כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 4/2009

    6 תגובות   יום רביעי, 29/4/09, 00:39

     

     

     

    במה אני עוסקת ביצירה שלי ? אולי  בשברים, בחוסר אונים מול  המציאות ובשמחה, שמחת היצירה. לאחרונה " עייפתי"  מן היצירה. לא, לא ממש הפסקתי ליצור אך עשיתי זאת במן תנועה יגע של מי שכבר יודע שלא זה מה שחושב בחיים. לא זה מה שיקבע אם חייתי טוב .

     

     אנימכירה מצבים אלה. ראיתי אותם אצל אחרים שהירפו ואילו אני נאחזת . לא מוכנה לקבל את התכתיב הרגשי הזה האומר לי לשים הצידה את כל מה שעשיתי ומה שהייתי, להירגע מן הדחף ליצור ופשוט להתחיל לחפש את החיים כשעוד אפשר ליהנות.

     

    אולי זה התחיל בהתרחקות מכתיבה בבלוג. כוונתי להימנעות מכתיבה של הרגש. אחר כך גיליתי שהסידן בורח לי מן העצמות והתחלתי " לקום מן המחשב, ולהסתובב בעולם". גם הסתבר  לי שעלי לעשות משהו עם עצמי אם אינני רוצה לחלות בכל מיני מחלות הנובעות מהעדר פעילות ואכילה מרובה.

     

    אז עכשיו אני עושה דיאטה ומתעמלת.  כל היום אני חושבת על אוכל, אוכלת ומכינה מאכלים ( כן, מאז הדיאטה אני אכלת כל שלוש שעות ) . בנוסף, אני מנצלת כל הזדמנות כדי לקפץ, להימתח , להתכופף וכל היצא בזה. לגוף, בלי עין הרע , זה מועיל ואלי גם לנפש. בעצם ,לאחת מן הנפשות הפועלות בי אלך לא לנפש היוצרת.  

     

    פתאום התחשק לי לטעום ממנעמי החיים ואפילו ממש בא לי להיפגש עם חברים ולא רק כאלה חיים בתוך האינטרנט.

     

    אולי אמצא דרך להפגיש ולמזג בין העולמות.

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 28/4/09, 23:08

       

       

       


      ביום שישי, בשעה 11.00 , תיפתח תערוכה קבוצתית ( קבוצת האמנים "ולא הצלחתי להגיד")  שבה גם אני משתתפת

       

      דרג את התוכן:
        12 תגובות   יום שבת, 18/4/09, 18:20

        הפעם לא התאפקתי ושוב קפצתי בשומעי מסוק מתקרב, תפסתי את המצלמה וחיכיתי לבואו. הוא היה ממש קרוב. תוגמלתי. ביונה הבחנתי רק כאשר העליתי את התצלום למחשב.

         

         

        המסוק חלף כל כך קרוב

         

         

         

         

         

         

         

         

        בימים האחרונים התעסקתי עם בעיות תוכנה חומרה ולבסוף פירמטו לי את המחשב. לקח לי זמן ועצבים להעלות תוכנות .

        אני מסתגלת למחשב כמושהואעכשיו. לא הכל הצלחתי להעלות ובעצם התערר לי הביטחון המועט שרכשתי לאחרונה בהעלאת תוכנות ובטיפול במחשב. זאת לאחר שהבהנף של " אירגון" מחקתי את התקן האודיו.

         

        אני לקראת הבגרויות. כמו בכל שנה אני בחרדה ובחשש שלא כל התלמידים יבצעו את כל העבודת כראוי. אני הייתי מוכנה להגיש אותם בסוף יוני אך המערכת דורשת אחרת בהתאם לבגרויות האחרות.

        אה, אני בדיאטה והתחלתי להתעמל. הישיבה הממושכת ליד המחשב לא הועילה לבריאות שלי. ובכן, כעת אני מחלקת את זמני בין המחשב לבין החיים מחוץ למחשב ולא רק כדי לצלם. בעצם, אני משתדלת לצלם פחות ולהסתכל יותר. אני רוצה לחזור לחשיפות הכפולות ולנושאים אישיים. כלומר, להפנות את המבט פנימה. אני בתקופת מעבר. מרבה להתלבט ולבחון מה באמת אני רוצה מן החיים. כן, גם בגילי אני שואלת שאלות של מתבגרים.

         

        " גופי חכם ממני" אמר איש ברדיו מצטט פסוק משיר של רחל חלפי. ובכן, גופי החכם ממני אומר לי לנוע. תחילה אשטוף כלים.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שלישי, 14/4/09, 13:39

           

           

           

           

           


           

           

           

          שאלתי מבלוג של 'לחץ חברתי'  את הלוגו משנה שעברה וכדי להעביר ל 2009 כי נראה לי שהשנה ממש חייבים להתגייס למאבק שמא " נאכל אותה " בגדול. הרי לפנינו הברית הבלתי קדושה של עיני ונתניהו ( לברק  ממש לא אכפת) ובאופוזיציה קדימה שהשקפתה החברתית כלכלית ימנית מזו של הממשלה הנוכחית .

           

          ffffffffffff הכנתי גם קטן להצבה בשולי הבלוג

           

           

          הגזרות שנזרקות לאוויר מפחידות אותי. אני עוד זוכרת את נזקי שיתוף הפעולה בין נתניהו לעמיר פרץ שהיה אז ראש ההסתדרות. בעצם, אין עלי להיזדקק לזיכרון. המציאות שלי עוצבה בידיהם. 

           

          הממשלה המופקרת הזאת על 30 שריה ובזבוזיה תקצצץ לי ולשכמותי. הכל יעטף במתים יפות וכספי המסים שלי יוזרמו לכיסי המוטבים הפולטיים והכלכליים.

           

          אגב, אם מה, שלכאורה,  עשה אולמרט במרכז ההשקעות זה מתן שוחד פוליטי. כיצד תיקרא חלוקת ה"משרוץ " ( פליטת הדפסה שאמורה היתה להיות משרות אך נראה שהולמת את המצב) הנדיבה שנקט ראש ממשלתנו.

           

          לאחרונה , נסיתי לתפוס מרחק, לנוח קצת מ"פעילות החברתית" אך הבנתי שאי אפשר לעשות זאת מבלי לשלם מחיר כבד. אמנם מצב העניינים לא מעודד אך אם לא אאבק ולו מעט ארגיש שמעלתי בחובתי לדאוג לעצמי. כן, נקודת המוצא שלי אישית. כפי שכבר כתבתי ,כבר הספקתי ללמוד על בשרי את עוללות  נתניהו ( בשיתוף ההסתדרות).

           

          תחילה הכנתי את הלוגו לשנת 2009 ( למטה)  ואז נזכרתי שבעצם החוק , אוי לאותה צרה, חוצפה,זדון

          ועושק, מכוון לשנתיים 2009 - 20010 . חזרתי לעבודה והתוצאה למעלה (עבדתי בעיקר בתוכנת פאור פוינט וקצת בפוטו פילטר החינתמית )  

           

           

          נאלצתי  לשחק באותיות כי אין לי פונט כמו זה שבלוגו המקורי ומתוך זה הגעתי לצורה הנוכחית שלדעתי מבטאת את חרדתי הרבה למה שיקרה ב2009 - 20010 . בעצם , אני צריכה להכין לוגו אחר הכולל את שתי השנים.

           

          ברגע ש'לחץ חברתי ' יעלו את הלוגו החדש אוריד את מה שהכנתי. בינתיים אפשר להשתץמש בשלי , אם ל'לחץ חברתי ' אין התנגדות לכך. חייבים לפתוח במאבק.

           

          דרג את התוכן:
            9 תגובות   יום רביעי, 8/4/09, 00:14

            באיחור, מעט, לאט ובכל זאת הנצו הניצנים. העץ מול חלון המרפסת שוב פורח.
            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שבת, 4/4/09, 18:20
              התצלום האחרון שצולם היום
               

              מישהו צעק: " תפסיק לצלם". פתחתי את התריסים שמבעדם צילמתי את פח הזבל. זה היה רגע אחרי שצילמתי התרחשות מעניינת וכך לא נתתי את דעתי לגבר שעמד ליד הגדר מעל פח הזבל בחצר המוגבהת המתנשאת מעל המדרכה שלצידה, על הכביש ,ניצב הפח הגדול.

               

              הוא חזר וצעק  "תפסיקי לצלם". עמדתי את הצועק - גבר שקרחת מתעגלת קישטה את ראשו. לבש טריקו קצר שרוולים ומכנסי ג'ינס, אם אינני טועה. " רוסי" רשמתי לעצמי. הוא עמד כשידיו נעוצות בגדר במרפקים כפופים, יוצר צורת טרפז מאיימת. הוא חזר ואסר עלי לצלם מבעד לתריסים מוגפים ובכלל, אסר עלי לצלם בשבת כשילדיו מסתובבים בחצר.  אמרתי לו שאני מצלמת את פח הזבל או את העץ אך הוא לא הסכים בשום פנים ואופן והמשיך להורות לי שלא לצלם בשבת. הסתכלתי עליו ובחרתי להשיב מלחמה למרות שהיה ברור לי כי אובס.מה יכולה לעשות אישה מבוגרת למול רוסי עצבני במיטב שנותיו. כבודי לא אפשר לי לסגת ללא קרב כשאיני בוחלת בסגנון תגרני שאותו אני נהנית להפגין לעתים כדי כאנטיתזה להופעה החנונית. נדמה לי שזה הרושם שאני עושה על אלה שלא מכירים אותי. בחרתי בקמצוץ גזענות ( למרות שמוצאי קרוב למוצאו) ולהשמצה קלה. בשכונה שלי לא כדאי להיחשב חלש או עדין נפש אך גם אסור לעבור את הגבול הלא נראה שעלול להביא את האחר לכלל פעולה ממש.

               

              " את לא תצלמי בשבת , קרא אלי. התבוננתי בקרחת שלו ושאלתי : אתה רוסי? "כן " ענה והביט בי במבט מתריס שהרי גם אני נראית רוסיה למהדרין (לפולניות כבר אין זכר באזור שלנו) " איפה הכיפה שלך"  שאלתי מנסה לאתר כיפה על ראשו הקרח. הוא ענה משהו מתחמק וחזר על האיסור לצלם בשבת מפני שילדיו  משחקים בחצר. הבטחתי לו נאמנה שלא אצלם בחצר ואתמקד בפח הזבל אך הוא לא הרפה. התבוננתי בו נחושה להמשיך בוויכוח הדבילי עד שארגיש שדי לי. חיפשתי משהו הולם שיצביע על תקיפותי אך לא יסכן את שלומי. אמרתי לו שאפנה למשטרה ואתלונן עליו כי הוא מתנהג כמו עבריין ובריון. אמרתי לו שהוא כמו ליברמן. עניין זה גרם לו נחת והוא הדגיש שהוא גרוע ממנו. . עלי לציין שעניין זה נמשך זמן מה כשאנחנו צועקים זה אל זה מעבר לכביש. אני בקומה השלישית והוא למטה, מעל פח הזבל, נסמך על הגדר, כשקבוצה של ילדים מתגודדת בצל,ליד העמודים בבניין  הניצב לבניין שלי שהגדר והחצר עליה נשען האיש הזועם תוחמת אותו.

              התקרב אליו איש בפנים דאוגות. כנראה אב לאחת הבנות. נדמה לי שאמר לו משהו אך הלז נאחז בגדר והמשיך לצעוק לי שאפסיק לצלם. כשהרגשתי שמיציתי את הריב אמרתי לו שהאלוהים ישפוט בינינו ופרשתי. כהרגלי שכנעתי את עצמי שמוטב כך כי הדבר יגרום לי לנוח מן הצילום ויפנה זמן לדברים אחרים. ביני לביני החלטתי גם לחזור לצלם במצלמה הרגילה שממנה לא יוצאת קרן אדומה שהסגירה אותי ואותה שכחתי.

               

               

               

              ככככככככככככככ

              התמונה הלפני אחרונה שצילמתי היום. 

               

               

               

              זו לא הפעם הראשונה שאוסרים עלי לצלם. פעם מישהו, שכלל לא ידעתי שהוא קיים  חשב שאני בולשת אחריו ואחרי אהובתו. אז באמת צילמתי רק את פח הזבל , את העצים ואת החיות. לאחר מכן עברתי לצלם בצד האחר עד שגם משם סילקה אותי גברת. חזרתי לצלם שוב בחזית ( האמת, גם לא הפסקתי אז אלא הורדתי את המינון) .  למען האמת, אני בהחלט מבינה את המתקוממים כנגד מה שנחשב לדעתם לחדירה לפרטיותם. מעניין אם היו נוהגים כך אם זה היה צלם של ערוץ 2.

              אולי אני צריכה לעבור למקום אחר ולהיגמל סוף, סוף מפח הזבל.

              דרג את התוכן:

                הפעילות שלי

                פרופיל

                shulamit
                1. שלח הודעה
                2. אוף ליין
                3. אוף ליין

                ארכיון

                פיד RSS