כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 11/2008

    11 תגובות   יום שבת, 29/11/08, 16:15

    איני יודעת כמה תאונות מנעה הסיסמה המחרידה " גם יום חלום יכול להפוך ל-. אפילו איני רוצה לחזור על המילה החוזרת ומטרטרת לי ולכלונו באוזן, יום, יום, במירב תחנות הרדיו וכם בטלוויזיה.אינני יודעת כמה תאונות היא מנעה אך אני משערת כמה דיכאונות היא גרמה, אם לא מעבר לזה.

    כל חכמי הבריאות הנפשית והפיזית חוזרים ומשננים באוזנינו שהמחשבה מעצבת את התודעה, שחשיבה אופטימית מאריכה חיים ומחזקת את המערכת החיסונית ובו זמנית שותלים במוחנו את המשפט הארור הזה שחופר בתודעתנו ומסלק כל אפשרות לחשיבה חיובית. 

     

    אני מודה שאני אדם חרדתי ובכלל זה, חוששת מנסיעות. לא , אני לא נוהגת וגם לא למדתי לנהוג. חששתי לפגוע ולהיפגע. מתוך מודעות הבנתי שמוטב לי ולאנושות שאניח לעיסוק זה.  

    אין זה פוסט סטירי או הומריסטי. אני בטוחה שרבים מרגישים כמוני אך חוששים להתמרד שחס וחלילה לא נהיה בין אלו שנתנגדים למניעת תאונות הדרכים. 

     

    עד שהצלחתי להתאושש מן הגל הקודם של הפירסומות של המועצה למניעת תאונות.האם לא שמעו על תעמולה חיובית. האם הם באמת מאמינים שאנשים המזלזלים בחיי אחרים יושפעו מתעמולה מפחידנית זו.

     

    די, אחזור לעיסוקי שהפסקתי כששוב שמעתי את הפירסומת. התכוונתי גם להכין מרק ( בהשראת שרלה ונוריקו)  אך בשומעי את האיום הפסקתי הכל והתישבתי לכתוב פוסט זה. אך לפניכן קודם  " אחזתי"  במצלמה וצילמתי בובת תינוק וזאב ( רכש חדש) וגם עיבדתי במחשב. כך אני הופכת את החרדה שלי ליצירה . כמו שכתבי לי " צפרדע" (באחת התגובות) " זה נותן סיפוק נפשי" . עבדתי כמה שעות וניסיתי כל מיני גירסאות. זו האחרונה

     

     

     

     

    צילום מעובד במחשב.

     

     

     

    די לזהם את האוויר שלנו באיומים , בהפחדות. המציאות מזמנת לנו די והותר אירועים לחשוש מפניהם.  מי נתן להם רשות להשתלט על המרחב הציבור ולעשות בו כבתוך שלהם

    .

    כדאי שמישהו יבדוק מה עושה השמעת משפט כזה יום, יום והרבה פעמים ביום , לאנשים.

    אני מדברת על הציבור הרחב וגם על אנשים שממילא חוששים וחרדים או נוטים לדיכאון. אני מעידה על על עצמי שאני ממש נחרדת כשאני שומעת פירסומת זו. דווקא מפני שהיא אומרת משהו נכון ואפשרי אף כי מבחינה סטטיסטית פחות סביר מאשר התפתחות חיובית.

     

    הבה נזכור שהמחשבה מעצבת את התודעה. אני רוצה תודעה מוארת.  אני רוצה להסתכל מבעד לחלון בעץ בשלכת ולהנות מן התכלת שנגלת מבעד לענפים החשופים, בענן הלבן הקטן, ועצים ירוקי עד מעבר לגגות החמרה. אני רוצה להתבונן בהם מבלי שהמשפט המטריד יצטלצל בראשי.

     

    אמנם ביצירתי ישנם גם מוטיבים הנוגעים בעצב ובדכדוך אך זו דרכי להיוושע. ובנוסף, אינני ממטירה רגשות אלה על האחרים כל הזמן ובכל מצב. איני משתלטת על המרחב הציבורי אלא מותירה אותה במרחב הפרטי והמצומצם או במקומות המיועדים לכך.

     

    הפירסומת הזאת מזכירה לי את משביתי השמחה. אלה שתמיד יאמרו לך משהו שיצער אותך כשאתה שמח או מרוצה. הם עושים זאת לטובתך, כמובן, כדי לפקוח לך את העיניים שמא שכחת לרגע את כל המאיים.

     

    ישמור אותנו השם מכל צרה ונאמר אמן.

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום רביעי, 26/11/08, 17:16

       

       "אור גדול", תצלום סלורי . צולם אתמול באוטובוס, קו 5, בבאר שבע.

       

       

      כשעליתי אתמול (בשעה 17. 17) לאוטובוס העירוני ( קו 5) , נגלו לי מראות לא  צפויים.  אור גדול זרח מחלקו האחורי של האוטובוס ואף כי לא הבחנתי בו בהתחלה אלא בצפיפות הרבה בקדמת האוטובוס, התקדמתי לעברו במהרה, לאחר שהנהג אמר לי שפואד בן אליעזר, שר התשתיות, מתארח בקירבנו. מיד שלפתי את הסלולרי (1*) והתחלתי לצלם. אודה, תחילה לא הבנתי מה שהנהג אמר לי. פרשתי את דבריו כאילו היו חידוד לשוני חדש שאינני ערה לו ובו לשם פואד משמעות סימבולית שהרי לא יעלה על דעתו של איש ששר נכבד או מישהו שלא נדרש לכך מכורח הכנסתו יעלה לאוטובוס בבאר שבע ועוד לקו 5 המיוסר.

      התקדמתי במהירות לעבר ההתרחשות, הסלולרי שלוף ומצלם. ראיתי את גבו של השר המשוחח עם נוסעת בחולצת פסים. בו ברגע נפנתה אלי עין מצלמת וידאו ענקית  שהתיזה אור גדול ומסנוור בפני. מיד הסבתי את פני לאחור ואסרתי עליהם לצלם אותי. הצלם נעמד מאחורי ולעיני נגלו פניו המחייכות השר בן אליעזר ומשאלו,  הכתבת דנה וויס מערוץ 2. מיהרתי לצלם , מקווה שמשהו יצא מזה (2*). דנה וויס שאלה אם אני רוצה להצטלם עם השר וכשסרבתי תהתה לפשר סירובי, כיצד זה אני מצלמת את השר אך איני רוצה להצטלם עם השר. עניתי לה שאני אוהבת לצלם אך איני אוהבת להצטלם (3*). ברב המהומה חששתי שאפספס את התחנה ואכן ירדתי בתחנה הלא נכונה( 4*) אך מיד התעשתתי ועליתי בחזרה. הספקתי להשמיע את דעתי על התחבורה הציבורית בבאר שבע באומרי ש"האוטובוסים על הפנים וגם התחנות. ממש בושה וחרפה" אך לא היה לי די זמן להרחיב אתהדיבור על הנושא. דנה וויס התעניינה לדעת מדוע אני חושבת כך אך לא הספקתי לפרט כי הייתי חייבת לרדת ( אני חושבת שאכתוב לה על כך) .

       

      ''''''

      "המחול".עיבוד מחשב לתצלום סלולרי.היום, השתעשעתי קצת בתצלום שצילמתי אתמול.

       

       

      ובכן, מה עשה שר התשתיות וצוות נכבד מערוץ 2 באוטובוס העירוני בבאר שבע שהרי אנשים הללו לא מזדמנים למקומות כאלה שבהם נוסעים אנחנו בני העם הפשוט. האם ירד השר, בליווי מאבטחיו והכתבת דנה וויס לשם תיעוד שר ( שמקומו שוריין גם בכנסת הבאה ) היורד אל העם ודורש בשלומו. אכן, קו 5, היוצא ובא לבית החולים ולאוניברסיטה, עובר בשכונה ג', בשוק ומגיע גם לעיר העתיקה, מיצג חתך מסוים של אוכלוסיית הדרום. זה אותו הציבור שבו נזכרים לקראת הבחירות ושוכחים מיד ביום המוחרת.  ( עובר גם בשוק) מיצג חתך רחב של אוכלוסית הדרום  כשהגעתי הביתה בדקתי את התצלומים כדי לדעת מה אוכל להפיק מהם. הינה שתי תוצאות

      . הערות :*1- רבע שעה לפני כן השארתי את המצלמה בבית לאחר שצילמתי המון בדרך, נסיעה לתל אביב ובחזרה ( חשבתי שזה יהיה הנושא הפוסט שלי אך אדחה אותו לפעם אחרת) . זהו, אני לא מסתובבת יותר בלי מצלמה ( בלי נדר)

      *2-  הסלולרית לא מיטיבה לצלם בלילה . אף כי אני, לא אחת, אוהבת את הפאקים שהיא עושה.

      *3 – עניין של שליטה וחוסר ביטחון. בכל בגילי צריך להיזהר כשמצטלמים.

      *4 – אני נוסעת 4 תחנות וכשאיני מרוכזת אני עלולה לפספס בגלל החושך. עולה בדעתי שכדאי להעיר את התחנות. הינה הצעת יעול. שמישהו ירים את הכפפה. בעצם, שמישהו ינקה את הלכלוך, יתקן את המושבים  וידאג שהאוטובוסים יגיעו בזמן. כדאי גם להחליף לשפץ את האוטובוסים ואולי לקנות גם חדשים אך לא כמו שקנו לאחרונה ( לפני מספר שנים) המתנדנדים בזמן הנסיעה והמושבים בהם צרים ולא נוחים.

      נקווה לטוב.


      העיר לי מישהו ( בדיסקרטיות ,בהודעה פנימית) שיש לי שגיאות כתיב. אי לכך אני מתנצלת אך כתבתי את הפוסט במעבד תמלילים כדי להיות בטוחה שלא שגיתי. עברתי על הטקסט ותיקנתי מה שיכולתי. היו לי הרבה שגיאות סגנו ושגיאות לשון. אני מקווה שכעת הטקסט קריא יותר.
      דרג את התוכן:
        8 תגובות   יום חמישי, 20/11/08, 01:13

         

        ''

        הכבאי עם המסכה

         

         

        קצת אחרי עשר שמעתי צעקות בחדר המדרגות. תחילה לא זזתי ממקומי. אמרתי לעצמי  ששוב השכן השיכור רב עם מישהו והמשכתי בענייני. הצעקות גברו, זיהיתי את קולה של בת השכנים קוראת לאחיה לחזור הביתה. היא חזרה על כך שוב ושוב. פתחתי את הדלת כדי לגשת ולבדוק מה קורה. עשן סמיך מילא את חדר המדרגות. לרגע קל הבטתי בו נדהמת שאכן זה מה שקורה. סגרתי את הדלת וצילצלתי למשטרה. באותו רגע לא זכרתי את המספר של מכבאי אש. המוקד ענה במהירות ולאחר בירור קצר הסתבר שהאירוע דווח ונשלחו כבאיות. פתחתי את החלונות כדי לאוורר את הבית ( קצת מן העשן חדר לדירה) וניסיתי להבין מה מתרחש. 

        אחד השכנים שעמד מחוץ לבניין אמר לי שיש שרפה בבית של השיכור.  

        לאחר זמן קצר הגיעו כבאיות ואמבולנס. הוצאתי את המצלמה וצילמתי מעט ( בוידאו ) מהחלון. לאחר זמן לא רב. הכבאים עברו בין הדירות, דפקו בדלתות לבדוק אם העשן לא נכס לאחת הדירות וביקשו מכולנו לרדת למטה.

        בחדר המדרגות עוד עמד ריח העשן. פעילות הכיבוי בדירה נמשכה ( בקומה ראשונה, מעל לקומת הקרקע). כבאים לבושי מסכות פעלו בדירה ואחרים ללא המסכה טיפלו בשכנים.

        כשירדתי למטה ראיתי את השכן שבדירתו הייתה השרפה. הוא עמד על רגליו ונראה בסדר.

        לאחר זמן נלקח באמבולנס לבית החולים.

        פתאום קלטתי שלא לקחתי את המצלמה ופספסתי אפשרויות צילום מעניינות. בעיקר הצטערתי שלא צילמתי את הכבאי במסכה. עליתי לדירה וחזרתי עם המצלמה. כמובן שרק לאחר שצילמתי זמן מה נזכרתי שלא הפעלתי פלאש. בסופו של דבר העדפתי את התמונות שצילמתי ללא פלאש. בעיני הן מעניינות יותר.

         

        הבאת המצלמה עוררה צחוק אצל השכנים. לאמיתו של דבר, כולנו היינו מבודחים. כנראה המרוב יאוש. כל שבוע ולעתים מספר פעמים בשבוע יש אצלנו אירוע הקשור לשכן השיכור ואולי מפני שרווח לנו שהשריפה כובתה באיבה.

        למזלו של השכן ולמזלנו, כשפרצה השרפה, יצא אחד השכנים, סטודנט צעיר וחביב, למרפסת והבחין בעשן העולה מהדירה למטה. הוא מיהר לרדת ולדפוק על דלתו של שכן אחר בקומה התחתונה (השכן שאליו פונים כשיש בעיות) שדירתו גובלת בדירה שממנה עלה העשן. בבית היו רק הילדים, חלקם בוגרים. חבר של אחת הבנות ( ששמו כשם אחיה) רץ יחד עם הסטודנט לבית של השיכור ומצא אותו עולה באש. כלומר, שערו וגבו. אם אינני טועה הוא ישן שנת שיכורים. הצעיר כיבה אותו בידיו והסטודנט שפך עליו מים. בתגובה, הוא זרק עליהם נעליים וכעס על שהעירו אותו.

        למזלו, הבית לא היה נעול כי הדלת נפרצה לפני כשבוע כשהשכנים הרגישו בצחנה העולה מדירתו וחששו שהוא מת. לא אתאר כאן מה נמצא בדירתו שכל כך הסריח. למזלו , המנעול עדיין לא תוקן. בעצם, גם למזלנו שהרי לולא כן היו מתעקבים במלאכת הכיבוי. 

        הצעירים הוציאו אותו מן הבית ולאחר מכן כבר הגיעו הכבאים והמשטרה. מאוחר יותר גם הגיעו ממוקד העירוני 106. אולי עכשיו מישהו ב'רווחה' יעשה משהו בנידון. מי שלא התנסה במגורים בשכנות לשיכור אות מסומם לא יכול להבין מה עובר על השכנים. אצלנו בבניין היו גם כאלה וגם אחרים. אחד הולך ואחר בא. כאילו איזו קללה רובצת על הבניין הז

         

        למוחרת השרפה ב20/11 - 9.30 בערב.

        אחרי הצהריים, כשחזרתי הביתה מן העבודה ראיתי את השכן שבו מדובר יושב ליד הכניסה בחברת שכן אחר ( זה שלא היה בזמן השריפה) ולידם עוד אנשים. הוא שאל לשלומי וברך אותי בכל טוב. עניתי וברכתי אותו בנימוס אך  לא עצרתי לשאול לשלומו ומיהרתי הביתה. העדפתי להתנהג כאילו כלום לא קרה ( כך אני נוהגת בדרך כלל אלא אם זה נוגע לחתולים).

         

         

        ''

         

        הכבאים יוצאים מן הבניין לאחר כיבוי השרפה.

         

        כל הכבוד לכבאים, לשוטרים,לאמבולנס. הם הגיעו במהירות ופעלו ביעילות ובאדיבות.

         גם ל106. אני מקווה שמישהו בעירייה ירתם לעניין זה. יש לו אם הגרה במקום אחר אך היא כבר התנערה ממנו. היא קנתה לו דירה בבניין שלנו , רחוק ממקום מגוריה.  

         

         

         

         

        ''

        כבאי יוצא מן הבניין

         

         

         

         

        13/07/16

        העירייה לא טיפלה בבעיה , גם לא מחלקת הרווחה למרות שהתקשרתי אליהם והתחננתי שיטפלו בשיכור שלא הודה למציליו אלא הבטיח שבפעם הבאה הוא ישרוף את הבית. אני לא זוכרת באיזו שנה הצליחו לסלק אותו מדירתו ההרוסה, גם איני יודעת מה עלה בגורלו. אני זוכרת שמספר פעמים ניסה לישון בחצר שלנו או בכניסה לבניין וגורש. איני יודעת מה עלה בגורלו, גם לא ריחמתי עליו כי גם כשהיה פיקח במקרים נדירים היה מרושע, תוקפני, נצלן וגזען. בשנים האחרונות למגוריו בבניין שלנו אפילו אמו התכחשה לו ולא הסכימה לבוא  בפעמים שהשכנים הזעיקו אותה. רוב הדירים בבניין התחלפו. מאז נותרו רק אנשים שפשוט לא הצליחו לעבור למקום אחר יותר. הגיעו גם אנשים אחרים, עוש רושם שהם ממש נחמדים.

        רציתי לנצל את האירועים הללו כדי לכתוב סיפורים בהשראת האירועים כאן. אפילו הלכתי לסדנאות כתיבה אך כנראה אין לי כישרון לפרוזה. אולי אנסה שוב. חבל לבזבז את העלילות.


         

         

        דרג את התוכן:
          15 תגובות   יום רביעי, 12/11/08, 15:46


          שלום לדרי ה'קפה' . בעת מענה לתגובה לפוסט הקודם  שעסק בבחירתו של בן שכונה ג' , שכונתי, לראשות העיר, עלה בי הרעיון לברר מי מבין אנשי ה'קפה' גר פעם בבאר שבע. מי למד או לימד בה , מי נולד כאן. כל מי שהיתה לו נגיעה כלשהי לעיר באר שבע  מתבקש לספר על כך וללומר מה יחסו לעיר,בהווה ומה יחסו בעבר. כל המרבה בפרטים ותאורים יבורך.

          כעת עלה בדעתי רעיון המשך לשאלון זה. על כך בעתיד , אם אממש אותו.

           

           

          התצלום למעלה : מבעד לחלון האוטובוס. המקטע לפני הצומת שבין התחנה המרכזית לשוק ( דרך חברון ? )

           

          התצלום למטה: בצומת עצמה. מבט אל קניון הנגב.

           

          בצומת

           

          צולם בסלולרי , ללא כל עריכה ועיבוד.

          דרג את התוכן:
            7 תגובות   יום רביעי, 12/11/08, 14:00

            רוביק דנילוביץ

            רוביק דנילוביץ .אתמול בקלפי*, בשכונה ג' 

             

             

            מזל טוב לראש העיר החדש של באר שבע. הסתבר לי שרוביק דנילוביץ נולד בשכונה ג'*, השכונה שלי. עוד מעט אספר על כך לשכנים שלי .

            אתמול צילמתי אותו בביקורו בקלפי שבו הצבעתי, בבית הספר חזון עובדיה, בשכונה ג'.

            באותה הזדמנות צילמתי גם מועמד נוסף, את יוסי שלי (זכה ב 9%) שגדל במעברת נוה נוי ואחר כך בשכונה ב'*.

             

             לחיצת יד

             רוביק דנלוביץ ויוסי שלי לוחצים ידיים.

             

            הם לחצו ידיים ואני היסקתי מכך שהם ישתפו פעולה לאחר הבחירות. חברה שלי טענה שאני ממהרת להסיק מסקנות. היא צצינה שרוביק דנילוביץ ניהל מערכת בחירות נקייה ולא השמיץ אף אחד ולחיצת היד היתה ממחווה של נימוס. לעיניין זה ימים יגידו. כולנו מקווים שמבחירותו יצא רק טוב לבאר שבע. ציפיות גדולות נתלו בו והוא זכה לגיבוי ציבורי נרחב. הציבור יעקוב אחר מעשיו בשבע עיניים. אני מקווה שיצליח לנקות את העיר בכל המובנים. אני מבינה שישנם אילוצים פוליטיים ובכל זאת אשמח לגור בעיר שמנוהלת בהגינות ובכישרון.

            אתמול , נראה דנילוביץ נרגש מאד. אני בטוחה שהוא מבין את גודל התפקיד. לבאר שבע יש אופציה ,שלא מומשה, להיות עיר מרכזית וחשובה שתנצל את ההמשאבים האנושיים הרבים שבה וסביבה. די להיות המקום הזה שעוברים דרכו . הגיעה הזמן שנהיה המקום שבו קוראים הדברים החשובים בנגב ואולי גם במדינה. אנחנו מיצאים אנשים טובים למרכז שחלקם שוכחים מניין באו או אחרים שמשמיצים את העיר. כמובן שישנם כאלה שנוטים לה חסד. אני רוצה להגיע ליום שבו אנשים צעירים יצהירו בגאווה " אני באר שבעי " .  לא עוד " בחיי שאתה לא נראה באר שבעי" .

             

             אתמול ממש הרגשתי 'צלמת עיתונות'. זה דווקא נחמד.

             

            הערות :

             

            *1 קודם חשבתי שנולד  בשכונה ד' מפני שלמד במקיף ד' .


            *2 טיפלתי ברקע למחוק מישהו אקרעי (לצערי, אין לי פוטושופ).


            *3 בזמנו שכ' ג' ושכונה ב' נחשבו לשכונות טובות.

            דרג את התוכן:
              6 תגובות   יום שבת, 8/11/08, 10:43


              אחד הג'ינג'ים

               

               

              האירועים תוכפים ורודפים זה את זה; החתולה שנוהגת להמליט בבניין שלנו כבר הוציאה את הגורים מן המחסן  ( 3 ג'ינג' ואחד שחור לבן) וחשפה אותם לעולם. למודת נסיון, היא לימדה אותם להיזהר מאנשים. הפעם היא הקפידה להחביא אותם מעינינו כחודשיים. לדעתי,היא אם מדהימה. משום מה, הפעם, היא לקחה אותם לבניין השני. קצת נעלבתי ( האם האוכל שאני קונה לא טעים לה?).  נדמה לי שגם השכנה בקומת הקרקע נפגעה מכך.  לעתים , כשאני קוראת לה (קסס, קסס) לאכול  היא מגיע ואחריה הקטנים אלא שעל פי רב היא מעדיפה את לחפש בפח הזבל. מעניין מדוע היא שינתה את מנהגה.אני מניחה שהיא יודעת מה שהיא עושה. 

               

               

               

              השחור לבן ואמו

               

               

               

               

              מן השגר הקודם נשארו שנים , זכר ונקבה. אני חוששת שהנקבה כבר בהריון. אני מקווה שאני טועה והיא סתם שמנמונת .

               

               

               

              הזכר מציץ, החתולה הלבנה - בת. מאחור - האם 

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

               

              למרות שזמן רב נמנעתי מלצלם את הגורים החדשים מפני שלאחר מה שקרה לגורים הקודמים פיתחתי  חשש או אמונה תפלה שהדבר מזיק לחתולים ( עין הרע או כל שטות אחרת. זה החלק הפרימיטיבי שבי) אני משוכנעת שצילמתי את ארבעתם אך איני מוצאת את התצלומים.

              אולי בעצם צדקתי. לאחר שצילמתי אותם אמם, החתולה, לקחה אותם מפה. אם זה לטובתם, נחה דעתי.

               

               

              כאן , לפני כשנה וחצי. ההמלטה הראשונה. רק השחור נשאר בחיים מפני שהשכן מלמעלה אימץ אותו. 

               

               

               

               

               

               

              ובתצלום זה החתולה בנעוריה ( בימי הפח הראשון) . לפני שההמלטות ( 4 במהלך שנה וחצי) הזקינו אותה.

               

               

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שלישי, 4/11/08, 17:31

                   דקה חוגגת שנתיים של פעילות וגיליון רביעי

                 

                ביום חמישי, 06.11.08,21:00 בעשן הזמן (החדש)- רינגלבלום 86  
                :הקראות שירה
                 מירון ח. איזקסון, רון קורדונסקי, רוני הירש
                 ערן צלגוב, בעז יניב
                על המוסיקה: שני קדר
                במקום: מכירה מוקדמת של הגיליון הטרי
                כניסה חופשית 
                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום שני, 3/11/08, 00:34

                  ירדתי מן האוטובוס, אספתי את ארבעת השקיות שהכילו מעט מן הנדרש לצורכי קיום והרבה מן

                  ה" מבצע בשופרסל ", איזנתי אותן בין שמאל לימין ופניתי ללכת לביתי. כשהרמתי את ראשי ראיתי את השמים. עצרתי, הורדתי את השקיות, שלפתי את הפלאפון וצילמתי.

                   

                   


                   

                   

                   

                  בצהריים ישבתי עם חברה ב'מאפיית ראשונים'. היא סיפרה לי על טיול לטנריף. אמרה שאני חייבת לנסוע. עניתי לה שאיני אוהבת לנסוע ממקום למקום אלא להיות במקום.

                   

                   

                  גגגגגגגגגגגגג

                   

                   

                   

                   

                   

                  שבוע טוב ומבורך.

                  דרג את התוכן:

                    הפעילות שלי

                    פרופיל

                    shulamit
                    1. שלח הודעה
                    2. אוף ליין
                    3. אוף ליין

                    ארכיון

                    פיד RSS