כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 6/2008

    23 תגובות   יום שבת, 28/6/08, 01:22

     בדקתי, אין ספק, באתר כתוב שאני בת 61. עד לפני חצי שעה הייתי בת 60. אני מאחלת לעצמי בריאות ותפקוד טוב , לחיות כל עוד אפשר לחיות כאדם עצמאי. לשמוח, ליצור לאהוב ולהיות נאהבת ובעיקר לשמור על עצמי מפני דברים שעושים לי רע.וכעת אגש לסדר קצת את הבית לכבודי.

     

     

     

    לא, זה לא הנכד שלי.אני דווקא לא כל כך יודעת להסתדר עם תינוקות אלא שהפעם תפסה אותי האחיינית החמודה שלי, אמו של אמיתי ( שיהיה בריא הוא ומשפחתו לעומי עד, אמן ואמן), הנכד הצעיר של אחי ( שיהיה בריא הוא ומשפחתו לעולמי עד , אמן ואמן). במצב טוב. הינה עוד אחת , הפעם עם הנכד הבכור, עידו ( שיהיה בריא הוא ומשפחתו לעולמי עד , אמן ואמן). שצולם לפני שנה, כשעוד הייתי בת 60. הצלם הוא אחייני הבכור ( שיהיה בריא הוא ומשפחתו לעולמי עד , אמן ואמן)

     

     

     

    מאז שקניתי מצלמה דיגיטלית אני מרבה לצלם אותם במפגשים משפחתיים.שמתי לב  שמאז שהם נולדו אני מתלהבת מתינוקות וילדים קטנים. פתאום , אני משגיחה בכל תינוק שחולף לידי. מעניין שדרך התצלומים אני רואה אותם, את המאפיינים שלהם. עד כה לא העליתי אף תצלום שלהם לאינטרנט. אלה הראשונים ולא אני צימתי אותם.

     

    כפי שציינתי איני יודעת לטפל בילדים, לא בקטנים ולא בגדולים. אני בכלל לא אוהבת לטפל, לא באנשים ולא בחיות. אני אוהבת להיות לידם, ליצור אינטראקציה שאין בה חובה מעבר למוסכם.

     

    עדו משהו קטן,אני חוזרת ומתבוננת בקמטים, בתמונה העליונה. נדמה לי שלא מתרגלים לכך אף פעם. עם זאת שמחים שעודנו חיים, טפו, טפו ומקווים רק לטוב.

    דרג את התוכן:
      12 תגובות   יום שישי , 27/6/08, 22:26


      "נדמה שאם הייתה גם לאולמרט מן קרלה ברוני שכזו לשלב את ידו בזרועה הייתה מיד הפופולריות שלו מחלימה. קלרה ברוני אולמרט , תארו לעצמכם". כך  אילן לוקאץ' בכתבה, בערוץ 2. יאיר לפיד הגדיר את הכתבה של לוקאץ' המוקסם, כשירה .

      הכתבה שנועדה להיות קישוט, המנה האחרונה בחדשות, ניסתה לבדר ואין כמו אולמרט(שהרוויח זאת ביושר) נושא משובח לבדיחות ומאולמרט קצרה הדרך לאשתו של אולמרט שכנראה, על פי אמות המידה של הכתבה ששודרה הערב, לא מספקת את הסחורה. היא לא דומה לקרלה ברוני. 


       

      בכל טקסט ישנו הסבטקסט הפועל במקביל.כך יצר אילן לוקאץ' הקבלה בין המנהיגים. הצרפתי זכה לניקוד גבוהה. איזה גבר, איזה שוס, תפס צ'יק צ'ק נקבה צעירה, שובבה, מעודנת ואילו ראש הממשלה שלנו תקוע שנים עם אשת נעוריו, ללא שיק פאריזאי, שלא מסובבת ראשי גברים. אמנם גם היא אמנית אך אי אפשר בכלל להשוות ציירת לזמרת.  

      מן הטקסט של לוקאץ' בערוץ 2 נלמד שאם אולמרט חפץ לעבור את טלאנסקי בשלום כדאי לו לחפש איזו קרלה ברוני משלו.  

      מעניין כיצד נופלים אנשים כמו יאיר לפיד ואילן לוקאץ' למלכודת השוביניזם הגס בעטיפה של התפייטות המצמצמת את ערכה של אישה, ליופיה. כך הם עשו לקלרה ברוני.  

      יוצרי הכתבה המהופנתים לא נתנו את דעתם לעוד "גלישה" מתמיהה, לעוד טקסט מעורר השתאות שצץ במהלכה כאשר, באחד הסצנות, הציגו מפגש בין מושא התפעמותם לבין פרופ' עצמון וזה הציג אישה שעמדה לצידו, שאינני יודעת מי היא ומה תפקידה, במלים אלו (בקירוב): "היא ערביה ישראלית. בעיני אין לזה משמעות. רק  ציינתי זאת כי אצלנו אין לזה כל משמעות ". משפט זה לא זכה לכל התייחסות ואינני יודעת מדוע צוטט בכתבה שעסקה בגב' קרלה בוני, אישתו של נשיא צרפת. כל השאר היו רק סטטיסתים שתפקדו כאמצעי לשיקוף עצמת יופיה וחינה של מושא התפעלותו. ללא ספק ראוי משפטו של פרופ' עצמון( אני מקווה שלא טעיתי בשמו) לדיון מעמיק ונרחב.

       

      עשה רושם שצוות ערוץ שתים והמנחה לפיד בראשם חשבו שזאת כתבה מוצלחת.

      אגב, אינני יודעת באיזה מדור לסווג את הפוסט. האם ב'טלוויזיה וקולנוע'  או ב'אקטואליה' ואלי ב'חברה וקהילה'. לפי יאיר לפיד עלי לסמן 'ספרות ושירה'

       


      נראה לי שאבחר כעת מדור אחד ואחר כך אשנה אותו. מעניין אם זה אפשרי.


       


       

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום חמישי, 26/6/08, 08:43

        אני לא אוהבת מדורים ולא קטגוריות. בדרך כלל אני נופלת בין הכיסאות כשאני מנסה להתישב על אחד מאלה  הממוענים לישבן מסוים. זאת מפני ההתרוצצות הבין כיסאתית שהדבר גורם לי והסחרור הנובע ממנה. אם יש דבר שאיני אוהבת זה לדבר " ישר ולעניין". אודה, הדבר לא פשוט למאזיני. ירשתי זאת מאמי ועוד אני זוכרת את המצוקה שחשתי כאשר ניסיתי לקבל מידע בעניין כלשהו ובדרך נאלצתי לשמוע סיפורים. כמו שאומרים אצלנו בעדה. כעת אני מצטערת של הקלטתי סיפורים אלו. האמת, אמי ניבאה זאת " את עוד תתגעגעי, אבל אני כבר לא אהיה, רק המצבה שלי, אם תעשו לי מצבה, השארתי כסף בצד שלא תצטרכו לבזבז על זה את כספכם. "

         

        בקיצור, מה שרציתי להגיד שכבר שבוע אני משתגעת מן הדרישה לקטלג את הפוסט ולשימו תחת קטגוריה. יפה היה עושה 'קפה' אם היה שולח הודעה בעניין זה כי אני לא שמה לב למה שכתוב בכל מיני תבניות. פשוט לא השגחתי בשינוי ולא ידעתי איזה מדור מדבר אלי.למזלי היו עוד אנשים שנתקלו בבעיה והודות לכך  ב'תמיכה' ראיתי את האור. תודה לאפרת.

        הסתבר לי שמיום זה אצטרך לבחור מדור ועניין זה ממש לא מוצא חן בעיני. קראתי את המדורים ואיני יכולה להשתחר מן האסוציאציות שהמילה מדור מעוררת בי.  אני מקווה שאין בהם דבר הדומה לאותם שבעת המדורים שאותם  בכלל איני רוצה להיזכיר.

         

        אני מרשה לעצמי לטט את עצמי כי נראה לי שזה מתאים לעניינינו. תצריב על פי רישום. ( יש ללחוץ להגדלה)

        דרג את התוכן:
          12 תגובות   יום שבת, 14/6/08, 18:15

          רותי קרן (רשת א') המראיינת את אייל מגד תוהה מה עושה מישהו שחווה דברים ( קשים) אלו מבלי שיעשה עם זה משהו, בלי לכתוב. אני שומעת את התוכנית בפעם השניה. גם הפעם איני מרוכזת אך משהו בכל זאת חודר מבעד למלים הרצות בראשי .

          בפוסט "מלים חותרות בגוף" שואלת ניצה צמרת  " האם כדי לכתוב על אהבה צריך לאהוב". לאחרונה גם אני עוסקת בשאלה זו, במה שנוגע לשירה. הייתי רוצה לעשות מעשה פסואה וללבוש ישויות אחרות, לכתוב בשמן. בימים אלו אני מעדיפה להיות אחרים , לברוח מן הטירחה שבכובד הרגשי הנח עלי למרות רצוני להימנע מכך. אני רוצה להרגיש קלה, לרפרף בתוך המציאות בחן ובחסד.אני מתרפא כשאני ממירה כובד או יותר נכון דכדוך ליצירה אך לא כל מפח נפש הרואי דיו לשמש לי לכתיבה. אין לי את אותה חדוות העכירות שאפשרה לחנוך לווין ליצור את הסצנות האכזריות העוסקות בכאב הנמוך, הטפל הרדוד של הקיום האנושי. זה היה בי אך השלתי אותו בדרך מפאת הבושה מפני המגוחך.  נהירה השתרעה בפני השפלה המנקזת לתוכה את הגרוטסקה אך אני רציתי לברוח מפני האירוניה אל הנשגב. נדמה לי שמשהו בטבעי הפולני הכשיר אותי לשני אופני הקיום הללו, לתנועה חסרת המנוחה בין הטרגי קומי לנפלא. 

          אני יושבת ליד מחשב ומקלידה מחשבות. משמאלי מבעד לתריס שחרכיו מוגפים למחצה,עולים מדי פעם קולות ציפורים ושמי תכלת מבעד לענפי העץ הנע ברוח. כנראה רוח צפונית כי משבים קלים מגיעים גם אלי. הרי זה יום מבורך שהכל בו התנהל כראוי אלא שאני אל מקבלת את הראוי שהחיים מזמנים לי בברכה. אני באה בטענות למה שמשתבש. אנימזכירה לעצמי שלפני השיבוש הנוכחי הייתי בצער על מה שהשתבש לפני כן. הרי ברור לי שלו חזרתי למה שהיה קודם הייתי מאושרת אלא שאז לא ידעתי זאת. עניין זה חוזר על עצמו ללא הרף, ללא יכולת לישם את מה שאני יודעת. אניכותבת זאת לא כדי להתלונן אלא כדי להבריא מדחיית היש.נוכחתי שאיני יכולה להסכין עם שינויים לרעה מבלי להתאבל על מה שאבד למרות שבהיותו נהגתי להתלונן על מהותו. ישנם אנשים כאלה ואני בתוכם.  

          עומדת לפני דרך להמציא יש אחר  שיתנסה במקמוי בחוויות שאינם הולמים את מזגי.המנעד הרגשי שלי מצומצם למדי ( ביטוי השאול מוולווט) ואיני רוצה להרחיבו כדי לא לשלם את המחיר. אני מתקשה לשאת את רגשות עזים. אין לי יכולת להכילם. למדתי שכלי הכלה צר ושביר.

          ניצה צמרת מצטערת על השיכחה ואילו אני מברכת עליה. נדמה לי שזאת הסיבה שאיני מצליחה לכתוב פרוזה.  רות אלמוג ( בסדנת כתיבה) סיפרה שהיא נוהגת לרשום בפינקסה דברים שאליהם היא נחשפת ולאחר מכן משתמשת בהם בכתביה. לי אין סבלנות לקרוא מה שכתבתי. אני נוהגת לחלוף על פני המחברות שלי ביעף, מנסה לזהות שורות הנראות כשירים ואותם אני מעתיקה למחשב. .

          אייל מגד ממשיך לדבר. אני שומעת אך לא מקשיבה וכותבת את הפוסט. משהו טון נותן לי צליל הולם.רק חלקי משפט נקלטים בתודעתי העוסקת בעצמי. הוא סובל מפאת אהבתו ומדבר על כך. מכנה את עצמו" מרטיר האהבה". יש המתמסרים לאהבה כדי לכתוב עליה . אני רוצה לכתוב על אהבה או יותר מדויק על אהבות מבלי לצאת מגידרי. לדמיין את מסלול הרגש של מישהו אחר, שונה ממני כי בימים אלו איני רוצה להיות עם עצמי. עונש המודעות הרגשית הוטל עלי בעטיי שהרי התמסרתי לכך במשך שנים בהנחייתה של ידידתי דוצ'י. לאחר שנות עיסוק בניקוי השפה ממלים המסתירות  את האוטנתי במעטה הזיוף, במטרה  לעשות את החיים יפים יותר  בהתאם  להשקפתה ש"הזהות המזויפת גורמת למצוקה כי היא מצמצמת את חרותנו." מצאה את עצמה עירומה לפני התרמית הגדולה שהיו חייה שהרי אלה שאהבו אותה רימו אותה.  "היווצרות הזהות המזויפת שורשיה ברצון לרצות  את המנהיג/ים, ממונה/ים  " כתבה " רצון זה קיים בכל בעל חיים שחי בעדר כי זה סוד השרדותו." 

           

          אפשר לומר שבמידה מסוימת היא הייתה המנהיגה שלנו, מתוך שבחרנו בה ואולי משחנו אותה להיות הממונה על האוטנתי, המוציאה לפועל את המשמעות של קיומנו. סה"כ רצינו באהבתה ובתמורה סיפקנו לה את עצמנו כפי שחלמה שנהיה. הענקנו לה את האמונה שהיא מצליחה להפוך את עולמה ליפה יותר. היא נהגה לומר ש"החיים קשים אך קשה יכול להיות יפה" . ובכן, תיאוריה לחוד ומעשה לחוד. יש שתהו אם בחרה בדרך הקלה או הקשה. אני חושבת  שבחרה בדרך שהלמה את מזגה ואת השקפת עולמה.  כך לי קל יותר. בעיני קל זה יפה. מתוך שהתחלנו להאמין באפשרות להתקבל בלא המכסה, בלא המעטפת הבדיונית  שבזמנים שונים הכבידה על כל אחד מאיתנו, הקרובים לה, בימים שהחיים הפכו קשים או יפים וחרגו ממסלולם הרגיל, נתפתינו, כל אחד לחוד, בזמן  אחר להתגלות בפניה בתור מה שהיינו בציפיה לזכות באותה אהבה ללא תנאי שהרי זה מה שהבנו מדברי מורתנו לחיים. שהרי הקשה הוא יפה וגם התגלות קשה  החושפת את האוטנתי  תביא את היופי והרי הקושי מגלם בתוכו פותנציאל של צמיחה ולמידה.

          אכן, למדתי ובדרך הקשה שאין חסד בהתגלות "האמת" אלא זה השמור לעצמך בלבד, אף כי גם הוא מוטל בספק, בתנאי שתמיר אותו במשהו שאינו החיים עצמם. שחק כי זאת מצוות הקיום וכבר עסקתי בכך קודם. גם השקר טוב לבריאות.

           

          דוצ'י , תצריב צילומי על פי תצלום מעובד במחשב.לחץ לפתיחת אלבום.

           

           

          פוסט מעניין של שמעון אדף על שירה של רביקוביץ

           

           מקבלים שבת פרשת "בהעלותך"   דב אלבויים מראיין את פרופ' אליאור. גילוי נאות . שנים אני מתפעלת ממנה, מחוכמתה ודיבורה הרהוט.

           

          אני מתנצלת על שגיאות הכתיב שבהם הבחנתי כשקראתי את הפוסט אך הם התחבאו בעריכה. אשוב אליהם אחר כך. העיקר הכוונה שבלב ( מתוך העידן החדש השמושי כל כך לעניינים מביכים)

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום שני, 9/6/08, 12:54

            אתר של בלו  אליו הגעתי באמצעות הבלוג של אליסיה שחף . אני. לפני מספר שנים תכננתי להקים אתר באמצעות מישהו אחר כי לי אין די ידע להקים אתר הפועל כפי שאני חולמת. אפילו תיכננתי את דף הבית אך הדבר נותר בגדר סקיצות. נראה לי שמה שראיתי ידחף אותי לממש את מבוקשי. באתר רישומים שהזיכרו לי את הקריקטורות/ איורים של קינו האגנטינאי ווידאו מדהים שנוצר באמצעות ציור על קירות ( אני מתארת לעצמי שנמשך באמצעות עבודת אנימציה) . כל כך מיוחד.

            זה הבלוג של בלו ( גם האמצעות א. שחף) . פשוט מעולה.

            אני מקדישה את הפוסט הזה לתאיה שהודות לה פיתחתי רגישות למקומות עזובים ולכתובות /ציורים על קירות .

            אמנם רב עבודתי( הצילום) מתרכזת בנשקף מחלונות ביתי אך , לאחרונה, כאשר אני מצלמת בחוץ התחלתי לתת את דעתי לקירות. אני מאמינה שאני עושה זאת בהשפעת העיניים של תאיה.

            הינה תצלומים שצילמתי בהתייחסי לפוסט " רכוש נטוש" של תאיה. מחווה צנועה שלי לפוסט המפואר שלה.

             ללחוץ על התמונה להגדלה

            הלכתי בבאר שבע כשהמצלמה עלי ואז ראיתי את החורבה הזאת. הצצתי ואמרתי לעצמי שזה כמו בתצלום של תאיה , מקום פרוץ שעוד זכרונות הנוכחות השגורה על קירותיו. התקרבתי ועמדתי שם בין הזבובים בשמש הקופחת, התבוננתי בבונגובניליה מנסה להתעלם מן הצואה ואת המזקים , צילמתי את הקירות, את החורבות, את צילי.

            ללחוץ על התמונה להגדלה 

            הופעה של אילן וירצברג ביום ו' ב 13 ביוני, בלבונטין  7 בתל אביב . כאן אתר שבו אפשר לשמוע שירים שהלחין למילותיה של יונה וולך עוד הקלטות שלו

            אני מצרפת את הקישורים גם כאן למרות שצירפתי אותם גם בפוסט הקודם.

            בלוג של רועי צ'יקי ארד דיון 

            רועי ארד  צ'יקו משורר, במקור מבאר שבע . בלוד שלו ברשימות

            אתר של רוחמה וייס

            בלוג מעניין ושופע של שלומית

            בראשית פרק ב' ב- כה , ג ב'

            אתר להעלאת מצגות

            תצלום שלי בסאצ'י

            דרג את התוכן:
              9 תגובות   יום שישי , 6/6/08, 19:11

               

              אני מקשיבה למשוררים אדמיאל קוסמן ותמיר אורן משוחחים על ארוס ("על תשוקה וגעגוע",פסטיבל משוררים, שידור חי*).הם קוראים שירים ומתווכחים.  קוסמן דעתן וידען. מרוב דאגה שתמיר אורן יקופח ולא ינתן לו זמן לדבר אני מתקשה להקשיב. אהבתי את התיאור של אדמיאל קוסמן לאופן היווצרותו של השיר. לדבריו הוא מרגיש כשליח פיצה.  כך אני חשה כשאני מציירת. לא כשליח פיצה אלא כמבצעת משימה מוכתבת. זה קורה לי בציורים הגדולים, בשמן ואקריליק.

               

              ביום א' הלכתי ל'עשן הזמן למפגש ספרותי. באו רבים. מבחינתי רבים מדי. זה קשה לי. אני מעדיפה שיתמקדו באחד, קשה לי להתרכז. היה חם , אני מעדיפה לשמוע רדיו. כיום זה שידור ישיר. הם מדברים על אוגוסטינוס ואמונות שונות הנוגעות לארוס, על הודו. כעת מדבר אורן. הוא קורא שיר בשם " אהובתו של קרישנה".

              עלי לקרוא סוף, סוף את הספרים שקניתי במהלך חיי שחלקם נערמים במרפסית וצוברים אבק. ספרי הגות, אמנות ושירה עודם בחדר. לעתים אני ניגשת אליהם ומדפדפת.

              האין זה מעשה גברי לדבר פילוסופית על התעלסות, על מגע מיני, על אהבה. האם ההגבהה מנסה להרחיק את הגוף?

               

              נרגעתי, גם תמיר מדבר. אני מקשיבה אך הדברים, משום מה, לא חודרים אלי. אני צריכה לבדוק מדוע.

              נדמה לי שאני רואה את היחסים בדרך הדומה יותר לאורן . הוא מדבר על משחקיות. הוא משועשע. זה מתאים לי יותר.

              הם שוב קוראים שירים, הקהל מוחא כפיים. יש לי בעיה עם מחיאות הכפיים, עם   האילוץ למחוא כפיים כשמישהו מסיים לקרוא שיר. גם כשמישהו מנגן. אני תוהה כיצד מנהג  זה יתבטא בתערוכה. כן מצפים מן האורחים לומר משהו חיובי. 

              שאלה מן הקהל המשוררת אמירה הס ( זיהיתי את קולה המיוחד, קניתי את ספרה "אין אישה ממש בישראל" ) גם היא מדברת במורכבות על הארוס. אצלי, עולם הרגש, מצומצם יותר.

              זהו.השידור עובר לעניין אחר ואני עוברת לגלי צה"ל. אנימנסה להתרכז.  שוב מדברים על אוגוסטינוס אלא שהפעם זה שמו של מישהו שמשך את עצמו להיות קיסר מקסיקו. מסתבר שלאחר שנה הוצא להורג.

               

              הברוש מול התחנה, השבוע,בדרך לערב ספרותי. שמתי לב לאלכסונים לאחר הערתה של לימוב.

               

              *

               

              שירה 2008 - חגיגה, עשור לפסטיבל המשוררים במטולה, מיום ו' 6.6 עד מוצאי חג השבועות, יום ב' 9.6, בהפקת בית הקונפדרציה בירושלים, מנכ"ל - אפי בניה, ניהול אמנותי - ליאת קפלן. שידורים בלעדיים מן הפסטיבל - ברשת אלף של קול ישראל. רשת אלף מביאה את מרב הארועים ומפגשי הקריאה בשידורים ישירים ממטולה. פירוט השידורים הישירים ממטולה - במידע על תכניות הספרות והשירה בימים הקרובים, בהמשך הדף.
              מקצת ארועי הפסטיבל יוקלטו במטולה לשידורים ברשת אלף במועדים אחרים שיפורסמו בנפרד. עקב השידורים הישירים ממטולה צפויים כמה שינויים בלוח התכניות הרגיל של חטיבת האומר ברשת אלף.

               

              הופעה של אילן וירצברג ביום ו' ב 13 ביוני, בלבונטין  7 בתל אביב . כאן אתר שבו אפשר לשמוע שירים שהלחין למילותיה של יונה וולך

               

               

               

               

              בבלוג של רועי צ'יקי ארד דיון ביקורתי על הפסטיבל

              שירי לב ארי על הפסטיבל

              אתר של רוחמה וייס

              רועי ארד  צ'יקו משורר, במקור מבאר שבע . בלוד שלו ברשימות

              בלוג מעניין ושופע של שלומית

              בראשית פרק ב' ב- כה , ג ב'

              דרג את התוכן:
                12 תגובות   יום שלישי, 3/6/08, 02:21

                כשקראתי על הפוטותרפיה נזכרתי במחשבות שליוו את עבודתי על סידרת תצלומים שאליהם אני חוזרת מדי פעם מפני שהמעשה לא תם והנושא לא מוצה. באותו זמן התחלתי לעבוד עם בובות. כלומר לביים סצנות של בובות ולצלמן בשילוב מספר חשיפות. זאת הייתה הדרך  שבה ביקשתי  לטפל בעניין, כמו שילדים מספרים באמצעות בימוי בובות. 

                לצורך זה אספתי בובות שלכל אחת מהן היה תפקיד ייצוגי. לבובה בשמלה הסגולה היה תפקיד נכבד. לא שאלתי את עצמי מדוע דווקא היא נבחרה אף כי אני יכולה להסביר זאת באופן רציונלי*.  

                 

                יש ללחוץ על התצלום להגדלה 

                       

                אני מתלבטת אם לבחור בצבעונית או בשחורה

                 

                 

                 

                יש ללחוץ על התצלום להגדלה 

                 

                 

                 

                יש ללחוץ על התצלום להגדלה 

                 

                סדרת העבודת שבהן לסגולה תפקיד מרכזי  מתפצלת לתת סדרות . נראה לי שאתחיל להעלות אותן לגלריה

                 

                אני מקשיבה לפרקים בספר אלקטרוני "החוויה התיאטרונית" ( האונ' הפתוחה)  וחושבת על האלמנט הדרמטי ביצירתי. אני מתיחסת לגבולות המצע כאל בימה שעליו תתרחש הסצינה אותה אני מביימת באמצעות הקומפוזיציה שאני בונה בגבולות הפורמט ( ציור) או באמצעות הגבולות שאני שמה למתרחש באמצעות מיקוד המצלמה ותיחום המתרחש. אני אדם משחק בעליל, תרתי משמע אני משחק ב- ומשחק כ - . נדמה לי שאין רגע שבו איני עושה זאת. תפישת הקיום שלי משחקית. אני משחקת קיום ומשחקת משחקי חיים או משחקי אמנות כי זה התפקיד שנועד לי ואולי בעצם זה המשחק שבאמצעותו החלטתי להעביר את החים בדרך הנוחה ביותר, ההולמת את תודעת הקיום הרופפת או המהוססת שאליה התוודעתי עוד בנעורי ואולי אף בילדותי.יש שיראו בכך סיפור עצוב אלא שאני, ברגעי צלילות  דעת, בעודי מוציאה את ראשי מתוך ים ההתרחשויות כדי לשאוף זיכרון ברור של מה שהינני, רואה בכך עלילה משעשעת, פיתרון ממזרי לעיצוב חיים סבירים במערכת הכאוטית שאליה נקלעתי. האמנות היא הפיתרון.

                אמנות כמניפולציה, כמשחק הכולל הזזת כלים על לוח השחמט בניסיון להידמות לשחקן מיומן המבין את כללי המשחק של הגלוחים או כילד החוזר על תנועות הוריו בפולחן כפייתי מתוך אמונה שהוא עושה את הדבר עצמו. לצערי ואולי לשמחתי, כבר אינני יודעת מה הנכון בעניין זה, הזדהיתי עם תפקידי יתר על המידה.  

                *כשהתחלתי לעבוד על הסידרה היה שערי שחור או יותר נכון שיבה ושחור או בגוון המהגוני. לאחר מאמצים גם הצלחתי למצוא בובה דמוית ברבי שחורת שער. היא לבשה בדי לוחמת מנומרים. 

                דרג את התוכן:

                  הפעילות שלי

                  פרופיל

                  shulamit
                  1. שלח הודעה
                  2. אוף ליין
                  3. אוף ליין

                  ארכיון

                  פיד RSS