כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 2/2008

    23 תגובות   יום שישי , 29/2/08, 17:36

    מה יקרה אם המיעוט הלבן בארה"ב יווכח שהרב ההיספני משליט את שפתו ואת מנהגיו על המדינה. האם ההיספנים יחשבו קולוניאליסטים.

    מה יקרה כשיסתבר במדינה אירופית כלשהי, למשל בבריטניה,

    שאחוז  המוסלמים מתקרב לאחוז הנוצרים וועומד להפוך לרב . האם יקראו למוסלמים קולוניאליסטים כאשר הם יהפכו לרב וינהיגו את חוקי השריעה באנגליה.

    למרות התקדמותו של האדם, רוחם של רובנו נשארה כפי שנבראה בצלם האבולוציה, שבטית. אנו מתאגדית כדי להגן על עצמנו מפני האחרים. תמיד ישנם האחרים . אמנם באירופה ישנה הפוגה קצרה המופרעת במלחמות שבטיות אזוריות אך גם אליה זה כנראה  יחזור כאשר האוכלוסיה הנוצרית תחוש ממש מאוימת.

    כשהייתי צעירה היתה דעתי על בני האדם נחרצת.חשבתי שהרוע מנחה את רב בני האדם ובעיקר הטפשות ( זה כלל גם אותי). עם הזמן התפתיתי להאמין אחרת.  כעת, אין לי דעה ממש, בעניין זה, אלא חשש. ראיתי רבים, הטובים בעיני עצמם ובעיני אחרים, גורמים רוע ורעים עושים טוב. לקח לי זמן להבין שהטוב אינו אחד בעיני כולם אלא פנים רבות לו. בעצם, גם בזה איני בטוחה.

    שאלה נוספת, לא היפוטטית שעולה בי, בערב שבת ,בעודי צופה בתוכנית " אוצרים את המדינה", בערוץ 1 העוסקת במוצרים ואופנות במהלך 60 שנות המדינה.כל זמו הצפיה אני תוהה מי כתב את התסריט המטופש וביים את התוכנית שהצליחה למסמס את הנושא המרתק הזה בבדיחות טפלות וסרות טעם . לשם מה בידחות הקרש ומן העמדות המלאכותיות. וטל ברמן .. נו , אני סובלת וצופה כי אני נהנית לראות ולהיזכר. בעצם, לא שווה, סתם בזבוז זמן.

    קפצתי לרגע לערוץ 2 וקיבלתי בחילה. אין, אין כמו האינטרנט.

     

      

    דרג את התוכן:
      18 תגובות   יום שישי , 29/2/08, 00:29

      שלום חברי אוהבי האדם באשר הוא אדם הכמהים  לשקט ולשלום.  אינני רוצה לקלקל לכם את מצב הרוח ביום אביבי זה אך אני חשה צורך להזכיר לכם שעדיין שכנינו הערבים לא רוצים לקבל אותנו, כאן , באיזור, גם אם נחייך אליהם כל הזמן, נסיר את כל המחסומים ונחזור לקווי 67 שנפרצו מפני ששכנינו עינו קמו להילחם בנו כדי שנחזור לגבולות 47 שנפרצו כששכנינו קמו עלינו להילחם  בנו כי התנגדו לחלוקה.

      לא, זה לא יקרה, הם, לעולם, לא יקבלו  את היותנו כאן כי הם מאמינים שאין לנו זכות קיום, כאן, כמדינה יהודית. בעיניהם אנחנו הצלבנים.בעניין זה,  אני לא מתווכחת אתם ולא טוענת שהצדק אתי. 

      אך מכיוון שאני כבר פה, אזרחית ישראלית ממוצא יהודי כי הובאתי לכאן על ידי אמי מפני שבפולין לא רצו אותי ובקונסטלציה פוליטת שנוצרה ( במאה ה20) זכיתי למדינה, דווקא בשל היותי יהודיה, אני רוצה שמדינתי ואני בתוכה נשרוד. פשוט, חפצת חיים אנוכי. 

      כדי להגן עלי ישנם אנשים המנהלים מערכה צבאית בשמי. לעתים מעשיהם נראים לי ולעתים לא.  אולם, לעולם אני זוכרת שלולא הגנו אחרים עלי לא הייתי שורדת כאן ולו יום אחד וגם רבים מאלה המכים על חזם של האחרים, הנלחמים כדי לשמור על חיינו.

       

      חברים יקרים, אנחנו במלחמה. בעניין זה צדקו הימניים. אני מתחילה לחשוש שגם בעניינים נוספים.

      כתבתי פוסט זה בתגובה לפוסט שקישור אליו קיבלתי הערב ובו נטען שהרגיעה הופסקה על ידי החיסולים בעזה ואני תהיתי כיצד קורה אדם למה שקורה בשדרות ועוטף עזה " רגיעה|"

       

       

      דרג את התוכן:

        ממון

        0

          

        1 תגובות   יום שני, 25/2/08, 22:29

         

         

         

         

        יותר ויותר אנשים מחטטים באשפה שלנו בקביעות ובשיטטיות. זה שבתמונה ממש מאורגן. אהבתי את הזימון המקרי של האלמנטים בתמונה שלכאורה משקפים אמירה פוליטית.התצלום לא מבוים. כשצילמתי ראיתי עיתון אך לא זיהיתי שזהו " ממון, גם לא נתתי את דעתי על הכפפות. פשוט ראיתי . את פניו של האיש " חתכתי מן התמונה" . הראייה של הצלם היא לרוב " ראיית בטן" , אינטואיטיבית. עליו לפעול מהר. כוונתי לזה שמצלם אירעים מן החיים, לא מבוימים.

        צולם אתמול  מחלון המרפסת

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 25/2/08, 09:28

           כשכתבתי את הפוסט בבוקר הכותרת הייתה "האם שוב מחממת  התקשורת הישראלית  את הגיזרה " . כעת בשעה 15.00 אני יודעת שהתשובה חיובית על כן הורדתי את קטע השאלה.  

          אז כתבתי שבפועל, עוד לא נצפה אפילו מפגין אחד אך המומונטום כבר נוצר. ברשת ב' ובגלי צה"ל כבר מדווחים כתבים נרגשים על מה שעלול לקרות. שלא להזכיר את פרצופו המדוכא של שלומי אלדר הכתב לענייני עזה, אצל לונדון וקירשנבאום ( לא ראיתי את החדשות בערוצים השונים) 

          זה אותו הטיפול, אותו הקול ההיסטרי, אותה רוח התזזית הפוקדת את התקשורת הישראלית כשעומד ,אולי, אולי, לרדת שלג או כשהדולר יורד בחצי אחוז או כשמנהיג חיזבאללה משתעל.

          במהלך היום הקשבתי לרדיו וצפיתי באינטרנט ( ערוץ 10 כותרות עיתונים)  ומדי פעם רשמתי מעט מן הלהג שהתרחש ברדיו. הגדילו לעשות רזי ברקאי ויעל דן.

           כתבתי תוך כדי האזנה.

           

          קצת אחרי 9.00 

          ברגע זה מתחקר רזי ברקאי בגלי צה"ל את עמוס גלעד. הוא רוצה לדעת, הוא דורש לדעת באילו אמצעים תשתמש מערכת הביטחון של ישראל כנגד המפגינים שחמאס תארגן. הינה, פורץ כתב נרגש משמיע קולות של עזתים . הוא מתאר את כוחות צה" ל , כיצד הם פועלים, איך הם מאורגנים, באיזה סדר.

          לאחר חדשות 10.00 

          רזי ברקאי : " שמרית הבטחת לי 10 " . הכתבת בקול מתנצל מספרת שהיא רואה התארגנות של נשים וילדים שלא כל כך יודעים מה לעשות. הוא שוב  מעלה אלוף במיל'. אני משוכנעת שאנשי החמאס המקשיבים לשיחה מלקקים את האצבעות. 

           

          אחרי השעה 10.20

          ברשת ב',  דקל מראיין את המנהל של אל ג'זירה בשטחים, וואליד על עומרי,  ומאשים  אותם ( על פי מאמר של פישמן ) בשרות למען חמאס . זה עונה לו שהם עושים בדיוק מה שעושים ערוצי ישראל. אני בהחלט מסכימה.

          12.54- יעל דן יוצרת דרמה, על גבול ההסטריה מלא מקרה. היא מנסה לעורר עניין באירוע שלא התרחש וכשהיא נכשלת היא מעוררת דיון על העדר האירוע מעלה את האפשרות שאולי עוד יקרה משהו.

          האם זה נכון, צודק , או מתבקש . ממש אינני יודעת 

          13.36 - 2

          רשת ב'.  קסאמים בשדרות. התושבים אומרים נפגעו שני ילדים.  בynet - בשדרות - ילד נפצע קשה 

           13.38

          בגלי צה"ל-  יעל דן מראיינת את השחקן הממלא את תפקיד מייק ברנט . ( אולי הודיעו על כך קודם)  

           

          כותרות עיתונים

          מאמר של רון בן ישי בעניין זה 

          אולי מישהו יגיד לי איך מורידים את האדום של איות בבילון?

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שבת, 23/2/08, 17:33

            אני רוצה לכתוב מה שאני חושבת וכיצד אני רואה את הדברים אלא שאני פוחדת שמא יגנו אותי ויאמרו שאני רעה ולא מוסרית, שיטענו כנגדי שאני גזענית או קשת לב. אני חוששת להיחשב " לא נחמדה".

             

            המשעשע או המצער בכל העניין הוא שאני נחשבת לאחת האומרת מה שהיא חושבת , בלי פחד. רבים גם יאמרו שאני ממש לא נחמדה. כפי שאמרה וחזרה ואמרה לי אישה הנחשבת לאישה טובה " למה את תמיד צריכה להיות " לא כמו האחרים". כשאמרתי לחברה שלדעתי היו צריכים להעניק לגרשוני את פרס ישראל לפני שהעניקו אותו לפנחס כהן גן (אף כי אמנותו של כהן גן אהובה עלי יותר ואתו אני בעצם מעריכה  ) היא תהתה אם אני אומרת זאת מפני שאני תמיד נגד. שללתי אפשרות וזאת ונימקתי את טענתי אך הטעם המר נשאר בפי.

             

            לי נראה שאני דווקא מוותרת יתר על המידה  על חשיבה לעומתית  ובוחרת להיסחף בזרם דעות המספקות לי כר נוח להניח עליו את ראשי הטרוד.

             

            יש משהו מפחיד בלהיות שונה. אני יודעת על זה דבר מה. למדתי זאת  כילדה. יתומה היתה מילת גנאי בפי ילדים ואילו בקרב המבוגרים היא היתה בבחינת נכס. עד היום אינני יכולה לומר בביטחה האם בחרתי לחיות שונה או שפשוט לא הצלחתי לחיות כמו האחרים. למזלי בני הדור הנוכחי דומים לי בהרבה מובנים, בעיקר באי מחויבות לסגנון חיים מסוים. איני מתכוונת לכולם אלא לקבוצה מסוימת אלא שעליה וקוץ בה. אותם האנשים שאני יכולה להזדהות עם סגנון חייהם

            מאופיינים בהשקפות פוליטיות של קצוות . שמאל או ימין ואילו אני מהלכת בין הדעות ומלקטת מפה ומשם. בשתי הקבוצות מספר אוהבי האדם רבים. הקבוצה השמאלית מאופינת באוהבי אדם באשר הוא והעיקר שלא יהיה ימני ובעיקר ימני יהודי. בקבוצה הימנית שוררת אהבת היהודי ושל זה שנברא בצלם העיקר שיהיה המזרע אברהם ובן לאם יהודיה או שעבר גיור לחומרה.

             

            כן, אני מודה שכל הטקסט למעלה הוא חד ממדי , שטחי, הצהרתי ולא משקף את המציאות. ובכן, אני מתאמנת בלומר דברים מבלי לחשוש מפני התוצאות ובוודאי עוד אתחרט על זה.

             

            אני חולמת להתישב יום אחד ליד המחשב ולספר סיפור ובו יאמרו הדברים ללא כחול ושרק , בלי תקינות פוליטית המרקיבה את החברה. בבלוג של ה' קראתי תיאור על יצירת קומפוסט שלא יוצר סירחון סביבתי. לשם כך חשוב להפריד את הבשר מן הפסולת הצמחונית . בעיני אנשי התקינות הפוליטית לא מאפשרים לגעת בבשר החי כדי להפרידו מן הערמה כאשר הדבר לא משרת את האינטרסים שלהם המוכתבים ומאורגנים בדרך אמריקנית ( יעילות, יעילות) ומשווקים לכ החפץ להסתפח לעמדות כוח בעולם שהם יוצרים.

             אני מקווה שיהיה לי אומץ לגעת בדברים הללו. נראה לי שהעבודה כמורה קשרה לי את הידיים ואטמה את פי. פשוט לא נעים לי להתבטא  בבוטות כי מורה אנוכי ולמורים אסור לפתח דעות שלא מתקבלות על  דעת הציבור הנאור ומהי נאורות אם לא תקינות פוליטית.

            כאמור, ישנה התקינות הפוליטית של הימין וזו של השמאל. אנשי המרכז התקינים פוליטית נמנעים מלהביע דעות הפוגעות בימין ובשמאל ובכל האחרים. 

             

            טוב, אסלח לעצמי הפעם על האפוריזמים שהכברתי על הקורא שהרי אין לי סבלנות לפתח את הרעיונות הללו לכלל מאמר מנומק ואקדמי. בוודאי כבר מישהו מוכשר לכך כתב זאת לפני. 

             

            כל זאת כתבתי כדי לעודד את עצמי לצאת מן הקונחיה.

            " צא ברלה, צא" אני אומרת לעצמי ומתבוננת ברקפת בחלון, בעץ שבשלכת, בחתול הלבן ובשמים ההולכים ומחשיכים. " מה את צריכה לבזבז את הזמן על שטויות " אני אומרת לעצמי " וחוששת להוסיף

             " הזמן כבר לא פועל לטובתך" . למקרא המשפט האחרון ממש נבהלתי והתקוממתי כנגדו. עלי לומר כמו סובול ( בראיון ברדיו) " אני חי כאילו שלא אמות לעולם" .  נראה לי שאבחר לומר " אחיה כל יום כאילו היה מתנה"

            שבוע טוב לי ולכם.

             

            צולם במצלמה סלולרית בזמן נסיעה באוטובוס, בבאר שבע.

            האדום מן הבבילון - יום אחד אתרגל .  

            דרג את התוכן:
              9 תגובות   יום שישי , 22/2/08, 22:58

              יותר ויותר יהודים בארה"ב ( sucדובר בעיקר על סן פרנסיסקו[) מסתייגים מרמתה המוסרית של ישראל (קראתי על כך בידיעות אחרונות, ביום שישי). הם מצפים מישראל לנהוג ביתר הומניטריות בשכנינו בעזה. מבלי להיכנס לצדקת טיעוניהם אציע להם לבחון את מוסריותה של ארצם. דברים אלו עלו בדעתי כשקראתי את הפוסט של איתמר .זאת אציע גם לאינטלקטואלים באירופה, באנגליה ובצרפת. ודאי שעניין זה יאה לאזרחי ישראל הערבים שאותם אני מזמינה לבחון את החברה שבה הם חיים ואת ההומניטריות שבה הם נוהגים בבנות משפחתם( שלא לדבר על הדרך שבה מתנהלות המדינות והחברות המוסלמיות בכלל). נכון, לחברה הישראלית היהודית יש הרבה מה לתקן ולשנות אך ההדרה שלה שותפים אינטלקטואלים היהודיים והישראלים בתוך הקהילה האקדמית האירופית והאמריקנית מסכנת את קיומינו ( הצודק או הלא צודק) ומכיוון שחפצת חיים אני ומתוך דאגה לקרובי ולבני משפחתי שכולם חיים בארץ, אני מוחה על התיחסות זו הצולבת את ישראל על מזבח הצדק והצדקנות של התקינות הפוליטית. דברי אלה לא סותרים את דעתי כי עלינו לנהוג בכבוד וביושר באזרחי ישראל הערביים. אזכיר שוב שהתנגדתי ועודי מתנגדת להתנחלויות אף כי מאז הנסיגה מעזה אני מבינה את ההיגיון שבהקמת חלק מהן. לעניין זה אוסיף שהעולם לא מתנהל על פי היגיון מצומצם וההתרחשות איננה ליניארית אלא מורכבת מהתרחשות רב מימדית ובו זמנית. כך שלעולם איננו יכולים לדעת את תוצאות פעולותינו. נדמה שראוי לנסות לא לגרום רע שלא לצורך וזאת כאשר יש ביכולתנו להבחין ברע או בין הרע לטוב. להבחין לפחות למראית עין שהרי הכוונות הטובות ביותר עלולות להוביל לגיהנום. בקיצור, כדאי לקוות לטוב והלימנע ככל האפשר מרע כאשר אנו מבחינים בו. מיד עולים בעיני רוחי רבים ממעשי העלולים להיחשב רעים.הסתבכתי. נראה לי שהדברים לא כל כך פשוטים . שוב אני מתקשה לגבש דעה שלכאורה נראים מובנים מאליהם כמו הבחנה בין טוב לרע.

              בעצם, בבחינה קצרה של מהלך השבוע האחרון ואפילו של היום ( ומבלי להזכיר את התנהלותי בחיים) אני קובעת שאינני אדם מוסרי. בכל אופן לא על פי אמות המידה שלי. קחו למשל את התמונה המצורפת . בעומדי על המרפסת בעודי מצלמת השמעתי קולות שרמזו לאפשרות שיש בידי מטעמים לחתולי הרחוב וכל זאת כדי לזכות שוב ושוב במבט עיניו של התול הלבן בעל העינים הנבדלות זו מזו בצבען. חשבתי שעלי לרדת למטה להאכיל את החתול בתמורה לתצלום אלא שפשוט התעצלתי. להגנתי גייסתי טיעון האומר שבכל מקרה בשבת הם מקבלים אוכל בשפע על כן כדאי לשמור את מה שהכנתי לבוקר יום ראשון. 

               

               צולם מחלון המרפסת

               

              אני מרגישה צורך להוסיף שמכל האמור למעלה מסתבר שראוי ( על פי דעתי ודעת טובים וחכמים ממני) שכל אחד יפשפש במעשיו ותחילה יתקן את עצמו במידה וזה מתאפשר לו.

              שבת שלום ומבורך

               

              יהושוע סובול מציע פיתרון . הוא עורך ניתוח  מצבו של השמאל ,הקפיטליזם ורוח האדם.   לטעמי גם הוא נתקע בעניין השלום.

               אגב, אתמול הציע אלי מויאל לדבר עם חמאס ונדחה על הסף על ידי דובר חמאס שאמר, כפי שאומר הימין ( לצערי, יותר ויותר צודק בעניין זה) שחמאס לא יפסיק את מאבקו עד שלא תשוחרר כל האדמה הכבושה.

              כתבה  בynet על אתר חדשות ישראלי בערבית

              פאנט

                מאמר של דר' גיא בכור על העברות הכספים מיו"ש לעזה בידי ישראל. 

              דרג את התוכן:

                מוארת

                0

                  

                0 תגובות   יום שבת, 16/2/08, 22:11

                 

                 

                  

                צולם בטלפון סלולרי

                דרג את התוכן:
                  21 תגובות   יום שבת, 16/2/08, 17:32

                  שמעתי שערן ריקליס זכה לשבחים על סרטו העוסק במאבקה של אישה פלסטינית כנגד גזילת אדמותיה . אני תוהה מי יעשה סרט על אישה או איש משדרות או מעוטף עזה. אם הדבר נעשה עם העושה הסליחה. אפשר גם לעשות על סטודנט לקולנוע במכללת ספיר הגר בשדרות או משהו כזה.

                  רק רציתי לומר, ואני מתארת לעצמי שאזכה במנוד ראש ולגינוי מרבים, שאין די ביטוי לכאב של האחר שאינו ערבי. סרט ש שיעסוק בסבלו ישראלי בגלל הפעילות של ערבים. בדרך כלל כשעוסקים באחר שאינו ערבי וגם לא עובד זר אלא ישראלי מן הפריפריה ( אשכנזי או מזרחי) עושים זאת רק כדי לנגח את הממסד

                  . שלא יאמרו לי שקולנוע הוא אמנות ולא תשדיר שרות שהרי רבים מן הקולנוענים שלנו משרתים רעיון פוליטי ותפיסת מרחב ההולמת את ההשקפה האירופית על אחריות ישראל למצב.

                  אמנם, גם מי שמקבל את קיומה של ישראל כמדינת יהודים לא יכול להתנער ממה שדבר זה עשה לערבים אך גם במקרה זה, עליו לזכור את חלקם של הערבים במציאות זו.

                  אני מניחה שאפשר לומר לי שאם אני רוצה סרט מסוג זה עלי לעשותו או לתת ביטוי לדברים אלו באמנות שלי. האמת, לא חשבתי על כך עד כה. זה היה, כנראה, מפחיד מדי. עתה משעלה הדבר על דעתי אין לי ברירה אלא לחשוב בכיוון זה. 

                  אגב, היום מהומות של צעירים מהגרים בדנמרק. ההדנמרקים תוהים על מה ולמה. יבוא יום והם לא יוכלו להתכחש למציאות וגם אז יאשימו

                  את היהודים ובעיקר את הישראלים. אודה שיש בלבי על אירופה שגירה אותי , לאחר שרצחה את משפחתי. אני אמביוולנטית לגביה, בעיקר למתחסדים המטיפים לנו מוסר.

                  לא שאני חושבת שאנחנו צדיקים. אני רואה את הסבל של הפלסטינים

                  ומצידי שיחזירו את ירושלים ואם אפשר גם את השכונה שלי כדי שאקבל פיצויים  להתישבות מחדשבאיזה "בנה ביתך".

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שבת, 16/2/08, 01:56

                    פעם היתה לי דעה נחרצת בעניין זה של כיסוי וגילוי. היו לי דעות נחרצות בתחומים רבים, גם כאשר החלפתי עמדות.

                    לו רק הייתה להן הזכות לבחור ולא לשלם בחייהן על בחירה הנוגדת את המסורת הפטריארכלית.  

                    דרג את התוכן:
                      24 תגובות   יום שבת, 9/2/08, 12:01

                      אני

                       

                       

                       

                      לכל חיה ולכל דבר מקום של כבוד בעולמנו. רק לא לרוע, לזה יש מקום, לא של כבוד. האמת, נראה לי שאמרתי דבר שטות.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום שבת, 2/2/08, 19:21

                        כעת ברור לי שמי שמתמיד לשלוח לי את הקישורים לפוסטים שלו לא טורח אפילו להציץ בבלוג שלי. אחרת היה קורא את הפוסט( הקצר ) שבו ביקשתי לא לשלוח לי קישורים. אני לא אבקש להוציא אותי מרשימת התפוצה מפני שאיני מוכנה להיכנע למבול הספאמים ברצוני להותיר בידי את האופציה לקבל הודעות.  אני פשוט לא מתייחסת לאלה שמתעלמים מבקשתי. יום אחד , כשיהיה לי פנאי אמחוק אותם . אגב, האם  ישנה דרך למחוק את כל ההודעות בבת אחת.

                        שבוע טוב

                        שולמית

                        דרג את התוכן:

                          הפעילות שלי

                          פרופיל

                          shulamit
                          1. שלח הודעה
                          2. אוף ליין
                          3. אוף ליין

                          ארכיון

                          פיד RSS