כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 4/2008

    0 תגובות   יום רביעי, 30/4/08, 10:46

    בימים האחרונים חזרתי לסורי, לעסוק בענייני הפובליציסטיקה הזעירה. כעסי על עיני , יו"ר ההסתדרות הצית את העניין. כל כך כעסתי כשהבנתי שאי שם, בישראל, נגזר, בנחת להקטין את הפנסיה שלי עד שלא אזרתי כוח לשתוק ומשנפרץ הסכר שוב היה לי מה המון מה לומר  בענייני חברה ופוליטיקה (גם נבהלתי מהצהרתו של אולמרט בעניין הגולן והתיאשתי מן האפשרות להגיע להידברות עם הפלסטינאים) תחומים שמהם אני מנסה להימנע , בתקופה זו שבה אני רוצה לעבוד על השירים, התצלומים והציורים.  לשם כך עלי "להימצא" במקום אחר. כעת אני מנסה לגלגל את עצמי חזרה לתוך עצמי בעוד נשמתי רוצה החוצה להוכיח את העם היושב בציון. אני מזכירה לעצמי שבגילי חייבים לבחור.

    כבר אמרתי זאת , לא אחת. במקרה מצאתי זאת היום כשחיפשתי דבר מה אחר

     

    ראיון עם המשורר אדמיאל קוסמן , כאן בקפה

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שלישי, 29/4/08, 22:28

      אני מוצאת דמיון בסיטואציה שבה מציעה ישראל את הגולן לאסאד, נשיא סוריה מוחלש( לאחר הרס הכור ) לבין שיחות אוסלו עם עראפת שמעמדו הלך והידרדר. 

      צבי יחזקאלי( ערוץ 10) טוען שהפצצת הקור החלישה את אסד שהשקיע משאבים רבים  בפרויק שאפתני זה בתקווה שהצלחתו תקדם אותו לעמדת כוח. חולשה זו היא שגרמה לו לפנות לדרך השלום. בשומעי זאת תהיתי מדוע ישראל נעינית להצעתו בעוד דובריו מבהירים שכל רצונם הוא להחזיר את הגולן ואין בדעתם להינתק מבריתם עם איראן וחיזבאללה(שם).

      אני עוד זוכרת את הירתמות התקשורת לעידוד השיחות שהובילו להסכם אוסלו. אוי כמה שאניע שמחתי אז. עד היום אני זוכרת את רגשי השתתפותי בשמחתם של העזתים המקבלים את פני עראפת. הרי גם הוא הבהיר לעמו את כוונותיו. היו מי שתירגמו זאת ( אם אינני טועה יערי) , היו שהזהיר אותנו מפני מתן כוח לעראפת המוחלש. אך אנחנו ( השמאל) בזנו להם. אינני יודעת אם פני הדברים היו שונים לולא נהגנו אחרת.

      שוב אומר דובר ערבי( סורי), בלי כחל וסרק, איזו מטרה הוא מבקש להשיג בכרתו הסכם עם ישראל אך דבר זה נופל בישראל על אזניים ערלות.

      אפילו ירון לונדון תהה היום כיצד זה הולכים לרגיעה בעזה כאשר משעל מצהיר בריש גלי שכל רצונם הוא לתארגן לקראת המאבק הבא להשמדת ישראל. התשובה חסרת הבינה שענה לו אלון בן דוד מאפיינת את אופי הסיקור העיתונאי הישראלי המתאפיין (לדעתי )בשטחיות. בראייה מוגבלת ואפילו בטפשות. הינה עוד דוגמה לנרטיב העזתי

      לולא היה הדבר גורלי הייתי צוחקת אך עתה אני אחוזה פניקה.

       כמו בענייני כלכלה , כך גם בענייני מדינה וביטחון עוברת התקשורת מספין לספין מבלי לנסות לעצור לרגע ולהבין מה קורה לנו ולאן מובילה אותנו ממשלתנו. אמנם מגיע לה קרדית על הפצצת הכור אך כמו במקרה ממשלתו של בגין ( וממשלות אחרות) החלטה נכונה אחת עלולה להוביל להחלטה טרגית אחרת . ראו הפצצת הכור בעירק ולאחר מכן ההסתבכות במלחמת לבנון הראשונה כאשר חשבנו שאנחנו נורא חכמים. נתחמן את הלבנונים. נארגן להם את החיים על פי רצוננו ובא לציון הגואל. בדומה, כך נתנו כוח לחמאס, שהרי שוב ראינו את עצמנו כמקיאבלי, בחושבנו שהם ישמשו אותנו נגד הפת"ח.

      אני מבקשת ממשלת ישראל ומן התקשורת בישראל. כל אחד בפינתו, במקומו, במקום שנועד לו. להתישב לנשום מספר נשימות עמוקות ולחשוב לאט.אחר כך לסקור את המידע שלפניו בשקט ואז להחליט מתוך ידיעה שגורל ישראל על כף המאזניים.

      אניחושבת שישראל מגלה חוסר תחכום בראיית העולם מחוץ לה. לעומת זה הערבים מגלים תחכום וערמומיות שכל כך חסרים לנו . עם זאת התחכום שלהם לא פועל לטובת הפלסטינאים ובעיקר לא לטובת אלו החיים בעזה. 

       

      ציטוט מתוך המאמר של דר' גיא בכור על הנושא

       

      "אגב, התורכים, הם האחרונים שהייתי לוקח כמתווכים, שכן הם גורם מעורב, הם שחקן במשחק, ויש להם אינטרסים משלהם. למשל סכסוך המים שלהם עם סוריה על מימי נהר הפרת. זהו אינטרס תורכי שהסורים יקבלו את מי הכינרת. לשתי המדינות סכסוך על חבל מריבה, הוא אלכסנדרטה, "הטאי" בפי התורכים. ישראל צריכה להודיע כי תעביר את רמת הגולן לידי סוריה תוך 24 שעות, לאחר שתחזיר תורכיה את אלכסנדרטה לסורים, ועוד ועוד אינטרסים.
      לגופו של עניין לא השתנה הרבה: הסורים רוצים התחייבות כתובה מראש על נסיגה כוללת מכל רמת הגולן, ורק אחרי הבחירות בארצות הברית הם מוכנים לפתוח במשא ומתן עקיף, באמצעות התורכים. בסרט הזה כבר היינו."

       

       

      מאמר של ירון לונדון בעניין עזה משנת 2006

      דרג את התוכן:
        5 תגובות   יום שני, 28/4/08, 18:30

        כמעט והתפתיתי לקריאתה של ח"כ שלי יחימוביץ (מה-  17/4/08) כמעט והתפקדתי. עמדתי להוריד את הטופס, לשלם 50 ש"ח, למרות שרק אתמול כתבתי שיותר לא אצביע בבחירות, בגלל השימוש הנלוז שעושים הנבחרים בקולי. אמנם פעילותה של ח"כ שלי יחימוביץ משביעה את רצוני אך ברור לי שהתרומה שלי אינה לח"כ המסוימת אלא למפלגת העבודה שבעבורה הצבעתי בפעמים האחרונות ובכל פעם היא " בגדה" בהבטחותיה.

        ח"כ קוראת להתפקד כדי לפעול כנגד האיחוד עם קדימה. האמת, איני רואה באיחוד זה כל פסול שהרי בכך יעלה סוף, סוף המסך והמחזה הטרגי - קומי ושמו " מפלגת העבודה" תיחשף. " ישחקו הנערים לפנינו" , נצפה בהם בקרב המאסף לכיסאות הנכספים, לעמדות ההשפעה ולכבוד. אין שם צדיקים. אמנם ח"כ הכנסת יחימוביץ ומספר חברים נוספים ממפלגתה, שכעת אני מתקשה להיזכר בהם, עושים עבודה טובה בכנסת אך להם ואלי גם לה אין כל כך סיכוי לשרוד בה.

        כשקפצה מכיסא המראיינת ( בין השאר את יו"ר העבודה ח"כ פרץ) לכיסא " מועמדת של  היו"ר הנ"ל, במהלך דרמטי, היה לה מומנטום ורוח גבית של זה שהיה אמור להביא בשורה חדשה למפלגה ולחברה בישראל אך מיהר לקפוץ לתוך חליפת  שר הביטחון.. מעניין באיזה מקום תזכה  כעת כשעברה לתמוך בשר הביטחון ברק.

        אינני מגנה אותה על קפיצותיה. אני רק מזכירה זאת למען הסדר הטוב. לו העמידה את עצמה לבחירות אישיות אולי הייתי מצביעה בעבורה (למרות שנדמה לי שהיא מקורבת לעיני). אלא שכעת 50 הש"ח שהייתי אמורה לשלם ילכו לכיסיה חבריה של מפלגה הנותנת יד לגזילת הפנסיה שלי.

        ח"כ יחימוביץ כותבת ש"קדימה" היא מיזם עיסקי ציני נטול אידיאולוגיה בראשותו של פוליטיקאי מושחת ואילו "מפלגת העבודה היא חיונית לדמוקרטיה הישראלית ולמפעל הציוני יותר משהיתה אי פעם. "

         

        לדעתי, הדברים שייחסה ח"הכ לקדימה הולמים במידה רבה את מפלגת העבודה השותפה בקואליציה שבראשה אותו ראש הממשלה המושחת שהיא מעוניינת להפיל. למען האמת, איני רואה מישהו טוב ממנו במפלגת העבודה. בוודאי לא ברק ולא פרץ.

        כבר נתתי להם את קולי. עשיתי זאת למרות דעתי השלילית על שניהם. לברק הצבעתי פעמיים ואף יצאתי לשמוח בכיכר ( בתל אביב) , ביום בחירתו (רציתי לשמוח). גם לפרץ הצבעתי למרות שנטרתי לו על ניהול ענייני העובדים בהיותו יו"ר ההסתדרות. גם בעד מצנע, שהסתלק, הצבעתי. לאחר  נסיונות הנפל  אני עם מפלגת העבודה גמרתי.

        אולי באמת הגיע הזמן לחיסולה של מפלגת העבודה (ראה : מפלגת עבודה מציגה שכונה) . תראו מה היא עושה לאנשים הטובים המרכיבים אותה. מה קורה לכל אותם המוכשרים שלפני היבחרם כח"כ הצליחו במה שפעלו. למה לי לשלם 50 ש"ח למפלגה המנפיקה שרים כאלה?

        בשלב זה, איני רואה כל אלטרנטיבה זולת ההימנעות. אני קוראת לשים פתק לבן בקלפי. גם זו עשייה פוליטית.

         

         

         

        דרג את התוכן:
          7 תגובות   יום ראשון, 27/4/08, 23:13

          האם קמח חיטה הוא חומר נפיץ, כמסתבר מכתבתו של דורון נחום  בנענע 10 ( מהערב)

          תחילה קיוויתי שאיזה כבאי חמד לצון ובילף את הכתב . הידיעה שב" ב"ש: כבאים מנסים למנוע קריסת מגדל חיטה מחשש לפיצוץ . הדהימה אותי ואף הפחידה. הסתבר שבשירותי הכבאות חוששים שמגדל החיטה יקרוס לתוך מאגר של קמח שנמצא במקום וכי כתוצאה מהנפילה יווצר זיק שיגרום לפיצוץ אדיר - מאחר והקמח הוא חומר נפיץ מאוד. כוחות גדולים של צוותי כיבוי נמצאים במקום ביחד עם יחידות מיוחדות לטיפול בחומרים מסוכנים. צוותי הצלה וביטחון שנוכחותם באזור אינה נחוצה פונו - וכעת בודקים במכבי האש האם לנסות לרוקן את המגדל או לישר אותו"

          "כוחות הכיבוי חוששים כי הקמח אשר הינו נפיץ במיוחד יקרוס אל תוך מאגר חיטה והשילוב בין השניים יצור פיצוץ אדיר."

          ". הקמח ואדי הקמח הם חומרים נפיצים מאוד" אמר והוסיף כי "פיצוץ עלול להתרחש מכל ניצוץ קטן".

          בדקתי בכתבה של יונת אטלס ב  ynet

           טחנת הקמח בבאר שבע, הערב (צילום: הרצל יוסף) ynet

           

           

           וראיתי שבה לא מוזכרת אפשרות הפיצוץ אלא רק חשש לקריסה

          " צוותי כיבוי אש, כוחות משטרה ומהנדס עיריית באר שבע הוזעקו למקום כדי לבדוק את נסיבות המקרה ולדון כיצב לפתור את הבעיה החדשה. השטח הסמוך לטחנת הקמח ומגדליה פונה מיושביו. מחשש לקריסת המגדל החליטה המשטרה לסגור לתנועה חלק מדרך חברון בעיר. "


           נרגעתי והשתכנעתי שהדיעה מוטעית אך לשם ביטחון בדקתי ב'הארץ' ושם מצאתי אישוש לידעה הראשונה ( מאת מיכל גרינברג)

           

          "חשש כבד בבאר שבע, לאחר שאחד ממגדלי החיטה במתקן "סילו" בתחנת הקמח בעיר החל לנטות הערב (ראשון) על צדו. שירותי הכבאות בעיר חוששים מנפילת המגדל, המכיל 1,200 טון גרעיני חיטה, שעלולה לגרום לפיצוץ ענק בשל התלקחות הגרעינים. "

          אני מנסה לאמוד את המרחק מן התחנה לביתי. באמת איני יודעת אם אשן הלילה.

           

           

          דרג את התוכן:
            6 תגובות   יום ראשון, 27/4/08, 17:43

            מדוע יו"ר ההסתדרות, עיני, הסכים לוותר על הצמדת הפנסיה ( התקציבית) של העובדים בשרות הציבורי להעלאות השכר. כאן נכתב שהודות לכך המדינה תצמצם את הגירעון האקטוארי ב50 מליארד שקל. למרות זאת טוען עיני שהגמלאים לא יפגעו. קראתי זאת ( מעריב מ16/4/08)  והדם עלה לי לראש כשתארתי לעצמי כיצד הפנסיה הדלה שלי תאבד את ערכה תוך זמן קצר. 

            כבר טענתי בעבר שעיני לא משרת את ציבור העובדים אלא כאשר זה משרת את תוכניותיו הגדולות של אומן יחסי הציבור שהעיתונות והתקשורת נוטים לו חסד. דיבורו הנעים, השונה כל כך מקודמו , זה שמינה אותו ( בודאי מצטער על כך) מחפה על הכוחנות הסמויה.  הוא דומה לפרץ בכשרונו להוליך שולל את אלה ההולכים אתו כברת דרך עד שאינם עוד משרתים את מטרותיו.

            אני מרגישה נורא  כאשר לנגד עיני עולים וצצים מנהיגי עובדים המפקירים את זכויותי על פי דרישות הממשל. כפי שנטען לא אחת ההסתדרות  " דואגת " לאינטרסים של ציבורי העובדים החזקים שכלל לא צריכים את הגנה, שבלעדיהם אין לה קיום ולא כוח. בתמורה היא מעלה כאתנן לאוצר את כבשת הרש. במו ידיו יצר  יו"ר ההסתדרות עוד קבוצת קשישים  נזקקת. אני מנחה שלו לא תהיה בעיה בצאתו לגמלאות שהרי הוא נועד לגולות.

            ניסיתי להבין את התיחסותו המתחשבת בממשל, לשיתוף הפעולה עם האוצר ועם התעשיינים. דבר המבטיח לו את תמיכת התקשורת שהרי היא שייכת לבעלי הון כהתנהלות שתסלול את דרכו לצמרת. כעת אני מעלה אפשרות נוספת שבוודאי תכעיס אחדים.

            עיני היה פקיד במס הכנסה ומשם " צמח". אולי מכאן הזדהותו עם האוצר. בעצם, אם אינני טועה עיני רוצה להיות חלק ממנו באמצעות המועצה שהוא מציע. האם הנכונות לתרום את כספי למדינה תרצף את דרכו לשלטון.

             

            29/4/04

            היום דיברתי על העניין הנידון כאן עם קרוב משפחה וזה הגיב בשביעות רצון בטענה שזאת פריבילגיה שהגיע הזמן לחסלה. אותו קרוב, שיהיה בריא עד 120, נהנה מפנסיה נאה, מאחד המקומות שבהם תנאי העבודה משופרים והפנסיות בהתאם, "שכח" להשתתף בצערי מתוך ששמח שסקטור אחר ייפגע. עניין זה מדגים היטב את אחת הסיבות להיחלשות העובדים- העדר הסולידריות של העובדים וצרות העין. בעוד שאנשי השלטון וההון עוזרים זה לזה, העמך עסוקים בעיקר בלקנא בכל מה שיש לעובדים האחרים. לכל סקטור יש הטבות ספציפיות שהשיג במהלך משאים ומתנים. כיום הולכים ומאבדים הטבות אלה מפני שהאוצר והתקשורת מיטיבות להפעיל קבוצות עובדים זו כנגד זו. הם מצליחים בכך מפני שיש אצלנו יסוד של צרות עין בתחומים רבים.  לא כך נוהגים אלה הנחשביםמצליחנים. הם " מתקנים את רווחיהם והשגיהם על פי הרף העליון בעוד לעובדים מישרים את הקו על פי הרף התחתון.

             

            מרכז אדווה טוען שגם ההסכם שנחתם בין ההסתדרות לאירגוני המעסיקים פוגע בחלשים

             

            סבר פלוצקר : לעבוד זה כבר לא כבוד 

            אגב, גם אני לא הייתי נקייה מכך. למדתי זאת בדרך הקשה. אני את השיעור שלי למדתי.

            ,"

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שישי , 25/4/08, 17:53

              אתמול כשניסיתי לסדר את המגרות גיליתי תצלום של רישום שבו רשמתי את אמי. זה היה לפני שנים. משהו בשנות השמונים, כשלמדתי ציור. כאשר ביקרתי אצל אמי עם  סוניה ,חברה ללימודים, ביקשנו ממנה לשבת לנו כמודל, ביקשנו לרשום אותה. מרישום זה נותר לי רק התצלום שהעליתי כאן ( קיצרתי אותה קצת כי כך נראה לי נכון.

               

              אני רק זוכרת שסוניה רשמה את אמי כדמות רכה ואילו אני. טוב, אתם יכולים לראות בעצמכם. לזכותי יאמר שגם את עצמי אני רושמת בקשיחות ויש שאמרו באכזריות.

              עלה בדעתי שבאותה תקופה היא הייתה בערך בגילי. אולי מבוגרת  ממני, כעת, בשנה, שנתיים, שלוש.

              חשבתי על כך אתמול בערב כשצפיתי בתוכנית שבה שלושה ציירים ציירו את ליאורה ריבלין ( ערוץ 1)

               

               

              קיצרתי את הציור כי כך נראה לי דומה יותר לאמי.

               

               

               

               

              דרג את התוכן:
                10 תגובות   יום רביעי, 23/4/08, 10:51
                 

                אתה לא פוקד אותו

                יקום פעמיים, גם לא  אחת

                 

                הם עושים זאת טוב ממך

                אתה עוד צעיר

                 

                של נעליך מעל רגליך

                הושט לזה הנושק

                רגלי עניים אחת לשנה

                 

                פעם הייתי במקום

                שהוא תעלה של דם שלא

                יעלה על דעתך לשוט בו

                 

                אתה לא צופה בעולם

                 

                פעם הייתי במקום אחר

                במידה שלא תאמן, שם

                 

                הידע נוטף מן העצים

                על מגדלים חיי אדם

                בתנוחת עדן

                רק אופק שם

                לא ארץ, אין שמים

                 

                נולדתי בארץ שפלה, אולי בהר

                אולי על  גבעה

                כל מה שאני יודעת מסיפורים בא

                 

                אמי, עליה השלום, דיברה הרבה.

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                 כשהעתקתי לכאן הכל הפך לרצף וכעת אינני יודעת מה אני מעדיפה, אם בכלל. בכל זאת תיקנתי והפרדתי בין הבתים.  כשאני קוראת את הטקסטים שלי באינטרנט אני חשה הזרה , דבר המאפשר לי להסתכל עליהם מבחוץ.

                 

                אתה לא פוקד אותו

                יקום פעמיים, גם לא  אחת

                הם עושים זאת טוב ממך

                אתה עוד צעיר

                של נעליך מעל רגליך

                הושט לזה הנושק

                רגלי עניים אחת לשנה

                פעם הייתי במקום

                שהוא תעלה של דם שלא

                יעלה על דעתך לשוט בו

                אתה לא צופה בעולם

                פעם הייתי במקום אחר

                במידה שלא תאמן, שם

                הידע נוטף מן העצים

                על מגדלים חיי אדם

                בתנוחת עדן

                צופים לימים טובים

                רק אופק שם לא ארץ, אין שמים

                 

                נולדתי בארץ שפלה, אולי בהר

                אולי על  גבעה

                כל מה שאני יודעת מסיפורים בא

                אמי, עליה השלום, דיברה הרבה.

                 

                  

                 

                 

                 

                 

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  8 תגובות   יום שלישי, 22/4/08, 11:07

                  שולמית ראש אקווריום. מעובד במחשב.

                   

                   

                  האם תחילה אציג  את העולם הפנימי, כלומר את  הרישומים, ההדפסים ורק אחר כך את התצלומים. אולי אעשה זאת בו זמנית. הכי הייתי רוצה להציג את כל העבודות במקביל . לא זה לא טוב. ואולי " ללכת הפוך" מן החוץ פנימה . תחילה העבודות המשוכפלות.. מוטיב השכפול חוזר אצלי תדיר. לעסוק בכך במחשבה תחילה.  במה להשקיע את הכסף, בסדנה או בתערוכה , כלומר בהדפסת העבודות. קודם כל אתר רציני. לחפש מעצב אתרים.

                   

                   ספר את חייך ב 6 מלים  באמצעות ynet

                   

                  אס"י - פתאום אני תוהה אם גם אני בספקטרום

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום שלישי, 22/4/08, 01:40

                     

                    בדיסק מ - 2005 מצאתי שירים שלא זכרתי שכתבתי. אמנם אין זו הפעם הראשונה שהדבר קורה לי אך גם הפעם השתוממתי להיווכח בכך. הערב גם נתקלתי בשיר שאני זוכרת במעורפל שכתבתי את תחילתו אך הסוף נראה לי ממש לא שלי כאילו נלקח ממישהו אחר. אולי זה מה שקרה.  נדמה לי שהערב קראתי שורה דומה בספר שירים שפתחתי בחטף, באחת מחנויות הספרים. שם לא אהבתי את השימוש במלה ערווה ( חשבתי שזה הפך לנדוש)  ולתדהמתי גיליתי משפט דומה בשיר שלי. זה ימים אחדים שאני מנסה לעבוד על השירים אך ממש לא בא לי. הם לא מעניינים אותי וגם אני, המתגלה בהם,  לא נוגעת בי. אותו הרגש שהניע אותי לכתוב דהה והאישה שכתבה אותם לא מעניינת אותי. אינני אומרת זאת כעלבון עצמי אלא כעובדה שיש להתמודד אתה. אני פשוט כבר במקום אחר. אולי, בעצם, זה הזמן הנכון לעבד את מה שלפני, ממרחק רגשי.

                    שנת 2005 הייתה לי שנה טובה ליצירה. עבדתי באינטנסיביות. צילמתי, כתבתי, הדפסתי ואז, מספר ימים לפני היציאה לחופשת פסח קיבלתי הודעה על קיצוץ משרתי. אני ושאר המורים לאמנות בבית ספרי. באותה חופשת פסח עסקתי בעיקר בכתיבת מכתבים המוחים על הגזרה. שנתיים נלחמתי על משרתי. את הנשמה הוצאתי במאבק זה ושרדתי. סיימתי את התואר והמשכתי ליצור. בינתיים נסגרה סדנת ההדפס במרכז לאמנות חזותית (איני מצטערת שהפסקתי ללמד הדפס מפני החשיפה לחומרים הרעילים הכרוכים בפעילות זו) וכעת אני מתרכזת בצילום ורישום. שירים אני ממעטת לכתוב

                     

                    איני יודעת מדוע אני טורחת לכתוב כל זאת. אולי כהקדמה לעבודה על השירים. לכאורה אין לי עניין בהם ובמי שכתבה אותם ובכל זאת  אינני מוותרת עליהם.

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                    עיקר הכתיבה " פרצה" לאחר מותה של דוצ'י , ידידתי שהתאבדה במוצאי חג סוכות ונולדה בערב פסח, ב ב- 24 באפריל 1937. במידה רבה הייתה דוצ'י, שלא מרצונה,  מורה רוחנית שלי. אני חיפשתי מורה והיא חיפשה נשמה תאומה. היום חזרתי וקראתי טקסט על הנחיצות בנטישתו של המורה הרוחני. כיום, כאחד עשר שנים מיום מותה אני מסוגלת לכתוב שבמידה רבה אני נטשתי אותה. אפשרתי לה ללכת ולעזוב. אני פשוט לא מסוגלת לאחוז בדבר. נחוץ לי להרגיש חופשייה ללכת. צורך זה חיוני לי למרות שאני נטועה באותו המקום וקשורה למספר אנשים מצומצם.

                    לאחר מותה נדהמתי מן הצער שכמוהו לא ידעתי עד אז. בתקופה הראשונה הפסקתי לצייר והתחלתי לכתוב. ההמרה של הצער ליצירה נתקה אותי  ממנה. ואלי אלה עשר השנים שחלפו מאז. כעת אני בגילה ואני מקווה לחיות עוד שנים רבות. בכותבי זאת רגש אשם חולף בי. במידה מסוימת אני חשה בוגדת.

                    דוצ'י נולדה בערב פסח, כשהירח מלא.

                     

                    אני תוהה מדוע אני כותבת זאת, כעת.

                     

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום ראשון, 20/4/08, 10:41

                      השיר באמצעות  עמי בן בסט  



                      שלום לכל

                      חג שמח

                       כל טוב

                      שולמית

                      דרג את התוכן:
                        3 תגובות   יום ראשון, 20/4/08, 09:31

                        פעם, בחגים נהגתי להקשיב לתוכניות מרתקות ברשת א'.ליוצרים, חוקרים, לאנשים שהיה להם מה לספר ומה ללמד שביקשו  לשתף את את המאזינים  בידע ובתובנות שרכשו במהלך פעילותם. כיום מצאתי רק שידורים חוזרים ברוח קלילה. אני מתגעגעת לכובד הראש שאפיין את רשת א'.

                        רבים מלינים על מערכת החינוך, על הבורות של התלמידים, על אי התמצאותם במושגים שביסוד החברה שלנו ושוכחים שתלמידים יכולים ללמוד בעצמם כשהם נחשפים למידע, לשיח מרתק, ליוצרים המדברים על יצירתם. כל זה היה ברשת א'. מעט ממנו נותר. בביטחון אצהיר שלמדתי מן ההאזנה לרדיו יותר משלמדתי בבית הספר ( הייתי מה שכינו אז 'עצלנית') .  

                        אני זוכרת את עצמי מקשיבה לרשת א' ולומדת על הארץ ועל העולם.

                        יאמרו שכיום האינטרנט מזמן אוצר בלתי נדלה של מידע ומי שרוצה " ייטה ויאכל" ממצבור זה. לאלה אומר שהאינטרנט מזמן אוצרות ליודעים מה לחפש וכיצד לחפש, לאלה היודעים לבדיל בין טפל לעיקר בין מידע נכון למידע שקרי.

                        הרדיו לימד אותי להקשיב למלים וזה דבר ההולך ופוחת.

                        כיום נותרו עדיין מספר תוכניות המזינות אותי. תודה מיוחדת לאילנה השכל על תוכניתה קולאז' ( יום ו' , 19.00 - 20.00) ולתוכניות הבוקר. רשות השידור החליטה שרשת א' מתאימה רק לפנסיונרים ולא לאנשים עובדים. בשעה 16.00 כל יום נפסקים שידורי הרשת.  

                        זהו, כעת אגש לשידורים ברשת. אני אוהבת להקשיב לתוכניות בעודי עובדת על התצלומים או עוסקת בעבודות בית. יש לי גם אוסף הקלטות שאוכל לחזור ולשמוע.

                        העיקר להיות שמח.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 17/4/08, 23:49

                          צילום סמילנסקי 2007: דני מכליס

                          אמנים מכל התחומים מוזמנים להציע הצעות

                          לפני שנתיים החל פסטיבל סמילנסקי הראשון, שהביא לעיר העתיקה בבאר שבע, שבוע אחרי פסטיבל הבירה, חווית רחוב רומנטית וספונטנית, בה ניגנו אמנים באר שבעיים לצד ריקודי סלסה, אימוני קפוארה ועוד. הפסטיבל התקיים ברחוב סמילנסקי בעיר העתיקה בבאר שבע, מאחורי מרכז הצעירים.

                          יוזמת הפסטיבל הייתה של "קבוצת שבא לתרבות באר שבעית חדשה", חבורת פעילי תרבות צעירים מתנדבים שהגיעו מכל תחומי האמנות על מנת לאפשר חשיפה לאמנים מקומיים בתחומי המוזיקה, התיאטרון, הספרות, המחול והאמנות הפלסטית.

                          .

                          גם בשנתו השלישית, בין ה-2 ל-5 ליוני הקרוב, ישמור הפסטיבל על מתכונתו המגוונת והמאפשרת, ויפתח את שעריו לכלל היצירה בתחומי האמנות והתרבות מכלל הנגב, בדגש על יצירה חדשה ורעננה, ובמספר רב של חללים בתוך הרחוב ומחוצה לו. לכן, מזמינים יזמי הפסטיבל - המתנדבים גם הם, את כלל היוצרים בדרום מכל תחומי האמנות:

                          • - הרכבים מוזיקליים - קלאסיים, ג'אז, רוק, פאנק ואינדי
                          • - יוצרים בתחומי האמנות הפלסטית המעוניינים לפתוח דוכן מיצירותיהם בפסטיבל, או לתלות בחללים השונים את יצירותיהם
                          • - הרכבים בתחומי התיאטרון והמחול המעוניינים להציג ברחוב או
                          • - אמנים המעוניינים להעביר שיעורי מבוא לחוגים ולקורסים בחללי הפסטיבל השונים
                          • - עמותות המעוניינות להעמיד דוכן בפסטיבל
                          • - חובבי תרבות שירצו לעזור בכל צורה אחרת - בהפצת הפסטיבל ובפרסומו, בסיוע טלפוני וכו'
                          • - ועוד רעיונות מקוריים ומרחיקי לכת

                          המארגנים מזמינים אתכם לשלוח מייל לכתובת smilansky2008@gmail.com עם שם טלפון ותחום בו הייתם מעוניינים לתרום - ואתם בפנים. בהצלחה, ונתראה בשני ליוני!

                          "קונצרט בשישי"

                          סדרת קונצרטים קאמריים בבית האמנים בנגב, האבות 55 בעיר העתיקה

                          ימי שישי בשעה 11:30 במחיר 30 ₪ בלבד

                          כרטיסים במקום - שווה להגיע לפני הזמן, ולקחת חלק ביריד האמנים בחצר הבית!

                          25.4

                          מבאך ועד ימינו - עם שלישיית כלי נשיפה

                          קריסטיאנה פטרזיים - חליל

                          יבגני יהודין - קלרינט

                          גבי לדרמן - בסון

                          מנגנים יצירות מאת באך, היידן, בטהובן ואיבר

                          2.5

                          רביעיית המנדולינות

                          שמואל אלבז

                          יקי ראובן

                          תום כהן

                          לב חיימוביץ'

                          מנגנים ויואלדי, היידן ומוצארט

                          9.5

                          קסם הגיטרה

                          עם רב האמן יורם זרביב

                          מנגן יצירות מאת גרנדוס, אלבניז, פרננדו סור, טרגה ועוד

                          פעילויות נוספות:

                          30.4 במתנ"ס לוין בשעה 13:30

                          שיעור תיאוריה בציור שמן עם רב האמן פרביס ווזוק אסאד

                          הכניסה חופשית.

                          קיבלתי ב email ואני מעבירה לכם.

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            פרופיל

                            shulamit
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS