כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 5/2008

    8 תגובות   יום שני, 26/5/08, 01:40

     

      

     

    במילה Serendipity, צירוף מקרים ממוזל*, נזכרתי כשקראתי את הפוסט של יגאל שתים ובו סיפר על יד המקרה שזימנה הדפסת ספר התצלומים של זיו קורן על גבי מפות ישראל. שניהם " קפצו על המציאה" והזיווג הוליד צירופים מרתקים המוצגים כעת בתערוכה, בגלריה 79 בתל אביב . אהבתי את "הגילוי הנאות", את השמחה המדווחת שבגילוי צירופי המקרים , את אהבת המשחק. הרי הם יכלו לטעון הצירוף הוא פרי מחשה ותכנון מוקדם שהרי בזמנים הללו שואפת האמנות להציג תזה, לחקור, להבין  ועוד כיוצא בזה. אין זה אומר שמעשה שלהם ובבחירתם משוללים משמעות אלא שהם מציגים משמעות חמקמקה, מסקרנת המשקפת את האופן שבו אנו ניצבים מול העולם שאינו נהיר לנו ,מול מציאות  המתארגנת  בדרך כאוטית על ידי יד המקרה, הגורל או מונהגת בידי אלוהים שאיננו מבינים.  

     

     

    לחץ על התמונה להגדלה

     

    נתמזל מזלי וגם לי ארעה תקלה מבורכת בעת שצילמתי חתולים על פח זבל ענק שעיריית באר שבע הציבה מול חלונות הבניין שבו אני מתגוררת. באותו זמן ( 2001) קניתי מצלמת פוקט אוטומטית, זום 140 כדי לצלם עבודת של תלמידי בתיכון מבלי להסתבך בכל הפונקציות המתאפשרות במצלמה קנון האיכותית שהתקשיתי בתפעולה היעיל.  אלא שגם הפעם זכיתי לשבש את מהלכה התקין של המצלמה וגרמתי לחשיפה כפולה של הסרט.

     

     

    לחץ על התמונה להגדלה

     

    ובכן, מאז, זה מה שאני עושה ( בין השאר) , מצלמת במספר חשיפות. אמנם  קניתי את מצלמה דיגטלית המספקת את הצורך שלי ללחוץ כל הזמן על הדק המצלמה מבלי לפשוט את הרגל כי העבודה במספר חשיפות חשפה אותי להוצאות מרובות. עוד אני שומרת בארון עשרות סרטים לא מפותחים. לא אחת עלה בדעתי לכתוב לחברת קודק או אגפה ולבקש שיפתחו לי את הסרטים בחינם ויעלו או בזול ויעלו על דיסקים כדי שאראה מה נתבע בהם שהרי אין לי אפשרות לדעת. אמנם, לעתים אני מזמנת מצבים, אוביקטים שאני בוחרת ולעתים גם מביימת חלק מן הסצנה, גם למדתי דבר או שנים על התנהגות הצבעים בתהליך  אלא שאיני יכולה לדעת כיצד יפלו הדברים. מה יהיה הצירוף ביניהם.   

     

     

    יש וחולפים במוחי רגעים ממוזלים שעברתי על פניהם מבלי ליטול את המתנה שנקרתה בדרכי. כאלה היו לא מעטים. אינני יודעת מדוע בחרתי לחלוף על פניהם. אני מניחה שיש לכך הסברים פסיכולוגיים ביוגרפיים. לעתים אני מתחרטת ונוזפת בעצמי אף כי ברור לי שאינני יכולה לדעת מה היה קורה לי לו ניצלתי את ההזדמנויות הללו, שהיה בהן פתח להגשמת חלומות. אולי חששתי מפני תפניות דרמטיות כי מעבר לכל פינה מצפה הלא צפוי. הפתעות אני אוהבת באמנות ואילו בחיים אני חוששת מפניהן בבחינת " שרק לא יהיה יותר גרוע".  די ברור לי מתי התחילה ההשתבללות. נראה לי שהגיעה הזמן להוציא מעט את הראש מתוך הכונכיה.בשלב זה, אני מוצאת נחמה גדולה באינטרנט. 

       

    הערות:.

     

    * תירגום שלי

    כל התצלומים בפוסט צולמו מחלונות הבית ובתוך הבית.

    העברתי את המשחק בצילום גם להדפס אלא שעל כך בפעם אחרת 

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום שישי , 23/5/08, 17:55

      אני רוצה לספר זיכרון ילדות קצר כתגובה לעניין שגילתה   טקסטואלית בסיפור הקשור לסוס האדום בהדפס זה

       

       

       

      אני נושאת זיכרון זה מאז ימי ילדותי המוקדמת, הוא יקר לי אף כי איני יודעת אם התרחש כפי שאני מספרת או שהשנים שחלפו עיצבו את התמונה הניצבת לנגד עיני,חיה וקיימת.

       

      הייתי  בת חמש או שש. זה היה בגן ילדים יהודי ( אינני יודעת מניין הידע הזה) בוורוצלב. אני זוכרת שהיתה לנו חנות - משחקית ובה דלפק ומאזניים. ממשחק זה זכורה לי אכילת קמח. אני אפילו זוכרת את טעמו. בהמשך, משמאל ל"חנות", במרחק מה ממנה היתה פינת משחקים ליד דלת זכוכית גדולה שפנתה אל הגן. סיפורי קשור לפינה ההיא.

       

      באותה פינה ( רחבה) עמדתי על ארבע והתבוננתי בחלון . לפתע התישבה ילדה על גבי. אני זוכרת את התחושה, את העול. זה היה מצב בלתי נסבל מבחינתי אך נמנעתי מלהגיב אמפולסיבית כי חששת שאם אעיף אותה מגבי אשבור את החלון  או  את סוס הנדנדה האדום שעמד מימיני ( מה היה משמאלי. האם הקיר ?). נשכתי אותה. אני זוכרת שנשכתי אותה בכל כוחי. אני זוכרת את שביעות הרצון על שפגעתי במי שלכד אותי. ככה זה, כך אני חייבת לזכור את עצמי, בוחרת ומשיבה מלחמה. העדפתי להימנע ממכות אך כשהותקפתי הגבתי באלימות עד הניצחון. כך לימדו אותי. זה מה שאני זוכרת.

       

      כך היה בחוץ.  בתוך המשפחה, הם היו חזקים יותר ( אז נהגו להרביץ) אך תמיד השבתי מלחמה .כשהייתי חלשה קיללתי וכשהתחזקתי הרבצתי. זה מה שאני זוכרת וזה מה שחשוב.

      הסוס בכחול חוזר גם בהדפס הבא. אלו פני.

       

       

      בקוים גסים, אפשר לומר שהתמונה למעלה נוגעת להתמודדותי עם העולם ואילו הכחולה " נותנת, את תפיסתי העצמית בתוך המשפחה

       

      אתר " מקום לשירה, של קבוצת " כתובת,.

       

      אתר אמנות אוטוביוגרפי

       

       

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שני, 19/5/08, 11:52

        מאמר מאת אבשלום אליצור " זֵכֶר העמלק וטעם החזיר . האנטומיה של השנאה המטפיזית" נשמע מעניין.

        עוד לא קראתי אך הכותרת שבתה את לבי. שנאה מעניינת אותי, גם הקינאה. על אהבה מדברים כל כך הרבה, אולי כדאי להקשיב לתיאוריות העוסקות בשנאה. למיטב הבנתי השינאה והקינאה  ( צרות העין) הם המנהלות את העולם. והכעס ( העוינות) שהן יולדות  הוא המוציא לפועל.

        דרג את התוכן:
          10 תגובות   יום ראשון, 11/5/08, 12:45
          12/6/08-ההודעה הבאה התקבלה לפני מספר דקות. 
           "ההוספיס בבית החולים "שיבא" בתל השומר לא יסגר !"
          היו שאמרו שכל המשבר מלאכותי ונוצר  לצורכי מיקוח עם האוצר. ובכן, ממש לא אכפת לי להיות פיון ( החייל בשח מט)על לוח המאבק הזה. אני מקווה שיקימו הוספיס כזה בבאר שבע, בבית חולים סורוקה או במקום המתאים לכך. 
          לדבריהם, 58,437  חתמו על העצומה. 
          זה העניין כפי שהוצג
          "בקשה להצטרף לחתימה על העצומה כנגד סגירת ההוספיס בתל השומר - אחד המוסדות הבודדים בארץ המספק טיפול כה חיוני לחולים במצבים סופנים ולבני משפחותיהם. אנא הצטרפו וחיתמו כנגד הגזרה המרושעת ושרירית הלב.
          הינה קול קורא ( קטע מתוך העצומה):
           

           

          דחוף!

          נציבות שרות המדינה בהחלטה שרירותית ובלתי אנושית, ביחד עם משרד האוצר ומשרד הבריאות, החליטו לסגור את ההוספיס בתל השומר - תוך חודש.

          המקום נותן הזדמנות לאנשים שנגזר עליהם להפרד מן העולם למות בכבוד הראוי, במינימום סבל ועם טיפול חומל של צוות רפואי נפלא.

          היתכן שהחברה המחשיבה עצמה הומנית, שכבוד האדם נר הוא לרגליה, מרשה לעצמה שדבר כזה יקרה בגלל גחמות בירוקרטיות של משרדים ממשלתיים?!

          הצטרפו אלינו לעצומה לשינוי החלטת נציבות המדינה, משרד האוצר ומשרד הבריאות ולתיקון העוול המקומם וחוסר הצדק המשווע שבהחלטה הזו.

          *

          ההחלטה על הקמת ההוספיס במקורה, היתה של האגודה למלחמה בסרטן בשיתוף משרד הבריאות וקופת החולים הכללית עוד בתחילת שנות ה-80

          *

          דרך ההוספיס "זכו" לעבור לגן עדן, במשך 25 שנים מעל 10,000 חולים סופניים.

          הצטרפו אלינו למאבק החברתי-ציבורי החשוב הזה, הפיצו אותו בין כל חבריכם ומכריכם.

          את העצומה הזו נעביר אל כל 120 חברי הכנסת ואל השרים הנוגעם בדבר.

          תודה

          * נשמח לכמה מילים אישיות מכל אחד ואחד מכם

          ** שם השולח ופרטיו נשמרים בטופס החתימה גם לאחר ששלחתם והחתימה נקלטה בעצומה. אין צורך לשלוח שוב כי אז יופיע שמכם כמה פעמים, מה שיטיל דופי באמינות העצומה. תודה. "

          http://www.atzuma.co.il:80/petition/reshefj/1/0/1

          כל טוב

          שולמית

          דרג את התוכן:
            3 תגובות   יום חמישי, 8/5/08, 09:45

             

            צולם מחלון חדר העבודה, הבוקר

             

             

             

             

             

            אני זוכרת את יום העצמאות הראשון שלי, בישראל, בעשור למדינת ישראל. הטקס נערך באיצטדיון העירוני בבית שמש. צפיתי בדגל ישראל מתנופף ברוח. גם היום הוא לנגד עיני. אני זוכרת את תחושת הגאווה וההתפעמות.

            זה היה כשנה לאחר עלייתנו ארצה. דרך ארוכה עשינו ברכבות, באנייה.

            עשור, המדינה התקיימה אז רק עשור, יכול להיות שרבים לא יכולים להבין את התחושה ההיא, את ההשתוממות על המתחולל כאן, המלווה אותי עד היום. זה ממש תמוהה, לא?

            אני נזכרת במרירות שהתלוותה לשנים הבאות, לתחושת הקיפוח שכנראה איפיינה ומאפיינת את רב הישראלים לדורותיהם.

            בעיני רוחי אני צופה ברחוב שלנו , בבית שמש, בבתים הדו משפחתיים, בשטחי האדמה שהוקצו לכל משפחה, בגינה של אמי, ששתלה בה ברושים לזכר בני משפחתה שנרצחו בפולין.

            מעל לכל עומדים לנגד עיני הנופים שסביבי לעירה. אנחנו היינו בקצה, מול בית ג'מל.  אני זוכרת שחוויתי נופים מנחמים אלו כמקום מנוחה, לעיניים ולנשמה.

             

            שמעתי שהגבעות כוסו בבתים.

             

             

             קישור לשעשוע גרפי בדגל ( קצת ארוך לאחת כמוני)

             

               Israelשאלתי חמודון משלומית. אזה כף.

             

             

            יואב קרני מוושינגטון

            האם ביום הולדתה המאה היא תיזכר, אם בכלל, כשלב מעבר חטוף בדרך אל המדינה הדו-לאומית?

             

            דרג את התוכן:

              ללא מלים

              5

                

              11 תגובות   יום שלישי, 6/5/08, 19:39

               

               

               

               

               

               

               

               

              מחלון המרפסת 

               

               לולאת האל

               

              דרג את התוכן:
                25 תגובות   יום שישי , 2/5/08, 20:10

                אני ממש נדהמת מהעדר התגובה של התקשורת למה שנאמר אתמול ברשת ב' [ 9.45 25/5/08] על ידי דובר מועצת התורה והקבלה. מסתבר שטלנסקי ביקש אישור ממועצת התורה והקבלה כדי להעיד כנגד ראש הממשלה אולמרט בערך). זאת סיפר דובר הקבוצה (לעניין זה) שהסביר כי טלנסקי פעל כדי להפיל את ראש הממשלה. נאמר שטלנסקי פנה לאותה המועצה לשאול אם הוא יכול להעיד (נגד יהודי) ולאחר ועידת אנאפוליס שבעיקבותיה התעורר חששם שאולמרט יחזיר שטחים הותר לטלנסקי להעיד וזו הסיבה לבואו לארץ. 

                 

                 האם התקשורת מתעלמת מן העובדות שציינתי מפני שאינה רואה בכך חשיבות או שמא יש אינטרס כלשהו המונע זאת מהם. לי נראה ששוב מגלה התקשורת סתימות, חוסר הבנה של הניצב לפניה, התעלמות מתהליכים חברתיים המסכנים את הדמוקרטיה ולטעמי  גם את קיומנו , כאן.   

                 

                 

                מעניין כמה כסף עבר מיד ליד והמידע מצפה כ"פצצת זמן", שישתמשו בה להשפיע על הממשל. עוד סיבה לפשפש בכליו של כל מועמד לתפקיד, בוודאי שיש לבדוק היטב את המועמד לתפקיד ראש הממשלה. 

                 

                 

                כבר בתחילת הפרשה ( 2/5/08) כתבתי שלשמע החקירה הדחופה עלה בי חשד שלידיעה, הצצה פתאום, בסמוך לחשש/ סיכוי, לשינוי פוליטי, למשל הודעתו של ראש הממשלה אולמרט, לרדת מהגולן מפרסם ( שולח הידיעה)  בעל אינטרס.  אפשר גם שזה מישהו החושש מפני הדיבורים על איחוד בין קדימה לעבודה או מפני הסכם עם הפלסטינאים. 

                אני שואלת למי היה אינטרס לאוורר את המידע דווקא עכשיו. האם מישהו שמר את המידע לרגע המתאים לו.

                לא, איני טוענת שאולמרט צדיק אלא שזאת לא הפעם הראשונה שבה אנחנו מתוודעים ל"חטאים" הצצים מן העבר, בהקשרים שונים, אצל בעלי תפקידים שונים.

                לכאורה, אפשר להפליל כל ראש ממשלה ולגרום לו לפרוש. לעתים לעיתונאים או לאנשים אחרים, בעלי עניין, יש מידע אותו אפשר לשלוף ברגע המתאים (לעתים אפשר גם להמציא). לראש הממשלה אולמרט פרשיות רבות בעברו, מהן נחלץ. מעניין מה יהיה הפעם. 

                5/5/08 - עוד פרשה שצצה פתאום בעקבות "תחקיר". מעניין מדוע שתקו אלה שהדליפו את הפרשיות עד כה. כיצד  גילה  זאת 'הארץ' דווקא עכשיו.

                מעניין כמה פרשיות הנוגעות לשרים ונגידים מסתתרות בכספות של בעלי עניין ושותפים לדבר עבירה או סתם אנשים שחלפו שם במקרה.  

                8/5/08

                הלילה, מוצאי יום העצמאות הוסר צוו איסור הפירסום. העניין הולך ומסתבך. ובכל זאת אני תוהה כיצד קרה שדווקא עכשיו זה התפוצץ.

                לאולמרט אפשר לומר  ש"מי שהולך לישון עם כלבים ( אני מתנצלת בפני הכלבים, זאת רק מטפורה ) שלא יתפלא כשהוא מתעורר מכוסה בקרציות".

                 

                 

                 

                22/5/08 - עיתונאי, ששכחתי מי הוא, אמר השבוע שאם זה נכון שהימין " פתח" בחקירה של אולמרט כדי להפילו אז הוא קיבל בתמורה את " הירידה מן הגולן" 

                ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

                 שפת הסתרים של התקשורת

                רק השבוע ניסיתי להשתיק את עצמי . זה כמו בדיאטה, אני מתקשה להתאפק.

                אתר של עורך דין בענייני זכויות יוצרים ואינטרנט.

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום חמישי, 1/5/08, 13:32

                  כשירדתי לזרוק זבל ( סוף, סוף, גם נתתי אוכל לחתולה) חלפתי על פני שכנים  שישבו על הספסל בכניסה שהחליפו ביניהם את המחירים החדשים של מצרכי המצרכים הבסיים; אורז, עוף, דברי חלב. אמרתי להם שבחרתי זמן טוב להתחיל בדיאטה ( להפחית , לא לקנות את המאכלים הדיאטתיים היקרים וחסרי הטעם). לאמיתו של דבר , בימים האחרונים אני חוזרת על הבדיחה פעמים רבות כי הכל בסביבתי מדברים על עניין זה שהרי גם אלה המשתייכים למעמד הבינוני והבינוני הנמוך ייפגעו מעליית המחירים ( גם הדלק עלה, החשמל יעלה , המים יתייקרו). ממצב של דיבורים על צמיחה ופריחה כלכלית לרב הישראלים ( אני לא השגחתי בה) נפלנו להאטה צפויה במשק ולאינפלציה גבוהה , בפועל, כשמדובר בחלק ניכר מאזרחי ישראל.

                   גם אם הנגיד צופה 3% אינפלציה הרי שאצל השכנים שלי האינלציה תהיה דו ספרתית. בעצם היא כבר כזאת. אם משפחה צורכת 5 ק"ג אורז בשבוע הרי הכפלת מכירו וזה מה שקרה בפועל תוסיף להוצאותיה 100 ש"ח +_ תלוי בסוג האורז. לאלה המציעים להמיר אורז בתפוחי אדמה או בקינואה ( פרו' נכבד הציע זאת, ברדיו) אומר שאוכל וסגנון אכילה הם מסד מאחד, נותן טעם חיים ומאפיין מזהה.

                  לא נראה לי נכון להציע זאת לאנשים אלא אם, חס וחלילה מגיעים למצב של רעב.

                  חשוב לי להזכיר דבר שלא מרבים להזכירו לאחרונה. החלטתם של הרבנים על ההכרח לשמור שמיטה השנה העלתה את  מכירי הפירות, הירקות ודברים אחרים באחוזים גבוהים. הבחנתי בזאת בחנות שמוכרת לחרדים, שם אני נוהגת לקנות מדי פעם.

                  כבר מזמן החלטתי לקנות בשוק ולנסוע רק באוטובוסים( טוב, לא מוקדם בבוקר) ולהשתמש בכרטיסיה של סטודנטים שקניתי בתחילת שנת הלימודים אלא שאני מתקשה לעשות זאת. כעת, כחלק בהתארגנות לקראת עליות המחירים אנסה להיות נחושה. מכאן עולה תהיה נוספת. מה יקרה עם רב הנוהגים לנסוע במוניות יחליט כמוני. ממה יתפרנסו נהגי המונית?

                  משבר מזון עולמי בבלוג של איתמר

                  פוסט בישראבלוג בענייני בריחה

                  למעלה; עיבוד מחשב של תצלום מחלון המרפסת. העיבוד לצורך הסוואה.

                  דרג את התוכן:

                    הפעילות שלי

                    פרופיל

                    shulamit
                    1. שלח הודעה
                    2. אוף ליין
                    3. אוף ליין

                    ארכיון

                    פיד RSS