כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 3/2008

    14 תגובות   יום שבת, 29/3/08, 04:33

    כל יום אנ י מופתעת. יש להישמר.כנראה, אין מקום בטוח . כנראה, יש רגעים של חסד.

    למעלה תצלמומים/ הדפסים מעובדים במחשב

    אני ממעטת לצלם את החוץ. החלטתי לחזור לעבודות פנים.המציאות מורכבת מדי. אני צריכה למצוא דרך לכתוב על המציאות שתיראה כפיקציה. אני מתקשה בכך.

    נסיתי להפריד בין הבלוגים. לכתוב כאן דעות ובישראבלוג על רגשות.

    לא הצלחתי בכך כי זאת הדעתנית נוטה להשתלט על הוויתי ונוטה לפתח דיונים הגולשים לי לתוך הנשמה ומנכסים את רובי לדיונים שאין בהם כל צורך שהר כל דעה שאחשוב בוודאי כבר נחשבה ואילו היצירה שלי ייחודית לי במידת מורכבותו של כל אדם שככל שיהיה דומה לאחר יש בו משהו קצת אחר.

    אני אומרת לעצמי שאין טעם להביע דעות שהרי אין להן כל השפעה ואם תהיה להן כזאת לא אביע אותן כדי שלא אשא באשמה שהרי בהכרח כל דיבר עלול לגרום נזק.

    בקיצור,כל המלים שנזרעו כאן אמורים להצמיח חייץ ביני לבין אותו הדבר הקרוי " מה שקורה מחוץ למה שקורה בי" החוטף את זמני ההולך ואוזל המיועד ליצירה.

    ובכל זאת, העץ מחוץ לחלון המרפסת החל לפרוח.

    חיפשתי בבלוג האחר את התצלום של העץ הפורח והגעתי לצלום הזה

    wqeeeeeeeeeee

    צולם מחלון חדר העבודה ובחדר העבודה. מספר חשיפות במצלמה אנלוגית . אני חוזרת לעבוד בה לאחר התמכרות של חודשים לדיגיטלית החדשה.

    קישורים:

    בלוג באר שבעי

     

    טים הרטפורד- כלכלה של היומיום- גלובוס

     

    ראיון עם פרי

     

    קישור דרך וולווט לנינט ב" עבודה עברית"  ל" לא יכולתי לעשות כלום" . הם התלהבו. אני פחות ואני אוהבת את נינט. אני חושבת שהם מרוקנים את קולה.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 26/3/08, 20:12

       

       

       

      "מה כל כך מרכזי בלכתוב במרכז? עם צאת דקה, ואף בפרויקט שקדם לה, נתקלתי לא אחת  בממסד שהתעקש להדגיש את העובדה כי הפרויקט צמח לא בתל-אביב - כלומר בפריפריה. משעשעת ואפילו מעוררת קינאה היא העובדה שכתבים שכל עיסוקם הוא סיקור של נושא כה איזוטרי ופריפריאלי כמו שירה התרגשו כל כך מהפריפריה" מתוך הערת שולים (שירה ומרכז), מאת בעז יניב

       "...דקה מציבה בפנינו העורכים אתגר של אירוח, בדיוק משום שאינה משכן של קבע, משום שאינה שטח תחום לחלוטין או סגור הרמטית. להפך - היא התנגדות לסגירות הזו. זה האתגר לפתוח פתח אל הלא מוכר, הנתפש מרחוק מאיים, אבל גם קוסם. לעודד התקרבות, הקשבה, מבלי לנטרל את הסכנה הטמונה תמיד בחשיפה, במלכודת השיר. לאט-לאט, גיליון אחר גיליון, אנחנו מקווים שתהיה כאן גם אפשרות לשוב מדי פעם הביתה" מתוך דבר המערכת

       

      רשמים מן ההשקה הקודמת  של דקה

      כניסה חופשית
      :בגיליון 3
      שירה מאת:
      איימן כמאל אגברייה, בתרגומו של בועז רותם
      אלמוג בהר
      צחי גולדברג
      רוני הירש
      בעז יניב 
      ענת לוין
      גלעד מאירי
      רמי סערי
      שירה סתיו
      ערן צלגוב
      רון קורדונסקי
      וכן מסה מאת אוקטביו פאס, בתרגומו של ערן צלגוב
      מדור חדש - 'הערת שוליים', מאת בעז יניב 
      וצילומים של אידה ויילד

      בדידות        איימן כמאל אגברייה, תרגום: בועז רותם

      בְּדִידוּת

      הִיא שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּתֵּן לְךָ מַגֶּבֶת.

      אַתָּה נֶאֱלָץ לָצֵאת רָטֹב מִן הַמִּקְלַחַת,

      הוֹלֵךְ עָרֹם

      עַל שְׁטִיחִים הַסּוֹפְגִים אוֹתְךָ.

      נוֹטְפִים מִמְּךָ: צְרָחָה כִּפְרִי הַדֻּבְדְּבָן,

      נְסִיכִים מוּבָסִים

      וּמַיִם קְדוּמִים.

      אַתָּה נִמְנָע מִן הַמַּרְאָה

      כְּדֵי שֶׁשֻּׁמָּנְךָ לֹא יִנְבַּח עָלֶיךָ

      יוֹשֵׁב עַל קְצֵה הַמִּטָּה

      תַּחְתֶּיךָ סָדִין עִוֵּר  

      מֵרִים מַגֶּבֶת רְטֻבָּה

      וּמְנַגֵּב בָּהּ אֶת לִבְּךָ.

      מַבִּיט לְעֵבֶר אֶצְבְּעוֹת רַגְלֶיךָ

      צִפָּרְנֵיהֶן הִתְאָרְכוּ

      וְאַף אֶחָד לֹא הֵעִיר לְךָ עַל כָּךְ

      מִלְּבַד פַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת.

      הללו בתים הם. לפרקים        צחי גולדברג

                                         

      הַלָּלוּ בָּתִּים הֵם. לִפְרָקִים

      עוֹלֶה מֵהֶם עָשָׁן, וְרֵיחַ מִזְרָנִים

      עֵדוּת.

      מִצָּפוֹן לָהֶם הָעִיר, וּמִדָּרוֹם

      גָּדֵר חוֹצֶצֶת.

      זָרִים כִּי יִרְאוּ מִשְׁטְחֵי גַּגּוֹת

      מִבַּעַד צַמָּרוֹת

      יֵדְעוּ כִּי הַלָּלוּ בָּתִּים הֵם

      וְאֵין לָהֶם תַּחֲנוֹת.

      עקדה        רון קורדונסקי

      לְיַד הַמִּטָּה אָהִיל,

      נֶאֱחָז בַּשִּׁדָּה,

      עֶרְוָה בִּסְבָכָה חֲשׁוּכָה,

      מְאִירַת עֵינַיִם כְּעִנּוּי.

      לֹא בּוֹעֵר לִי כְּשֶׁאֲנִי

      מְחַפֵּשׂ לְהִכָּבוֹת בָּךְ,

      לְאַבֵּד צֶלֶם,

      לַהֲפֹךְ נוֹצָה בְּכָרִית אֶצְבַּע,

      דָּם בְּוַיְהִי עוֹר,

      הַפְרָשָׁה,

      שַׂעֲרָה, עוֹלָה

      מִגּוּף. גַּלְּחִי אוֹתִי,

      כְּמוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה,

      בְּגִיל שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה,

      הֲיִי לְאָב.

       

      קיבלתי דואר כהזמנה וצירפתיו כלשונו.

       

       

       

      הגיעה הדקה!
      שלוש השקות לגיליון השלישי של כתב העת דקה!
      בערב ישתתפו משוררי הגיליון החדש
      וגם מוסיקאים אורחים
      מלבד זאת נשיק גם את הדיסק "ערב טראנסטקסטואלי", שיוצא בעקבות ערב שערכנו בשם זה
      וכמובן, מכירת הגיליון החדש במחיר רצפה
      ההשקות:
      באר שבע: יום שני, 31.03, 21:00  עם נדב אזולאי       עשן הזמן, רינגלבלום 19
      ירושלים: יום שני, 07.04, 21:00 עם הדרה לוין-ארדי        אוגנדה, אריסטובולוס 4
      תל אביב: יום שבת, 12.04, 21:00 עם אביב גדג'           סלונה, תרצה 17
      קיבלתי את הטקסט בדואר.

      בואו בהמוניכם

       
       השקת דקה 2 בקיץ ( אולי דקה 1?)  

      כל טוב שולמית 

       

       

      דרג את התוכן:
        3 תגובות   יום רביעי, 19/3/08, 21:31

        תראו, תראו מה מצאתי בקהילת צילום. הודעה על תערוכת צילום בינלאומית בעיר העתיקה , בבאר שבע ( שאת דעיכתה ביכיתי בפוסט הקודם) תודה לצלם אתנוגרפי שטרח לכתוב על כך בקהילה. הינה אתר ההרשמה. ממש מרגש.

         

         

        גם טלביזיה אינטרנטית המציעה הזדמנות לאמנים

         

        מעניין בקהילת צילום. מזמן לא הייתי שם.יום אחד אני  אצטרף לסיור הצילום שלהם

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום שלישי, 18/3/08, 18:45

          "פניה של בירת הנגב משתנים" - זה משפט המסכם קטע קצר המלווה תצלום ( הצלם : אייל פישר) ובו חורבות מלון נאות המדבר בבאר - שבע בעיתון כלכליסט

          ( 11/03/089) . אודה, לא שמתי לב להרס המלון למרות שכמעט יום יום אני חולפת על פניו בדרכי לעבודה.

           

          אינני משוכנעת שבנייתו של קניון זה ישנה את פני העיר שהפכה זה כבר לעיר קניונים המוקמים לרב תוך שהם דוחקים אזורי תעשייה ומוסכים לאזורים מרוחקים.

          באמת אינני יודעת לשם מה צריכה באר שבע עוד קניון ומדוע באזור זה, שלא מצליח לספק פעילות צרכנית אינטנסיבית אפילו למרכז השכונתי הקרוב. מעניין מה חושבים על כך דיירי השכונה השלווה

          ש" אבדו " מרכז ספורט ששירת את השכונה והרוויחו קניון שימלא את האזור ברכבי הקונים. 

           

          את עיקר דעתי נתתי לקירבתו של הקניון לבית הספר התיכון שבשכונה. תהיתי כיצד יוכל בית הספר לעמוד בתחרות מול ההיצע שיעמוד לרשותם של המבקרים בקניון.

           

          ובכן, עם בעיה זו לא אצטרך להתמודד כי, כנראה, כשהקניון יופעל אני ,בלי נדר,  אם ירצה השם, כבר אהיה בפנסיה.  

           

          כשחלפתי על פני החורבות חשבתי לעצמי "איזה חבל,  דווקא כשאני יוצאת לפנסיה בונים פה קניון"  שהרי גם אני חובבת קניונים אף כי לאחרונה נראה לי שנגמלתי מכך ונאמר אמן.   

           

           

           

          רשת ב, תוכנית  ג'יגבת (על אינטרנט) - מדברים על האתר הוירטואלי של חיריה . ובכן, מסתבר  ש800 משאיות של זבל נוסעות מן המרכז לדרום. זה הודות לשר הסביבה המוערך כל כך יוסי שריד. אני לא סלחתי לו.

          דרג את התוכן:
            14 תגובות   יום שבת, 15/3/08, 10:37

             

             

            רציתי לספר על אתר  שאליו הגעתי באמצעות קפטן אינטרנט אלא שכאשר הייתי אמורה לשמור לחצתי על הלא וכל מה שעשיתי נמחק. ככה זה כשמשמחקים שעות באתר ההופך תצלומים לציורים ולרישומים.ממש נחמד. הינה דוגמה אחת למעלה ואחרת למטה

             

             

             

             

             

             

            זה נכון שזה קצת מכני אבל יעיל מאד . הינה המקור. אני אוהבת לההתעשע בלהפוך דבר לדבר אחר כשמצפה לי הפתעה.

             

            הינה עוד דוגמה ואחר כך מנוחה שהרי היד הימנית , בעצם ,, כל הצד הימני כבר כואב לי מן המאמץ שהשקעתי . אני צמיד מגזימה.

             

            הינה עוד דוגמה . לצייר פנים של תינוק זאת משימה לא פשוטה. האתר עושה זאת בח, אם יש די סבלנות לנסות ולהתאים את התמונה ההולמת.

             

             

            בתקופה אחרונה צילמתי אך לא התחשק לי לכתוב בלוג העוסק ביצירה או בדבר מה אישי גם כאשר צילמתי אזרים בבאר שבע שהזכירו לי את ימי העבר. הייתי צריכה את המשחק כדי לעורר בי את החשק לשחק. זאת האמנות בשבילי - משחק.

             

             

             

            הינה התצלום המעובד מן הפוסט הזה

             

             

             

            פרשנות סוריאליסטית למגילת אסתר

             

             

            ארכיון  קשת

             

            אתר קשת

             

            פמיניזם  בעולם המוסלמי  ערוץ 10

             

             

             

            שבוע טוב

            רק בשודות טובות

            שולמית

            דרג את התוכן:
              9 תגובות   יום שישי , 14/3/08, 16:57

              אז מי הוא בעצם הגזען, הרואה את מה שלפניו בתבניות המעוצבות על פי הדגם העדתי -חברתי -פוליטי*(1). האם התקשורת השמאלנית על פי הגדרתו של רוגל אלפר או המאשים במומו פוסל ומכיוון שמצא דימיון  בין יצחק דדון, תלמיד ישיבת מרכז הרב ,שירה במחבל , לבין יגאל עמיר השליך מהרהורי ליבו על התקשורת כולה. החרו החזיקו אחריו

               'ליפשיץ את ברדוגו' שטענו בגלי צה"ל בתוכניתם (שישי בבוקר)  שהתקשורת מתעלמת בימים האחרונות מיצחק דדון , שירה ראשון במחבל ( מן המרפסת) ומבליטה את הקצין איתי טוכפלד, האשכנזי. הם הסתמכו על דברי רוגל אלפר( עמדה, פרומו, מעריב) .

              כל כך הזדעזעתי מטיעון זה עד שאמרתי לעצמי שהנושא חייב בדיקה כי אם יש אמת בדברים אלו הרי שהדבר חמור ואסור לעבור עליו בשתיקה (גם אם הדבר יסתור את טענותי בפוסט הקודם.) על כן קניתי את מעריב ( יום ו')

              אלפר טוען שהתקשורת דחקה את דדון לפינה אפלה והצניעה את חלקו עד כדי מחיקה ובעצם השתיקה אותו מפני שהוא מזרחי ימני ומזכיר את יגאל אמיר. בקיצור , לדברי הכותב ( עמדה,פרומו, מימין למיברג) התקשורת העדיפה את דוד שפירא , האשכנזי הקצין, אב המשפחה המכובד על פני האחר. האמנם? 

              אני תוהה למה ברדוגו את ליפשיץ הדגישו את המזרחיות ולא הזכירו את הימניות , את ההאשמות של דדון כנגד פרס ואולמרט.מדוע נתפסו דווקא לעניין זה, האם זה עושה רושם טוב יותר ונשמע מאד, אבל מאד חברתי ותקין פוליטית . האם מותר להמעיט בפועלו של אדם, במעשה גבורה והצלה שלו רק מפני שהוא ימני קיצוני ודומה ליגאל עמיר.

               אולי, בעצם ,העיתונאים מסתירים סיפור אחר ?

                

               

              בדף, משמאל לאלפר ,כותב רון מירבג,( באחד מן משלושת המדורים שהקצה לו  מעריב :

              " עורכים אינם יודעים כיצד להפיק קילומטראז' מיוצר מת שגם בחייו לא דיבר לקורא בבאר שבע" ). מה הוא רוצה לומר בכך. האם להעליב את הבאר שבעים הוא מבקש או את העורכים? 

               

              מיברג ואלפר עוסקים בישראליות האחרת. שניהם משתמשים במיצג /מסמן של ישראליות אחרת.  מיברג משתמש בבאר שבע כנרדף לציבור לא אנין ואילו אלפר עוסק בדדון כייצוג לישראלי המודחק, המורחק מן העין הציבורית על ידי תקשורת שמאלנית.

               בקוראי את שניהם אני אומרת  " לך תוכיח שאין לך אחות".

              שכתבתי את הפוסט בניסיון לעורר תשומת לב לעניין שהעליתי. תמוה בעיני שאין התיחסות ותגובה של אחרים לדברי אלפר.

              *(1)

              נזכרתי בדבריו של אלפר היום(22/3/08ׂ)  כשראיתי את דדון בטלוויזיה ( שוב).לדעתי, עצם העלאת הדמיון ליגאל עמיר היא אמירה מחשידה את רוגל אלפר בראייה סטיראוטיפית ומקבעת.

              היום החלטתי לשנות את הכותרת ואת הפתיח לפוסט ולהימנע מכתיבת פוסט חדש בעניין זה.

              קישור לבלוג אחר שלי

              דרג את התוכן:
                29 תגובות   יום שני, 10/3/08, 18:58

                מזרחי - מה מציינת מילה זו כשהאדם בוחר להתאפיין באמצעותה( כמו  בעל הבלוג הני זובידה)  מדוע זה נשמע תקין פוליטית לאזנו של ישראלי, בשונה מ'אשכנזי' או  'אירופאי' שישמע, כנראה, כגזעני.

                זה מספר ימים אני עסוקה בנושא המזרחיוּת המתנגחת באשכנזיוּת לאחר שקראתי את הראיון עם הבימאי בוזגלו ורפרפתי על פני האותיות הגדולות בכתבה על העמותות הנוגעות לארגון 'אחותי'. לא מצאתי שם רוסיות. אולי אמצא כשאתפנה לקרוא( התרגלתי לקרוא טקסטים קצרים בלבד).

                אני מנסה לדמיין לעצמי את הפרופיל שלי ובו נכתב

                שולמית - אשכנזיה. אני צופה בצירוף ומתחלחלת . באמת אינני יודעת מדוע כך אני חשה. אני מנסה אפשרויות שונות ומוצאת שהצרוף שולמית - ישראלית " עובד לי בלב הכי טוב ( או הטוב ביותר) . אודה, אני ממש מופתעת שהרי אני חשה כל כך לא מפה ובעצם גם לא משם ( גם איני נוטה לרגשות פטריוטים).

                נדמה לי שזאת תחושת האחריות למה שקורה כאן, שאין לי ממנה מנוס, הנובעת מעצם הישארותי כאן, גם אם זה נעשה בהסח הדעת

                מחייבת אותי למהותי הישראלית. הרי כדי שאהיה כאן היו שפעלו ופועלים למען שלומי ורווחתי בסביבה העוינת. נראה לי שעצם ההגדרה המצמצמת את המהות של הדובר למזרחי או לאשכנזי בנוסף לשאר התכונות המפורטות מרמזת להפחתת אחריות לנעשה כאן.

                העליתי ספקולציה וברור לי שאני טועה .

                כאן מאמר של בן דרור ימיני על עניין זה

                בעקבות התגובות

                 

                הקלדתי בגוגל " דיכוי האישה המזרחית ומצאתי טקסטים שאותי ממש מפחידים. השינאה  הנושבת  מאתרים רבים באינטרנט כלפי כאשכנזיה כאשר אני מוכללת בתוך ערב רב של עדות, מעמדות  תרבויות רק בגלל מוצאי ומקום הולדתי באירופה. המדכאים הם כל האשכנזים. קחו למשל את טקסט הסטנה הזה, השקרי המעוות את המציאות . לקוח מאתר 'קדמה'.

                 או הטקסטים דר' או כבר פרופ' הנריאט דהאן כלב .

                אני מאד רגישה לשינאה הזאת, הלא פרסונלית שלא רואה אותי כאדם , שלא רואה אותנו כבני אדם , כבני קבוצות שונות.

                כל כך השתרש נרטיב הקיפוח המכליל את כל עדות המזרח לכלל קבוצה מסכנה אחת ומנגד את כל אלו שלא נולדו בצפון אפריקה או באסיה

                לכלל חבורה מדכאת עד שאין כמעט מתקומם כנגד הגזענות הזאת.

                 עד כאן, נמאס, הגיע הזמן לברר את הכל הדברים.

                 מי ? מה? למה? ובעיקר לרדת לשורשם של הדברים. לבדוק את הגורמים המורכבים והמגוונים למצבם של הקבוצות הנקראות חלשות. הגורמים מחוץ לקבוצה והגורמים בתוך הקבוצה.  

                 

                פמיניזם בעולם המוסלמי ערוץ 10

                כאן עוד טקסט המדווח עלהסופר סוכרי

                התצלום צולם השבוע מחלון המרפסת. מאז שכתבתי את הפוסט אני מנסה לנחש אם הוא אשכנזי או מזרחי. פשוט לא רואים עליו את העדה , רק את העבודה. 

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום שלישי, 4/3/08, 01:12
                  " תארו לעצמכם שהיום, במצעד של אלפי לוחמי חמאס ואזרחים, אנחנו משפריצים מן האוויר צבע אדום שאינו יורד על הצועדים הללו. איש מהם לא היה נהרג, אך כל המחזה שהקרינו היה מתרסק באחת לרסיסים, שכן המשמעות היא שישראל יכולה להוריד אותם כרצונה, אך היא מלעיגה עליהם, ובסך הכל צובעת אותם ב"צבע אדום". זה היה חושף את שקר הניצחון, ומעניק צבע סמוק לכל טענותינו. לא היתה תחנת טלוויזיה בעולם כולו שלא היתה מקרינה את התמונות הללו, של ישראל, החושפת בגאונות, בסמליות, בהצגת מחזה נגדי, את הצד השני בטענות הכלום שלו.  

                  בתוך דקות, הצבע האדום היה הופך להיות סמל בינלאומי שלנו, סמליות, הברקה, מסוג אלה שיש בהם כדי להכריע מערכות. כל תחנות הטלויזיה בעולם היו מסבירות מהו הצבע האדום, ולמה ישראל נהגה כן. יש בכך הבלחה של ברק ואפילו הומור. זה מוכֵר! שדרות היתה זוכה לחשיפה, והסבל שלנו היה עולה לבמה. בתוך דקות היינו מרוויחים נקודות, שגם אלף הרוגים מן הצד השני לא יביאו לנו. כל כך חבל."

                  זה מה שהציע דר גיא בכור במאמרו'יומן המלחמה מס' 3: השכל מול הרגש. מי ינצח? ובן גוריון שוב עומד על הראש '. מעניין מה דעתך על הצעתו. רבים פה אנשי הפירסום והתקשורת שיכולים לאמוד את הסבירות והתועלת שבפעולה זו.

                  לי נראית הצעתו. הרי ניסינו כבר להרוג ולסגת. אולי ננסה הצגות שהרי גם חמאס עורך אותן.

                  אני חושבת שכדאי לקרוא את המאמרים של דר' גיא בכור . יש בהם חשיבה אחרת ממה שמצוי בשפע, בעיתונות.

                  הינה בלוג . באנגלית. עוד לא קראתי אך ראיתי את התמונות

                  http://drybonesblog.blogspot.com/

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום שני, 3/3/08, 10:44

                     אולי עלינו לחשוב במונחים של מלחמת תודעות. הגיע הזמן שנערך לקראת המלחמה הפסיכולוגית של הערבים נגדנו. עושה רושם שהיא מצליחה יותר ויותר. הם מצליחים לשכנע  את עצמם ובעיקר אותנו בנצחונותיהם. מה עוד שזה מלווה בהרחבת טווח הטילים המשוגרים מעזה.

                    "דובר חמאס, סמי אבו זוהרי, התייחס ליציאת הכוחות ואמר כי היא הודאה ישראלית בכשלון החלק הראשון בפעולה הקרקעית של צה"ל ברצועת עזה. "הצבא הישראלי נכשל מול הלוחמים מכל הארגונים ומול הכשלון הזה, האויב בחר לבצע מעשי טבח נגד אזרחים", אמר. אבו זוהרי אמר כי על אולמרט להסיק מסקנות מכשלון חייליו בג'בליה, "". ynet

                    עוד הם קוברים את מתיהם, קריאות הניצחון בפיהם. אתמול עוד זעקו על התרחשות השואה והיום יערכו תהלוכת ניצחון בג'בליה. 

                    לטיפול במצב דרושה חשיבה אחרת. לא רק צבאית - פוליטית אלא תרבותית פסיכולוגית שתנתח את שתי החברות ותציע פתרונות תפעול חכמות יותא או שתאמר לנו שאין פיתרון שלם ועלינו להסתגל לחיות ברמת החרדה מטווח הטילים ההולך ומתרחב. 

                    אולי, לחילופין גם אנחנו נאמץ נרטיב אחר ונספר לעצמנו שאנו מנצחים  כל עוד אנו נאחזים בארץ למרות התוקפנות המופנית כלפינו. כל עוד אנו פועלים לשפר את חיינו. נמנה את השגינו ונשווה את מה הדרך שבה אנו פועלים לעומת דרכם של הפלסטינים שבמקום להתנפל בכל הכוחות על ההזדמנות לנהל את חייהם ולבנות דוגמה ומופת לעצמם ולעולם בעזה שהתפנתה בחרו להפוך אותה לממלכת טרור . כדאי להזכיר לכל אלה המבכים את גורלם של העזתים מה הם עשו לאחיהם. מה הם גורמים כעת למרקם החיים בעזה.

                    איני יודעת מי ניצח או מי הפסיד . ברור שכולנטו הולכים ומתדרדרים למלחמה שאין לה סוף. אני מאמינה רק כניסתה של מצרים לעזה תפסיק את המלחמה ( עד שהאחים המוסלמים ישתלטו על מצרים) .

                    בינתיים,   אנו מפסידים במלחמת התודעות.

                    במאמר של דר

                    במאמר של דר' גיא בכור  אני מוצאת זווית ראייה מעניינת :

                    "

                    מטרתם: שהחמור הישראלי יכנס בעינים קשורות לרצועת עזה, במבצע יבשתי גדול, על כל העוצמה שלו, יחסל את חמאס, ויעניק לפתח ולחמולות את הרצועה מחדש... כדי שיוכלו לחזור ולשגר קסאמים עלינו, כמו שהיה בימי שלוט הפתח עד לפני כמה חדשים" נכתב בספטמבר 2007).

                     

                    גם זה שנכתב ב3/3/08

                     

                    לעניין זה  כדאי לקרוא את דבריו של עוזי בנזמין בהארץ .

                     

                    הפגנה באום אל פאחם

                     

                    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/960841.html

                     

                     

                     

                    32370

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שבת, 1/3/08, 23:28

                      פתאום נזכרתי במאמר של אורן ב'ארץ' ( 23/5/07) שבו קרא לצה"ל להיכנס לעזה. איני זוכרת אם זה היה לפני שהחמאס הניס את פתח . לפני המהומות שבו " הועפו" אנשים מן הגגות . 

                       אני מצטטת:"

                      עזה מסתחררת במערבולת של מעשי טבח, שלישראל אסור להישאר אדישה

                      כלפיהם, ולא רק מטעמים מובנים מאליהם של אחריות מוסרית וכדי שלא לחזור על פרשת סברה ושתילה. התפוררות החברה הפלשתינית לרסיסים חמושים מבטיחה מלחמת נצח; מלחמת האזרחים בצד הפלשתיני היא גם מלחמה נגד האזרחים בצד הישראלי.

                      המלחמה הכפולה, הפנימית והחיצונית, תסתיים רק אם השלטון בעזה יימצא בידי גברתן רודני, שידכא טבח בטבח. וגם זה לא יקרה קודם שכוח חיצוני יבודד את הגזרות הבעייתיות ביותר, במיוחד אלה של ציר פילדלפי, רפיח וחאן יונס, ינתק את זרם ההברחות ויפעיל מצוד שיטתי אחרי ראשי הכנופיות.

                      בהעדר מתנדבים, רב-לאומיים או ערבים (עם מצרים בתפקיד שמילאה סוריה במלחמת האזרחים בלבנון, כשהוזמנה בידי הנוצרים להציל אותם מהמוסלמים ומאש"ף), המועמד לתפקיד כפוי טובה זה הוא צה"ל.

                      התערבות בעזה תהיה רעה לישראל. הצרה היא, שבלעדיה יימשך ירי הרקטות ולא יהיה טעם במשא ומתן על הסכמים עם צד מדומה, שאינו מייצג את גורמי הכוח. "

                      היום , לאחר שצפיתי בטלוויזיה, בתמונות הקשות מעזה בטילי הגראד באשקלון נזכרתי בדבריו של אורן ןבמה שכתבתי בעניין זה :

                      "

                       דבריו של מר אורן מזכירים לי את קריאתו של ארי שביט להיכנס לפעילות קרקעית לאחר שכבר הוסכם על הפסקת אש, במלחמת לבנון השניה. אומרים שמאמר זה שהופיע בעמוד הראשי של 'הארץ' השפיעה על אולמרט שנטה להימנע מן הפעולה.

                      אני מקווה שלא יושפע  הפעם ממאמרו של אורן. "

                      . מעניין מה הוא כותב כעת. 

                      קישורים לערוץ 10

                       צבי יחזקאל     על הדמוקרטיה בארצות ערב

                      ילדי שדרות דור הקסאם

                      דרג את התוכן:

                        הפעילות שלי

                        פרופיל

                        shulamit
                        1. שלח הודעה
                        2. אוף ליין
                        3. אוף ליין

                        ארכיון

                        פיד RSS