כותרות TheMarker >
    ';

    שכונה - אמנות בעם

    תחילה קראתי לבלוג\"שכונה\".לאחר זמן קצר הסתבר לי שלמלה קונטוציות נוספות המרחיבות את המושג ובכל זאת לא שיניתי את השם כי התכוונתי לדבר על השכונה שלי ועל העיר באר שבע. בסופו של דבר כתבתי קצת על השכונה , על המשפחה, מעט על רגשותי. לעתים גם עסקתי בענייני פוליטיקה וחברה.
    בהתחלה עוד העליתי מספר שירים וסיפורים. אחר כך בעיקר תצלומים, רישומים והדפסים.
    היום אני משנה את השם מתוך כוונה לשנות את ההתנהלות בבלוג ובחיים. ימים יגידו אם הפעם פעלתי כפי שהתכוונתי לפעול . בסופו של דבר העיקר הבריאות.

    ארכיון : 7/2009

    10 תגובות   יום ראשון, 26/7/09, 00:36

     

     


     

    בעצם, הם שלושה. עוד לפני שהחשיך ראיתי אותם יושבים על המדרכה. " סינים, בטח מחכים ליציאת שבת כדי להמשיך לעבוד" חשבתי לעצמי והמשכתי בענייני. אחר כך שמעתי את צליל ה' שליכטה' וראיתי אותם עובדים. צילמתי והעליתי למחשב בעודי מקשיבה לצלילי מוסיקה סינית מתוקה.

    דרג את התוכן:
      7 תגובות   יום שני, 20/7/09, 14:07

      ובכלל, בכל מקום ציבורי שבו יושבים במקובץ אנשים שהוקצה להם מקום מתוחם. בהמשך לפוסט הקודם אני מעלה תצלומים שצילמתי  אתמול בסלולרי (בלי שהמצולמים הרגישו והאיכות בהתאם) המאיירות את טענתי ומדגימות מצב שבו אחד הנוסעים לא נוהג על פי נימוסי נסיעה תקינים.

       




      מכנסי החקי שייכים לחייל שכף רגלו הצמודה לחלון מונחת על מכסה הגלגל שצמוד למושב מולו. מכנסי הגינס לצעירה שהתישבה מולו והחצאית הצהובה ( חדשה, אני עוד נסערת מהעזתי ללכת בצהוב הזה שנבלם בחולצה חומה) שלי. 

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 17/7/09, 01:05

         

         

        הבחנתי בגברת הצולעת מעט ברגלה הימנית. הצעתי לה לשבת לידי . הי א חייכה אלי בשמחה והודתה לי. חיוכה נקטע ונבלם בידיו של תינוק בן שנה ושבעה חודשים , כך נודע לי במהלך הנסיעה, שחפן את פניה בשתי ידיו ומשך אליו את לחייה. אביו התנצל וחייך בהבעת חוסר אונים בעוד התנינוק מצווח בקולי קולות ובשמחה רבה. האישה, נראתה לי בסביבות  גיל החמישים, קפאה על מקומה כשפניה מביעים זעזוע. באותו זמן התנהלה שיחה קולנית בין האב לבין אישה והנהג מבוגרת שבהמלכה ביקשו השלושה לברר אם שילם האיש פעם או פעמיים. העניין הוסדר והאוטובוס זז , הגברת שהמשיכה לעמוד במקומה בהבעת פנים נעלבת. האצתי בה לשבת שמא תיפול ( חשש מנפילה במהלך העצירות הפתאומיות והסיבובים החדים מחריד אותי תדיר בעלותי לאוטובוס ואני תמיד מתאמצת למצוא מקום ישיבה  ואיני נרתעת מן הנוסעים המתמסמרים למקומום ומתקשים לפנות מקום לעולים אחריהם)

         

        הגברת התישבה על ידי והמשיכה להודות לי כאילו הצעתי לה  את כיסא הכבוד ולא מושב פנוי באוטובוס ציבורי. האב האוחז בתינוק התישב מאחורינו. מיד הושיט התינוק את ידיו ומשך שערה השחור, החלק של הגברת.

         

        מכיוון שאביו אסר עליו לעסוק בראשה של הגברת. דרש התינוק לרדת לרצפת האטובוס ושם בצרחות שמחה ניהל שיחה ערה עם החולפים על פניו. באותו זמן נתלה אחיו הגדול ממנו ( אולי בן שמונה ) על ידיות האחיזה המושחלות על המוט הקרוב לתקרת האוטובוס והפליא בתריגלי התעמלות. מחלקו האחורי של האוטובוס עלו קולות רמים של ויכוח  בין בני משפחה אחרת שתחילה, לפני עלות התינוק , העסיקו אותי אלא שזה השכיח ממני את מה שהתרחש לפני כן. לאחר שלוש תחנות שבהן נסעתי כשראשי מופנה אחורה כדי להתבונן בתינוק חשתי שצווארי מתקשה ומחשש להתעקאות עברתי למושב שמול לגבר וכך יכולתי לנהל שיחה ערנית על התינוק הדעתן שעל רצפת האוטובוס ובו זמנית להתבונן באחר העושה פעלולי אקרובטיקה.  לאחר שתי תחנות  הפכנו כולנו למשפחה שמחה אחת עד התחנה שבה ירדתי.

         

         

         

         גם היום נסעתי באוטובוס ( קניתי חודשי חופשי החודש)  אך הפעם לא השתעשעתי ולא הצלחתי לראות את נקודות האור למרות שהייתה זאת שעת צהריים..

         

        זה התחיל בכך שהאטובוס היה מלא. כלומר כך זה נראה בהתחלה כשניסיתי לפלס את דרכי לעבר החלק האחורי בתקווה למצוא ממקום ישיבה. לשמחתי גיליתי מספר מושבים פנויים. על אחד מהם, מול אדון שישב ברגליים שעירות ופסוקות במכנסיים קצרים ( עד הברך)  התישבתי . בעצם, המושב מולו נותר פנוי ואני ישבתי כך שרגלי התלכסנו לעבר חלל האטובוסוס. תחילה רמזתי לו בעדינות שיצמצם את רגליו ולא יתפרס מעבר למה שמקצה לו הנימוס הטוב .משלא צלח הרמז ביקשתי ממנו בעדינות ( איני זוכרת את הנוסח) .הוא הצטמצם מעט ולי רווח מעט. הזוג שישב מולי,  

         

        ציינתי שהיו מספר מושבים פנויים אלא שבומשב ליד אי אפשר היה לשבת מפאת המקום שתפסו  רגליו של האיש וגם במושבים שמצידו השני של המעבר נוצלו רק שני מושבים מבין הארבע מפני שעליה ישבו בפיסוק רגליו שני צעירים . האחד, בעל משקפי ערס, ידו חבושה בגבס, ישב/ רבץ  בהטייה קדימה על שני המושבים, כשברך אחת בין רגלי חברו שישב מולו בפיסוק קל ואילו רגלו השניה על המושב שמולו.   

        מעניין שאף אחד לא ניסה להתישב לידם או לבקש מהם לפנות את המקום. אולי מפני שהם דיברו ביניהם ערבית ואולי מפני שהתחשבו בידו השבורה.

         

         גם בדרך חזרה ראיתי צעיר שהשעין את רגלו על המושב מולו.פעם נהגתי להעיר לאלה המניחים את רגליהם על המושב שמולם אך הפסקתי ממנהגי זה.

         

         

         

         

         

         

         

                                       התצלום לא קשור לסיפור למעלה וצולם לפני שבוע , בטלפון סלולרי.

         

         

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 16/7/09, 00:18

          wwwwwwwwwwwwwwww
          שוב ושוב חולפים מסוקים, במטס נמוך, ברעש, מעל ביתי. לעתים מצטרפים גם מטוסים החולפים ביעף. מי הרשה להם לחלוף מעלי שמי באר שבע מבלי להתחשב בבריאותם של התושבים.


          בתצלם: הגג בבניין שמעבר לכביש.
          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 14/7/09, 17:44


            קראתי בשמחה ובגאווה על הקמת הפארק בבאר שבע. הדבר נחוץ, חיוני וחשוב. אלא שעד שיוקם הפארק הנפלא אבקש שיתקנו את המושבים בתחנה שמול קריית הממשלה ובכלל יטפלו בכל התחנו המוזנחות ובאוטובוסים הישנים( אלה הישנים  פחות וישנים יותר).

             

             

             

             

             

            דדדדדדד
            2007 

            אני כותבת על תחנה זו כבר  שנתיים  שבמהלכן דבר לא השתנה בה.

             

             

            קקקקקקקקק

                                                                                              2009

             

             

             

             

            הצבעתי בעד ראש העיר הנוכחי ואני תולה בו תקוות. אני יודעת שהוא חושב בגדול ורוצה להפוך את באר שבע לעיר חשובה, טובה לתושביה ואטרקטיבית לרבים . אמנם עוד לא עברה שנה מאז היבחרו אך בכל זאת, תחבורה ציבורית נוגעת לתושבים רבים ונראה לי שחשוב לטפל בעניין זה בדחיפות. המצב באוטובוסים וברב התחנות שבהן חלפתי פשוט קטסטרופלי.

             

             

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 12/7/09, 00:12

              לפני מספר שנים נסענו לים של אשדוד. היינו שלוש חברות שכל אחת מאתנו חוותה משבר והייתה בתהליך של שינוי. אפשר לומר שהיינו בתקופת התגבשות הרצונות המתחדשים. לא נכנסנו למים. ישבנו על החוף ושוחחנו. אני צילמתי (באותה תקופה עסקתי בצילום רב חשיפות).נשארנו עד שהחשיך. פתאום הבחנו בכוכב נופל. כל אחת מאיתנו ביקשה בקשה.

               

               

               

               

              ברור לי  שכדי שכל אחת מן הבקשות תתגשם צריך היה גם לפעול בהתאם לרצון, לשאיפה שהתגלמה בבקשה. אני עדיין מנסה להניע את עצמי ממשבצת א למשבצת ב' או ג' וכך הלאה. ואולי אצליח  לרחף מעל המשבצות ואתרחק מלוח המשחקים שעליו הצבתי את עצמי בעודי מחכה לצעד הבא. מאותה המשבצת שבה עצרתי וממנה נשקף לוח המשחקים המחולק לעמדות שרובן תפוסות אני רואה גבולות , רק גבולות ויודעת שזה רק משחק שאני המצאתי.

               

              נדמה לי שדברי נראים פסימיים למרות שאני, במהותי, כך אני מקווה , אדם אופטימי.

               

              מאז  אני מתגעגעת לנסוע לים. ב1 במאי הייתי בתל אביב,ברחוב גורדון ,  בפתיחת תערוכה שבה השתתפתי .מכיוון שהשתעממתי יצאתי לטייל. הלכתי לכיוון הים. עמדתי על המדרכה וראיתי שהוא כחול ויפה.זה היה נחמד. צילמתי ושבתי לגלריה. בשנים האחרונות  התמקדתי בעיקר בצילום במצלמה דיגיטלית. מאז  מאי אני ממעטת לצלם.. אני מעדיפה לחשוב.

               


               

               

              פעם ,לפני יותר מ 50 שנה נסעתי לקיטנה ליד הים הבלטי. אני זוכרת שירד גשם קל. זה היה בקיץ האחרון לפני שעלינו ארצה. אני זוכרת שהים היה סוער והתנפץ על סלעים שחורים. חיפשתי בגוגל תצלום שיתאים לזיכרון שלי אך לא מצאתי. הים שבתצלומים לא היה דומה .

               

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שלישי, 7/7/09, 02:34

                בשעה שתים בלילה חלף מעל ביתי מסוק מנמיך טוס, אחד מסידרה של מסוקים (, גם מטוסים)החולפים מעל בתינו בטיסה מנמיכה. אני תוהה מי הרשה להם לעשות זאת. מי הפקיר את תושבי באר שבע ( באזור שלי ושמעתי שגם בשכונות נוספות)  לרעש המטריד הזה. האין די ריק בנגב לחלוף בו ומדוע הם מנמיכים כל כך. בהתחלה עוד הייתי נחרדת שמא מובילים נפגעים לבית חולים סורוקה עד שהבנתי שאנחנו פשוט בדרך לאי שם ומישהו החליט ששמי באר שבע הם הפקר כמו האוייר שאנו נושמים כאן ועד התנהלויות שעולות לי על העצבים.
                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 2/7/09, 20:35

                   

                   ddddddddddddddd

                   

                  העשן העולה  מגני הדס על רקע השקיעה.

                   

                   

                  ידידה שנסעה בכביש עומר דימונה התקשרה אלי וסיפרה לי שהיא רואה עשן מעל באר שבע. פתחתי את החלון וראיתי בצפון מערב ענן שחור על רקע שמים בהירים . צילמתי את הענן וסגרתי חלונות והעליתי את התצלומים למחשב. חשתי מועקה בחזה. לא ידעתי אם הדבר נובע משאיפת אוויר מזוהם או מארוחת צהריים כבדה מדי .

                   

                  באינטרנט מצאתי שהשריפה בדודאים. התקשרתי לקרובים שגרים לא רחוק משם  והזהרתי אותם שלא ייפתחו חלונות. . כשחזרתי לאינטרנט הפך הדודואים לגני הדס, פינת החי שליד הדודאים. אני מקווה שהחיות לא נפגעו.

                   

                  חזרתי וצילמתי על רקע השקיעה  ולאחר השקיעה.

                   

                  כעת כבר עשר בלילה. החלונות פתוחים, האוייר נעים. רק מדי פעם נדמה לי שריח קל של עשן עולה באפי

                   

                  מתוך   

                  "שריפה אחרת החלה בשעות הצהריים באיזור אתר הפסולת "גני הדס" שבנגב, וגורמת להיתמרות עשן שחור מעל באר שבע. כוחות גדולים של כיבוי אש עדיין עומלים על כיבוי השריפה, שנסיבותיה עדיין אינן ברורות."

                   

                   

                  .

                   

                  הכותרת הקודמת שלהפוסט  שאותו שיניתי מספר  פעמים, בעיקר קיצצתי : "שריפה בגני הדס (ליד אתר האשפה דודאים) בבאר שבע"

                  דרג את התוכן:

                    הפעילות שלי

                    פרופיל

                    shulamit
                    1. שלח הודעה
                    2. אוף ליין
                    3. אוף ליין

                    ארכיון

                    פיד RSS