כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 3/2009

    6 תגובות   יום שבת, 28/3/09, 01:03


    סלימאן אל-שאפעי (אולפן שישי, חדשות 2 ) מביא  תיעוד מיוחד מעזה של "ילדי האשפתות" ש"בעזה מכנים אותם בלעג -אַה זַאבַאלין. ילדים בני 6, 7 ו-10, שחיים כבר חודשים בין החתולים והכלבים במזבלות של מחנות הפליטים. את בית-הספר הם עזבו, וכדי לפרנס את משפחתם הם נוברים בערמות הזבל המצחינות של הרצועה, מחפשים שיירי מזון וציוד ומוכרים לסוחר מקומי. "

     

    יאיר לפיד וסלימאן אל-שאפעי  יוצרים זיקה בין התופעה לבין המחסור והמצור על עזה  מאז חטיפת גלעד שליט ובאמצעותה מסבירים את התופעה. הכתבה מדגישה את התגברותה מאז ימי " עופרת יצוקה". אני מתקשה להאמין שהתופעה לא הייתה קיימת גם קודם. 

     

    מבלי להתווכח עם ההסבר של ערוץ 2 אציין שגם בארצנו ילדים מחטטים בזבל. איני יודעת אם יש העושים זאת באתרי הפסולת הגדולים אך בפח הזבל שמול ביתי נוברים גם ילדים.לחלקם זה " חדר משחקים", אחרים מחפשים מציאות וישנם כאלה המתמחים בחומרים ספציפיים. בדרך כלל אלה בקבוקים או ברזלים. מעתה אתן את דעתי אם גם קופסאות פלאסטיק הם סחורה מבוקשת. לעתים מגיעים הילדים בלווית מבוגרים.

     

    אני מניחה שלו צולמו ילדים ישראלים המחטטים בזבל היו פניהם מוסווים שהרי זה החוק המחייב.לא כך נוהגים כאשר מדובר בילדים פלסטינאים. נזכרתי בכתבה אחרת( ואולי זו כתבה מצולמת בעיתון)  על ילדים ( בדרום הר חברון ?) שזיכתה את הצלמת בפרס כלשהו. גם במקרה זה פני הילדים היו גלויות. אני תוהה האם תוגמלו הילדים או הוריהם על ההתשתפות בצילומים.

     

    למען ההגינות אודה שיש בדברי גם מידה משל התחסדות הנובעת תסכול  מפני שאני איני יכולה לפרסם את התצלומים שצילמתי כהוויתם. במידה רבה  אני מקנא באלה שפירסמו את תמונות הילדים המטטים בזבל מפני  שהדבר שנמנע ממני.

     

    בכל אופן, נראה לי שהצגה זו של הדברים ( ראה למעלה) נמנעת מלשאול שאלות ענייניות על אודות אחריות ההורים לילדיהם, על משפחות מרובות ילדים שאין אפשרות לפרנסם. ההורים לא נשאלו מדוע הם שולחים את ילדיהם לחטט בזבל ואינם עושים זאת בעצמם. הרי כך יאפשרו לילדים לבקר בבית הספר בתקווה לצאת ממעגל העוני.

     

    עוד משהו. כדאי להזכיר את הילדים העובדים בארץ, בצמתי רחובות וכבישים, בשוק ובעוד מקומות שבהם מנצלים אותם ככוח עבודה זול.

     

     

     

     

    * התמונה צולמה מחלון חדר העבודה

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 18/3/09, 17:13

       

      ffffffffff

       

       

      צעיר/ה יקר/ה!

       

      תוכנית "ח"צ להצלחה" הינה תוכנית חדשה המציעה לצעירים מוכשרים,תושבי באר-שבע , הזדמנות לממש את הפוטנציאל שלהם, בעיר ב"ש.

      התוכנית מציעה סל שירותים והטבות לצעירים השואפים להקים מיזם עסקי או חברתי בעיר באר-שבע, באחד מהתחומים הבאים: 

      יזמות עסקית: תרבות ואומנות (משחק ותיאטרון, מוסיקה, תקשורת, ציור, פיסול וכד'), ספורט, תקשורת, טכנולוגיה, מחשבים, הנדסה, בישול וקולינריה, רפואה אלטרנטיבית ועוד.

      יזמות חברתית: בתחומי חינוך, רווחה, עולים חדשים, בריאות וכד'.

       

      שותפים לתוכנית: עיריית באר-שבע, חברת כיוונים - מחלקת נוער ו"סטארט-אפ"-מרכז להעצמת צעירים,  מכתשים, כי"ל - מוצרים תעשייתיים, לשכת המסחר והתעשייה, אוניברסיטת בן גוריון - היחידה למעורבות חברתית, מועדון "רוטרי" , מט"י - מרכז לטיפוח יזמות.

       

       

      תנאי סף להגשת מועמדות:

      • צעירים בגיל 20 - 30, המתגוררים בבאר-שבע ב-3 השנים האחרונות לפחות
      • צעירים האוהבים את באר-שבע ומחויבים לעיר
      • בעלי כישורים בתחומים הרלוונטיים: ניסיון קודם/השכלה/הכשרה/תעודות/המלצות
      • בעלי שאיפות גבוהות להקמת מיזם עסקי או חברתי

       

      התוכנית מציעה:

      • קורס יזמות וניהול עסק
      • סדנאות לפיתוח אישי ומקצועי
      • ייעוץ וליווי על-ידי חונך מהתחום העסקי
      • סיוע בשיווק המיזם העסקי/חברתי
      • ייעוץ אישי לבניית פרויקט קהילתי
      • פתיחת דלתות ורישות  בקרב גופים/מוסדות ארגונים שיכולים לסייע בקידום המיזם
      • רישות לגופים לקידום המיזם העסקי/חברתי
      • חבילת הטבות בתחום תרבות הפנאי בעיר 
      • מענה לצרכים אישיים של כל יזם

       

       

      מועמדים העונים לתנאי הסף ומעוניינים להגיש מועמדות מתבקשים למלא את השאלון המצורף ולשלוח אותו בצירוף קורות חיים ותמונת פספורט למשרדי מרכז "סטארט-אפ".

      כתובתנו: שד' רגר 19, פינת וולפסון, בית הנשיאים קומה שנייה, טלפון: 08-6650840/1.

       

      מועמדים שיימצאו מתאימים יוזמנו לראיון אישי.

       

       

       

       

       

      בברכת הדרך,

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 18/3/09, 17:09

         

        ffffffffff
        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שבת, 7/3/09, 00:45

           

          זר, מחוץ לשכונה, שהיה מביט בשלושתם היה רואה לפניו שני גברים מבוגרים כפופי גו ההולכים ברחוב כאשר הנמוך, החובש כובע קסקט  תומך בגבוה ששערו פרוע מעט. לצידם  גבר שלישי, צעיר, בחולצת תכלת  המציע את זרועו לגבוהה  שמתקשה בהליכה.

           

          מה יחשוב זר שלא חי ברחוב שלנו על שלושת ההולכים? בוודאי יתפעל מן העזרה ההדדית ובעיקר מטוב לבו של הצעיר. הצלם, אולי  יקלוט את פניו המחייכות  ואת ההבעה החביבה של האיש בקסקט.

          את ההבעה של הגבוהה אני נאלצת לדמיין מפני שאני רואה אותו רק מגבו. איני יודעת באיזה מצב הוא היום. האם שיכור ומבולבל. האם שיכור ותוקפני . ואולי שיכור במידה סבירה. את האיש הנמוך ראיתי היום לראשונה. צילמתי אותו, מגבו, מחטט באשפה. " רשמתי" לפני שמחטט חדש הגיע לרחוב שלנו. הוא אחז במקל ארוך בידו ובאמצעותו שלף בקבוק והסתלק*1.

           

          אני אוהבת  סרטים שבהם מראים את  ההתרחשות לאחור בדרך שמאירה באור חדש את התמונה שבה צפה בתחילת הסרט. כל נסיגה מוסיפה מידע ומשנה את התמונה ואת התייחסותנו לנצפה.  לו מה שתיארתי היה מתרחש בסרט מסוג זה היה הצופה לומד שהצעיר הוא נרקומן שתפס פטרונות על השיכור ועל ביתו. הוא היה יודע שמספר דקות קודם לכן צעק הצעיר על השיכור וזרז אותו ללכת. שאלות חולפות בראשי " מה הוא רוצה ממנו, למה הוא מאיץ בו, לאן הם הולכים ? ".  אני מחשבת בראשי את התאריך.

           

          לו כתבתי תסריט הבנוי בדרך זו יכולתי להוסיף פרטים על שנים מבין ההולכים הזורים אור אחר על  הדמויות ובוודאי משפיעים על התייחסותו הערכית  של הצופה לשלושת הגברים שהלכו במעלה הרחוב כשהם תומכים זה בזה.

           

           

          כשהגעתי לחנות המכולת/ קפה ב"מרכז"  הייתי עדה לשיחה בין קונה שהתחנן לקבל בירה ב5 ₪, שזה כנראה התעריף המקובל בחנות זו אך המוכר סירב והתעקש על 6 ₪  בטענה שאינו רוצה בקונה ובחבריו מכיוון שהם מלכלכים "מאחורי החנות" , משתינים וזורקים בקבוקים(בעצם אינ י בטוחה , נדמה לי שטעיתי לגבי הבקבוקים שהרי הם מוצר יקר ערך). הקונה אמר לו שהוא מובטל כבר הרבה זמן. כיצאתי ראיתי שניגש אל חבורת גברים שישבה סביב שולחן עץ . הוא החזיק שקית בידו. העלית בדעתי  שאולי יאסוף את בקבוקי הבירה שהיו על השולחן ובהם ישלם בעבור הבירה החדשה..

           

          כשחזרתי הביתה חלפתי על פני המחטט הקבוע שאחז ביד אחת מקל גדול ובידו השנייה גרר עגלת קניות ובה בקבוקים  רבים. נזכרתי שכבר ראיתי אותו פעמים היום. הוא באמת עובד הרבה.

          כן, אני רואה בכך עבודה.

           

          דדדדדדדדדדדדדדדדד 

           

           

           

          1*- אציין שלאחרונה נוספו מחטטי פח נוספים . כולם מצוידים במקלות  הדגות בקבוקים במיומנות רבה. רק הילדים מחפשים בידיים. הם נכנסים לפח ושולפים משם את השקיות , פותחים אותם ומפזרים את תכולתן על המדרכה. המבוגרים באים לעבוד ואילו הילדים לשחק.

           

           

           

           

          דדדדדדדדדדדדדדד


          ב' יומן' בערוץ 1 הייתה כתבה על נרקומנים. אודה, איני חשה אמפטיה אליהם אלא כעס וטינה ( גם ביחס לשיכורים) .  אין לי את המותרות המאפשרות להסתכל על חייהם מרחוק, מפרספקטיבה של חוקר מן האקדמיה או עיתונאי. להם אני מציעה  לעשות כתבה/סרט על אלה שהנרקומנים והשיכורים פוגעים בחייהם. על המשפחות, השכנים ועל קורבנות התוקפנות שלהם.

          ברור לי שאצטרך לעבור לגור במקום אחר.

          דרג את התוכן:

            הפעילות שלי

            פרופיל

            shulamit
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            ארכיון

            פיד RSS