כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 2/2009

    16 תגובות   יום ראשון, 15/2/09, 01:17

     

     


    אתמול, כשהתקרבתי לביתי, הבחנתי באיש מחטט בפח הזבל ומאחוריו מתגנב ילד אוחז במקל המופנה לעבר עכוזו של הנובר. פלטתי איזו קריאה והילד נסוג והתיישב ליד שני ילדים על גדר האבן נמוכה  המקיפה את החצר של הבניין שלי. ראיתי שאחד מהם מוכר לי.

    הוא הביט בי בפנים תמימות ואמר: " סתם, זה בצחוק". נזפתי בהם באומרי שהאיש מבוגר והמשכתי לדירתי. כשפתחתי את החלונות שמעתי אותו מתנצח עם הילדים שעל הגדר. הוא קילל אותם ברוסית. לראשונה נודע לי מה מוצאו.  

     

    אני מרבה לצלם אותו בעודו מחטט באשפה. הוא כמובן לא יודע על כך דבר. אני גם מצלמת את הילדים המחטטים באשפה. חלקם מודעים לאפשרות זאת כי כבר ראו אותי מצלמת ואף שאלו אותי על כך. הם חושבים שאני שייכת למשטרה ובורחים בראותם אותי.  בשנה האחרונה אני משתדלת שלא להתגלות, להניח להם ולאחרים מבלי להעיר הערות אלא מצלמת.

    הצילום מאפשר לי לקבל את המתרחש  מבלי לחוש כעס לנוכח הפח הפעור לעיני המתבונן מחלונות הבניין שלנו.

    ילדים מחטטים בפח אשפה .

     

    לפני כחודש הקלטתי תקרית נוספת בין הילדים לבין האיש. זה היה בשבת ,בבוקר. זיהיתי את קולות הילדים המחטטים בהתלהבות באשפה. הם בדקו את תכולת השקיות ופיזרו אותה  על המדרכה ועל הכביש מסביב לפח. לאחר זמן מה גם הוא הגיע. הילדים התקוממו על הפלישה למגרש המשחקים שלהם והביעו את זעמם בקולי קולות. הוא נופף במקל הארוך שבו הוא מחטט באשפה ומלמל משהו שנבלע בקללות הילדים שלבסוף ויתרו לו והלכו לדרכם.

    האיש המשיך לעבוד, כהרגלו, בשיטתיות , שלף במקלו את פריטים מן  הפח, בחן אותם והניח על גב הפח. לאחר שסיים לחטט חזר ובחן את החפצים , קיפל את  הנבחרים ודחס לתוך תיק/עגלה. את השאר הוא החזיר לפח.

    צילמתי זאת פעמים רבות ומכיוון שלא נמצאו לו אוצרות מעניינים לצילום חשבתי לפרוש וללכת לענייני אלא שבאותו רגע הבחנתי באישה מבוגרת בחלוק צבעוני שהופיעה מתוך העיקול כשהיא צועקת ומקללת. " גם ביום שבת אתה לא נותן מנוחה" זעקה, מפלסת את דרכה על המדרכה המכוסה בזבל שהילדים פיזרו . " הלוואי שתמות , ינעל אבוק " זעקה כשנתקלה  בחפץ שהקשה עליה את ההליכה.

    " זה אתיופים, זה אתיופים" זעק הזקן אך האישה המשיכה לצעוק כשהיא פונה לחולפים על פניה ומתלוננת על מר גורלנו.

     

       

     

       

      

    דרג את התוכן:

      הפעילות שלי

      פרופיל

      shulamit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS