר כשעליתי למונית, הייתי בדרכי להיערכות לקראת שנת הלימודים הבאה, לקבל את מערכת השעות שתשפיע על סדר היום שלי למשך 10 חודשים הבאים( ידעתי כבר אילו כיתות אלמד, זה נמסר לי עוד בחופשה).  

    נכנסתי לבית הספר עליזה ושמחה .  

    זה רעין נפלא וייחודי שטרם ראיתי. זה יכול להיות סטרט -אפ.

    עציצונים ובהם צמחי בושם ( עלים, לא אלרגנים), למונית. 

     

       קישור להגדרות הנוגעות לDVD ולצילום דיגיטלי 

     

    דרג את התוכן:

      איננו

      0

        

      4 תגובות   יום שבת, 25/8/07, 23:58

      הם אמרו שהרגו אותו. אחרים שנדרס

       

       

       

      הוא הביט ,בעינים קרועות , במבט מזועזע. אף פעם לא ראיתי פני חתול כאלה. חשבתי שאולי זה מן גזע כזה ואולי ההינטשות בגיל  צעיר כל כך, קיבעה בפרצופו את האימה. חוץ מזה הוא הוא היה חתול ערס, כמו האח שלו ( בעצם, אולי היה נקבה וכך גם אחיו/אחותו?), בצפצופים רמים התחנן לאוכל. הם לא פחדו מאנשים. ודאי לא מאלה שהאכילו אותם. מישהו הרג אותו. שמעתי כל מיני סיפורים. אין לי הוכחות,נאמר לי שזה אחד האנשים שהאכיל אותם. בכל מקרה, אצלנו לא רואים את המשטרה. נהג מונית אמר לי שהם סמויים. אם זה המצב הם כנראה יודעים להסתתר. ממש לא מרגישים אותם. 

       

      זה החתול השחור מהפוסט 'שחור ולבן'  .

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שני, 20/8/07, 22:51

         

         

         

         

          

        איזונים

         

        דיוקן, קולז', תחריט יבש מטופל במחשב, תצלום עורב על דוד שעל גג הבניין מול חלוני.

         אני אוסרת להעתיק, ולהשתמש ביצירתי בלי קרדיט ומי שיעשה זאת שיתבייש.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום ראשון, 19/8/07, 22:06

          וכשאתה חושב שזה יהיה ערב נחמד. מפוחית נוגה מתנגנת  ברקע, בקצב הבלוז, הלחות נסבלת, חלונות פתוחים לרווחה ומבעד לענפי העץ שבחלון המרפסת פיסת סהר חולפת, אתה חש מן צריבה בגרון ובהסח הדעת לוגם מן הקפה ומתכונן לערב שבו אפשר להתבונן בכוכבים, בשלווה ובשקט, אתה מבין שריח שריפה עולה באפך.

          אתה אומר לעצמך שזה דבר מה חולף ומתמסר  לקול גברי צרוד המרחף מעל צלילי פסנתר קופצני  המתחלף בגיטרה מנחמת אך ריח השרפה לא מרפה. כעת נלווה אליו גם ניחוח נוסף, המזכיר בית מרקחת או בתי חולים.

          אתה מבין שבערב הזה עליך להגיף את החלונות ואת התריסים ולקוות לטוב.

          לילה טוב באר שבע. לילה טוב שר לאיכות הסביבה והעיקר, לילה טוב יוסי שריד על שקבעת שזבל  של תל אביב ימצא את מקומו  בבאר שבע  וידעת שאנחנו נריח את זה

          *קוטון

          דרג את התוכן:
            22 תגובות   יום שישי , 17/8/07, 18:20

            תחילה חשבתי שהכלבלב מציק לחתלתולים. השכן אמר שראה את הראש של החתול בתוך הלוע של הכלב. גירשנו אותו והוא חזר.

            שלושום שמעתי ציוץ ארוך של חתלתול. כשירדתי ראיתי שהכלב ניצב מעל החתלתול המצייץ. מובן שגרשתי אותו. בצהריים שמעתי את הכלבלב צועק. כנראה הילדים הציקו לו. ראיתי שהוא רץ לעבר הכניסה שלנו , להתחבא. משום מה כל הקטנים באים אלינו ולא די בכך. גם אנשים אחרים התחילו להשאיר חתלתולים בכניסה שלנו. ככה זה אצלנו. כשאחד עושה מעשה האחרים מוסיפים לו עוד עבודה. לא איכנס לבעיות שזה יוצר ואתרכז בתמונות שצילמתי כשהחלטתי לא לגרש את הכלבלב ולראות מה באמת קורה בין הכלבל לחתלתולים. חלק מן העדות ביניכם.

             

             

            הו . ברדיו היק בלו של דוד פרץ מבאר שבע. ככל שאני שומעת אני אוהבת יותר.

            דרג את התוכן:
              19 תגובות   יום רביעי, 15/8/07, 23:36

              טוב, אלוהים

              ומה עם כותבי ה'קפה'. כבר התרגלתי לספור את אלה שנכנסו וצפו. לא ידעתי אם קראו ואולי רק קפצו לראות אך נהניתי להיווכח שהיו כאן אנשים.

              היום נפסק תיקתוק המונה . האם זה באג או,  נבוך הס מלהזכיר,  התעלמות מוחלטת.

               

              טוב, אז אני אשב לי כאן לבד ולא אגיד דבר חתום

              אני כבר אסתדר תמים

               

              כל טוב

              שולמית

              הפתעה

               

               

               

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום שלישי, 14/8/07, 23:56

                 היום, לראשונה שמעתי את הביטוי " מזרחיים דור שלישי". זה היה בקדימונים ל'פופוליטיקה' בערוץ 1. התחלתי לצפות מהאמצע ( שכחתי) כפרופ' זוהר כיוונה לנזקי הרב תרבותיות. מולה היו ארבעה. את חלקם כבר ראיתי בפורומים שונים הדנים בעושק האבות .

                נדמה לי שהשאלה שעמדה במוקד הדיון היתה האם ישראל יכולה לתפקד כחברה רב תרבותית.לי נראה שישנם כאלה העושים מזה  קרירה. יש עדיין מספיק אשכנזים בעמדות מפתח המטפחים מזרחי מקצועי. הם קוראים לזה אוטנטי.

                 

                19/08/07

                אחת המשתתפות הגב' שירה אוחיון, מנהלת המחלקה החינוכית התזמורת האנדלוסית בישראל, חוזרת לנושא השתכנזות והשליטה של האשכנזים במאמר, באתר 'העוקץ' על בועד מעודה. אחד המשתתפים בגמר 'כוכב נולד'. היא מפנה של גם לדיון בפופוליטיקה  שאותו הזכרתי בתחילת דברי .

                בעיני, דבריה אינם אלא הסתה כנגד האשכנזים ויותר מכך דיקטט כלפי יוצאי עדות המזרח ותכתיב כיצד עליהם לחיות את חיהם ואילו בחירות לבור להן בדרכם. עניתי שם בהרחבה מתוך כמעט ידיעה שלא יפרסמו את תגובתי והלוואי שאתבדה. בעיני דבריה אלימים ותוקפניים אלא שלאשכנזים את את זכות התלונה אלא כשהדבר נוגע לשואה ( זה חידוש ). אני איני רוצה שיתחמו אותי בשל מוצאי או מיני או גילי וגם לא את האנשים ממוצא אחר לפינת ההשתיכות הכפויה.  כל אחד יבור לו את סגנון חייו. טענתי שהיא פוגעת בי, בחברי ובמשפחתי שהרי כולנו מערבים ומהולי אם על יד נישואין או חברות ובעיקר באמצעות חיים משותפים.  הדרת האחר היא תכונה אנושית ובעצם, גם החיות נוהגות כך. אנחנו שואפים ליותר מזה, לשם כך ניתן לנו השכל שיגבר על הרגש ונבין שכל אדם הוא ייחודי ומיוחד.  נכון, כל מוצא או משפחה וגם הגנים מטביעים אותנו בתכונות מסוימות פיזיות או תרבותיות. עם זאת יכולת השינוי והבחירה מיחדת אתבני האדם. כך למשל, יכלו עולים מרוסיה שגדלו על מוסיקה קלאסית להיקלט בתזמורץת האנדלוסית ולהיות חלק נכבד מהרכבה. האם זה פסול בעיני גב' אוחיון?

                קטע הבא נותר מן הקטע המקורי ונוגע לעניין השימוש בדור שלישי לקיפוח

                אני חושבת שהם מבשרים את חורבן הבית ולא משנה מאיזו עדה הם " בני הדור השלישי לקיפוח" , גם אברהם בורג. אני חושבת שגם הוא דור שלישי של  קיפוח. לפחות זה מה שהבנתי מן הראיון שנתו לארי שביט.

                ועוד משהו בעניין החזרה למזרחיות, 

                אני גרה בסביבה מעורבבת עדתית . שמתי לב שרבים, ממשפחות מעורבות, מעדיפים להציג את עצמן כמזרחיים. הדבר אמור יותר בנשים. אפרופו נשים, כדאי שהכמהות לשוב לערכי בית סבא מזרחי ישאלו את סבתם על מעמד הנשים במשפחה ובחברה.

                השעה עשר בלילה ( 19/08/07),  קריין ברדיו, בערוץ 88 משמיע שיר מעניין ( המילה חמורים חוזרת בשיר זה ) ואומר שההזמר השר בח' וע' לא יזכה להשמעה בתחנות אחרות אך אצלו אין בעיה כזאת ואני תוהה אם לא שמע את שלמה בר, בועז שרעבי, זהבה בן, אביהו מדינה, סעדו, בן עיון ועוד רבים שרק בשל הסניליות שלי שכחתי את שמם . די, נמאס מן הרעל הזה.

                חברי, הקיפוח הוא על רקע מעמדי ולווא דווקא על רקע עדתי. נראה לי שיש אינטרס להשכיח זאת.

                 

                די

                עלי להפסיק לעסוק בנושא זה המלווה אותי מאז היותי ילדה. לא לעסוק בו ברמת ויכוחים בין אישיים אלא לנסות לבחון תופעות ולא להיכנע שוב ושוב לכעס שהרי אין על מה לדבר. זאת מלחמה על כוח, מלחמה אלימה, אכזרות ותוקפנית. אלה פני הארץ.

                בסוף השנה שעברה הקשבתי לשיחה של שלוש בנות שהכינו עבודה על ספר של סמי מיכאל ( ספר לבני נעורים, כמדומני) העוסק החיים במעברה ( כנראה). שמעתי אותן אומרות: " זרקו אותם למעברה ולמדינה לא היה אכפת מהם"

                 

                לא קראתי את הספר אך אני מתקשה להאמין שזה מה שכתב סמי מיכאל.  

                 

                בגילי, עלי לזכור שרגע מבוזבז לא ישוב עוד.

                כל טוב

                שולמית

                 

                דרג את התוכן:

                  סימנים

                  0

                    

                  4 תגובות   יום חמישי, 9/8/07, 01:10

                   

                   

                  כתינוק על שולחן טיפולים

                  פרס גפיו שתאהב ותיתן

                  בו סימני  אצבעות

                  סימני שיניים

                  תצלצל בפעמוניו

                  להעירו לתפילת השכבה

                   

                  כמו חולה סופני רבץ

                  שתנעים את אחרון

                  ימיו עד שתכלה הנשימה

                  באפו תדגדג בקצות

                  חיבתה בִּפְתחים לבדוק 

                  אם עודו חי

                   

                   

                  מפרפר כמו קרפיון על 

                  השיש במטבח של אמה

                  הִכּתָה בּהָאק מֶסֶר*

                  מתבלת במוֹתר האהבה.

                   

                   

                  * האק מסר ( אידיש) - קופיץ, סכין קצבים.

                   

                   

                  13/8/07 - עשיתי שינויים בשיר . כעת אני רוצה לקרוא לו - כּמוֹ 

                   

                   

                   

                   

                  11/08/07

                   

                   

                  שמעון אדף אמר, בתוכנית רדיו, שלדעתו סופר  ( איני זוכרת את ההגדרה המדויקת) או מי שכותב פרוזה , מוטב שנקודת המוצא שלו יהיה רעיון. ישעסוק ברעיונות ולא באנשים. ביום ג' אקשיב לתוכנית שוב ( בלי נדר) ואשמע את הציטוט שוב.

                  שמחתי לשמוע את דבריו כי אני חשבתי שהבעיה שלי בכתיבת פרוזה היא ההתענינות שלי ברעיונות ולא כל כך באנשים אלא כמיצגים תופעה או רעיון.

                  הניסוח שלי לקוי אך חשוב היה לי להזכיר זאת.

                  דרג את התוכן:
                    8 תגובות   יום שלישי, 7/8/07, 02:44

                    רק לאחר שהגדלתי את התמונה שמתי לב שהם מצאו טלפון. אני מצלמת מה שנדמה לי שאני רואה ולאחר מכן משקיעה המון אנרגיה כדי להסתיר.

                    נראה לי שבשל התקינות הפוליטית אנו שוקעים בביצה של שקרים המונעים מאתנו לפתור דברים ומצד שני ללא השקרים כיצד היינו שורדים כאן.

                    כשהייתי קטנה חלמתי ( כלומר  קיוויתי) למצוא מטבע כשאלך בשביל בין השדות . זה היה בבן שמן, שם שהיתי בסביבות גיל אחת עשרה. אני מיטיבה לזכור את שדות החיטה.

                    פעם, לפני מספר שנים חזרתי לאזור, לפיקניק פוליטי. זה הי אחד מאיחודי השמאל. זה היה לכבוד איחוד של מספר קבוצות בשמאל לכלל מפלגה אחת. כבר אינני זוכרת אם זה היה 'מוקד' או 'שלי' ואולי אני בכלל ממציאה את השמות או את הנסיבות.

                     רגשת נסעתי לפגוש את המרחבים שזכרתי בגעגועים. האמת, שנאתי כל רגע. זה היה מכוער משעמם ובלי תנאי סניטציה נאותים.

                    אני שונאת פיקניקים. אומרים שחיים זה לא פיקניק. לצערי, לי נראה שהאומרים טועים בעניין זה שהרי גם בחיים אנו מעמידים פנים שאנחנו עושים מה שאנחנו רוצים, שמחים בחברת אלו שאנו מבלים אתם ובעיקר מתרוצצים אחר חוויות מחוץ לבית לאחר שהשקענו כל כך הרבה בבנייתו.

                    די, אני מפסיקה את ההתפלפלות חסרת התוחלת שהרי איש באמונתו יחיה.

                    העיקר הבריאות

                    כל טוב

                    שולמית

                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום שבת, 4/8/07, 03:03

                      אפשר לחלק את אוכלוסית באר שבע על פי מדדים שונים.  החוקרים באוניברסיטה והפעילים החברתיים אוהבים פילוח על פי מוצא עדתי דתי או לאומי. דבר זה מאפשר להם לבנות טיעונים על מצע אידיאולוגי מוצק  וסטטיסטיקה מוקפדת . אני מחלקת את בני העיר לאלה הנזקקים לשרותי תחבורה ציבורית ונאלצים לנסוע באוטובוסים ( בתוך העיר) ולאחרים שנוסעים ברכבם הפרטי.

                      לי קשה לדבר רעות על באר שבע. לא אחת נזפתי באלה שמציגים רק את האזורים " החלשים " בעיר ונמנעים מלהציג את העיר  על מגוון שכונותיה. תחושות אלו מנעו ממני להצביע  על  מפגעים וכשלים בעיר  שמא אהיה גם אני כמו אלה שאותם אני מגנה ומאשימה בחשיבה מקבעת סטיראוטיפים.

                      נדמה לי שעלי לבדוק כיצד צמח אצלי דפוס חשיבה כזה. אולי שורשיו בפולניות שלי, שתשתיתה המשפט המכונן  "כביסה מלוכלכת מכבסים בבית" ואולי זאת הבאר שבעיוּת המקבלת את גזרות הגורל באי שביעות רצון מתוך השלמה נרגנת ובאנחה " מה לעשות " .

                      הינה,  גם אני , כמו האחרים, מיחסת לאנשי באר שבע  ולי בתוכם,תכונה המצביע על פטליזם וקבלת הדין. היום, עלה בדעתי שאולי יש קורטוב של אמת באפיון זה . אחרת, כיצד אסביר את נכונותנו לנסוע באוטובוסים, בתחבורה הציבורית מבלי להכריז על מרד צרכנים.

                      האוטובוסים העומדים לרשות הנוסעים בבאר שבע נחלקים לשני סוגים ;  

                      הסוג האחד נראה ( מבפנים) כאילו שופץ  מעודפי אוטובוסים שיצאו מן המחזור. אפשר לראות זאת בריפוד הדהוי של המושבים,  שלכל חלק בהם גוון דהייה שונה.(מכיוון שאני ממעטת לנסוע לערים אחרות אני מניחה שהדבר ייחודי לבאר שבע. אם טעיתי תקנו אותי) .

                      הסוג השני הם האוטובוסים החדשים שלפי השמועה נקנו עוד כשהתחבורה העירונית הייתה בבעלות העירייה. אלו נאים אך למיטב הבנתי יש בהם אי אלו פגמים. לי הם נראים לא יציבים ובנוסף המושבים בהם קטנים וכך גם המרחק בין המושבים. הדבר מביך  כאשר נאלצים לשבת פנים אל פנים. מלאכת שילוב הרגליים דורשת מיומנות רבה ונימוסים טובים.

                      כנראה נבנו  המושבים לאוכלוסיה שמטבעה נמוכה ורזה יותר מבני ישראל ומשום מה נמכרו לבאר שבע.

                      כדי לזכות בנסיעה באוטובוס נאלץ הבאר שבעי להמתין, לא אחת, זמן רב מעבר למצוין בדף המפרט את זמני היציאות.

                      כך חיכיתי  היום בצהריים, מחוץ לתחנת אוטובוס ליד קריית הממשלה. המושבים בתחנה, מלבד אחד, שבורים  וזה היה תפוס אך אני הייתי נחושה לחכות לאוטובוס כדי לכפר על הבזבוזים  ולא "תפסתי מונית"  למרות הרבות שחלפו על פני ושתים חנו בתחנה .

                      חיכיתי בצל  ועקבתי בזעם אחרי שתי מכוניות שהצטרפו למוניות וחנו גם הן על הכביש באזור התחנה , באחת ישבה גברת במושב שליד הנהג ובשנייה (הדלת בצד הכביש פתוחה)  מספר אנשים שניהלו שיחה ערה. כאשר האוטובוס הגיע נאלצנו לעבור בין המכוניות בדרכנו לאוטובוס. איש מאתנו לא מחה על כך.

                      בתחנה זו, זה מחזה שכיח. אני יודעת שלא רחוק משם פקחי העירייה מרבים לקשט את המכוניות בדוחות חניה, במקומות שלא חוסמים שום מעבר. אני תוהה מה מונע מהם לשקוד על מלאכתם במקום זה שהרי מקנסות למכוניות, בעיקר למוניות, בתחנת זו, יוכלו לממן פעילות  העשרה לכל ילדי באר שבע.

                      הערות:

                      1. צילמתי את הריפוד בפלאפון אך עדיין אין לי אומץ לשלוף את הזיכרון מהפלאפון.

                      2. הקריאה בפוסט של אסתי על האורבניות שכנעה אותי להעלות את הפוסט הנוכחי. נראה לי שעלי לאזור עוז  לגעת בנקודות רגישות בעירי היקרה באר שבע. 

                      3. מתוך רצון לדון בסוגיה ברצינות העליתי את הנוסח הענייני ובעתיד אחליף אותו , בלי נדר, במשהו חוויתי יותר. 

                       

                      4. התצלום למעלה : צולם לפני מספר ימים מן הכניסה לבניין שבו אני גרה.

                      קישור לתמונות חתול

                      דרג את התוכן:

                        הפעילות שלי

                        פרופיל

                        shulamit
                        1. שלח הודעה
                        2. אוף ליין
                        3. אוף ליין

                        ארכיון

                        פיד RSS