כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 12/2009

    0 תגובות   יום חמישי, 31/12/09, 23:13


    עוד עבודה בסדרה שדרות בן גוריון

     

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום חמישי, 24/12/09, 23:19


      שוב ושוב אני מנסה להעלות מצגת . כעת מצגת חדשה, אחרת. פשוט פתחתי תקיה של הדפסים והכנתי מצגת כדי לנסות.
      יופי, המצגת עלתה. הבנתי את הפרינציפ.

      הוספתי גם מוסיקה . לא שידעתי מה אני מוסיפה. " הלכתי " לפי השם. בדרך כלל אני שונאת מסיקה המצורפת למצגות. בכלל, גם איני אוהבת קריאה המלווה במוסיקה. כ" מופרעת קשב" אני מעדיפה את הדברים אחד, אחד.

       

      הפעם אני משתעשעת. מצאתי לי משחק חדש.

       

      בכל אופן, אפשר להשתיק את המוסיקה כאשר לוחצים על הרמקול הקטן, בצד שמאל, למטה.

       

       

      רב ההדפסים בגודל 76/56 סמ ( +_) על נייר אקוורל. חלקם עיבוד מחשב .

      אני מעונינת לערוך תערוכה  באזור המרכז, רצוי בתל אביב של עבודות הדפס שחלקן מוצגות כאן במצגת. אם למישהו יש רעיון, הצעה אשמח לכך.  

       

      בינתיים, אמשיך להציג כאן. זה אתר  התערוכות שלי. כל מצגת תהיה בבחינת תערוכה. הינה, גם לכאן העלית מצגת במקום התצלום שהיה כאן כשכתבתי את הפוסט

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום רביעי, 23/12/09, 02:10


        לפני כחודש, בשעות הערב, יצאתי מביתי והלכתי לכיוון " מרכז אורות", מרכז חנויות שידע פעם ימים טובים יותר ונקרא כך על שם בית הקולנוע העומד שם משמים ועזוב. פעם וזה היה מזמן היו בתי קולנוע ב"מרכזים" שבשכונות, בבאר שבע. כשיצאתי מן הבניין שבו אני גרה חלפו על פני שלושה צעירים שאחד מהם שוחח בטלפון. הוא ניסה להסביר לבן שיחו כיצד להגיע למרכז הנ"ל  .

         לפי ההסברים הנחתי שחברו נמצא במקום כלשהו בשדרות רגר שפעם נקראו שדרות הנשיאים.  

        הוא אמר לו : " תלך ישר, אחר כך כשתגיע לאיפה הזונות תפנה ימינה."  

        "מה זה אתה לא יודע  איפה הזונות ? " שאג לתוך הפלאפון " איפה שאתה הולך כל יום! "  

        צחק ואמר לחבריו:  "הוא אומר שלא יודע איפה הזונות" .

        הצעירים גיחכו ולאחר מכן התייעצו ביניהם ובעל הפלאפון חזר והרים אותו לאזנו , הקשיב רגע ותהה בקול  :

        "מה האוניברסיטה? מאיפה אני יודע  איפה זה."  הוא פנה  לחבריו במבט מיואש :  "אוניברסיטה הוא מביא לי" 

        "אתה יודע מה " אמר בקול מיואש : "תלך  למשה , נבוא לקחת אותך"   

                         

         הנחיות מלומדות:  ליד האוניברסיטה תפנה לשד' בן  גוריון. ברמזור אחרי הרכבת ( ליד החורשה) תפנה ימינה לרחוב השלום ומשם תמשיך עד מארכז אורות.

         

         

         

        המפה החסרה 

        : מפה המכסה את האזור שבין האונ' לביתי ולמרכז אורות ( ומעבר לזה) . הרחוב שלי לא מצויין בכלל.

         

        אנימנסה להעלות מצגת אך איני מצליח ה. הינה הקישור

         

        http://www.rockyou.com/my_gallery.php?instanceid=155707700&source=ppets&islocal=true

         

         

         

         

         

         

        דרג את התוכן:
          13 תגובות   יום שישי , 18/12/09, 01:45

           

           


          התחלתי לעבוד על סידרה בעיקבות קול קורא לתערוכה באונ' בן גוריון  שתעסוק בבן גוריון.  העבודות שלי, כנראה ,לא מתאימות לרוח התערוכה. למען האמת עדיין לא הצלחתי להבין מהי אותה הרוח ו" למה התכוון האוצר" .

           

           

          בכל אופן, בא לי רעיון ואני עובדת עליו. אני יודעת מניין יצאתי אך איני יודעת לאן אגיע. בשלב זה עוד איני רוצה לדבר על הרעיון המנחה אלא רק להעלות עבודת. אחדות כבר העליתי  לגלריה סגולה . אני מקווה שאצליח להעלות כאן תצלום

           


          * אין לי כל טענה כלפי הגברת ששלחה את הקול הקורא .
          דרג את התוכן:
            3 תגובות   יום ראשון, 13/12/09, 14:23

             

            צפיתי בה ובבתה מחלון המרפסת, בעודי שותה קפה של בוקר.

            היא אחזה בידה השמאלית של התינוקת שהניחה בזהירות רגלים מעוקלות על השביל המרוצף,  רגל אחר רגל הונחה באיטיות. תחילה הניחה את החלק החיצוני של כף הרגל  ולאחר מכן גם את קצות האצבעות,  ידה הפנויה התפתלה במהלך הצעידה המאומצת וראשה  נד מצד לצד.

            האם הרימה את ראשה ואני נרתעתי  מעם החלון, " בוקר טוב" או "חג שמח" " עמדו לי על קצה הלשון" אך  היא חזרה להתבונן נכוחה .  הן הגיעו לסף המדרכה.  האם ירדה לכביש ואילו הבת עצרה, ניצבה רגע קט ללא תנועה מתבוננת במדרכה. היא   מתחה  את רגלה הימנית תוך נטית גו קלה, חזרה  וכינסה אותה והושיטה את רגלה השמאלית. זו נותרה תלויה באוויר בעודה נוטה ימינה, ידה  ביד אמה.  ידיהן יצרו אלכסון .  הילדה המשיכה להושיט רגל אחר רגל  בעודה בוחנת את המדרכה תחתיה. אמה התבוננה בה בהטיית ראש קלה.  השכן  הרוסי, ממספר שתים, התקרב אליהן.  האם משכה את יד בתה והורידה אותה למדרכה. משום מה נזכרתי בפו הדוב נגרר  בעקבות כריסטופר רובין

            הן פנו שמאלה לעבר דרך השלום, האיש הושיט את ידו לעבר הילדה, כמבקש לאחוז בידה וללכת עמן. הילדה  נרתעה, אספה את ידה , גווה פנה לעבר אמה. הוא חזר וכופף את גוו הארוך והדק לעבר הילדה וחייך בחביבות. "אולי האיש אוהב ילדים" חשבתי. לפני מספר ימים ראיתי אותו משחק כדורגל עם הילדים בבניין.  באחד הלילות, בשובי הביתה, ראיתי אותו  יוצא מדירתו   כשלגופו הכחוש רק תחתונים בצבע תכלת, הוא  גרר אחריו שק של בקבוקים, ריח חריף של משקה נדף ממנו, מן הדירה בקעו קולות עמומים.

            הוא ניסה שוב . הילדה התכווצה, נסובה לעבר אמה והליטה את פניה בסרי  הסגול בהדפס פרחים בצבעי לילך. הוא נסוג בחיוך מתנצל.  הילדה הרפתה מן האחיזה ברגלי אמה. האם האיצה את צעדיה .

            הוא הלך אחריהן  בצעדים רחבים כהליכתו של מלח, מפסק את רגליו הארוכות, מתנדנד קלות, גו מוטה קדימה בכיפוף קל, ידיו הגרמיות שמוטות לצדו.

            חזרתי לחדר תוהה על הרגע שבו אדם קולט  שאינו רצוי, על הרגע המדויק שבו מצטיירת  הידיעה בתודעתו, ברורה ולא ניתנת להכחשה.  ומאידך גיסא כיצד  הצד הדוחה אמור לנהוג, כוונתי לזה  הדוחה את האחר ללא כוונות זדון, פשוט מחוסר עניין, מתוך חשש או דחייה. האם עליו להתחשב  ברצונו של האחר או להיות קשוב רק לעצמו ולצרכיו.

             

             

            לפני מספר ימים קראתי סיפור שבו נרתעת אישה יפה מגבר שיכור נכה המבקש ממנה  

            ש" תרים אתו כוסית". הנדחה הורג ציפור שאילף ומטיח אותה באישה המסרבת לו, כל זה  מתרחש במסעדה ב" תחנת רכבת" נידחת ברוסיה. 

            עלה בדעתי שהבניין שלנו אנלוגי לתחנת הרכבת הנידחת, אולי אמנה את עצמי למספר היודע כל. הרי אני הדיירת הותיקה ביותר, ראיתי אנשים באים והולכים; בודדים ומשפחות, צדיקים ועבריינים, גנבים , מהמרים ומסוממים, אפילו רוצח התגורר בדירה הסמוכה לשלי.  חלקם מתו, הוא בבית הסוהר וחלקם עברו מפה, בדרך כלל למקום טוב יותר. חלקם התגוררו מעט זמן וחלק מן הדיירים נשארו כאן מסיבות שונות;

            איני זוכרת כמה זמן גרה ההודית  שבה ובבתה התבוננתי הבוקר בדירה הסמוכה לדירתי. הם משפחה שקטה מאוד, בעלה בלונדיני גבוה, איני יודעת מניין הוא וכיצד התוודעו זה לזה, מעולם לא שאלתי אותם.

            השבוע, באחד הבקרים, קצת לפני שמונה, צלצלה בדלתי  וכשפתחתי לה  נשאה אלי עיניים במבט מתחנן, דמעות עמדו בעיניה " Do you know to embroider kipa  "

            " פניה כפני ילדה" חשבתי מקווה  לחזור לקפה שטרם שתיתי ולעיתון 'הארץ' . " כנראה שמעה שפתחתי את הדלת לקחת את העיתון. עלי להחליף את המנעול, כל הבית שומע אותי בצאתי ובשובי" .

            Do you know to embroider kipa"  " חזרה על שאלתה בליווי תנועת סריגה.

             

             

            כתבתי את הטקסט לפני מספר שנים. היום נתקלתי בו , קיצרתי והעליתי  כאן. משונה כי ממש לא זכרתי את המשפחה שהזכרתי כאן. כשהתחלתי לקרוא חשבתי שכתבתי על משפחה אחרת. מתמיהה אותי שאיני זוכרת את מראה פניה ולא את פני ילדתה. זה די משונה כי נדמה היה לי שאני זוכרת את כל מי שגר כאן אי  פעם. 

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום רביעי, 9/12/09, 22:21




              רעש מסוקים אינו אירוע חריג בסביבה שלי אלא שהפעם זה חרג ממה שהורגלנו ( אך לא התרגלנו ) . זה היה טרטור עיקש ומתמשך. יצאתי למרפסת, הבטתי בשמים  וחיפשתי את המסוק אך לא הצלחתי למצוא אותו למרות הרעש העז. הסתכלתי למטה ושם, על המדרכה, ראיתי אנשים המביטים בשמים. גברת אחת צילמה בפלאפון משהו מעליה. לקחתי את המצלמה וירדתי לרחוב ורק שם ראיתי שהמסוק מעל הבית שלי.



              עליתי וצילמתי אותו מרחף מעלי בין חבלי הכביסה. חיכיתי שמישהו ישתלשל ממנו, שיקרה משהו שיצדיק את ריחופו מעל הבניין שלנו אך דבר לא קרה.לאחר כחצי שעה של ריחוף ( לא מדתי זמן) הוא טס למקום אחר. אני מקווה שזה לא יהפוך למנהג קבוע. אמנם אני אוהבת לצלם מסוקים אך יותר מכך אני אוהבת שקט שנגזל מתושבי באר שבע מאז שחיל האוייר הפך את שמי באר שבע למגרש התרגולים שלו.

               

              חשתי שאולי איזה אישיות חשובה ביקרה במרכז הקליטה ליד הבית שלי או לחילופין חיפשו  שב"חים או עבריינים.  

              משונה, בהחלט משונה.

               

               


              אגב, ניסיתי להחליף את התצלומים ויצא לי בלגן אז וויתרתי על הרעיון.
              דרג את התוכן:

                הפעילות שלי

                פרופיל

                shulamit
                1. שלח הודעה
                2. אוף ליין
                3. אוף ליין

                ארכיון

                פיד RSS